יום ה' שבוע פרשת כי תבוא

[ד] אך אם לאחר שנכנסו לחופה ובעל בעילת־מצוה, מת קרובו שלֶּ־חתן או שלַּ־כלה, כבר חלו עליהם ימי המשתה, ואין אבִילות נוהגת בהם, ומותרים אפילו בַּתַּספורת (ולא יקרעו עד התחלת האבילות אחר ז' ימי המשתה, אך ברכת דיין האמת צריך לברך מיד. ויכול החתן ללוות את המטה אך לא יכנס לבית־הקברות{ח}) ואינם אסורים אלא בתשמיש המטה, אך מותרים להתייחד. ולאחר שבעת ימי המשתה, מתחילים שבעת ימי אבילות. וגם שלושים אינו מונה אלא מימי האבילות ואילך{ט}. ואם שלמו ימי המשתה קודם שכלו ימי אבילות ממשפחת החתן והכלה, יכולים הם לבא לבית האבלים ומונים ומצטרפים עמהם, וכנזכר לעיל סימן קפ"ד סעיף ח' שכל זמן שלא התחיל האבל להתאבל לעצמו, מונה ונגרר עם גדול־הבית{י}:

[ה] ואם נכנסו לחופה ועדיין לא בעל, יש אומרים שאסור לו לבעול עד לאחר שבעת ימי האבל. וכיון שעדיין לא בעל ואסור לו לבעול, אסורים להתייחד בלא שמירה (כמבואר לעיל בהלכות כלה סימן קנ"ג), ולאחר שבעת ימי האבל, בועל בעילת־מצוה ונוהג שבעת ימי המשתה{יא}. ויש מקילים שמותר לבעול, כי גם באופן זה חלו עליהם ימי המשתה, ואח"כ ינהגו שבעת ימי אבילות כנזכר לעיל{יב}:

[ו] חתן כל שבעת ימי המשתה, לא ילך לבית הקברות בלַוָּיַת המת אפילו אחרי אביו ואמו, שלא להשבית שמחתו. אבל יכול ללוות קצת{יג}: