יום ו' שבוע פרשת ראה

[טו] בשעות אחרות כשבאים מנחמים אצלם, המנהג בקהילותינו שלומדים בהלכות אֵבֶל בחיבור רבינו הרמב"ם עם מפרשיו (או בשלחן ערוך עם מפרשיו) או אומרים מזמורי תהלים{נז*}, או קוראים בזוה"ק מעין המאורע בפרשת ויחי, עניין ויקרבו ימי ישראל למות. ואם היא אשה, בזוהר פרשת חיי שרה. (ומקרוב יש מקומות שנהגו לקרוא משנָיות מסכת זבחים ומנחות ועוד פרקים מסויימים, כמסודר בספרי עילוי הנשמות, בלא שום פירוש). ויש לומדים במנורת־המאור, בפרקים השייכים לעניין אבילות. והאבל עצמו אינו קורא עמהם, כדלקמן סימן קפ"ט סעיפים ח' ט'. וכשמסיימים, אומרים (השכבה) ר' חנניא בן עקשיא וקדיש דרבנן{נח}:

[טז] מן הדין כמו שהאבל אין לו לישב על־גבי כסא וספסל (כדלקמן סימן ק"צ סעיף א') כמו כן המנחמים{נט}, אלא שנהגו עכשיו שהם יושבים על־גבי כסאות וספסלים, כי מִסְּתַמָא האבל מוחל להם{ס}:

[יז] אין מביאים בשמים לבית האֵבֶל{סא}. אך להדיח הקרקע במים ולכבד בְּמַטְאֲטֵא שם, מותר לפי הדין{סב}, אך נהגו לימנע בג' ימים הראשונים{סג}, ויש נמנעים כל השבעה, וכשיש צורך מנקים בבד{סד}: