יום א' שבוע פרשת דברים

[ד] אם נהרג בדינא דמלכותא או בענין אחר, אפילו היה משומד (עיין לקמן סעיף ז'), מתאבלין עליו. שכיון שנהרג בידי אדם ולא מת כדרך כל הארץ, הויא ליה כפרה{ח}:

[ה] מי שהיה רגיל לעשות עבירה אפילו רק לתיאבון ומת, אם לא התוודה קודם מותו, אין מתאבלין עליו. אבל אם התוודה, מתאבלין עליו אפילו היה גנב או גזלן{ט}. ומ"מ המגלחים זקנם בתער בזמנינו, מתאבלים עליהם אפילו לא התוודו, כי המה שוגגים משום דלא משמע להו איסורא בהכי. ואפילו מחללי שבת בפרהסיא שבזמנינו, יש להתאבל עליהם משום איבה, בפרט אם לא היה מחלל שבת בכל העניינים להחשיבו לגמרי כיום חול, כגון שלא היה מעשן סיגריות, וכן אם לא היה מבשל בשבת{י}:

[ו] אפילו קטן בן שנה או שנתים שנשתמד עם אביו או עם אמו ומת, אין מתאבלין עליו{יא}: