שלום בית ב'

היום נדבר בסייעתא דשמיא על איזשהו נושא, אולי הוא לא כ"כ מוכר ויכול להיות אפי' שזה ישמע חידוש, כמדומה שזה לא מהדברים שרגילים כ"כ לדבר עליהם בעניני הדרכות, אבל יש כאן איזשהו סוגיא ערוכה לכאורה בענין, ונראה מה כתוב כאן, ונראה איך זה בעצם יכול ללמד אותנו איך בעצם אמורים להיראות החיים שלנו.

יש גמ' בסוטה דף יא: כתוב שם בגמ' כך: "וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה; וְאֵלֶּה בָנֶיהָ, יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן" (דברי הימים א' ב, יח), עזובה זו מרים וכו', הוליד והדר והלא מינסב  הווה נסיב לה? היא הרי היתה אישתו? "אמר ר' יוחנן כל הנושא אישה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, ואלה בניה אלא תיקרי בניה אלא בוניה, ישר שיישר את עצמו, שובב ששיבב את יצרו, ארדון שרדה את יצרו" כך כתוב בגמ'.

כתוב כאן בגמ' דבר מענין מאוד, שגם על אישה יש מושג כאילו ילדו, אנחנו יודעים "מלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו", כתוב כאן בגמ' שגם על אישה יש מושג מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, כל הנושא אישה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.

ז"א שבעצם יש לבעל איזשהו תפקיד, יש לו איזשהו תפקיד בצורת החיים בבית שזה יהיה כאילו ילדו, כמו שאבא מנהיג ומורה דרך לילדיו, כמו שרב שמלמד תלמידו תורה כאילו ילדו, אז גם בעל הוא בעצם מורה דרך, הוא מורה דרך לאישתו כעין תלמיד אצל רבו כאילו ילדו, כמובן שעם אישה זה לא מישהו שהוא לומד איתה חברותא, לומד איתה סוגיא, הצורה בעצם של הכאילו ילדו כלפי אישתו זה בצורה של הנהגה של מעשים, צורת החיים שבעצם צורת ההתנהלות שלו ההנהגה שלו המעשים שלו, בין החלק שביחס אליה בין החלק שביחס לחיים, הוא בעצם בבחינה של מורה דרך בבחינה של גדולה שימושה יותר מלימודה, שבעצם הבעל הוא מורה הוא מהווה בעצם קו ודרך לכל התנהלות החיים בבחינה של שימוש חכמים, שצורת החיים מבעל שיודע בעצם לעשות את זה, ויש שימוש לחיות איתו זה צורה של שימוש, זה שימוש חכמים וזה בחינה של כאילו ילדה, זה דבר ראשון שכתוב כאן בסוגיא.

כתוב כאן עכשיו עוד ענין, שבניה אז כתוב בגמ' ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה, מה זה אלא בוניה? אז רש"י אומר "אלו שמות בעלה, שבנאה ועשאה מבונה כשאר נשים בנישואין ובנים". שבעלה בנאה ועשאה מבונה, הבעל בנה אותה ועשה אותה מבונה כשאר נשים בנישואין ובנים, המהרש"א כותב שהאיש הוא בונה את האישה כדאמרינן "שאין האישה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי", שנאמר "כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ" (ישעיהו נד, ה), יש את הגמ' בסנהדרין (כב,ב) "אישה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי". אז כתוב כאן שמעבר לזה שבעל יש בחינה של מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, יש כאן עוד ענין שבנאה ועשאה מבונה כשאר נשים בנישואין ובנים, שהאיש הוא בונה את האישה, אישה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי.

אז פה כתוב כאן איזשהו מהלך שונה, עוד מהלך בעצם, מעבר לכאילו ילדה, שזה צורה כאילו יש את הרב ויש את התלמיד והתלמיד מושפע מרבו, זה החלק של כאילו ילדה כמו מלמד בן חבירו תורה כאילו ילדו, או גם בצורת החיים בעצם עם האישה אז דרך צורת ההנהגה של הבעל יש כאן את השימוש של כאילו ילדה, אבל כאן כתוב עוד ענין שבנאה ועשאה מבונה, הבנאה זה בעצם הבעל בונה את האישה והוא עשאה כלי, הבעל בעצם עושה את אישתו לכלי שהיא בעצם הכלי לשימוש שלו, בעצם הרי כך כתוב בפסוק אעשה לו עזר כנגדו, אז בעצם הבעל חלק מהתפקיד שלו זה בעצם שהוא עושה אותה כלי.

בעצם שיש כאן מצב שהוא והיא בעצם ה"והיו לבשר אחד" זה באיזשהו צורה שהיא בעצם כלי שלו, והצורה של השילוב והמיזוג של חיי הנישואין זה בעצם יש כאן איזשהו השלמה שאישה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, זה ודאי דבר שהוא לא רק עשיה חד פעמית אלא זה מהלך של חיים שבנאה ועשאה מבונה, שאיש בונה את אישתו שזה ודאי מצב שכל החיים זה בצורה כזאת, בעצם הבעל יוצק בעצם לאישתו תוכן ומשמעות בצורה שבעצם יש כאן את זה שהיא נהיית כלי שלו ונוצר המיזוג ביניהם, שבעצם עי"ז שהוא בונה אותה אז היא משמשתו ושבעצם ביחד החיים שלהם נבנים, וזה סוג קשר שזה בעצם לא משהו רחוק כעין רב ותלמיד אלא זה קשר של השלמה שהם שתיהם ביחד והיא הבחינת כלי שלו, והם בנויים אחד עם השני.

בעצם בצורה הזאת ג"כ הבעל בעצם מנהיג את אישתו, אבל פה צורת ההנהגה זה הנהגה לא חיצונית והנהגה של מעל שהוא מעליה בבחינה של רב ותלמיד אלא זה צורה של הנהגה מבתוכו, שבעצם נוצר איזשהו מיזוג ביניהם, איזשהו מצב שווה ביניהם ושבעצם מתוך המצב של השיוי והבניה שנוצרה ביניהם אז הוא בעצם מנהיג מבפנים.

בעצם הרי הסוגיא הזאת מדברת על כלב, ידוע שהחפץ חיים, הוא מדבר שם בשמירת הלשון, על ההבדל בין יהושע לכלב, הח"ח מתאר שם שני צורות איך להתנהל מול רשעים, הוא מביא שם במרגלים שהיה את ההנהגה של יהושע והיה הנהגה של כלב, יהושע הרי הראה את עצמו מיד שהוא נגד המרגלים, הוא הראה את עצמו בחוץ שהוא לא מסכים עם המרגלים, כלב הרי הראה את עצמו כאילו הוא מתוכם כאילו הוא חבר שלהם, והח"ח אומר שיש בעצם בכל צד מעלה וחיסרון, בזה שיהושע בעצם היה מיד נגד אז הוא פחות בחשש השפעה מהם כי הוא מיד בעצם בפרהסיא הראה שהוא נגדם, מצד שני הם יכולים בעצם להזיק לו בזה שהוא נגדם וזה דרך רשעים צלחה, אז לפעמים הם יכולים להזיק ולהפריע לו.

כלב בזה בעצם שהוא היה איתם אז היה לו יכולת השפעה מבפנים עליהם, ורואים באמת אח"ז "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם" (במדבר יג, ל) הוא היה נראה אחד משלהם, אז זה נתן לו בעצם אפשרות במה ובעצם אפשרות להשפיע עליהם, ומצד שני מאחר שהוא בעצם בהנהגה החיצונית נמצא איתם אז הוא עלול להיות מושפע מהם לרעה אפי' שהוא באמת בליבו יודע את הדרך הנכונה, אבל עצם הדבר שבצורת ההתנהלות וההתנהגות הוא איתם ביחד אז הוא בעצם עלול להיות מושפע מהם לרעה, בעצם במהלך של חיי נישואין הרי יש מצד אחד הרי כתוב בפסוק "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז) מצד שני כתוב "וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (שם ב, כד), הוא ימשול בך זה משהו כזה של אחד מעל ואחד מתחת, והיו לבשר אחד זה משמע מצב של שווה? אבל באמת שהצורה בעצם מה שכתוב כאן בסוגיא, כאן בעצם כתוב כאן איזשהו מהלך שהוא מנהיג מבפנים.

ובאמת זה נפלא מאוד שהסוגיא כאן מדברת על כלב שכלב זה היה ההנהגה שלו גם במרגלים שהח"ח מסביר שכלב היה נראה איתם ביחד אבל בעצם היה לו קו ודרך שונה, והוא הוביל מבפנים את המהלך שלו בלי להיות מושפע אלא הוא הוביל בעצם מבפנים.

עכשיו, אז איך כתוב שם בגמ', ואלו בניה אל תקרי בניה אלא בוניה, אז זה בעל שבנאה ועשאה מבונה כשאר נשים בנישואין ואיך שהמהרש"א אומר שהאיש בונה את האישה, אין האישה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי.

עכשיו, הגמ' ממשיכה הלאה ואלו בניה, אומרת הגמ' ואלו בניה ישר שובב וארדון ישר שישר את עצמו, שובב ששיבב את יצרו, ארדון שרדה ביצרו, כך כתוב בגמ', הגמ' כאן באה להגיד שאם הבעל רוצה באמת להגיע למצב כזה שהוא יוכל להיות מנהיג מבפנים ז"א בצורה של השתלטות ושל משהו מבחוץ זה לא ילך, הצורה בעצם שהבעל צריך להנהיג זה בעצם במהלך של כלב, אבל כדי להגיע לכזה סוג מנהיגות, אז יש שלושה תנאים יש בעצם שלושה תנאים שנדרשים כדי להצליח לעשות את המנהיגות הזאת:

דבר ראשון צריך שיהיה לו איזשהו קו, שיהיה לו איזשהו דרך איזשהו, כיון שהוא יודע לאן הוא רוצה להגיע מה המהלך חיים שלו, איך הוא יוכל להוביל ולהנהיג אם הוא עדיין לא גיבש לעצמו קו ודרך, אז דבר ראשון צריך שהוא עצמו יהיה לו איזשהו קו ודרך, כלב בענין המרגלים היה לו איזשהו מהלך ברור, היה לו דרך ברורה לקראת מה הוא הולך והוא סימן את המטרה בצורה, לא בצורה שהוא בא כמו יהושע במלחמה אלא הוא בא מבפנים, והוא הגיע אחרי זה לויהס כלב את העם שהם שמעו לו, היה לו את היכולת בעצם להגיד את דעתו אבל היכולת להגיד את דעתו היתה מתוך שהוא היה איתם אבל היה לו דעה היה לו כיון היה לו דרך זה סעיף א'.

סעיף ב' נדרש מזה; שמאחר שהוא בעצם חי באיזשהו מהלך של שווה של שויון, הוא לא שם את עצמו מלמעלה הוא כל הזמן ביחד, אז הוא צריך להיות בעירנות שלא יהיה מצב שהוא יהיה מושפע, כי במצב שבעצם שויון אז הוא עלול להיות מושפע, "מנוח עם הארץ היה הלך אחר אישתו" זה עלול להיות מצב שבמקום להיות המשפיע הוא יהפך למושפע, הוא צריך להיזהר להיות בעצם חזק עם עצמו לא להיסחף אחרי המצב הקבוצתי בו הוא נמצא, כלב היה צריך בעצם להיזהר לא להיסחף אחרי המרגלים כי הוא הרי בעצם בסדר איתם הוא חבר איתם, זה הסעיף השני.

הסעיף השלישי שיש מצבים שצריך לדעת לדפוק על השולחן ולקחת את המנהיגות ואת ההגה לידים, זה "ויהס כלב את העם" ולפתוח את הפה, ולהביע את הדעה, יש מצב שצריך, נראה כאן בגמ' איך שזה מפורש בגמ', שצריך שיהיה לו את הכח בעצם למרוד בקבוצה שהוא נמצא בה, לדעת מתי התפקיד שלו כעת לא להיות, יש איזשהו שלב שבו הוא פורש כאילו מהביחד מהלהיות חלק שווה בין שווים איתם והוא יודע להגיד את הדיעה.

אז בוא נראה איך זה כתוב בגמ', כתוב בגמ' כך, "וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן" רש"י מסביר כך מה זה ישר? שיישר את עצמו מלטעות את טעות המרגלים, היה לו איזשהו מהלך הוא ישר את עצמו, היה לו מהלך כאן היה לו קו ודרך, כלב כדי להגיע למנהיגות דבר ראשון הרי זה כתוב הרי, אלו בניה אל תקרי בניה אלא בוניה שעשאה מבונה, איך הוא יעשה אותה מבונה? ע"י ישר שובב וארדון, ואלו בניה ישר שובב וארדון, אז ישר שישר את עצמו מלטעות את טעות המרגלים כך אומר רש"י ז"א שיש לו קו, הוא יודע מה הוא רוצה מעצמו.

אח"ז שובב אומר רש"י מה זה שובב? "ששיבב את עצמו מעצתם לשון הבת השובבה, יצאנית ומורדת, ה"נ קרי ליה מורד בקרא, ע"ש שמרד בעצת מרגלים", ז"א יש איזשהו שלב שבו הוא מרד מעצת מרגלים הוא היה נראה איתם ביחד, אבל באיזשהו שלב הוא מרד והביע את דעתו, זה שובב.

ארדון אומר רש"י "שרדה ביצרו שהיה מסיתו לטעות עמהם. הוא רדה ביצרו שהיה מסיתו לטעות עמהם, ז"א כך ארדון זה העבודה עם עצמו, הוא רדה ביצרו לא להיות מושפע זה החלק ארדון זה עבודה עם עצמו, רדה ביצרו מלהיות מושפע במשך הזמן מתוך שהוא איתם ביחד אז הוא היה צריך לרדה ביצרו מלהיות מושפע. שובב זה השלב של המרידה שהוא מורד בעצם בקבוצה איתם הוא נמצא והוא מביע את דעתו.

אז ז"א כך, אז יש כאן בגמ' אם אנחנו נסכם את מה שיש כאן בגמ'; יש כאן בחינה של בעל כאילו ילדה, הנושא אישה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה, כמו שרב ותלמיד אז מלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו, גם בעל יש בחינה כאילו ילדה, ודיברנו שהכאילו ילדה של בעל כלפי אישתו זה לא שהוא לומד איתה סוגיא אלא זה בחינה של גדולה שימושה יותר מלימודה, שההנהגה שלו והצורה שלו זה בעצם מקרין השפעה של כאילו ילדה. ויש את השלב השני של ואלו בניה אל תקרי בניה אלא בוניה, בעלה שבנאה ועשאה מבונה כשאר נשים שהאיש בונה את האישה,  וזה הרי כתוב כאן על כלב. ואלו שמות בניה זה ישר שובב וארדון, אז כתוב כאן שהצורה בעצם איך שזה מתנהל בשטח הצורה של הבניה הזאת זה בעצם בזה שהוא עשאה כלי, שבעצם הוא בונה את המהלך כאן בעצם שממזג בין שניהם שהיא ראויה בעצם להיות כלי שלו מתוך זה שהוא בונה עם עצמו את הישר שובב וארדון, את הישר את עצמו שיש לו קו לקראת מה הוא הולך מה הכיון שלו מה הדיעה שלו. יש את השובב שיש את השלב שהוא יודע מתוך שהוא ביחד אבל יש את השלב שהוא יודע שפה הוא דופק על השולחן וקובע דברים. ויש את הארדון שרדה ביצרו שלמרות שהוא ביחד זה לא מבלבל אותו, וגם במצב של ביחד הוא נשאר עם המהלך שלו, וזה הנפלא מאוד שהסוגיא הזאת מדברת על כלב, וכלב היה במהלך הזה איך שהח"ח כותב שם בשמירת הלשון.

עכשיו, בוא נראה בעצם מה קורה עם האישה, אם הבעל צריך להיות גם כעין רב וגם חלק ממנה ולהיות מנהיג מבפנים בוא נראה מה היא מחכה, מה בעצם האישה מצפה מבעלה? אולי נראה נתחיל קודם מה בן מצפה מאבא שלו? בן מצפה מאבא שלו, רק שאבא שלו ילטפו ויחבקו ויפרגן לו וכל הזמן יהיה טוב אליו, רק זה מה שבן מצפה מאבא שלו?! זה ודאי שפירגונים ולתת הרגשה טובה, זה ודאי חלק עיקרי מאוד בכל המהלך שבין אב לבנו ובצורת החינוך, גם שדרך זה אפשר לחנך ברצון, אם צורת החינוך היא דרך הערכה ודרך פירגון ובצורה חיובית זה יותר קל בעצם לקבוע לבן את המהלך שהאבא רוצה כי אז זה לא במלחמה אלא זה מתוך הרגשה טובה, וזה גם כמובן שיש בזה מעלה בפני עצמה שזה בונה לבן דימוי עצמי חיובי שהוא ירגיש טוב עם עצמו, וככל שהוא ירגיש טוב עם עצמו יהיה לו בטחון עצמי, יהיה לו את העצמאות ואת הכוח ואת האמון בעצמו שהוא יכול להצליח ולהתקדם ולעלות ולהתעלות, אז זה ברור שמהלך חיובי של פירגון והערכה בין בן לאביו זה גם צורה נכונה בעצם איך לחנך את הבן בדרך הנכונה, וזה גם בונה בו מצב אישיותי בריא שיתן לו את העצמאות ואת הכוח בעצם להיות אחד שעולה ומתעלה ומתקדם, אבל זה לא הכל, זה לבד לא מספיק.

פעם אמר לי איזשהו בחור שהוא היה יתום מאבא, הוא אמר לי חסר לי אבא שיתן לי סטירה פעם, ז"א בן מחכה מאבא שלו לא רק לפירגונים ולהערכה ולהרגשה טובה, הוא גם מחכה שאבא שלו ידע להגיד לו מתי לא, וידע להשים לו גבול, וידע בעצם אולי לפעמים גם להעניש אותו כשהוא מתנהג לא טוב, זה צורך פנימי אמיתי בנפש הבן.

עכשיו, צריך לדעת, חושבים שאישה מצפה מבעלה רק לתמיכה הערכה אהבה ורגש, זה ודאי כל הדברים האלה נכונים ופשוט וכל המרבה הרי זה משובח, אבל צריך לדעת שתורת הזוגיות זה לא רק איך לעשות מצב רוח שמח ומרומם בבית, לא רק זה תורת הזוגיות, אלא יש פה גם מהלך שבעצם אישה מצפה מבעלה שהוא יהיה מנהיג שהוא יוביל אותה, רק היא לא רוצה שזה יהיה בצורה כמו אבא ובן מלמעלה ללמטה, זה נשים שלנו נשים חשובות וחייבות הסיבה לפי הראבי"ה, הם לא מוכנות בצורה שמלמעלה למטה, אבל הם כן רוצות להרגיש שהבעל בעצם מוביל והוא קובע והוא בעצם מוביל אותם מבפנים כמו שדיברנו, לא נוח לאישה שבעלה כל דבר יסכים כל מה שהיא רוצה מסכים, אישה שבעלה מסכים לכל דבר לא מרגישה בזה טוב, אישה שיש דברים שבעלה לא מסכים, היא הרבה יותר מעריכה את הדברים שהוא כן מסכים, אבל אם כל דבר הוא חותם לה בלנקו, כל מה שהיא רוצה הכל זה, היא לא מרגישה שיש כאן איזשהו קו איזשהו דעה אלא כאילו הוא כלום לא, הוא לא צד בכלל וכל דבר הוא מסכים.

זה נכון שלפעמים חלק מהמנהיגות של הבעל שיהיו דברים שבהם הוא לא יתערב, מנהיג זה לא שבכל דבר הוא יתערב, מנהיג חכם גם יודע שיש דברים שבהם הוא לא מתערב, זה גם יכול להיות, הכל לפי הענין.

אבל בוא נגיד כך, אישה שבעלה תמיד, נגיד דוגמא שיצא אפילו לשמוע את זה, אישה שבעלה מה שרק תעשה או לא תעשה, ונגיד מבחינת אוכל תמיד זה טוב לו, תמיד זה אה, עין לא ראתה, אז אין לה ענין להשקיע, כי בעצם בין כשהיא משקיעה ובין כשהיא לא משקיעה הוא אותו דבר, הוא תמיד במידת ההשתוות, הוא תמיד מרוצה אותו דבר, היא לא מרגישה סיבה להשקיע, הרי אם הוא במידת ההשתוות, אם יהיה לו פת צנומה בקערה או אם היא תעשה לו שם בישרא דתורא בחרדל, אז בשביל מה שתעשה את זה הרי זה תמיד כאילו הכל אותו דבר, הוא תמיד אילו פינו מלא שירה כים, הוא תמיד רק מודה ומהלל.

אישה שבעלה ידע גם להעיר אם משהו לא היה זה, צריך לעשות את זה בעדינות לא בצורה פוגעת ולהגיד היה פעם, היה יותר היה פחות לא יודע, צריך לעשות את זה בחכמה אז היא מרגישה שבעלה הוא בסדר, הוא קולט מה קורה, הוא מרגיש מתי היא השקיעה יותר מתי פחות, זה הרבה יותר נותן לה רצון והרגשה טובה במה שהיא עושה, אחרת היא לא מרגישה בכלל מה היא בעצם מועילה.

אישה חוזרת מהעבודה והיא מספרת איזה דברים; איזה ויכוח שהיה לה שם בעבודה עם איזה מנהלת או עם מורה או עם איזה משהו, אז אם היא כרגע בצער אז ודאי זה לא כעת העת והשעה כאילו כעת להעמיד את הדברים על אמיתותם, כרגע הוא צריך באמת להרגיש אותה ולהיות איתה ברגש של הצער שלה וכו', אבל יהיה לה טוב מאוד אם אחרי שהיא תירגע הוא יגיד לה גם בצורה, בעדינות את הדרך אם בעצם הוא חושב שבעצם יכול להיות שאותה מנהלת כן צודקת או מורה כן צודקת, יהיה טוב לאישתו יותר אם הוא בעצם יגיד את זה באיזשהו שלב, זה לא אומר בשלב א', הוא יכול לעשות את זה בצורה שבעצם הצורה איך שהיא אמרה וזה, זה באמת היה בצורה פוגעת וזה היה בצורה שלא היה צריך להיות, אבל בעצם אחרי זה באיזשהו שלב, שהוא ילך בוא נדון על עצם הדברים ובאיזשהו צורה חכמה להגיע לצורה הנכונה בדברים, ושלא שבעצם ישאר מהלך לא נכון, אם הוא בעצם מבין שהמהלך לא היה נכון, אישה תרגיש מאוד טוב בזה שהיא מרגישה שיש לה בעל שהוא חכם ושהוא בעל דעה ושהוא מוציא אותה מהטעויות שלה, ולא שגם אם יש לה טעויות אז הוא מסכים.

היה איזשהו מקרה שזה היה סיפור מאוד קיצוני, אבל היה מעשה שהיה עם איזשהו אברך שהוא חשב לפי סיגנון ההדרכה שהוא שמע, אז הוא הבין שצורת נישואין זה בעצם לעשות את האישה לאיזשהו נסיכה ומלכה והוא התפקיד שלו להיות איזשהו שמש ועבד שלה, וזה נוצר מצב אי אפשר לתאר שם, נהיה שם מלאכת נשים לאנשים ומשהו ממש היפוך היוצרות, וא"א לתאר באיזשהו קרומ'ע מהלך, ובשלב שהוא ממש נגמר מזה, אז טוב היא אפי' לא הסכימה בכלל לדון משהו, זהו זה כך זה, היא ממש בסיפור ההוא היא התנהגה ממש כמו איזה ישיבחור פרוע, היתה אוכלת לבן כך הוא אומר לי, והולכת שם לסלון ללכת שם לספה עם לבן או משהו, משאירה את האריזה של הלבן שם וקוראת את העיתון וזהו, ממש כמו איזה משהו שלא יאומן ממש, והיה המצב שבעצם היא אפי' לא הסכימה לדון כלום, לבוא לדבר ע"ז עם מישהו, והוא כן הגיע כי כבר היה בצרה גדולה, והיה מצב שדרך דיבורים איתו כשהשתנה לו הראש, כשהראש שלו השתנה, והוא קלט בעצם שהוא חי בטעות אז הוא הצליח, זה היה סיפור של כמעט שנה, אבל בערך שנה זה ארך, וכל המהלך התהפך, ממש עשאה מבונה כשאר נשים בזה.

והוא סיפר לי אחרי שנה כשנבנה המהלך הנכון אז הוא שאל את אישתו; תגידי לי מה יותר טוב לך המהלך הזה או המהלך שהיה בשנתיים הקודמות? היא אמרה לו שיותר טוב לה כעת, הרבה יותר טוב לה כעת, אז היא חשבה שהוא זה, אז היא חשבה שהוא הולך להיות לה האדם הכי רע, אבל בעצם כשהמהלך הזה הושלם, אז היא עצמה אמרה שבעצם זה כעת הרבה יותר טוב לה, כי פשוט למדנו ביחד את הסוגיא הזאת, את הצורה ודיברנו כל הזמן איך בפרקטיקה לעשות, שכאן זה היה מצב כזה שבעצם צריך לשנות ולא לבנות על ריק אלא לעשות סותר על מנת לבנות, אבל בסיעתא דשמיא זה זה, והדברים הגיעו לשלימות שלהם.

סיפר לי איזשהו אברך שהוא חתן של, אברך חשוב ובר דעת, אבל גם כבר אברך שקצת באמצע החיים, והוא חתן, השווער שלו הוא רב גדול ות"ח גדול, אבל השווער שלו הוא משהו ששום דבר לא מענין אותו, והוא תמיד אפי' קצת אכפת לו כשאשתו מידי טורחת בהכנת המאכלים, וסיפר לי חתנו; שהיה פעם שהוא בא לזה, והיה שם מנה אחרונה לא מבושל אלא קצת פירות חיים חתוכים, ובעלה אומר לה אה הפעם זה מנה אחרונה טובה, כך בעלה אמר לה, כשהיה זה, החתן אמר לחמיו הם בידידות טובה, הוא אומר לו אין לשווער מושג כמה הוא פגע בשוויגער כעת, אז חותנו אומר לו; אני פגעתי?! אתה אמרת לה במרק או זה שזה מלוח או זה או משהו כזה. הוא אומר לו בוא נראה בוא נשאל את השוויגער ממה היא נעלבה האם מההערה שלי או מההערה של השווער, ובאמת היא אמרה; הוא שם לב מה אני עושה, אתה הכל טוב לך.

זה הולך שם כך, כך הוא אומר לי; שהמהלך שם בבית שכשהוא מגיע החתן הזה אז היא עושה מאכלים טובים כי היא יודעת שיש מישהו שיעריך את זה ולבעלה היא לא עושה, אין שם בעיות בשלום בית, אבל זה מהלך כזה שבעלי בין כה מה שאני יעשה זה אותו דבר, היא לא יכולה להיות, אישה בעצם לא נוח לה, בטבע הרגיל שלה לא נוח לאישה אם היא לא יכולה להיות אישה עד הסוף, אבל מה היא תעשה בעלה הוא כזה, אז סברה וקיבלה אבל יש לה יותר הרגשה טובה כשהיא יכולה להיות אישה טובה יותר ולהכין יותר ושיש מישהו שמבין בזה ויודע להגיד מתי זה טוב מתי זה לא טוב, כמובן לעשות את זה ברגישות אבל אישה מחפשת את זה.

אבל מה שזה נכון שכל הדברים האלה זה בקו כללי, וזה מהלך כללי שבעצם מבואר כאן בסוגיא הזאת החלק הזה, גם אבל אני אומר זה צריך בעצם כל פעם לפי ענין האופי שבין בני הזוג, אז יש פעמים שבעצם יש קצת איך כתוב שם "אוי למי שבניו נקיבות", יש פעמים שתש כוחו כנקיבה, ואישתו היא כעין בן, כבר יצא להכיר משפחות שכך יש איזה ביטוי "שהבעל הוא הקידוש מעכר" קידוש הוא עושה אבל אפי' את הפרשת השבוע בשולחן זה אישתו אומרת, היא מנהלת גם אותו אבל את הקידוש הוא עושה, זה עדיין נשאר לו הכתר הזה שאת הקידוש הוא עושה, וזה טוב כך, זה טוב לו וטוב לה והכל מתנהל בסדר, יש לפעמים מציאות כזאת, וזה בעצם הכל לפי הענין לפי מהות נפש הבעל ומהות נפש אישתו, ויש בזה מה להאריך.

אבל בכללות המהלך הוא מה שראינו כאן מהגמ' בסוטה דף יא,ב שבעצם מבואר כאן; שבעצם צורת החיים ושזה בעצם צורה שמתאימה לאישה, שהבעל ידע גם להיות מוביל ומנהיג בצורה שדיברנו כאן.