יום ה' שבוע פרשת שופטים

[י] עבודות הבית, אין בהן משום מלאכה לאבל. ולכן מותר לאשה בימי אבלה לאפות ולבשל ולעשות כל צרכי הבית (כגון שטיפת כלים והצעת מטות) לעצמה ולבני ביתה, אבל לצורך אחרים אסור. וכן משרתת שאירע לה אבל אף על פי שהיא משרתת בשכר, מותר לה לעשות כל צרכי הבית. אך לא תעשה מה שאינו צרכי הבית אלא להרויח. וכל שכן שלא תצא מן הבית, כמו שאר אבל (כדלקמן סימן קצ"ג){יא}:

[יא] שני שותפים בחָנוּת אחת, וכן בעסק או בבית־חרושת, שאירע אבל לאחד מהם, נועלים חנותם בשבעת הימים שלא יעשה השותף בפרהסיא, אפילו לא יקבל האבל ריוח מאותם הימים. אך יכול השותף לעשות אז בצינעא בתוך ביתו אפילו בעסק השותפות. ואם האבל הוא אדם חשוב והשותפות נקראת על שמו, שיש לאבל חלק בו, אסור לשני לעשות אפילו בתוך ביתו{יב}. ובמקום שיש הפסד גדול אם גם השותף שֶׁלָּ־אָבֵל לא יפתח החנות, יש מקום להתיר מיום רביעי ואילך{יג}. ואם מכר חלקו לשותפו (או לאדם אחֵר) קודם שמת קרובו, מותר{יד}, וכן מותר למכור בשעת אֲנִינוּת קודם הקבורה{טו}. ויש בזה עוד פרטים, וצריך לשאול מורה־הוראה:

סימן קפ"ט

הִלְכּוֹת איסור רחיצה וסיכה לאבל,

ונעילת־הסנדל, ותלמוד־תורה,

ושאלת־שלום, ותשמיש

[א] אסור לאבל כל שבעה לרחוץ את כל גופו אפילו בצונן. אבל פניו ידיו ורגליו, בחמין או פושרים אסור, ובצונן מותר. ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה, רוחץ כדרכו{א}. ויולדת שאירע לה אבל והיא צריכה לרחוץ, מותרת. אך ביום ראשון, יש להחמיר אם אין לה צורך כל כך. וכן מי שהוא אסטניס, שאם לא ירחוץ יצטער הרבה ויבוא לידי מיחוש, מותר לו לרחוץ. וכן מי שיש לו זוהמא בראשו, מותר לו לחוף ראשו בחמין{ב}: