יום ו' שבוע פרשת מטות

[יח] אחר סתימת הַגּוֹלָל, בזמן שמשליכים העפר, אומר הרב סמוך לקבר צידוק הדין, בנוסח צור ממעונו וכו', (וחולצים האבלים מַנעליהם כדלקמן סימן קפ"ד סעיף ה'), ואח"כ ההשכבה. ומתרחקים מבית הקברות לכל הפחות ד' אמות{מא}, ואומר אלוה אתה אמרת וכו' וקדיש דעתיד עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן. תתבני קרתא ירושלם וכו'. יתכלי מננא ומנכון וכו' בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן. וחוזר כן פעם ב' יתכלי, ובפעם ג' מסיים במקום בעגלא וכו' לחיים ולשלום ואמרו אמן. ורבים נוהגים בפעם שנית לסיים ברחמי שמיא ואמרו אמן (ויש שנוהגים אז לסיים, מלפני אבינו שבשמים קיים ואמרו אמן){מב}:

[יט] כל הסדר הנזכר, ובכללו שבעת ההקפות וצידוק הדין, מנהגינו לעשות גם בימים שאין בהם נפילת־פנים ואפילו בחול־המועד. וגם כשקוברים בערב שבת וערב יו"ט אומרים הכל, וכן בלילה{מג}. זולת ההספד שאין מספידין בכל יום מהימים שאין בהם נפילת־פנים (המפורטים לעיל בחלק אורח־חיים סימן כ"א סעיף י"א) ולא רק שבמעמד ומושב, אלא גם נוסח המספדות שאומרים בשבעת ימי האבל אחרי המנחה (כדלקמן סימן קפ"ז סעיף ח'){מד}. ודוקא אמירת דברים המשברים את הלב. אבל דִּרְשָׁה בדברי־תורה וּבִשְׁבָחוֹ שֶׁלַּ־מֵּת במעמד ומושב אינה בכלל הספד, ומותר אפילו בחול המועד וביום טוב שני, וכן ביו"ט ראשון, אלא שביוט"א אין אומרים צידוק הדין{מה}. ולתלמיד־חכם בפניו (דהיינו כל זמן שלא נקבר) מספידין ממש אפילו בחול המועד{מו}:

[כ] כבוד האשה, קבורתה. שנאמר{מז} ותמת שם מרים ותיקבר שם, סמוך למיתה קבורה. לפי־כך מנהגינו באשה שמתה, שאין עושין לה כל הסדר הנז"ל ואין מניחין מטתה ברחוב להספידה, אפילו אשת גדול־הדור{מח}, אלא מיד אחר הרחיצה והטהרה מלווין מטתה בשתיקה ובכובד־ראש (ויש מקומות שנוהגין לומר אז פסוקי אשת חיל) ואין עושין מעמד ומושב, ולא ז' הקפות, וממילא אין אומרים נוסח רחם נא וכו' (וכן לקטן פחות מבן י"ג שנה אין עושין מעמד ומושב וז' הקפות, לפי שעדיין לא ראה קרי{מט}) אבל אומר הרב את ההיתר, ופסוק ולבני הפילגשים אין אומרים, וכן אינו אומר צור ממעונו (ויש נוהגים לומר ארבעה בתים הראשונים, דהיינו עד "הן כל ראתה עינו"{נ}) והשכבה אומר בנוסח המיוחד לנשים, שהוא רחמנא די רחמנותא דיליה היא וכו'{נא}. וכן אומר אלוה אתה אמרת וכו' וקדיש דעתיד יתכלי וכו' כנז"ל: