יום א' שבוע פרשת שופטים

[יח] טוב להדליק נר כל ז' ימי האבילות (ואפילו בשבת יהיה דלוק) בחדר שמת שם. ואם אי אפשר (כגון שמת בבית־החולים) ידליקו בבית שדר בו, ואם לאו ידליקו במקום שהאבלים יושבים. ושמן זית, עדיף מכל השמנים{סה}:

[יט] מת שאין לו אבלים להתנחם, באים עשרה בני־אדם כשרים ויושבים במקומו כל שבעת ימי האבילות, ושאר העם מתקבצים עליהם. ואם לא היו שם עשרה קבועים בכל יום ויום, מתקבצים עשרה משאר העם ויושבים במקומו. כך כתבו הפוסקים{סו}. אבל דרך כלל לא נהגו כן, רק באים הציבור להתפלל בביתו שחרית מנחה וערבית{סז}. אך הנכון שעשרה יקבעו לימודם בבית המת, חצי שעה או שעה בבוקר, ושעה או שתיים בערב לכל הפחות, לבד מתפילות שחרית מנחה וערבית והמספדות וההשכבות, ושאר הציבור יבואו אז אצלם כנהוג בבית האבלים. ויאמרו אלו לאלו (או כולם יחד) בסיום כל תפילה ובסיום הלימוד, אלהים ינחם אבלים. וכן יעשו בשׁוּרָה שאחרי הקבורה{סח}. ויש אומרים שאין לומר שם נפילת פנים ותחנונים, אעפ"י שאין שם אבלים{סט}:

[כ [אעפ"י שאסור לומר שלום לאבל (כדלקמן סימן קפ"ט סעיף י"ב) מכל מקום המנחמים מותרים לומר שלום זה לזה{ע}. אך יש ליזהר שלא יבואו עי"ז לידי שיחה יתירה והיסח דעת מעיקר העניין אשר בשבילו באו, וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה{עא} טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל ליבו{עב}. דהיינו כשיתבונן בענייני המוֶת יפשפש במעשיו, ואם ימצא בהם פגם ישוב בתשובה לפני הקב"ה{עג}: