בטחון ג
פעם קודמת אחזנו
בכמה הערות בשיטת החזו"א בענין בטחון, ונראה בעזר ה' לראות מה שהשיגה היד
להבין את כונת החזו"א, ונראה עוד כמה ענינים כאן, ונקוה שהיום נגמור/ את מה
ששייך כרגע.
הבאנו שהחזו"א
בעצם קבע שענין בטחון הוא לראות את הדברים כשקולים, ושבעצם גם אם יהיה רע זה לא
הסיבות גורמות את זה, אלא הרבה שלוחים למקום, וכל האריכות מה שהוא כותב שם.
אנחנו שאלנו כמה
שאלות שלא הבנו מה בעצם החזו"א מתכוון, שאלנו: מה הוא יהיה רגוע בזה שהוא
ירגיש כך שהדברים שקולים, הרי גם אם הצרה קרובה, נגיד זה היה 80 על 20, והוא מוריד
את זה ל-50 על 50, מה זה כ"כ יעזור לו? וגם שאלנו: א"כ מה זה הענין לדעת
שהכל לטובה, הרי זה בעצם קבלת ייסורים באהבה, אז האם בטחון זה קבלת ייסורים? עוד
שאלנו: מה יהיה אחד שהוא באמת 50 על 50, במה אצלו יתבטא הבטחון? וגם שאלנו: מכל
הפסוקים והראשונים נראה שבטחון זה לא דבר שקול אלא בטחון בעצם פותר את הדברים
ושבעלי הבטחון באמת נושעים? זה הדברים ששאלנו על החזו"א.
באמת כשמתבוננים זה
נראה שיש כאן שלושה חלוקות, יש שלושה סוגי מצבים איך שיהודי צריך להרגיש ולנהל את
החיים שלו.
בוא נגיד, במצב
שהחיים מתנהלים וזורמים באיזשהו שיגרה רגילה וטובה, האם ומה בעצם במצב הזה אומר
הבטחון?
האמת היא שאם לא
שאנחנו נתבונן ונחשוב מה ענין הבטחון במצב הזה, אז גם במצב שיגרתי כשהכל בסדר
לכאורה, הרי המציאות היא בחיים שיש גם כל מיני הפתעות לא טובים, ובעצם אנחנו רואים
שיש הרבה אנשים שהם דואגים מה יקרה, ואם יקרה משהו או לא יקרה משהו, וככה וככה,
וכל מיני דברים שלא תלויים ביד האדם, וכל מיני דברים שהם בעצם לא רגועים, וגם במצב
רגיל שאין איזשהו צרה שממשמשת ובאה הרבה אנשים מאוד מודאגים והם יסתכלו פסימית,
שהרי וכי יש להם איזשהו ביטוח שהכל יסתדר והכל יהיה טוב, ושכל הזמן יהיה טוב, ומה
יקרה אם פתאום ישתנה המצב וכדו', מה בעצם ההסתכלות הנכונה בדברים האלה?
אז פה בחלק הזה
כשהחיים זורמים באיזשהו שיגרה, צורת הבטחון היא לדעת שאנחנו בעצם ליד אבא, ליד
הקב"ה, אנחנו סמוכים לאבא שרוצה להיטיב איתנו ויש בכוחו להיטיב עמנו, וממילא
אין לנו בכלל סיבה לדאוג, המציאות היא ממש כמו שילד כשהוא ליד ההורים שלו הוא
מרגיש בטוח וזה ממילא מסיר ממנו את הדאגות, כך היא גם המציאות שיהודי שמרגיש שהוא
סמוך ונראה לאביו שבשמים הוא רגוע והוא לא דואג כי הוא יודע שהקב"ה יעזור לו.
גם דיברנו, שעניני
פרנסה ועניני דירה וכדו', דברים שהם השימושים הרגילים של בנ"א, בהם אנחנו
רואים שביחס של ילדים מול הוריהם זה דבר שבכלל לא מוטל איזשהו דאגה לילדים לדאוג; האם
יהיה אוכל, האם יהיה ביגוד, האם יהיה לי איפה לגור, זה בכלל לא דבר שילד שהוא צריך
לאמו או סמוך על שולחן אביו יהי' בכלל מוטרד מזה. ומצד שני, ההורים לא מספקים מידע
מראש לילד בדיוק באיזה צורה הם יכלכלו וכו', אבל כשמגיע 'זמן סעודה' הכל מסודר.
זה דבר שאנחנו
רואים את זה ממש בחוש כל הזמן, שבסך הכל אלה שרק לא דואגים רואים שהדברים מסתדרים.
אמנם יש לפעמים שאלות שזה נושא של שיקול דעת מה כעת צריך לעשות בסוג דבר מסוים
וכדו', אבל בכללות אין סיבה לדאגה, מי שמרגיש שהוא בעצם מושגח ומנוהל אין לו דאגה
בדברים האלה.
עכשיו, מה קורה
כשהמצב הוא שבאמת יש איזשהו חשש סכנה של חולי או של משהו או שיש באמת בעיה? גם בזה
יש כמה דברים, וזה מרומז שם בחזו"א שזה גם מענפי הבטחון, יש הרבה דברים שמה
שבן אדם מרגיש כ"כ רע ומודאג אם זה יקרה, זה רק בגלל שהוא לקח על עצמו אחריות
יתר, יש לו איזשהו תוכנית ואיזשהו מפרט טכני איך צריך להיראות החיים שלו, ויש לו
תביעה שזה צריך להסתדר כך, הוא פשוט יוצא להפגנה אם יש צד שהחיים לא יהיו כמו שהוא
תיכנן, ולוּ הוא בעצם היה מקבל על עצמו איך שבעצם הקב"ה ינהל אותו אז הדברים
עצמם הם לא כאלה גרועים, זה לא בגדר אבר שהנשמה תלויה בו או אפי' פחות מזה, רק
שבעצם הבעיה האמיתית של הבן אדם בדברים האלה זה מה שהדברים לא מתנהלים כפי איך
שהוא החליט שזה צריך להתנהל.
ופה בדבר הזה זה גם
מחלקי הבטחון, כי הרי מחלקי הבטחון זה לא שאנחנו מנהלים וקובעים איך יראו החיים
שלנו אלא שיש גבוה מעל גבוה שמנהל אותנו, ואם אנחנו יודעים שהכל מושגח והכל מנוהל
ואנחנו לא מחליטים איזשהו תוכנית, אלא אנחנו עושים תוכניות רק על דברים שבידינו
ועל דברים שמוטלים עלינו, אבל הצורה איך הקב"ה יסדר אותנו על זה אנחנו לא
מתכננים תוכניות רק את זה אנחנו נותנים לו איך לסדר את זה, האמת היא שמי שיתבונן
קצת יראה שזה עצמו כבר מוריד את רוב הבעיות הרגילות, כל מיני בעיות שאחד מחליט
שהוא רוצה שיהי' כך ושיהי' כך, זה יכול להיות בעניני שידוכים, ובעניני משרות,
ובעניני חברותות, וכמה כסף, וכמה אפשרויות יהי', ובכל מיני ענינים, שהדברים האלה
הם לא דברים מוחלטים שזה חייב להיות כך.
וגם לפעמים בעניני
חולי, לא כל חולי צריך להביא את הבן אדם ממש לדיכדוכה של נפש, לרמה שהוא 'אויס
מענש', לרמה שהוא בכלל לא בן אדם, הרבה פעמים רוב הקושי בחולי הוא שהחולה לא מסכים
להיות חולה, ואנחנו רואים הרבה פעמים שכשיש איזשהו מציאות של חולי או של משהו,
שאחרי שעובר הרבה זמן שהבן אדם כבר בתוך הקושי וכאילו הוא התרגל לקושי נקרא לזה
כך, הוא כבר למד איך להתנהג בתוך המציאות שהוא לא הכי בריא והוא לא כ"כ סובל
מזה, אבל אם הוא כל הזמן לא מתאים לו המציאות הזאת שיהי' לו איזשהו קושי או
ייסורים או חולי זה גורם קושי הרבה יותר מהדבר עצמו.
הרבה פעמים יצא
לדבר עם כאלה שאמרו; מה פירוש, אני אדם צעיר, מה פתאום שיהי' לי כאלה דברים, קשה
לו שאדם צעיר לא יכול להיות שיהי' לו איזשהו קושי. שאלתי אותו; מה הבעיה שלך, איך
לאדם צעיר יש את הקושי הזה, ואם נוותר על השאלה הזאת, האם הקושי עצמו הוא כ"כ
גרוע?! זה ג"כ איזשהו העדר בטחון, שהוא בעצם רוצה לקחת איזשהו בעלות על איך
יראו החיים שלו והוא לא מכפיף את עצמו לצורה איך שהקב"ה מנהל אותו. זה ענין
רחב מאוד, ויש הרבה מה להתבונן בזה, הדבר הזה עצמו לבד עושה מאוד קל את החיים, ומי
שחי את זה החיים שלו הם הרבה פחות קשים עם הרבה פחות סבל גם בדברים שקשים.
עכשיו כך,
החזו"א אומר שם, שגם במצב של קצת קושי הוא לוקח ע"ע שהרבה שלוחים למקום,
והוא מביא שם את המסופר בגמ' (תענית יח,ב) שאמרו לולינוס ופפוס לטוריינוס "ואם
אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש לו למקום", ושע"י המבט הזה כך הוא יודע
שהוא מושגח ומנוהל. ושאלנו: מה הפירוש בזה, האם בטחון זה בעצם קבלת ייסורים באהבה?
פה צריך לדעת ויש
כאן גם כן עוד איזשהו ענין נשגב מאוד, בוא נראה כמה דוגמאות ונבין מה החזו"א
מתכוון. נגיד למשל, אנחנו רואים לפעמים אדם שהוא רעב ואין לו מה לאכול, יש לו ממש
רק לחם צר ומים לחץ, הוא מרגיש את עצמו ממש מסכן, איזה מסכן אני, אין לי מה לאכול,
ונגיד שהוא ממש במצב שיש לו רק לחם ומים, יש לו רק כדי חייו ממש, הוא מרגיש ממש
מסכן ועזוב וסובל ורע לו, ולעומת זאת אנחנו רואים לפעמים אדם שיש לו איזשהו עסק
גדול, ולפעמים העסק אשר הוא מתעסק זה לא בדיוק במקום ישוב, או באיזשהו סיבות
שבמציאות של ההתעסקות הגדולה שהוא מתעסק הוא נמצא במקומות שהאמצעים הטכניים קשים,
ויכול להיות שהוא יהיה איזה ימים רק עם לחם ומים, והוא בכלל לא מרגיש את עצמו
מסכן, ואילו אדם אחר בכזה כמות זמן שהוא יהי' רק עם לחם ומים ירגיש את עצמו מאוד
מסכן. מה בעצם פשר הדבר, הרי שני האנשים הם באותו מציאות, ואילו האחד מרגיש את
עצמו מסכן והשני לא מרגיש את עצמו מסכן? התשובה: כי אותו אחד שעסוק באיזשהו משהו
מרגיש שהוא עסוק באיזשהו תפקיד חשוב ובפרוייקט רציני שבשביל הפרוייקט הזה הוא מוכן
גם לעבור את הקושי הזה.
או נגיד, אדם שאסור
בבית האסורים, הוא מרגיש מאוד קשה, אבל לפעמים יש אחד שהוא מרגל במדינת אויב, והוא
נמצא בכל מיני תנאים מחתרתיים שצריך להתחבאות כל הזמן ולא להראות את עצמו, הוא בכל
מיני תנאים קשים שהם יותר קשים מאשר להיות בכלא, והוא בכלל לא מרגיש רע בזה. מדוע?
כי הוא בתפקיד מאוד חשוב, לכן הוא לא מרגיש את עצמו מסכן.
יש משהו שצריך
לדעת! שיש מצב לפעמים של קושי, אפי' לפעמים סוג קושי שהוא לא יוצר לנו איזשהו
בחירה רעה, יש קושי וזהו, ואנחנו בתוך הקושי הזה ג"כ מתמרנים איך לעשות
ולפעול, איך נצליח בכל זאת ללמוד ולהתפלל ולעשות את כל אשר היה באמנה איתו/
