יום ב' שבוע פרשת דברים

[ז] כל הפורשים מדרכי הציבור, והם האנשים שפרקו עול מצוות תורתינו הקדושה מעל צוארם, ואינם נכללים בכלל ישראל בעשיית המצוות, ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא הרי הם כבני חורין לעצמם כשאר האומות. וכן המשומדים והמוסרים{יב} והאֲפֵ–יקוֹרוֹסים, כל אלו אין אוננים ואין מתאבלים עליהם. אלא אחיהם ושאר קרוביהם, לובשים בגדים נאים, ואוכלים ושותים ושמחים על שאבדו שונאיו של־הקב"ה. ועליהם הכתוב אומר{יג} הלא משנאיך י"י אשנא, ואומר{יד} באבוד רשעים רנה{טו}:

סימן קפ"ג

הִלְכּוֹת טומאת כהן

[א] אפילו בזמן־הזה הכהן מוזהר שלא להיטמא למת{א}. וגם נפל שעדיין לא נתקשרו איבריו בגידים ומת, חשוב כשאר מת. (אך אם הפילה תוך ארבעים יום, לא חשוב אלא כמים בעלמא. ועיין לעיל סימן קפ"א סעיף ג'). ולאו דוקא למת שלם, אלא אפילו לדברים שנפרשים ממנו כמו דם וכדומה. וכן אסור לו להיטמא לאבר שנחתך מן החי, אם יש עליו בשר כל כך שאם היה מחובר היה ראוי להעלות ארוכה. ואפילו לאבר של־עצמו, אסור לו להיטמא{א*}. ואסור לכהן להיכנס לבית שיש שם גוסס. ואף על פי שהגוסס הרי הוא כחי לכל דבר ואינו מטמא, מכל מקום חילול יש כאן, ר"ל שעובר הכהן על לא יחלל{ב}, שהוא מוזהר שישמור כהונתו שלא יתחלל, שמא ימות הגוסס תכף{ג}, אלא אם כן הוא רופא, מותר משום פיקוח נפש{ד}:

[ב] אסור לכהן להיכנס תחת אהל שיש שם מת תחתיו, או נפל או אבר מן החי, אפילו הוא אהל גדול מאד. ואפילו יש שני חדרים אשר בחדר אחד יש מת, ויש במחיצה המפסקת נקב שיש בו טפח על טפח, אסור להיכנס גם לחדר השני, כי נקב טפח על טפח מביא את הטומאה. וכן אם אצל החדר השני יש עוד חדר שלישי וביניהם גם כן נקב טפח על טפח, הולכת הטומאה גם לחדר השלישי, וכן לעולם{ה}. במה דברים אמורים, בנקב העשוי לשימוש. אבל נקב העשוי לאורה, אפילו אין בו אלא כפוּנְדְּיוֹן (פי' מטבע, ששיעורו מעט יותר מארבע סנטימטר) מביא את הטומאה{ו}: