חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום ו' שבוע פרשת האזינו

[יא] העולים לקבר ועושים לימוד וסעודה ביום שלושים (כדלעיל סימן קצ"ד סעיף ד'), עדיף יותר שיעשו זאת ביום שלושים ממש, אעפ"י שהפסיק הרגל באמצע{יא}:

סימן קצ"ז
הִלְכּוֹת יום פקודת השנה (יאר־צייט)
ותחָיית המתים
[א] יש אומרים שמצוה להתענות בכל שנה, ביום שמת בו אביו או אמו{א}, והוא נקרא יָאר־צֵיְט{ב}, כדי להתעורר לתשובה לפשפש במעשיו באותו היום, ולהתחרט עליהם, ועל ידי זה יזכה את אביו ואמו שיתעלו בגן־עדן{ג}. ואומר עננו, כמו בכל תענית יחיד{ד}. ויש שנהגו כן{ה}, אבל רבים אינם מתענים בפרט בזמנינו שהדור חלוש, אלא ירבה ביום זה בצדקה ובלימוד תורה ובשאר מעשים טובים{ו}:
[ב] נוהגים שאומר הבן קדיש יתום באותו היום, ערבית שחרית ומנחה. ואפילו אם יש שם אבל תוך שנתו האומר קדיש על אביו ואמו, הוא נדחה מפני בעל יום פקודת השנה. ואם יכול להיות שליח־ציבור של־כל התפילות ביום זה, עדיף טפי. ובשבת הקודמת ליום פקודת השנה, טוב שיקרא את ההפטרה. ושיאמר לו החזן השכבה. וכן נוהגים רבים (דהיינו שמתפלל ערבית שחרית ומנחה, ביום פקודת השנה. וכן ההפטרה וההשכבה בשבת). ומקרוב יש שנוהגים להדליק בבית נר־נשמה במשך כל יום פקודת השנה, וגם עולים ביום זה לקברו, וקוראים משניות ותהלים וכו' וקדיש דרבנן, ואח"כ עושים בביתם (או בבית־הכנסת) סעוֹדה (בשנה הראשונה. ויש עושים גם בשאר שנים, ומביאים מיני מזונות ופירות וכו') ולומדים לעילוי נשמתו{ו*}, ויש שעושים זאת (בשנה הראשונה) בסוף אחד־עשר חודש מיום שמת{ז}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד