יום ג' שבוע פרשת ואתחנן

סימן קפ"ד

הִלְכּוֹת על מי מתאבלים,

ומאימתי מתחילים האבִילות

[א] על שבעה קרובים חייבים להתאבל, על א' אביו ב' ואמו, ג' בנו ד' ובתו, ה' אחיו ו' ואחותו בין מן האב בין מן האם, ואפילו היתה אחותו נשואה לאיש. ז' והאיש על אשתו והאשה על בעלה{א}. ומן הדין היה שכל שמתאבל עליו, מתאבל עמו בפניו כשמת לו מת, כגון שמת בן בנו או בן בתו, יקרע בפני בנו ובתו וינהג אבִילות בפניהם. וכן אם מת אבי אביו או אבי אמו יקרע בפני אביו ואמו וינהג אבִילות בפניהם, וכן על חמיו וחמותו וכיו"ב{ב}. אבל לא נהגו כן{ג}:

[ב] תינוק שאין ידוע אם נשלמו לו ט' חדשים בבטן אמו או לאו, אם מת בתוך שלושים יום ואפילו ביום שלושים, אפילו גדלו שערו וצפרניו, אין קורעין עליו ואין מתאבלין עליו, משום דהוי ספק נֶפֶל. ואם מת לאחר שלושים יום, קורעין עליו ואוננין עליו ומתאבלין עליו, אלא אם כן נודע בבירור שהוא רק בן שמונה חדשים, משום דלאו בר קיימא הוא. ואם ידוע בבירור שהוא בן תשעה חדשים, כגון שֶׁבָּעַל ופירש, ונולד חי לתשעה חדשים גמורים, אפילו מת ביום שנולד בו, קורעין עליו ואוננין עליו ומתאבלין עליו{ד}:

[ג] תאומים שמת אחד מהם תוך שלושים ואפילו ביום השלושים, והשני חי לאחר שלושים, לא אמרינן מאחר שזה חי לאחר שלושים, גם הראשון היה בן־קיימא, אלא אין מתאבלין עליו{ה}: