יום ד' שבוע פרשת מטות

[יב] וזהו סדר הַלַּוָּיָה והקבורה כפי מנהגינו{כג}. נושאים את המת על־גבי המטה כשראשו קדימה (וכדלעיל סימן קע"ח סוף סעיף ו'). ואם אין טינוף ברחובות, אומרים הקהל עִם הליכתם, אהוב ירחמו וכו' ברוך ירחמו וכו' גבור ירחמו וכו' ועִם שהוציאו עצמותיו ממצרים. הצור תמים פעלו{כד} וגו'. דיין ירחמו וכו' על סדר אִלְפָא בֵּיתָּא, בכל פעם ג' אותיות. ובקצת מקומות נוהגים לומר אז ויהי נועם וגו' יושב בסתר וגו', ויש מעט שאומרים שיר השירים. ואם יש טינוף ברחובות, הולכים בשתיקה ובכובד ראש{כה}:

[יג] לפני שמגיעים לבית־הקברות, עושים בדרך שבע מעמדות ומושבות, באופן זה. אחד מהם (הממונה) אומר "שְׁבוּ יקרים, שֵׁבוּ" (ויש מקומות שלא נהגו לומר זאת), ואז מורידים את המטה מכתיפיהם ומעמידים אותה על רגליה על הקרקע (עיין לעיל סימן קע"ט סעיף ו') ואומרים אנא בכח{כו} וכו', וכל האבלים והקהל עומדים סביב מטתו, והרב מספיד את המת סמוך למטה, ומעורר הבכי ודורש בדברי תורה ובשבחי המת לפי כבודו. סיים ההספד, אומרים כולם הצור תמים פעלו וגו', ואומר אחד מהם "עִמְדוּ יקרים, עֲמוֹדו" (ויש שלא נהגו לומר זאת) ואז חוזרים ומגביהים את המטה על כתיפיהם והולכים מעט, ואומרים עם הליכתם ההמשך של־אהוב ירחמו מהיכן שהגיעו, ג' אותיות כנז"ל, הצור וגו'. ואומר אחד מהם שבו יקרים וכו' ואומרים אנא בכח, ורב שני מהנמצאים שם מספיד בפנים אחרות. וכן על זוֹ הדרך, שבע פעמים. ויש מקומות נוהגים שכל מספיד מסיים הספדו במלים "אשריו ואשרי חלקו"{כז}:

[יד] יש מקומות שנוהגים כשהמת תלמיד־חכם מחשובי המקום, מכניסים מטתו תחילה לבית־הכנסת ומספידין אותו שם, מלבד ז' מעמדות ומושבות שעושין אחר כך. ויש מקומות שאין נוהגין כן, אלא שמאריכים באותן שבע מעמדות ומושבות הנהוגות, וכן מספידים ודורשים כמה תלמידי חכמים אחד אחר חבירו באותו מושב{כח}: