תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ה' שבוע פרשת פינחס
[ח] מי שנפל מאליו ומת מיד (וכן מי שנדרס על־ידי מכונית וכיו"ב), אם יש פצעים בגופו ויצא ממנו דם, יש לחוש שמא נבלע דם־הנפש בבגדיו ובמנעליו. לכן אין מטהרין אותו, אלא קוברין אותו בבגדיו ובמנעליו, בלא תכריכין, וחופרים בקרקע שנפל שם אם יש שם דם וכן בקרוב לו, וקוברין עמו את כל העפר שיש בו דם. ודוקא בגדיו שהיה לבוש בהם קוברין עמו, אבל אם ניתז מן הדם על שאר בגדים שאינו מלובש בהם, וכן אם הניחוהו על כרים וכסתות ועדיין הדם יוצא, אינן צריכין קבורה, אלא יכבסום היטב עד שלא ישאר בהם רושם דם, והמים ישפכו לתוך קברו. אם לא יצא ממנו דם, פושטין בגדיו ומטהרין אותו ומלבישין אותו תכריכין כשאר מתים. וכן מי שנטבע במים, פושטין בגדיו ודינו כשאר מתים{יד}:
[ט] גם אם יצא ממנו דם אלא שכבר פסק, ופשטו את בגדיו וחי כמה ימים, ואחר כך מת, מטהרין אותו ועושין לו תכריכין. ואף על פי שהוא מלוכלך מדם שיצא ממנו, אפילו הכי מטהרין אותו, כי אין לחוש לדם שיצא ממנו בחייו, אלא לדם שיצא ממנו בשעת מיתה, חיישינן שמא הוא דם־הנפש, או שמא נתערב בו דם־הנפש{טו}:
[י [הנהרג על־ידי גוי אפילו לא יצא ממנו דם כלל, כגון שנחנק, קוברין אותו כמו שנמצא, כדי להעלות חימה ולנקום נקם{טז}:
