יום ו' שבוע פרשת כי תבוא

סימן קצ"ג

הִלְכּוֹת יציאת האבל מביתו,

ושאין להתקשות על המת יותר מדאי

[א] כל שבעה, אין לאבל לצאת מפתח ביתו, בין ביום בין בלילה, כמו שנאמר{א} ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים{ב}. ובשעת הצורך (כגון שקשה לו לישן במקום שמתאבלים, ורוצה לישן בביתו או בבית אחר) יש מתירים לצאת בלילה בשעה שכבר אין בני־אדם מצויים בשווקים וברחובות, ויחזור בבוקר השכם. אלא שלא ילך בחבורת בני־אדם כדי שלא ישכח אבילותו. ובאחד או שניים ההולכים עמו, אין קְפִ–ידָא. ואם נוסע במכונית, יכול לישב בה{ג}:

[ב] עד שלושה ימים, אינו יוצא אפילו לבית אבלים אחרים, או לבית הקברות, אלא אם כן מת לו מת שחייב הוא להתאבל עליו, שאז יוצא ללוותו לבית הקברות אפילו ביום הראשון. משלושה ימים ואילך (ומקצת יום שלישי ככולו), יכול לצאת לבית הקברות אפילו כשמת לאחרים מת, ובלבד שהלוויה בשכונתו. ואינו יושב במקום המנחמים, אלא במקום המתנחמים (עיין לעיל סימן קפ"ז סעיף ב'). ואם אין שם כדי מטה וקובריה, יוצא אפילו ביום הראשון, ואפילו בשכונה אחרת. וכן כשהוא צריך ללכת לשאר עניינים הנחוצים לו מאד, כגון דבר האבד, מותר לו לצאת אפילו ביום{ד}, ויתן עפר במנעליו{ה}, או ילבש מנעל המותר כגון של־בגד או "גומי" וכנז' לעיל סימן קפ"ט סעיף ד':

[ג]  אפילו לבית־הכנסת להתפלל, אינו יוצא בתוך השבעה, רק בשבת מותר (ונוהגין לצאת דוקא בשחרית ומוסף, כדלעיל סימן קפ"ז סעיף ו'). ויש נוהגים שיוצא אחר התפילה בשני וחמישי (וכן במנחה של־שבת, ראש חדש חנוכה ופורים) עם המנחמים, לקריאת ספר תורה בבית־הכנסת{ו}. ובשבת, אינו משנה את מקומו בבית הכנסת{ז}. אך אם אי אפשר לאסוף עשרה בביתו בימות החול, ויהא מוכרח להתפלל ביחידות, ובשכונתו יש מנין, יכול ללכת להתפלל שם, שלא להתבטל מתפילה בצבור. ואם אין בשכונתו, ילך אפילו למקום רחוק{ח}: