יום ה' שבוע פרשת ואתחנן

[ז] מי שטבע במים ולא נמצא לקברו, כל זמן שלא נתייאשו מלבקשו, אין חלה אֲנִינוּת ולא אבִילות, ומותרין בכל. ומשעה שנתייאשו מלבקשו עוד, מתחילין להתאבל. ואם לאחר ימי האבל נמצא והובא לקבורה, אינן צריכין לנהוג אבילות עוד, אלא שאם הוא אביו או אמו, צריך לקרוע. ומי שנטבע במים ויש לו אשה והוא באופן שאין מתירין אותה להינשא, אין נוהגין עליו אבילות, ואין אומרים אחריו קדיש, מחשש שמא תינשא אשתו עי"ז. ומכל מקום ישתדלו לעשות נחת רוח לנשמתו להתפלל לפרקים לפני התיבה, ולקרות הפטרה וליתן צדקה וללמוד או לשכור מי שילמוד עבורו{ט}:

[ח] מי שמת לו קרוב והוא איננו שם, ונודע לו במקום אשר הוא שם, מונה לעצמו משעה שנודע לו, ואפילו בא אחר כך למקום המת אל שאר האבלים שהתחילו מקודם להתאבל, לא יקצר אבילותו בשביל זה. וכן אפילו אם לא נודע לו עד שבא אל האבלים, אלא שהאבלים אינם במקום שמת המת ולא במקום הקבורה, גם כן מונה לעצמו משעה שנודע לו. אבל אם לא נודע לו עד שבא אל האבלים, שהם בעיר שמת שם או בעיר שנקבר, אזי אם היה בשעת הקבורה במקום קרוב, דהיינו לא יותר ממהלך עשר פרסאות שהוא מהלך יום אחד{י}, הרי זה כאלו היה כאן בשעת הקבורה ומונה עמהם. ואפילו בא ביום שביעי בבקר קודם שעמדו המנחמים, כיון שעדיין נוהגים קצת אבילות מונה עמהם שבעה ושלושים, אפילו אם הוא חוזר לביתו. וכל זה דוקא כשגְּדול־הבית אצלם, שכולם נגררים אחריו. אבל אם לא היה שם גדול הבית, מונה לעצמו. וכן אם בא ממקום רחוק, אף על פי שיש שם גדול־הבית, מכל מקום מונה לעצמו{יא}:

[ט] מי הוא הנקרא גְּדול־הבית. זה אשר על פי האומד, אם היו עוסקים בעזבון המת היו הדברים נחתכים על פיו, והיו כולם הולכים אחר עצתו, אפילו הוא קטן בשנים, נקרא גדול־הבית. ואפילו אינו יורש, כגון שהאלמנה בכאן והיא מנהיגה את הבית, היא נקראת גדול־הבית{יב}: