תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ד' שבוע פרשת פינחס
[ה] מעת שמלבישים אותו, עד שמוציאין אותו, מצדיקים הקהל את הדין ביללה ובכיה רבה, באמירת הצור תמים פעלו וגו' אהוב הוא י"י אלהים אמת שדינו דין אמת וכו'{ז}:
[ו] נושאים אותו בידיהם מן הבית ומניחים אותו בחוץ על המטה (עשויה מעצים או חבלים, ויש לה ארבע רגליים{ח}) ומכסים אותו בטלית גדול כשר שלו (ואם היא אשה, מכסים אותה בבד שחורח}) ובה קוברים אותו, ויש שפוסלים או קושרים את הציציות{ט}. אם היה לו טלית נאה שהתפלל בו בחייו, אין ראוי להחליפו לאחר מותו בטלית אחר שאינו נאה, כי נוח לו לאדם להקבר בטלית שהתפלל בו בחייו{י}. ומנהגינו שמגביהין המטה על כתפיהם עד בית הקברות{יא}. וראשו בתחילה, הן כשמוציאין אותו מן הבית, והן במשך כל זמן הַלַּוָּיָה{יב}:
[ז] לא ינשק אדם אחד מילדיו שמת, כי הוא סכנה גדולה, שלא ישאר לו אפילו אחד. וכל שכן שלא יאחז בידו של־מת ויאמר שיוליכהו עמו. וכשמוציאים את המת מן הבית, יש ליזהר שלא יצא אדם ראשון. אך המתעסקים שצריכים לילך בראשונה מן הבית כדי לנשאו, אין קפידא{יג}:
