יום ג' שבוע פרשת מסעי

[ג] שִׁלְיָא (דהיינו מה שעוטף את הָעוֹבֶר, ויוצא אחרי הלִידה), לא נהגו לקבור{ג}. ונֶפֶל בחדשים הראשונים להריון, ראוי ונכון לקברו בבית־הקברות כשנגמרה צורתו (ולא להשליכו לאיזה בור וכיוצא, וכן לא להניחו לרופאים להתלמד) מפני טומאת כהנים. ונראה שזה מכשהוא בן ארבעים יום, אעפ"י שעדיין לא נתקשרו איבריו בגידים. אבל כשכלו לו חדשיו, טעון קבורה{ד}. ומָלים אותו על קברו וקוראים לו שֵׁם, וכמו שביארנו לעיל הלכות מילה סימן קנ"ט סעיף י"ט:

[ד] אין קוברים רשע אצל צדיק, שנאמר{ה} אל תאסוף עם חַטָּאים נפשי{ו}. ואפילו רשע חמור אצל רשע קל, אין קוברים. וכן אין קוברים צדיק וכל שכן בינוני וכשר, אצל חסיד מופלג. שנים שהיו שונאים זה לזה, אין לקברם יחד, שגם במותם אין להם מנוחה יחד{ז}:

[ה] אין מוליכין את המת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת, מפני שהוא בזיון לו לטלטלו ממקום למקום. אלא אם כן מחוץ לארץ לארץ ישראל, או שמוליכין אותו למקום קברות אבותיו. וכן אם הוא צוה להוליכו ממקום למקום, מותר{ח}: