צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ה' שבוע פרשת וילך
[ה] לפני תפילת מנחה, באים ללמוד בבית האבלים, מה שדרכם ללמוד אז בבית־הכנסת, ומתפללים שם. ואומרים צדקתך לפי מנהג הבלדי (אליבא דמהרי"ץ), ולפי מנהג השאמי אין אומרים. והולכים אחר כך לבית־הכנסת להוציא ספר תורה ולקרות בו{כה}:
[ד] מנהגינו שהציבור באים להתפלל עם האבלים בליל שבת, וכן במנחה ובערבית במוצאי שבת. ואין משנים מאומה מסדר התפילה, וגם האבלים עצמם אומרים הכל כמו הציבור, דהיינו שאומרים שיר השירים ולכו נרננה וכו' ולכה דודי ובמה מדליקין וכו' ופיוט יגדל{י}. זולת ברכה מעין שבע שאין אומרים{יא}. (ומקרוב יש שנהגו, ובפרט מהשאמי, לדלג בבית האבל במה מדליקין ויגדל{יב}). ואומר האבל בביתו שלום עליכם קודם הקידוש, אבל שירי שבת נוהגים שאינו אומר{יג} (כל השלושים, ועל אביו ואמו כל י"ב חודש כדלעיל סימן קצ"א סוף סעיף א'). הבציעה כבשאר שבתות, ר"ל שאין נותנים הפרוסה ליד האבלים{יד}. וכן ברכת המזון כבשאר שבתות, דהיינו שאין מזמנים בנוסח נברך מנחם אבלים, ואין אומרים ברכת אבלים, ואפילו אם אין אחרים אוכלים עמו והוא מברך ביחידות או ג' אבלים{טו}. אך אין מברכין אותה על הכוס, אפילו כשיש שם עשרה{טז}. ובבוקר הולכים גם האבלים לבית־הכנסת (עיין לעיל סימן קפ"ז סעיף ו') ויושבים במקומם הקבוע (כדלעיל סימן קצ"ג סעיף ג'). ואם הם כהנים, נושאים את כפיהם אפילו יש כהנים אחרים{יז}. ואינם עולים לספר תורה{יח} (ועיין לעיל בסימן זה סעיפים ב' ג') ואפילו למפטיר{יט}. ואומר החזן השכבה למת{כ}. אחרי סעודה שנייה, באים לבקר בבית האבלים, ואוכלים שם פירות עץ ואדמה ושותים יין־שרף וכיו"ב{כא}, והרב דורש לפניהם או לומדים מעניין הפרשה במדרשים או במפרשים{כב}. ואינם שרים שירי שבת{כג}. ויש נוהגים לומר קודם כל כוס ששותים (מכוס שני ואילך, כי על הראשון מברך ברכתו) "שבת היא מלנחם, ונחמה קרובה לבוא". ואין אומרים נוסח הניחום (דהיינו תנוחמו מן השמים) בשבת{כד}. ולעניין אמירת שבת שלום לאבלים, עיין לעיל סימן קפ"ט סעיף י"ד: