צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ב' שבוע פרשת מטות
[ו] הרואה את המת ואינו מְלַוֶּה אותו, עובר משום לועג לרש, ובר־נידוי הוא. ולפחות ילווהו ארבע אמות. ובמקום שאינו צריך לְלַוּוֹתו (כדלקמן סעיף ז'), מכל מקום צריך לעמוד בפניו. ועיקר העמידה היא לכבוד המת, אלא שעולה לו ממילא גם לכבוד המלווים העוסקים בו, שהם עסוקים במצוה. שכן הדין בכל דבר מצוה שאדם עוסק בה, צריכין לעמוד בפניו, וכן היו בעלי אומנִיּוֹת עומדין בפני מביאי הבִּכּוּרים{יב}:
[ז] כל איש ישראל שלמד מקרא ומשנה שמת, מבטלין אפילו תלמוד תורה כדי ללוות אותו. אך לאשה או תינוק, אין לבטל תלמוד תורה בשביל הַלַּוָּיה. ותינוקות שֶׁלְּ־בֵית רִבָּן, לעולם אין מבטלין כלל (ואפילו לבניין בית־המקדש אין מבטלין אותם, כדלעיל הלכות תשב"ר סימן קס"א סעיף י"א){יג}:
[ח] צריכים ליזהר מאד לבל יתראו הנשים עם האנשים כשהולכים לבית הקברות, ומכל שכן בחזרתם, כי יש חס ושלום סכנה בדבר. ומנהג קהילותינו בתימן היה שאין הנשים יוצאות ללוויה כלל, ואפילו לאשה שמתה, אלא נשארות בבית ומקוננות בבכי מר ובחרוזים כצחות לשונן, עד שחוזרים האנשים מבית הקברות. ובזמנינו כעת נתרופף המנהג בהרבה מקומות, ולאו שפיר קא עבדי, ולכל הפחות יהיו בריחוק מקום מאחוריהם{יד}: