חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ה' שבוע פרשת כי תצא

סימן ק"צ
הִלְכּוֹת ישיבת קרקָע לאבל, והנחת
תפילין, ועטיפת הראש, כיבוס ותַספורת
[א] אבל אסור כל שבעה, לישב על־גבי כסא וספסל, כי אם על־גבי קַרְקָע, או על־גבי כרים וכסתות, או כסא וספסל נמוכים עד גובה שלושה טפחים (24 סנטימטר). ואינו מוכרח לישב, אלא יכול לילך ולעמוד, ורק כשהמנחמים אצלו צריך הוא לישב. ויש אוסרים לישן על־גבי מטה או ספסל רק על־גבי קרקע, אלא שיכול להציע תחתיו כרים וכסתות על הקרקע, כמו שהוא רגיל לשכב במטה. ויש מתירין לישן במטה, וכן יש נוהגין בזמנינו, מפני חולשת דורות אלו{א}:
[ב] אבל ביום הראשון, אסור להניח תפילין, מפני שהם נקראים פאר. ולא רק כשהוא יום מיתה וקבורה, אלא אפילו שהוא יום קבורה לחוֹד, וגם אם נקבר בלילה אינו מניח תפילין ביום שלאחריו, וביום השני יכול להניחן מיד שהגיע זמן תפילין, וא"צ להמתין לאחר הָנֵץ החמה. ויום שמועה קרובה (עיין לעיל סימן קפ"ו), נחשב כיום מיתה וקבורה. אך מי שמת לו מת ברגל, או שבאה לו שמועה קרובה ברגל, אזי ביום הראשון שלאחר הרגל מניח תפילין{ב}:
[ג] אבל חייב בעטיפת הראש כל שבעה{ב*} (זולת בשבת כדלקמן סימן קצ"ה סעיף א'), וכן הוא מנהגינו שעוטפים האבלים את ראשם ומקצת גופם בטלית מצוייצת{ג}, אמנם אין מכסים בה את הפה וראש החוטם, אלא כדרך עטיפתנו בה בתפילה (כדלעיל בחלק אורח־חיים סימן ח' סעיף י"ז){ד}. וזה בין ביום בין בלילה{ה}. וכשהולכים המנחמים, יכולים לגלות ראשם מן הטלית{ו}. ואין מנהגינו ללבוש שחורים כלל{ז}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד