צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום א' שבוע פרשת האזינו
[ו] ערבית במוצאי שבת, אומרים גם ויהי נועם, ויש מהשאמי שמדלגים אותו{כו}. ובהבדלה יש נוהגים שלא לומר פסוקי שמחה שקודם הברכות{כז}. ויש נוהגים גם־כן שלא לברך על הבשמים. ובמקום שאין מנהג ידוע, צריך לברך על הבשמים, ואפילו כשאין אחרים והאבל מבדיל לעצמו{כח}. ואחרי ההבדלה הולכים האבלים להחליף בגדי שבת וללבוש הבגד הקרוע, ויושבים על הקרקע ומקבלים הניחום מכל אחד ואחד מן הציבור שהולכים לבתיהם{כט}:
[ז] יש מקומות{ל} שנוהגים להתפלל ארבע שבתות בבית האבלים (דהיינו מלבד שבת הראשונה שבתוך השבעה, עוד שלוש שבתות) ערבית דליל שבת ומוצאי שבת, אם המת הוא איש (ולא אשה{לא} או קטן). ואפילו באופן שבטלה גזירת שלושים (כדלקמן סימן קצ"ו, ועיין שם בסעיף י"א) נוהגים כן. ומתקבצים גם כן למסיבה של־פירות וכו' ודברי תורה בלא שירים, כנזכר לעיל{לב}:
[ח] הקובר את מתו ברגל, או שמע שמועה קרובה ברגל, בין ביום־טוב בין בחול־המועד, לא חלה עליו שום אבִילות אפילו בדברים שבצינעא, עד לאחר הרגל{לג}. ואחר הקבורה אומרים לו נוֹסח הניחום בשורה, ושוב אין אומרים נוֹסח זה כשנכנסים לבקרו, עד אחרי הרגל, שמאז (דהיינו ממוצאי יום־טוב האחרון) מתחיל למנות שבעת ימי אבילות. ונוהג בהן כל דיני אבילות כל שבעה. ויום טוב שני שֶׁלַּ־גָּלִיּוֹת, עולה למניין, אף־על־פי שאינו נוהג בו אבִילות, ומונה מאחריו ששה ימים בלבד. ואפילו יום שני של־ראש השנה גם כן עולה למניין{לד}: