יום א' שבוע פרשת ניצבים

[ד] בשבוע השני לאבילות, לא ישב (בימי חול) במקומו הרגיל, כגון בבית־הכנסת (יש מפרשים שצריך להתרחק ארבע אמות לכל־הפחות, וי"מ שמספיק שישב במקום הסמוך למקומו{ט}) ויתרחק למקום שהוא רחוק יותר מההיכל ולא למקום קרוב יותר, וכן אינו מדבר אז כדרכו. ובשבוע השלישי, יכול לישב במקומו, אך עדיין לא ידבר כדרכו (ויכול לישב שלא במקומו כדי שיוכל לדבר{י}). ובשבוע רביעי, הרי הוא כשאר כל אדם. ואפילו לא נשלמו שלושה שבועות ממש, כגון שמת באמצע השבוע, אזי מיד בגמר אותו שבוע ושנים שאחריו, נחשב השבוע שאחרי כן כרביעי{יא}:

[ה] במקומו שֶׁלַּ־מֵּת בבית־הכנסת, נוהגים שלא ישב שום אדם במשך שלושים יום או שלושה חדשים, ומניחים שם כסא וכיו"ב לסימן. ואם היה אדם חשוב, יש נוהגים שלא ישב שום אדם במקומו עד י"ב חודש{יב}. ועכ"פ ראוי להחמיר שהבן לא ישב במקומו של־אביו (גם אם היה אדם פשוט) או רִבּוֹ המובהק, עד י"ב חודש{יג}. וכן המנהג{יג*}. ולעניין אמירת הריני כפרת משכבו כשמזכיר את אביו, או את רבו המובהק, עיין לעיל בהלכות כיבוד אב ואם סימן קס"ב סעיף י"ב, ובהלכות כבוד תלמיד חכם סימן קס"ג סעיף ז':