יום ו' שבוע פרשת מסעי

סימן קפ"ב

הִלְכּוֹת מאבד עצמו לדעת,

ושאר רשעים שמתו

[א] המאבד עצמו לדעת, הוא רשע שאין למעלה ממנו, שנאמר{א }ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. ובשביל יחיד נברא העולם, וכל המאבד נפש אחת מישראל, מאבד עולם מלא{ב}. ואין לו חלק לעולם הבא{ג}. ולכן אין מתעסקין עמו לכל דבר, לא קורעין (ולא חולצים כתף) ולא מתאבלים עליו ואין מספידים אותו, אבל קוברים אותו ומטהרים אותו ומלבישים אותו תכריכין, ומקבלים ניחום בשורה אחרי הקבורה, ואומרים עליו ברכת אבלים. כללו של־דבר, כל שהוא משום כבוד החיים, עושים לו{ד}. גם אומרים עליו קדיש, אם אין מקפחים בזה קדיש של־אחרים. וכן מתפללים לעילוי נשמתו, ואומרים עליו השכבה יחד עם שאר מתים וכיו"ב{ה}:

[ב] מסתמא לא מחְזְקינן אִנַּשֵׁי ברשיעי. ולכן אם נמצא אחד חנוק או תלוי וכדומה, הרי הוא כשאר מתים ואין מונעים ממנו דבר, כל שאפשר לתלות שמא אחר עשה לו זאת{ו}. וצריך לשאול מורה הוראה, כי יש בזה כמה פרטים:

[ג] קטן המאבד את עצמו חשוב שלא לדעת. וכן גדול, אם נראה שעשה הדבר מחמת רוח רעה או שגעון וכדומה, הוי שלא לדעת. וכן אם עשה את הדבר מחמת אונס שהיה מתירא מעינויים קשים, כמו שאול המלך שהיה מתירא שמא יעשו בו הפלשתים כרצונם, הרי הוא כשאר מתים ואין מונעין ממנו שום דבר{ז}: