צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום א' שבוע פרשת מטות
[ג] אסור להָלִין את המת, שנאמר{ד} לא תָלִין וגו' כי קבור תקברנו ביום ההוא. ואם מְלִינוֹ משום כבודו, להביא לו ארון ותכריכין, או שיבואו קרובים או ספדנים, מותר. שלא אסרה תורה אלא דומיא דתלוי שהוא דרך בזיון, אבל לא כשהוא לכבודו{ה}. וכן אם נמצא איזה מת ולא נודע בבירור מי הוא, מותר לַהֲלִינוֹ עד שיבאו עדים או אשתו להכירו{ו}. ובירושלם עיקו"ת, אסור להלין את המת אפילו לכבודו, מפני קדושתה, ואפילו בזמן הזה{ז}:
[ד] בכל המתים, הממהר להוציא מטתו למנוחתו, הרי זה משובח. אבל באביו ואמו שחייב להספידם ולקונן עליהם הרבה, הממהר להוציאם הרי זה מגונה, אלא אם כן היה ערב שבת או ערב יום טוב או שהיו גשמים מזלפין על המטה{ח}:
[ה] אם יש שני מתים, זה שמת תחילה מוציאין אותו תחילה ואחר כך את השני, ולאחר שקברו את הראשון, אין עומדין עליו בשורה לנחם את האבלים, כדי שלא לעכב קבורת השני. אם בלאו־הכי רוצים להלין את הראשון מפני כבודו (כנז"ל סעיף ג') אין מעכבין את השני בשביל זה, אלא קוברין אותו מיד. ואם אחד תלמיד־חכם ואחד עם־הארץ, מוציאין את התלמיד־חכם תחילה, אעפ"י שעם־הארץ מת תחילה. איש ואשה, מוציאין את האשה תחילה, אעפ"י שהאיש מת תחילה{ט}, דכתיב{י} ותמת שם מרים ותיקבר שם, סמוך למיתתה קבורתה{יא}: