כבוד ומעמד הבעל

ביקשו לדבר איך ההרגשה והתחושה מהמבט של בעל במצבים מסויימים שקורים בין איש לאשתו. יש נושא מאוד חשוב בכל המציאות של קשר בין איש לאשתו, וזה נושא שודאי מוכר מאוד למדריכות, זה נושא נדוש מאוד, אולי זה גם נושא שיכול להישמע קצת מיושן, לא הכי נוח לגבר לדבר עליו, אבל מרוב חשיבות הענין לא נוכל לדלג על הנושא הזה, מלתאר מה באמת קורה אצל הבעל כשהוא במצב הזה, ואולי נזכה בסייעתא דשמיא לחדד קצת את הענין ויהיה בזה תועלת.

הנושא הזה הוא נושא של כבוד הבעל, ומה קורה כשהנושא הזה הוא נעדר! לא אכנס לחלק התורני מצותי של הנושא הזה, שזה הרי כבר כתוב בפסוק "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז), או במגילת אסתר "לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ" (אסתר א, כב), אבל נדבר מה קורה בשטח בנושא הזה. וכאן ראוי להדגיש! שהחשיבות של הענין הזה של כבוד הבעל זה באמת לאו דוקא מצד המצוה שבזה, כי הרי בס"ה הנושא הזה הוטבע ע"י הבורא יתברך בעצם טבעו שהוא צריך את זה, ובעצם טבע האשה לתת לו את זה, והמציאות הזאת היא קיימת מימות עולם מאז שהקב"ה ברא זכר ונקבה, והמציאות הזאת קיימת גם בכל האומות והלשונות והגזעים, בכל התרבויות קיים הנושא הזה, יש הבדלי תרבויות בנושא של איש ואשתו, אבל בכל התרבויות הנושא הזה קיים באופן כללי.

אבל בעיקר אנחנו רוצים להדגיש כעת שכשהנושא של כבוד הבעל לא קיים בצורה הנכונה כפי שנבאר, זה יוצר מצב שאין כאן בעל, זאת אומרת זה תנאי בלתי נפרד כדי לתת לגבר את היכולות להיות בעל, אשה שלא מכבדת את בעלה בעצם אין כאן בעל, הוא לא קיים, לא יהיה שייך לפתור את הנושא שביניהם בצורה שכל אחד יעשה את מה שמוטל עליו ואז יהיה טוב, כי במצב כזה אין את המציאות האישיותית בכלל של בעל, אין לו לא את הכלים ולא את האפשרויות להיות בעל כמו שנבאר, ממילא אין כאן מי שיתן ויעניק את חובות הבעל לאשתו. לכן אשה שלא מכבדת את בעלה ראוי לה לדעת; שלא הפשט רק שהיא מחסירה לו איזשהו צורך שחסר לו בחיים, אלא זה גורם ושולל ממנו את מהות בעל מבחינת היכולת לאהוב אותה; אנחנו נספר דברים ותחושות מהשטח, לפעמים זה עלול להישמע קיצוני, אבל בכל זאת נדבר את הדברים בצורה הכי פשוטה כדי להשיג באמת תמונה והסתכלות מוחשית יותר על הענין.

בוא נתבונן! כשהמצב הוא שהאשה באמת חכמה ועוצמתית והיא זאת שמובילה את המהלכים בבית, היא מחליטה בבית והיא גורמת לבעלה להסכים לדעותיה והעסק עובד, והיא גם בטוחה שהיא צודקת והיא באמת צודקת, והיא הצליחה להוביל את המהלך, והיא אפילו השיגה את האישור שלו ואת השיתוף שלו בהחלטה, והיא מקיימת את ה"איזוהי אשה כשרה כל שעושה רצון בעלה" (תד"א רבה ט'), כמו שיש כאלו שמפרשים בדרך צחות שעושה רצון בעלה זה מלשון "גדול המֶעשה יותר מן העושה" (ב"ב ט,א), שהיא יוצרת את רצון בעלה - ולכאורה הכל נוסע בסדר, אבל באמת הוא מרגיש שהוא נשלט על ידה! זה מה שהוא מרגיש.

ואז מה קורה איתו בעיקבות זה? זה גורם לו שאין לו אהבה אליה, אין לו געגועים אליה, הוא יחפש את הידידות והאהבה בין החברים שלו, הוא לא יַראה לה את זה בחוץ כי אז הוא יקבל על הראש, אז לכן כל כללי הטקס קיימים, אבל ליבו פנימה לא איתה, בליבו הוא מתייחס לזיווג שלו כאיזה גזירה משמים שהוא צריך לקבל את זה. ולפעמים במצב כזה כשמגיע למשל יום הנישואין הוא לא מספיק מתרגש, ואז היא מלמדת אותו שצריך לשמוח, זה יום הנישואין שלנו! והיא הרבה פעמים מצליחה, ובאמת שנה הבאה הוא כבר קיבל את החינוך והוא יהיה באמת שמח, והיא אפילו לא מתבוננת ולא שתה ליבה שלא צריך ללמד אותו איך להיות שמח לוּ היה לו טוב. לוּ האשה הזאת היתה יודעת איזה מחיר היא בעצם משלמת תמורת זאת שהיא הצליחה - היא "הצליחה" במרכאות כפולות - שהוא יסכים לרצונות שלה, ספק מאוד האם היא היתה עושה את זה, וסביר להניח שהיא בודאי לא היתה עושה את זה, כי אין הצר שוה בנזק המלך כפי שנראה.

יצא להכיר איזה זוג כזה שהבעל מתוך הצער והקושי שהיה לו בענין, הוא היה מביע את הרגשות שלו בחיי הנישואין שלו ביומן אישי, יומן אישי טמיר ונעלם מעיני כל חי, אבל יצא איזה מקרה שהזדמן שאשתו ראתה את היומן, מה שהוא כותב ומתאר מה עובר עליו בחיי הנישואין, והיא קיבלה ממש את שוֹק והלם חייה, היא אומרת לו; מה, החיים שלנו כ"כ קשים ורעים לך?! והיא בכלל לא שתה ליבה שהיא בעצם יצרה את המצב הזה, היא לא הבינה שגם לו יש צרכים בחיי הנישואין. היא סבורה שכל אשר היא מצליחה להוציא ממנו זה כולו ריוח בשבילה כמו אחד שהצליח להוציא מהגביר יותר צדקה, והיא לא קולטת שבעלה עשוק מזה שהיא לוקחת ממנו ולא נותנת לו. כי היא סבורה שהרי הבעל הוא בעה"ב והוא הכֹל והוא לא צריך כלום, רק אני צריכה, וככל שאצליח לקבל ממנו זה החברמניות שלי, והוא מעולם לא חסר ואינו צריך ממני. יש בנושא הזה הרבה דרגות, לא כולם הגיעו לרמה כזו של מצב, אבל בכל דרגה שהנושא הזה הוא לא בשלימות, זאת אומרת שהנושא הזה של כבוד הבעל הוא לא בשלימות, יש את המציאות הזאת שאנחנו מתארים כאן ועוד נתאר בעזרת ה', ברמה מסויימת.

וראוי כאן להדגיש! שמדובר כאן בנשים מסורות ומשקיעות הרבה, ודואגות לכל צרכי הבעל הבית והילדים, והבעל מעריך את הכישורים שלהן ואת החריצות שלהן ואת גודל האחריות שלהן ואת הביצועים הנפלאים שלהן, והוא אפילו יודע שהן יותר מיוחדות, שהאשה שלו יותר מיוחדת מאחרות, וראוי לדעת שהוא באמת מעריך ומוקיר ואפילו מפרגן אבל הוא לא אוהב! לאהוב הוא לא אוהב. ונדגיש; מדובר כאן בבתים שאין שם בעיות בשלום בית, הדברים עוברים שם בבית לא בכעס ובמריבות ובתקיפות, לא בצורה הזאת היא משליטה את דעותיה, אלא באמת בהסברה שמעוררת רחמים, ולפעמים בבכי; איך עשית לי כך וכך?! למה וכו'?! לא במריבה ובזילזול, והוא באמת מעריך אותה, אבל הערכה והוקרה זה עדיין לא אהבה, האהבה של הבעל הזה זה רק צורת ההנהגה שלו אבל זה לא מגיע מרצון הלב ומהרגשה הפנימית, הוא התרגל להחניף לאשתו כמו עובד שמתרגל לכבד את הבוס. הם אפילו לא יודעות מה הם מפסידות! לוּ הם היו טועמות טעם של אהבה אמיתית הם היו מבינות מה הם מפסידות. לפעמים הם אפילו מצליחות לרמות את עצמן שהן כן אהובות, אבל כשאנחנו רואים את הבעלים האלה כשיוצא, תמיד זה חייב לבצבץ, לפעמים בשיחה בין חברים יוצא להגיד; אשתי צריכה משהו, אשתי ביקשה ממני משהו, מרגישים שהוא מזכיר את אשתו ביובש מוחלט, צחיח ויבש לגמרי, כי רק בבית הוא כביכול אוהב, וכשהוא בחוץ הוא חש כלפיה את כל הענינים שלהם כעניינים טכניים ובלי שום רגש.

נשים סבורות שהיחס לבעל זה כמו בן עם אבא, לפעמים אבא לא רוצה לתת לבן שלו איזשהו דבר שהוא מבקש, והבן הצליח לשכנע את האבא והאבא נתן לו. מה קורה במצב כזה? אם הבן הצליח לשכנע את האבא, הוא בעצם שינה את דעתו, האבא לא מרגיש פגוע ומפסיד בזה שהבן בסוף ניצח אותו והצליח להוציא ממנו משהו שהוא לא רצה. אבל בעל שדעתו לא התקבלה זה לא כך! הוא מרגיש מפסיד. היא חושבת; הצלחתי לשנות את דעתו והכל בסדר, אבל באמת הוא מרגיש שהוא הפסיד. וכשהוא הפסיד זה בהכרח יגרום שגם היא תפסיד. ואפילו שבעצם היא צודקת והיא העמידה אותו על הנכון והטוב, והוא עשה דבר בסופו של דבר שהוא יותר חכם, אבל בכל זאת הוא מרגיש שהוא הפסיד בזה שדעתו לא התקבלה, וזה בהכרח יגרום שגם היא תפסיד, כי הוא נפגע אישית מזה שדעתו לא התקבלה, וזה שונה מאבא כלפי בנו, שאבא לא מרגיש נפגע וירד ממעמדו בזה שבנו הצליח לשכנע אותו נגד דעתו ורצונו.

באמת אשה שהיא יותר חכמה מבעלה שזה קורה כאלה דברים, אם היא באמת חכמה היא לא עוסקת בהסברה להסביר לו עד כמה המהלך שלה נכון, אלא היא תשאל אותו; מה אתה אומר על הענין? והיא תציע לו בצורה לא מחייבת, והטבע והרצון של בעל שכשהוא מרגיש מכובד זה גורם לו אפילו לרצות לשמוע את דעתה ולהתכבד בזה, אין דבר שמשכנע באמת את הבעל לבוא לקראת אשתו יותר מאשר כשהיא באמת מקרינה לו שהיא אחריו בכל מקרה גם אם הוא לא יסכים לדעתה, והיא רק מבקשת שקשה לה כך וכך, ולא שהיא לוקחת את המנהיגות לעצמה.

בוא נראה אולי איזשהו משל שממחיש עד כמה זה קשה בעצם לבעל שהוא לא מקבל את כבודו ומעמדו: כל אמא שיש לה בנים בישיבות היא יודעת שלא תמיד כדאי לשכנע את הבן לקחת חברותא בחור שהוא יותר טוב ממנו ברמה בלימוד ובכישרון, למרות שברור שאם הוא יקח כזה חברותא זה יעזור לבן שלה בלימוד, בכל זאת היא מבינה שזה לא טוב להציע את זה לבן, כי לא תמיד נוח לבחור ללמוד עם בחור שהוא הרבה יותר טוב ממנו, ושהחברותא יהיה כאילו רבה שלו, כי זה גורם לו להרגיש כאילו הוא תלמיד, כי החברותא שהוא הרבה יותר טוב ממנו מראה לו איפה הוא לא הבין, איפה הוא לא צודק, כמה הקושיא לא נכונה, או כמה התירוץ שלו לא מדוייק, וזה לא נוח, לרוב הבחורים לא נוח המצב הזה, וזה ס"ה נושא של חברותא שאין כאן איזשהו בעיה, הרי ס"ה הוא יֵדע את הסוגיא יותר טוב, ובזה שהוא לא לוקח כזה חברותא הוא מפסיד את הבהירות בסוגיא, ובכל זאת רוב הבחורים לא מעוניינים בכזה סוג חברותא. מה נאמר בחיי הנישואין שטבע הבעל זה להיות שורר בביתו, 'והוא ימשל בך' כתוב, וכשאין לו את זה, למרות שהוא הרויח את הנושא עצמו כי אשתו באמת חכמה וצודקת, אבל הוא הפסיד אשה, אין לו אשה אין לו בית משלו וזה הפסד גדול מאוד בשבילו, הוא לא מרגיש שיש לו אשה, הוא בעצם כמו בחור במידה מסויימת, כי אין לו אשה שצורת ההתנהלות שלה זה לפי דעתו, ואין לו בית שהוא מנהל אותו, והוא מרגיש נשלט, עדיף לו מבחינתו שפה ושם תהיינה טעויות בהחלטות העיקר שירגיש שהוא בעל ויש לו אשה ובית, מאשר ההיפך, בדיוק כמו שהבן בישיבה מעדיף לא לקחת חברותא שהוא רבה שלו, למרות שהוא משלם פה ושם מחיר בהבנת הסוגיא.

ראוי לדעת! אותם נשים חכמות באמת שהם כ"כ דואגות, הם דואגות שלבעל לא תהיינה טעויות, בוא נשאל אותם; מה קורה זוג שהבעל שם הוא חכם ברמה של בעלה, ואשתו של אותו בעל היא כמותו, היא לא חכמה כמו האשה המדוברת, איך הם מסתדרים בחיים, הרי אין שם אחד חכם במיוחד? אנחנו רואים שגם הזוגות ששניהם לא הכי חכמים גם מסתדרים בחיים, יכול להיות שפה ושם יש איזשהם טעויות, אבל הם עוברים טוב את החיים.

באמת כשמתבוננים, יש בנושא הזה עוד איזשהו התבוננות! לכאורה הרי אדם חכם מרגיש כ"כ שלולי החכמה שלו כמה טעויות וכישלונות היו לו, למה אנחנו לא רואים אצל כאלה שהם פחות חכמים כ"כ הרבה כישלונות, לכאורה אם החכמים מרגישים כ"כ שבלי שהם היו חכמים הם לא היו מצליחים להסתדר בחיים, למה אלה שבאמת לא כ"כ חכמים כמותם לא רואים אצלם כ"כ הרבה כישלונות? התשובה האמיתית היא; ש"שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה'" (תהלים קטז, ו), וכשלאדם אין כלים ואין לו חובת השתדלות בענין כי הוא לא מספיק חכם, אז הקב"ה מסייע לו במציאות של עצמו (שבת קכט,ב). כך הוא הדין וכך הוא הטעם שזה לא מחובת השתדלות של אשה לדאוג שהדברים יעשו נגד הדעה של בעלה, זה לא מחובת השתדלות שלה, והקב"ה יזיז את הבית בצורה טובה אם היא תמלא את חובותיה.

בוא נראה עוד דוגמא פשוטה שכולנו מבינים את זה! זוג צעיר רוצה עצמאות, הוא לא רוצה שההורים יתערבו, כלה לא רוצה שחמותה תציע לה הצעות ועצות לחיים, למה לא, הרי ההורים והשוויגער יותר מנוסים מהזוג הצעיר ומהכלה, והם יכולים להועיל להם להינצל מכל מיני כישלונות, והם צודקים בדעות שלהם, יש להם יותר נסיון וחכמת חיים?! אבל בכל זאת אנחנו רואים שעצמאות כ"כ חשובה לזוג הצעיר ולכלה יותר מההפסד שתהיינה מהטעויות, ממילא נבין גם עד כמה חשוב לבעל להרגיש שיש לו את המעמד והכבוד, למרות המחיר שאולי זה יצור איזשהם טעויות.

והמציאות היא; שכל מצב שלבעל אין אשה והוא הפסיד שאין לו אשה שמהלכת בדרכי ליבו, זה גורם שלאשה הזאת לא יהיה בעל, אי אפשר לתפוס את החבל משני צדדים, האשה צריכה לדעת שאם היא הצליחה לשכנע את בעלה כדעתה היא הפסידה את בעלה, היא הפסידה את ליבו היא הפסידה את פנימיותו, יש לה כרגע בעל מהשפה ולחוץ, הוא חי בבית לפי הכללים, לפעמים הוא שוכח באמת והיא קוראה לו לסדר והוא נענה לה, והיא מרגישה ויודעת שהיא צריכה לעמוד על המשמר כל הזמן, היא מטפלת במצבים שהוא שוכח את תפקידו כבעל, והיא לא מבינה כמה היה לו ולה טוב לוּ היא לא היתה צריכה בכלל לעורר אותו, לוּ המצב היה שבאופן טבעי הוא היה רודף אחריה, אשה שבעלה אוהב אותה הוא מתענג בחוץ כשהוא נזכר בה, ואילו אשה כזאת הוא מתענג בחוץ מזה שהוא פטור כרגע מלהיות תחתיה. הרבה מהבעלים האלה הם בעלי מידות נפלאים, והם מאוד רוצים שנשותיהם תרגשנה טוב, הם גם מעריכים את ההשקעה שלה כפי שדיברנו, והם גם יקנו לה מתנה, אבל ליבם לא פה.

יצא לפעמים לשמוע בעל נשוי שאומר לחבירו בחור כשהוא דן איתו על איזשהו שידוך שמציעים לו, והבחור מספר; שמציעים לו איזשהו שידוך שהבת המדוברת לא הכי מוצלחת, היא בת די פשוטה, והוא מתלבט האם ללכת על השידוך הזה? ושומעים את הבעל הנשוי אומר לו; תשמע לי, היא תכבד אותך, היא תעריך אותך, היא תחמיא לך מלמטה למעלה, אתה תהיה מאושר בחיים, כדאי לך ללכת על זה. אתם מבינים מה קורה כאן! הנשוי הזה כבר התפתח אצלו שיטות בזוגיות, הוא כבר יודע מה זה זוגיות מאושרת מתוך נסיון החיים שלו.

הרבה פעמים יוצא לשמוע נשים מתלוננות; למה הוא שוכח את היום הולדת שלי? למה הוא שוכח את יום הנישואין? הוא כנראה לא מספיק טוב הם בטוחות, לוּ היה לו מידות טובות ולב טוב איך הוא שוכח?! הם לא מבינות שזה לא קשור למידות, דברים שתלויים באהבה זה לא תלוי בו בכלל, זה תלוי אך ורק בה, אם היא תתנהג בצורה שתגרום לו לאהוב אותה הוא יאהב, מידות טובות לא יוצרות אהבה, ואנחנו תיכף נבאר, הסיבה לשיכחות שלו ולאי שימת לב זהו כי הוא לא אוהב, לא כי הוא לא בעל מידות. בוא נראה פשוט איך שאנחנו כולנו יודעים את זה, שאהבה היא תלויה תמיד אך ורק בנאהב ולא באוהב; כל אחד שרוצה שחבר שלו יאהב אותו, הוא מבין לבד שאין לו מה לדרוש מהחבר תאהב אותי, הוא מבין שרק אם הוא יצליח להיות נאהב חבירו יאהב אותו. אשה שרוצה שבעלה יאהב אותה; היא צריכה להבין שזה תלוי אך ורק בה, שאם היא תתנהג בצורה שתגרום לו לאהוב אותה הוא יאהב אותה, אבל אם היא מתעסקת בלהשקיע בצרכיו וצרכי הבית והילדים והפרנסה אבל לא בלכבד אותו, היא באמת תגרום לו להעריך, אך לא לאהוב!

יצא לשמוע פעם מאיזה בעל שהוא תינה את קשיי הנישואין שלו, הוא אומר שיש לו תיסכול ותסביך, הוא אומר; אני מרגיש שאם אשתי תיעלם לי מהחיים ויהיה לי אחרת במקומה לא יהיה איכפת לי. הוא מרגיש קשה; מה, זה המצב שלי עם אשתי שלא איכפת לי שהיא תיעלם לי מהחיים?! אני רוצה לרצות את אשתי, אני לא רוצה שהמצב שלי יהיה שלא איכפת לי אם היא תיעלם לי מהאופק, אבל מה אני יכול לעשות, זה מה שאני מרגיש.

נשים סבורות; אם אני אשתו והוא בעלי, אז הכל תלוי בהחלטה שלו האם להיות אלי טוב ואיכפתי, אם רק יש לו החלטה נכונה ומידות נכונות זה יהיה. אבל זה טעות גדולה! לא שייך לבסס אהבת איש ואשתו על מידות טובות, ביטויי אהבה אמורות לשקף את הרגשת הלב, זה לא ענין של פעולה, בעל חסד זה עוד לא אהבה, חסד זה לא אהבה, אדם לא יכול לחיות בצורה מאוסה, הוא מתפוצץ מזה, אין שום קשר בין מידות טובות לאהבה. הם חושבות; אם יש לו מידות הוא יאהב, כאילו זה תלוי במידות וברצון ובהחלטה שלו, והם מנסות להסביר לו ולשכנע אותו שצריך לאהוב אותן ולתת יחס, אבל זה לא בידי אדם להחליט לאהוב אם הוא לא מרגיש את זה, זה תלוי רק בשני, אדם יכול לכפות את עצמו לפעולות ולדיבורים אבל הוא לא ירגיש. אשה מגישה אוכל לבעלה והיא משכנעת אותו שזה טעים, כמעט כמו שהיא משכנעת את הילד שלה שהאוכל מאוד טעים, היא לא קולטת שלאהוב אוכל או לא זה הרגשה טבעית, 'על טעם וריח אין להתווכח' לא טעים לו, יש לפעמים שההרגל כבר יוצר התרגלות והאוכל נהיה טעים, אבל לא על כל דבר זה עובד, לאהוב זה ברשות האוהב לגמרי, זה לא יכול לבוא ע"י שיכנועים, זה מגיע רק בטבעיות.

יש גמ' מאוד מפורסמת במסכת קידושין (מא,א), כתוב: "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח)". לכאורה לא מובן; למה אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה, בגלל שעי"ז עלול להיות שימצא בה דבר מגונה ורחמנא אמר 'ואהבת לרעך כמוך', האם זה עיקר הבעיה, למה לא מדברים כאן על העדר שלום בית, איך יראה בית אם ימצא בה דבר מגונה ותתגנה עליו, איזה שלום בית יהיה שם? עוד לכאורה קשה; למה הוא צריך לראות אותה, הרי לדעת את מהותה וטיבעה הוא לא חייב לפגוש אותה, שיברר בירורים רציניים ע"י אמו אחיותיו וגיסותיו, המורות והחברות, יעשו בירור יסודי וידעו מהי האשה הזאת, מה היא הבת הזאת?

אבל התשובה היא פשוטה; אי אפשר להשתית זוגיות על טוב ומעלות הבת, צריך שתמצא חן בעיניו, אם היא לא מוצאת חן בעיניו אין בידו ליצור אהבה אליה, כי זה לא תלוי ברצון ובהחלטה שלו אלא במציאות של הבת הזאת האם היא מוצאת חן בעיניו או לא, הם לא קשורים לנושא של נשיאת חן, נשיאת חן לא יכול להיות ידוע לאדם בלי שהוא יראה אותה, לכן הוא חייב לראות אותה. על השאלה הראשונה; למה הבעיה היא רק 'ואהבת לרעך כמוך', הבעיה היא איזה מציאות יהיה ביניהם? התשובה היא; באמת יתכן שהוא יצליח להוקיר ולהעריך ולנהל חיים, ויהיה שקט ושלוה ולא יהיה מריבות וכעסים, היא באמת טובה מיוחדת וחרוצה, אבל אהבה לא תהיה כאן! ולכן הגמ' רק מדברת על העדר אהבה, לא יהיה 'ואהבת לרעך כמוך', הגמ' לא מדברת על קטטה, והמפסידה הגדולה בסיפור הזה זה האשה, כי בלי שהיא תהיה באמת אהובה אצלו, אף פעם רצונותיה לא יבואו לידי שביעה.

המציאות של "חן אשה על בעלה" (סוטה מז,א), זה לא תלוי בכמה היא חכמה וצודקת בדעות שלה, ובטוב ליבה ובטובות שלה, אלא הוא צריך להרגיש שהוא מנהיג ומוביל את הבית, זה לא רק שחסר לו איזשהו דבר, חושבים; טוב, חסר לו איזה משהו, מילא, זה לא ש'חסר לו משהו אבל ס"ה יש לו אשה טובה ומוצלחת', אלא המציאות בכזה דבר זה שאין לו אשה, אין לו אשה ואין לו את הכלים להיות בעל, הוא לא אוהב אותה במצב הזה.

באורחות צדיקים בשער החניפות אחרי שהוא מדבר על גנות החנופה, הוא כותב שיש מקרים שמותרת חנופה, הוא כותב שם שלושה מקרים שמותרת חנופה: "מותר להחניף לרשעים לכבדם כדרך שמכבדים בני אדם בעלי זרוע", יש מצב שצריך להחניף לרשעים, יש להם כח, 'דרך רשעים צלחה', לפעמים צריך להחניף להם וזה מותר, אח"ז הוא כותב "יחניף הבעל לאשתו משום שלום בית", ואח"ז הוא כותב "יחניף לבעל חובו שלא ילחצנו" - זאת אומרת הוא מדבר כאן על איזה אופנים שמותר חנופה, בהחלט באמת אם המצב קשה מותר לבעל להחניף לאשתו. אבל בוא נשאל אולי את האשה; האם נוח לך שבעלך יחניף לך כדרך כל אלה, שאת תיכנסי כאן לקבוצה הזאת כמו שמותר להחניף לרשעים כדרך שמכבדים בני אדם בעלי זרוע, יחניף הבעל לאשתו משום שלום בית, או מחניף למלוה שלו שלא ילחץ אותו?!!!

יש מציאות קיצונית של כלפטע'ס אמיתיות שזה עוד בסדר גמור, הם אומרים; העיקר שהוא מבין איך צריך להתנהג, ואוי לו אם יתנהג אחרת, הם עוד אומרות שזה בסדר גמור, אבל גם האלה כשנפשם קצת שוקטת והסערה חולפת הם מתגעגעות שהוא באמת יאהב אותם, ומנסות לשכנע אותו שמגיע להם לקבל אהבה ממנו.

יש גמ' (יבמות סג,א) על רבי חייא שהיה לו צער מאשתו במציאות של החיים ביניהם, והוא היה רגיל להביא לה מתנות, והוא היה אומר: 'דיין שמגדלות בנינו לתורה ומצילות אותנו מן החטא' - אינני מאחל לאף אשה שהיא תדע שמה שבעלה מנחם את עצמו זה ב'דיין שמגדלות בנינו לתורה ומצילות אותנו מן החטא'. היה מעשה באשה אחת כזאת, שהיא נסעה פעם בטנדר עם חברות שלה, והיא פתאום רואה את בעלה ברחוב, היא אומרת לחברותיה; תראו הנה בעלי, והיא מתקשרת אליו, והיא וחברותיה רואות אותו איך שהוא מוציא את הפלאפון מהכיס, רואה מי התקשר, עושה השתק, מכניס לכיס, וכדי ביזיון וקצף! טוב, הוא יחטוף כבר בבית ע"ז, אבל אולי שהיא תחשוב מה גרם לו להתנהג כך, אולי יש לה מה לעשות עם עצמה מלבד לחנך אותו להיות ילד טוב.

כתוב בפסוק "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ" (משלי לא, כג), שמעתי פעם מדרשן אחד שאמר בדרך דרוש, הוא אמר; יושבים זקני ארץ באיזה ישיבה, והשעה קצת התארכה מהשעה שזה היה אמור להיות, לאט לאט שומעים את זה אומר; אוי וי אשתי מחכה לי, זה אומר אמרתי בבית וכו', אבל יש אחד שהוא רגוע, אשתו לא מלחיצה אותו, אז 'נודע בשערים בעלה' מבינים מתוך זה שהוא רגוע, נודע בשערים בעלה איך המצב ביניהם, אשה צריכה להבין שכשהיא מלחיצה את בעלה בסטופר על השעה, הוא מצידו צריך להיות פֶער ולהגיע, (את הדרשה הזאת שמעתי עוד לפני עידן הפלאפונים), אבל צריך שהיא תדע שהחברים קולטים בדיוק מי היא לפי הלחץ שלו לחזור הביתה, ושהיא תבין שהיא מפרסמת את עצמה בעיני חברי בעלה, אין סיכוי שלא יוקרן ממנו אפילו בלי כונה המצב האמיתי.

אמנם יש לשאול: הרי היא מאוד מודאגת מאיחורו ולכן היא מלחיצה, ומה תעשה? והתשובה ע"ז היא: שבאמת אין לה עצמה סיבה אמיתית לדאגה, שהרי כשבעלה של השכנה איחר רבע שעה עשרים דקות היא לא מודאגת, היא לא חוששת שקרה לו משהו, מותר ללמוד גם לא כ"כ להילחץ! [ועוד שרק מחמת שהיא כביכול מטילה על בעלה שירגיענה בזה שהוא ידייק בזמן, והיא משוכנעת שהוא צריך להגיע בזמן, והיא משתלטת עליו והיא מטילה עליו את האחריות, לכך היא מרשה לעצמה לדאוג, כי היא מטילה עליו שירגיעה בזה שיגיע בזמן, אך אשה שלא מצליחה לקבוע לבעלה זמן בואו בשליטה שלה, רק הוא אמר מעצמו שיגיע בשעה זו וזו ואפילו אמר כן בודאות, היא פחות מודאגת כשיאחר, כיון שלא הטילה עליו את האחריות והרי היא מרגיעה את עצמה ע"י עצמה, ולכך שתדע שבזה שהיא מטילה עליו הוא לא הפך לנאשם אמיתי!]

אנחנו רואים במציאות בין חברים, שאחד אומר לחבר; אני צריך משהו לסדר, אשתי ביקשה ממני משהו, אני צריך להיזדרז משהו. מרגישים על הניגון של הבעל האם הוא רוצה, האם הוא מרגיש את מה שאשתו ביקשה ממנו כאינטרס אישי שלו, או שהוא מחכה לגמור ולהסיר מעליו איזה עול שהוטל עליו מאחר, וכאילו הוא פורע חוב והוא היה שמח להתפטר מזה, ואילו כשצריך משהו לילדו הקטן זה לא נראה כמחפש להתפטר. היא חושבת שהיא סידרה את הענינים, הוא באמת הגיע הביתה, הוא באמת עשה מה שהיא רוצה, אבל היא צריכה לדעת שנודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ!

יצא להכיר איזה ת"ח מופלג, שהוא חיבר ספר, והיה שם גם חלק על עניני מוסר ומחשבה, והיה שם מדור בספר על קבלת ייסורים באהבה, הוא היה ת"ח חשוב, והיא אשה ורבנית חשובה, והיא שלטה עליו ככה בכל עוז, והקרובים ידעו שהמדור 'קבלת ייסורים באהבה' היה מתוך מציאות חיי הנישואין שלו, והיא ניהלה אותו ואת הבית, וגם את הוצאת הספר! את הכל היא ניהלה, וכשהוא ניסה לזקוף ראש היא הסבירה לו, והוא באמת נכנע והודה לדבריה, והכל בסדר, אבל הוא התעסק בקבלת ייסורים באהבה, והיא משתבחת ומתגאה בספר של בעלה ובעולם המוסר והמחשבה שלו, הוא אפילו יש לו הרבה מהלכים בנושא של 'קבלת ייסורים באהבה', והיא לא מבינה שהיא המורה הגדולה שלו בעיקבות החיים ביחד ללמוד טוב את הסוגיא של 'קבלת ייסורים באהבה!'.

צריך לדעת! אשה למשל שלא מסתדרת עם בישולים, לא מסתדרת עם כביסות, לא מסתדרת עם עבודה, זה לא דבר שלוקח את החן שלה בעיני בעלה, יכול להיות שלפעמים זה יוצר עצבנות כעס, אבל זה לא שולל את החן שלה בעיני בעלה, זה לא גורם שהוא לא יאהב אותה, אבל כשאשה לא מכבדת אותו זה פשוט אין לה חן בעיניו.

יש גמ' במסכת תענית (כג,ב), כתוב שם: "רבי מני" - היה אמורא רבי מני. "הוה שכיח קמה דרבי יצחק בר אלישיב... אמר לא מיקבלי עלי אינשי ביתי" - רש"י ורבינו גרשום אומרים שהיתה לו אשה שהיא היתה לא יפה ומכוערת מאוד, והוא אמר; קשה לי עם זה. אז הוא שואל אותו: "מה שמה? חנה". "תתייפי חנה" - אז הוא אמר רבי יצחק תתייפי חנה, ונתייפת. אח"ז הוא בא אליו שוב והוא אומר לו: "קמיגנדרא עלי" - היא מיתגנדרת עלי מתוך גבהות יופיה, היא הפסיקה לכבד אותי. אז הוא אמר: "אי הכי תחזור חנה לשחרוריתא" - אז שהיא תחזור לכיעור שהיא היתה קודם. "וחזרה חנה לשחרוריתא" - והיא חזרה לזה; כתוב כאן בגמ' שעדיף לאדם אשה מכוערת מאשר אשה שלא מכבדת. כל אשה מבינה שאם היא במצב מכוערת והיא לא מייפה את עצמה היא לא נושאת חן בעיניו, זה דבר מובן, צריך לדעת שיותר משבעל צריך יופי חיצוני והעדר כיעור של אשתו, היופי הכי גדול של אשה בעיני בעלה זה הכבוד מה שהיא מכבדת אותו, בלי זה היא יותר מאשר מכוערת בעיניו, זה מה שכתוב כאן, וזה המציאות הטבעית.

ופה ראוי לדעת! ומה לעשות וזה המציאות האמיתית, מאיפה מתחיל הגלגל, כל פעם כשיוצא להתעסק בעניני שלום בית מנסים להתבונן מאיפה הגלגל מתחיל, מה הסיבה ומה המסובב? המציאות היא כזאת; בעל שמצידו יעניק לאשתו את כל מה שאשה מצפה מבעלה בשלימות הכי גדולה, זה עדיין לא בהכרח שיגרום לה בממילא לכבד אותו כמו שהוא צריך. אבל אשה שמכבדת את בעלה כמו שצריך, ברוב המקרים זה גורם לו ממילא להרגיש את הצרכים שלה ולהעניק לה את כל מה שהיא זקוקה, וזה מה שמחבר אותו אליה ונותן לה חן בעיניו, שהוא רוצה מתוך ליבו להעניק לה את כל מה שהיא מצפה. יכול להיות מקרים שהיא מכבדת אותו והוא לא בסדר, זה צריך טיפול, אבל בדרך כלל הגלגל מתחיל בזה.

נגיד דוגמא! יש כאלה אומרים; מה זה בעל טוב? בעל שמאפשר לאשתו לנהל כרצונה את כל עניני הבית והמשפחה זה בעל טוב. אבל נא לדעת! שהמשמעות של כזה דבר זה כאילו להגיד שבעל טוב זה בעל שמאפשר לאשתו לא להיות רצויה בעיניו, בעל שמאפשר כזה דבר זה עוד לא אומר שהוא נהנה מזה ושהוא אוהב אותה, זה לא בידו לאהוב את אשתו במצב כזה! אשה יום אחד הגיעה לבשל ארוחת צהריים, והיא מרגישה לא טוב, היא עייפה, היא אומרת לבעלה; אין לי כח כעת להתעסק בתבלינים במלח ובתיבול, אני זורקת לסיר כך, הוא אמר; בסדר, אין שום בעיה! אבל לא נוכל לדרוש ממנו אח"ז בזמן האוכל ליהנות מהאוכל, הוא לא יהנה, מה לעשות, האוכל לא כזה מתובל כעת ונעים, הוא הסכים אבל הוא לא יהנה ממנו - גם בעל שיסכים לאשתו לנהל את הבית, הוא לא יהנה מזה והוא לא יאהב אותה, מה לעשות זה המציאות. נשים לפעמים אומרות; מה פירוש, אני כ"כ טורחת בעניני הבית והאוכל והכביסה והנקיון והפרנסה! אבל הם שכחו דבר שהוא הרבה יותר עיקרי, בסטיסטיקה בין גברים שערכתי, שאלתי שאלה: אם נשים בכף מאזניים אחד את כל הדברים שאשה עושה לבעלה, ובכף מאזניים השני את הנושא של לכבד את הבעל, אם תהיה לך אפשרות רק של אחד מהשנים, מה תעדיף? והם ענו ואמרו: שעדיף לי אשה שלא עושה כלום ומכבדת אותי באמת כמו שיעשה לי הרגשה טובה, מאשר אשה שעושה הכל אבל זה לא קיים.

ראוי לנשים לדעת! עיקר מה שבחור מתחתן זה לא כדי שיהיה לו אוכל, אוכל היה לו גם בישיבה, וגם כביסה היה לו בישיבה, וגם מקום לגור היה לו בישיבה או בבית, הדבר העיקרי מה שבחור מתחתן זה כדי שיהיה לו קשר אישי עם מישהי שהוא ינהיג אותה ויוביל אותה, ושהוא יפסיק כבר להיות בן תחת ההורים או תלמיד תחת הנהלת הישיבה, אלא שהוא יהיה מעכשיו ראש ומלך, זה הסיבה ש"חתן דומה למלך" (פרקי דר"א סוף פר' טז'), כי הוא כעת קיבל ממלכה, הוא מתחיל להיות מלך בתא הפרטי שלו, מה שהוא צריך את הבישולים ואת הכביסה ואת כל הדברים, זה אך ורק אם זה בצורה של אחת שהיא עושה לו את זה באופן שהיא מקרינה לו שהיא כאן בשבילו, היא מתחתיו ולא שהיא מעליו. בדיוק כמו שבהלכות כיבוד אב ואם ידוע: "יש מאכילו לאביו פסיוני וטורדו מן העולם" (קידושין לא,א), הוא נותן לאבא שלו את כל המטעמים והוא יורש גיהנום, אפילו שעיקר כיבוד אב ואם כתוב זה 'מאכילו ומשקהו' אז הוא עושה את עיקר כיבוד אב ואם, אז למה הוא יורש גיהנום? התשובה היא; כי זה נכון שעיקר כיבוד אב ואם זה להאכיל ולהשקות את ההורים, אבל הא-ב של צורת האכילה וההשקיה זה שהוא שם את ההורים מעליו בזה שהוא דואג לצרכים שלהם, אבל אם הוא לא שם את האבא שלו מעליו, אלא הוא נותן לו את כל האוכל שלו והשתיה והרחיצה וכל עניני הכיבוד לא בצורה שהוא שם את אביו מעליו, אז הוא יורש גיהנום! - גם אשה שתדאג הכי במסירות, במסירות נפש, והיא סוחטת את כל הכחות שלה, והוא מכיר לה טובה ע"ז, אבל אם היא לא שמה את בעלה אלוף לראשה היא החטיאה את העיקר, והיא משולה לאותו בן שהאכיל את אביו פסיוני.

ושלא תחשוב שבמצב זה אמנם הוא לא קיבל מעמד ושליטת בעל, אך הוא לפחות נשאר כבבחרותו, אך זה לא כן אלא הוא ירד ממעמדו, שהרי בבחרותו היה לו לפחות עצמאות לעצמו להחליט ללכת או לא ללכת, להיות בקשר עם פלוני או לא, ואילו מעת נישואיו הוא איבד את חירות הנפש שלו ואינו יכול לעשות כרצונו בשום נושא כי היא משתלטת עליו וסוחטת ממנו, ואילו היא משיגה ממנו את רצונותיה דרך שכנועיה ודררישותיה. ובפסוק כתוב "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז), וכך מתאים לחוק נפש שניהם, והיא אין נפשה נעשקת כשהוא מושל בה, ואילו הוא עשוק כשמעמדו לא קיים ואין לו אפילו את החירות של ימי בחרותו, והוא מרגיש את עצמו כלוא! ומתגעגע לימי הבחרות העליזים שלו!

אומרים שהנשים של היום זה לא הנשים של פעם, הם יותר מפותחות, יש להם יותר חוט שדרה, יותר מנהיגות, יותר דעה, יותר יכולות ניהול. בוא ננסה אולי לחשוב! ומה קורה עם הגברים של היום, האם הם גם שונים משל פעם? מה פירוש, מה שאשה היא תחת בעלה זה בגלל שהיא לא מפותחת והיא תמימה והיא לא מכירה, אבל אם היא מפותחת ויש לה שכל היא לא צריכה להיות תחת בעלה? מה שאשה תחת בעלה זה כי זה המציאות הטבעית של האשה, וזה המציאות הטבעית של בעל, לא נוח לבעל שיש לו בבית איזשהו אופזיציה שצריך לשכנע אותו, ויכוחים היה לו בישיבה עם חברים, הוא לא מחפש את זה אחרי החתונה, הצורך של נישואין זה שיהיה לו אשה שתהיה לצידו ומגבה אותו. אם הנשים השתנו היום וזה נכון, אז זאת אומרת שקרה כאן מצב שהנשים של היום אולי הם לא מתאימות לגברים, הרי אם הנשים התקדמו ואנחנו רוצים שחיי הנישואין יהיו טובים, אנחנו אולי צריכים להחליט שהבעלים נסוגו אחורה, כי הרי ככל שאשה יותר חזקה צריך אחד מהשתיים, או שהבעל יהיה מאוד חזק ומתקדם או שהוא ייסוג לדרגת אשה של פעם ויתהפכו היוצרות. אם הנשים תתקדמנה, או שהאנשים גם יתקדמו ואז ביחסיות זה נשאר אותו דבר, או אולי יש כאלה שסבורים שהנשים התקדמו והגברים נסוגו.

אולי רק בקצרה עוד איזשהו נושא; שהוא באמת נושא טכני, הוא נושא טכני אבל צריך להכיר את זה, המציאות היא שאנחנו רואים הרבה פעמים בתחילת הנישואין, שלא תמיד הבעל נותן את הרגש עד הסוף. זאת אומרת כך! ראוי לדעת שבמציאות של הנישואין בפרט בתחילת הנישואין, הבחור שמתחתן נופל עליו מעמסה כבדה מאוד, כי הוא בעצם מעת הנישואין צריך להיות כעת מטפל סוציאלי של אשתו, הוא לא היה רגיל בכלל לסוג דבר כזה, הרי כל אחד מבין שקשר שבין איש לאשתו זה לא סתם פטפטת כמו פטפטת חברית של נייעס, יש הרי הרבה רגש בענין, וכל רגש, כל חויה רגשית היא לוקחת אנרגיות מהבן אדם, והוא לא היה רגיל בכלל לסוג חיים כאלה, בחורים אין להם בכלל, הם לא מכירים בכלל כזה סוג חיים, נופל עליהם כעת עול שלם של כאילו מטפל.

כעת הם בעצם רוצים את זה ומודרכים ובאים עם כל הלב והרצון לענין, אבל ראוי לדעת שנשים סבורות שהבעל תמיד יכול לתת להם רגש, השאלה רק עד כמה הוא מפרגן להם, כאילו זה תלוי רק ברצון שלו ובחן שלה, היא הרי כ"כ טובה אליו, אז למה יש מצבים שהיא לא מפיקה רצון ממנו? ופה אנחנו מדברים בזוג שכן, שהאהבה ביניהם מושלמת, אין שום בעיה ביניהם, הכל מושלם באמת, אבל היא לא מבינה מה קרה; היה לנו כזה ערב נעים, למה בבוקר הוא לא מתרגש והוא נפרד ממנה רגיל? אבל ראוי לדעת שגם פרה אחרי שחולבים אותה לוקח זמן עד שהמאגרים מתמלאים שיוכלו לחלוב אותה שוב, הוא השקיע הרבה רגש ואנרגיות רגשיות נפשיות וכרגע הוא מרוקן, אין לו כח כרגע עד שזה יתמלא שוב, ראוי להבין שזה לא נובע מאי רצון אלא פשוט מאי מסוגלות, ובפרט בתקופה הראשונה של החיים הדבר לא פשוט.

ופה יש הבדל מאוד גדול בין הדור שלנו לדורות הקודמים, בדורות הקודמים כולם יודעים היו נישאים הרבה יותר צעירים, זה היה ממש נער ונערה צעירים, שהצורך הריגשי של האשה היה הרבה פחות; גם היו גרים סמוך להורים, רוב היום נמצאים עם ההורים ביחד, היו אוכלים אצל ההורים, כך ידוע שהיה קעסט תמיד, היו סמוכים על שולחן ההורים, והרי כל אחד יודע שכשיש זרים ברקע התיקשורת בין בני הזוג פחות ריגשית, כמעט רק בזמן הלינה והשינה הם היו פונים לפרטיות שלהם, אבל היום המציאות היא שהזוג מיד נמצא לבד, וגם הגיל הוא גיל יותר בוגר שכבר יש יותר צרכים ריגשיים, וממילא זה באמת נופל כאן עול ריגשי לא פשוט, שעד שהנושא הזה מתאזן לוקח זמן, ושאשה לא תחשוב שבעלה לא רוצה אותה בזה שבתחילת החיים יש מצבים לאשה שפתאום הוא כאילו יבש, והוא לא נותן לה את מה שהיא מצפה.

רק עוד פרט אחד; הדבר הזה הוא נפקא מינה לא רק לתחילת החיים אלא גם בהמשך החיים ומעוד מבט אחר, צריך לדעת שעולם הרגש מבחינת הגברים הוא שונה מאשר אצל נשים, כמו שבמציאות הפיזית יש הבדל, כך גם בכל המציאות הריגשית נפשית יש הבדל בין גברים לנשים, אצל גברים הגברים באים בבת אחת ובבומים ונגמרים, ואצל האשה זה בשלבים וזה עוד ממשיך הרבה זמן, גם אחרי שזה נגמר זה עוד לא נגמר, לכן הרבה פעמים יש מצב שאשה לא מבינה; מה פירוש, הרי כ"כ טוב, איפה פתאום אתה נעלם? והיא צריכה להבין שאצלו כעת אין סיבה חדשה להתרגשות ולכן הוא כרגע במצב רגיל ולא מיוחד, ואילו אצלה עוד לא נגמר הסיפור וההתרגשות מאמש אבל אצלו זה כבר נגמר, מה לעשות, זה כך הקב"ה הטביע הבדלים טבעיים בין הצורך וצורת רגש ונפש של איש מאשר של אשה, כשיהיה לו סיבה חדשה להתרגשות זה יהיה, אבל כרגע גם אצלה מה שזה קיים כרגע זה לא דבר חדש, אצלה זה עוד סיפור בהמשכים ואצלו זה כבר נגמר, עד כאן להיום.