חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ג' שבוע פרשת ראה

[ו] ראוי שישבו האבלים להתאבל, במקום שיצאה נשמתו של־מת, אם אפשר הדבר. כי באותו מקום נפש המת מתאבלת, ושם צריכים ליתן לה תנחומין. ומצוה להתפלל שם בעשרה שחרית מנחה וערבית ואפילו אין שם אבל, כי יש בזה נחת רוח לנשמה. והאבל מצטרף למנין{יח}. ומותר לבטל תפילת בית־הכנסת, לצורך התפילה בבית האֵבֶל{יט}. גם בשבת מתפללים שם, חוץ מאשר בבוקר שהולכים גם האבלים לבית־הכנסת{כ }(ועיין לקמן סוף סעיף ט'). והחדר שיושבים בו האבלים, מוציאים ממנו כל החפצים הנאים, וכן מראות ותמונות וכיו"ב. ויש קצת שנוהגים גם להפוך את המצעים והכרים והכסתות, שייראה הצד שאינו נאה, וזהו כעין דין כְּפִיית המטה שהיה בזמן חכמי התלמוד{כא}:
[ז] אין נופלים על פניהם בבית האבל, כדי שלא לעורר הדין כנגדו, וכן אין אומרים למנצח יענך. ובשני וחמישי, אין אומרים וידוי ותיקון והוא רחום. (וכן אין החזן אומר אל ארך אפים בהוצאת ס"ת במקומות שמביאים ס"ת לשם, כדלקמן סעיף ט'. אלא אומר יהי וגו'){כב}. אבל בשאר התפילות, מנהגינו שאין מדלגין מאומה, כגון שירת הים ופיטום הקטורת וקדיש תתקבל{כג}, וכן הכהנים נושאים כפיהם ואפילו כשהם האבלים עצמם, ואם אין כהנים אומר ברכינו בברכה המשולשת. (ומקרוב יש מהשאמי שנהגו שלא ישאו הכהנים כפיהם שם, וכן לדלג ובא לציון וגו' ואני זאת בריתי וגו'){כד}. ורבים נוהגים שהאבל לא רק שהוא אומר קדיש יתום, ברכו, ועלינו לשבח, אלא הוא שליח ציבור בכל התפילות שמתפללים שם, ובפרט האבל על אב ואם{כה}. (וסדר התפילות בשבת, עיין לקמן סימן קצ"ה סעיף ד'):
[ח] בתפילת שחרית אחר שיר שֶׁלַּ־יום, מוסיפים מזמור שמעו זאת כל העמים{כו}. וקודם הקדיש שלפני עלינו לשבח, אומר הרב השכבה, וכן בערבית. ויש מהשאמי שנהגו לומר ההשכבה אחרי עלינו לשבח. במנחה, אחרי שני המזמורים הנהוגים לומר אחריה (ויש האומרים כאן אחריהם מזמור שמעו זאת כל העמים. אך רבים נוהגים לאמרו קודם ערבית, אחרי המספדות והדרשות שנזכיר לקמן{כז}) אומרים בקול בכי כמה מספדות הכתובים בַּתְּכַּאלִיל. וזהו סדרן, פותח האבל בפסוק הצור תמים וגו' (עיין לעיל סעיף ג') והציבור שונים אותו. ואומר מספד אחד, ובסיומו עונים הציבור, הצור וגו'. ואח"כ אומר אחד מהמנחמים מספד שני, ועונים הציבור הצור וגו', וכן על זו הדרך{כח}. ועל אשה חשובה, אומרים ג"כ מספדות המיוחדים לנשים. ויכולים לומר גם הנוסח שאומרים לאנשים אלא שיהפכו אותם ללשון נקיבה, כגון במקום אהוב ירחמוֹ, ירחמָהּ{כט}. ובימים שאין בהם נפילת פנים, אין אומרים מספדות (כדלעיל סימן ק"פ סעיף י"ט). אחרי המספדות, דורשים תלמידי חכמים בדברי תורה מעין המאורע{ל}, וצריכים לסיים אחרי כן ר' חנניא בן עקשיא וקדיש דרבנן{לא}, ומתפללים ערבית. ויש נוהגים לומר נוֹסח מספדות אלו כנז"ל, גם בסוף תפילת שחרית קודם ההשכבה{לב}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד