איך לא להיפגע בחברה - וכבוד ומעמד חברתי

הייתי רוצה לדבר היום בסייעתא דשמיא קצת על איזשהו ענייני בין אדם לחבירו, ונדבר היום על נושא אחד, זה הרי נושא רחב מאוד, ונקוה שבסייעתא דשמיא יהיה בזה תועלת. הייתי רוצה לדבר על כל המושג איך מתמודדים עם פגיעה בחברה, נגיד אם אחד פוגע בשני מעליב את השני, כרגע נדבר מכיוון הנפגע, לא מכיוון הפוגע אלא מכיוון הנפגע; איך הוא מתמודד עם זה שפגעו בו או העליבו אותו זה יהיה הנושא שאנחנו נדבר.

הייתי רוצה דבר ראשון לשאול שאלה, נגיד דוגמא; אדם גנב לי שקל או חצי שקל, והרי גנב וגזלן אתם יודעים זה אחד מכ"ד אבות נזיקין, אבל לא ידעתי בכלל מהגניבה הזאת, לא נודע לי הדבר עד יום מותי, האם, בוא נשאל שאלה; מה הפשט שאני לא יודע, האם הפשט שהזיקו אותי רק אני לא יודע או שלא הזיקו אותי בכלל? אין בזה בכלל שאלה שזה נקרא שהזיקו אותי! אמנם זה נזק קטן אולי שווה פרוטה בקושי, אבל כל שוה פרוטה מי שלקח אפי' מהעשיר הכי גדול שווה פרוטה הוא הזיק לו שווה פרוטה, מה שהוא לא ידע מזה זה לא נחשב שהוא לא הזיק, הוא הזיק נזק קטן רק ההוא לא ידע.

עכשיו, הייתי רוצה לחקור חקירה; אדם העליב אותי או פגע בי, אמר בדיחה על חשבוני לא משנה באיזשהו צורה, אם אני לא נעלבתי בכלל, לא שתי ליבי לא לקחתי את זה לכפתור איך אומרים, לא לקחתי את זה בכלל, אז מה כעת המצב שלי, האם כעת המצב שלי שהזיקו אותי רק אני לא עושה עסק מזה או שקושיא מעיקרא ליתא שבכלל אין כאן שום נזק, כך יש לחקור חקירה?

ונראה פשוט שאם זה לא מזיז לי כלום, אז לא היה כאן בעצם שום נזק כי כל הנזק הוא עד כמה שאני נעלב מזה, אם אני לא נעלב אין בזה שום נזק, אגב גם בחיוב בושת זה גמ' מפורשת בפרק החובל, שאין חיוב בושת לאחד שלא נעלב, אחד שלא נעלב אין כלפיו חיוב בושת, אם הוא לא נעלב ממה שעשו לו אין חיוב בושת, [רק בכלל חיוב בושת זה גדר אחר מהנושא של 'לא תונו' של מלבין פני חבירו, כי בחיוב בושת זה רק אם היה מעשה נגיד שהוא ירק עליו ופגע הרוק בגופו, ז"א גדר בושת של אחד מהחמש סוגי נזיקין: נזק, צער, ריפוי, שבת, ובושת, זה גדרים אחרים מהגדר של פגיעה של מלבין או לא תונו], אבל זה גמ' מפורשת שאחד שבייש את השני לפי כל גדרי בושת של חושן משפט יש על זה חיוב בושת, ואם הוא לא נעלב בכלל אין חיוב בושת. וזה פשוט כי אז זה בכלל לא נזק, אפי' אם המבייש התכווין לבייש והתכווין להזיק אותו, אם לו זה לא מפריע כלום אין חיוב בושת, זה גמ' מפורשת. וזה גם סברא פשוטה, כי כל הנזק הוא מה שהתביישתי אז אם לא התביישתי לא קרה בכלל נזק. והרי זה כהיורה חץ אך החטיא את המטרה ולא נגע ולא פגע, וכי אפשר להגדירו כמזיק?! הא אינו אלא נתכוין להזיק ולא צלחה בידו.

עכשיו, אז ממילא אם הפשט הוא שכשאני לא מתבייש אז ממילא לא קרה כאן שום נזק, אז באמת האמיתית כשאני כן מתבייש, זה איהו דאזיק אנפשיה איהו דאבעית אנפשיה, כי הרי אם לוּ אני לא הייתי מתבייש לא היה קורה כאן שום נזק, אז מי ביקש ממני להתבייש?! בעצם הייתי רגיל לומר כך, הייתי אומר כך, שמיום ברוא ה' אלוקים אדם על פני האדמה לא היה אדם שפגע או העליב את השני, היה אדם שנתן לשני סטירה, צביטה, מכה, דקירה, רציחה זה היה גם היה, אבל לא היה אדם שפגע או העליב את השני, היו בנ"א ששלחו לשני מילות העלבה או פגיעה והשומע נתן להם כתב הרשאה או סמיכה שיש בסמכותו או בהרשאתו לפגוע בו ואז הוא נפגע, ז"א עד שאני לא מכתיר את הפוגע כאחד שהוא ביכולתו ובכוחו לפגוע בי אז בכלל אין כאן שום פגיעה.

הדברים האלה הם עד כדי כך נכונים ופשוטים שעשו מחקר, כך יצא לי פעם לקרוא וגם לשמוע מחכמים מביני מדע, עשו מחקר גדול בעולם והתברר שהמילים הכי פוגעות והכי מעליבות בפרהסיה הכי גדולה, אם השומע לא מאמין לזה בכלל, לא מקבל בכלל, ז"א נגיד אחד יהיה בתוך הביהמ"ד ביהמ"ד של מאות לומדים, ונכנס בן אדם וצועק על מישהו על זה שהוא גנב לו וצועק עליו צעקות לעיני כולם, אם אין לו שום שייכות לסיפור, שום דבר, הוא לא נעלב בכלל, עשו ע"ז מחקרים מוחלטים. ז"א שכשהשומע בעצם לא מאשר את דברי הפוגע בליבו כלל הוא לא נעלב.

ותבדקו, כל אחד יבדוק בעצמו לא בשני, הרי כל אחד יבדוק בעצמו אז יראה שהמציאות היא שככל שאדם יותר מרגיש רע עם עצמו ויש לו איזשהו ביקורת על עצמו כך הוא יותר נעלב ונפגע כשפוגעים ומעליבים אותו, ז"א כי אז הוא בעצם מרגיש שמספרים לו את האמת שהוא כ"כ מרגיש לא נוח בה, אבל מי שמרגיש טוב עם עצמו והוא שלם עם עצמו, והוא מרגיש שהוא בדרך הטובה, כל אחד יש לו תמיד מה לתקן ומה להתקדם, אבל מי שמרגיש טוב עם עצמו הוא בעצם לא מאשר את דברי הפוגע, וזה כמו מה שהזכרנו שכשאדם מעליב את השני או מנסה לפגוע בו על דבר שאין בכלל התחלה, אין לזה כחוט השערה איזשהו התחלה, זה לא מזיז לו כלום גם כשזה נעשה בפרהסיה, והדבר הזה הוא דבר מוחלט וברור.

הייתי רוצה רגע לדבר עוד כיוון בעניין מכיוון אחר, נשאל שאלה; אדם פגע בי והעליב אותי ומישהו הסריט איך שהוא התנהג אלי איך שהוא פוגע ומעליב אותי, מישהו הסריט את זה יַרְאוּ את זה את ההסרטה לפוגע אחרי חצי שעה; תעשה לי טובה תמחוק את זה! הוא מוכן יהיה מוכן לתת כמעט כל הון דעלמא שימחקו את זה, אל תשאיר בעולם את זה, למה, אבל אתה בעצמך אמרת את זה, ואמרת את זה חי וקיים, ואמרת את זה בכזה ביטחון ובכזה בירור? הוא מתבייש במה שהוא עצמו אמר! ז"א שהוא עצמו לא עומד מאחורי מה שהוא אמר לפני כמה דקות, והוא מוכן אפי' להשקיע מאמץ כדי למחוק את זה מהעולם, שום דבר לא נמחק, הכל נמצא יש הסרטה ברורה עין רואה ואוזן שומעת, אבל הוא מנסה שלא ישאר זכר לזה לפחות בהאי עלמא, למה? כי הוא בעצם לא עומד מאחורי הדברים שהוא עצמו אמר. אז יש לי שאלה עד כמה אני אמור להיפגע כשהפוגע עצמו כשוך חמתו או כשהוא טיפה חוזר לעצמו הוא בעצמו מתבייש ממה שהוא דיבר, ואני עוד אמור להרגיש את הקרנא דתורא קבירא ביה, אחרי שהוא כבר לא נעים לו מזה, והוא כבר לא עומד מאחורי הדברים שהוא אמר?! איך יתכן שהשומע יקח את זה לעצמו יותר חזק ממה שהמשמיע אמר, כשמשמיע כבר חוזר בו ומתחרט ממה שהוא אמר?!

אבל הייתי רוצה ללכת מעוד כיוון, רק אני רוצה רגע להקדים לזה איזשהו מעשה שהיה: הבית הלוי בסוף ימיו כשהוא היה חולה מאוד, ובנו רבי חיים בא פרש מכל עסקיו והוא סעד את אביו, הבית הלוי היה גדול הדור ובנו רבי חיים גם היה גדול הדור, הוא סעד את אביו על חוליו והוא דאג להביא רופאים ורפואות לעסוק במה אפשר לעזור לאבא, אבא חולה, היה איזשהו שלב שכל הרופאים שם שהיו שם שטיפלו בבית הלוי אמרו הרימו ידים, אמרו אין מה לעשות 'הולך האדם אל בית עולמו', זהו אין מה לעשות! ר' חיים לא התייאש הלך והביא עוד איזשהו פרופסור מארץ מרחקים וכשהוא כאן עיין בכל התיק הרפואי והוא הגה איזשהו רעיון, איזשהו כיוון של טיפול, וטיפלו בבית הלוי על פי מה שהרופא הזה אמר, והוא חי עוד כמה חודשים עד שהוא נפטר.

שאל אדם חכם אחד את רבי חיים, [הרי כולנו יודעים שהחכמה לא נמדדת במבחן התוצאה אלא חכמה נמדדת במבחן שעת העשיה, מה קובע אם בן אדם חכם או לא חכם? וכי מה יצא בסוף, האם האם היה חכם לעשות את מה שהוא עשה, אדם שעשה מעשה לא  חכם ובסוף הלך לו, זה מראה שהוא טיפש ובסוף היה לו סייעתא דשמיא. בתולדות הבריסקר רב מסופר על איזה מעשה שהיתה שריפה בעיירה שהלכה לכלות מחסן של סחורה ענק עמוס בהרבה סחורה של מישהו, ובא מישהו והציע לאותו בעל מחסן שהוא מוכן לקנות ממנו את הסחורה בחצי מחיר, אולי הוא עוד יצליח להציל משהו, וההוא אומר לא, פרוטה אחת אני לא מוריד! והשריפה הולכת ומתפשטת והוא מציע לו עוד פעם לקנות, וההוא משיב, פרוטה אחת אני לא מוריד מהמחיר! ולבסוף הצליחו להשתלט על השריפה רגע לפני שזה כילה את המחסן, אותו בעל מחסן אמר: 'אך חכמתי עמדה לי'! אמר הבריסקר רב; ההוא גילה בעצמו שהוא שוטה מופלג ממש, כי הרי זה היה נגד כל חכמה והגיון לחשוב שהאש לא תתקרב, אמנם בסוף היתה לו סייעתא דשמיא, אז היה כאן שני דברים, הוא גילה בעצמו איזה שוטה הוא, חוץ מזה היה לו סייעתא דשמיא ששקעה האש]. אז ההוא שאל את רבי חיים כך; אדם חכם שכמותך למה הבאת עוד רופא, היה כאן הרבה רופאים חשובים לא פחות מהרופא שאתה הבאת, וכולם אמרו פה אחד אין מה לעשות, אז לא מן החכמה להביא עוד רופא, מה תגיד אבל הלך בסוף, הנה אתה רואה שבסוף זה הועיל, אבל הרי האם המעשה שאני עושה הוא חכם או לא חכם זה לא נבחן במבחן תהיה התוצאה, כי הרי אני לא יודע מה התוצאה, השאלה היא האם זה חכם בכזה מצב להביא עוד רופא או לא, זה לא מדרכי החכמה אם יש כאן רופאים גדולים ואומרים שאין מה לעשות, למה הבאת עוד רופא? כך הוא שאל אותו. הוא רצה לשמוע איך באמת רבי חיים יסביר את עצמו, למה בעצם הבאת עוד רופא כשכ"כ הרבה רופאים שהיו כאן שהם לא פחות גדולים מהרופא שאתה הבאת אמרו שאין מה לעשות?

תשמעו מה שענה להם רבי חיים, הוא אמר; אני ראיתי שכל הרופאים אמרו שאין מה לעשות, כל הרופאים אמרו שאין מה לעשות, אז אני עלה בליבי ספק האם כולם מדברים מדין "רופא" או אולי חלקם מדברים מדין ש"כולם אומרים", הרי כל רופא חוץ ממה שהוא רופא הוא גם בן אדם, ויש כאן איזשהו אווירה שכולם אומרים שאין מה לעשות, אז אני כבר לא הייתי בטוח האם באמת ה"רופא" שבכולם מדבר, ה"דוקטור" שבכולם מדבר, או מדבר ה"כולם אומרים", אולי חלקם מושפעים מזה שיש כאן סוג אווירה שכולם אומרים, אז אני אמרתי לעצמי, כך אמר ר' חיים אני אביא עוד רופא שלא שייך ל"כולם אומרים" ואז אני אשמע מה ה"רופא" אומר, והנה אתם רואים שצדקתי שכשרק היה ה"רופא" מדבר מתוך גרונו ולא ה"כולם אומרים" אז הוא חשב איזה רעיון, והנה זה עזר לאבא שזה הועיל שהוא יצא מהסכנה הזאת והוא חי עוד כמה חודשים. אתם מבינים את הרעיון הזה מה שהוא אמר? אנחנו חושבים הרופא אומר זה תמיד מחייב שהרופא שבו מדבר, לפעמים אדם מדבר והוא יכול להיות רופא גדול, אבל כרגע הוא מושפע מהאוירה שכולם אומרים, וכרגע הכולם אומרים מדבר מתוך גרונו, לא הרופא מדבר מתוך גרונו, עד כאן דברי רבי חיים.

עכשיו בוא ננסה רגע להתבונן, אתם יודעים כל משפט שבן אדם מדבר כל מילה שבן אדם מדבר יש איזשהו סיבה שגורמת לו לומר את המשפט הזה, פעמים השכינה מדברת מתוך גרונו, ופעמים למשל הקינאה מדברת מתוך גרונו, הכל יוצא דרך הפה. הירושלמי שואל למה הקב"ה לא ברא שתי פיות, שיהיה פה אחד לדברי תורה ומצוות ופה אחד לדברים בטלים, הוא אומר הבן אדם עלול בשתי הפיות להתעסק בשטויות, אז מספיק פה אחד. אבל מהפה יוצא לפעמים משפטים שאפשר לומר עליהם אז; הרוע מדבר מתוך גרונו, לפעמים התמימות מדברת מתוך גרונו, לפעמים התיסכול, לפעמים החכמה, לפעמים הטיפשות, לפעמים הקינאה, כן כל משפט יש סיבה אחרת. לפעמים יש כמה מרכיבים, כמה רכיבים של מידות טובות או לא טובות שמדברים מתוך גרונו. אז בוא נשאל שאלה; אתם יודעים שהיום מצוי באוטובוסים, יש שם איזה מסך קטן בקידמת האוטובוס שכל תחנה רשום על המסך איזה תחנה הולכת וקריבה, בוא נתאר לעצמינו שכל אחד היה לו מסך קטן על המצח שכל משפט שהוא מדבר רשום על המסך מבטן מי יצאו הדברים; האם כעת הרופא מדבר מתוך גרונו או הכולם אומרים מדבר מתוך גרונו, או הקינאה, או השינאה או האהבה, או הטוב לב או הרוע לב, או התמימות או הפיקחות, הכל רשום על המסך, וכשיש קוקטייל של כמה מידות טובות או מגונות גם רשום, כל המרכיבים של המשפט שהוא אמר רשומים, ואחד כזה כעת פגע בי והעליב אותי, ובוא נגיד במקרה הרע רשום על המסך איזה מידות מגונות שגרמו לו לעשות את זה, ובמקרה הטוב איזה תיסכול או איזה בקשת צומי, זה מדבר מתוך גרונו כעת, וכך כתוב במסך, אני הייתי משהו נעלב? הרי פשיטא שלא הייתי נעלב! ואם אין מסך ואני מבין לבד מה היה כתוב על המסך לוּ היה מסך, אז זה לא מספיק?! מה גרם לבן אדם לדבר את זה, אפשר לחשוב שכעת מדבר כאן איזשהו אמת לאמיתה של תורה מתוך גרונו, הוא כעת כעוס, או עצבני, או רוצה להתכבד בקלון חבירו, או מתוסכל משהו, או צומי, כמה אני אמור לקחת לעצמי משפט שנאמר מכוח סיבות כאלה שאין להם שום ערך ושום משמעות, וזה דבר שכל מי שיתבונן בדבר יראה עד כמה הדברים האלה הם פשוטים ונכונים.

ז"א כך; דברים פיזיים, אם אחד היכה אותי מה שזה כואב לי זה לא קשור, זה מציאות שמכה זה דבר שכואב, אבל כל דיבורים שאחד דיבר כלפי, עד כמה זה יכאב לי ויפגע בי, זה מיתלא תלי וקאי בי בעצמי עד כמה אני באמת מאשר את הדברים, או לוקח אותם ברצינות, או מחשיב ומכתיר את אותו אחד שהוא בעל  הבית לפגוע בי, ולו אני לא יכתיר אותו בתואר הזה אז אין לזה שום משמעות ושום ממשות.

אנחנו רואים, עוד דוגמא פשוטה שאנחנו רואים, לפעמים יכול להיות שתים יתעסקו באיזשהו דבר ביחד, ויעבור אדם שלישי ויחרפם ויגדפם על העסק אשר הם עושים יחדיו, יגיד וידבר בלשון רבים, הוא יחרף אותם על מה שהם עושים ביחד בלשון רבים, לא משנה באיזה ציור ודוגמא. והרבה פעמים אחד מהם נעלב יותר מהשני, ואם נאמר שזה תלוי בפוגע הרי הפוגע דיבר בלשון רבים לשניהם, הוא לא פנה יותר לאחד מלשני, ומדוע אחד נפגע יותר מהשני?  זה רק בגלל שהוא החליט לקחת את זה ללב, והשני לא לקח את זה ללב!

בואו ניקח משהו אחריות על עצמינו לדעת שכל ענינים שבחברה זה תלוי בנו בעצמינו, אנחנו צריכים לדעת דבר אחד, ככל שאנחנו ננסה בכל מיני מצבים שאנחנו שרויים בהם כביכול להאשים אחרים או לתלות את זה באחרים אז נוּ באמת אנחנו אבודים; מה אפשר לעשות הרי ההוא התנהג כך, וההוא אמר כך, וההוא עשה כך או כן עשה או לא עשה. אנחנו צריכים לדעת, ההצלחה של כל אחד בחיים אם הוא יתבונן בעצמו מה הישר והנכון שאני יעשה בתוך המציאות הקיימת לא מה אני ירגיש איך השני היה צריך להתנהג, זה העסק של השני אני לא בעל הבית על השני, אבל על עצמי אני כן בעה"ב אני כן בעל בחירה, ואני צריך לקחת אחריות על עצמי מה אני צריך לפעול ולהתנהג במציאות הקיימת, ואם אני אלך כך אז אני אמצא בעזרת ה' את הדרך, או אני אמצא לבד או לפעמים אני אצטרך לקבל הכוונה, אבל אפשר למצוא בכל מצב מה מתאים לעשות וממילא יהיה לו הרבה יותר קל. ולא לתלות כל הזמן את הדברים באחרים, כי אז בעצם ברגע שאני תולה את עצמי באחרים אז אני לא עושה כלום עם עצמי, כי הרי לא בידי לקבוע מה אחרים יעשו, ואם הרגשתי תהיה תלויה באחרים נמצאתי בבעיה ובמצב שאין לי מה לעשות, אך כשאדע שאף אחר דיבורים ופעולות של אחרים יש לי עדיין מה לעשות עם עצמי, איך לחשוב ולפרש ואיך להרגיש, הנה אוכל למצוא נוחם לנפשי ולא להיות עשוק ורצוץ.

אולי הייתי רוצה להציע איזשהו כיון של איזשהו מהלך שזה דבר שכמדומה יכול להיות בזה הרבה תועלת, בוא נגיד אנחנו עדיין שייכים לכאלה שאנחנו רוצים מעמד בחברה, עוד לא הגענו למצב של ממש מרוממים מעם עד כדי שאין לנו שום ענין להיחשב חשובים בחברה, רוצים להיחשב חשובים, אבל עדיין הייתי מציע איזשהו רעיון! אם אני רוצה שיחשיבו אותי, ולמעשה אני מצליח לשווק את עצמי יותר ממה שאני באמת, נמצא שכל היתרת כבוד שאני מקבל יותר ממה שאני באמת בעצם בכלל לא מכבדים אותי, מכבדים איזשהו משהו וירטואלי שלא קיים בכלל, איך אדם מוכן להרגיש טוב כשבעצם לא מכבדים אותו, רק טועים בו.

הגיע פעם, אני זוכר את המעשה הזה כשזה קרה, הגיע פעם איזה עסקן שהיה לו זקן ארוך כמו רבי חיים פרידלינדר, והסטייפלער משום מה חשב שזה רבי חיים פרידלינדר, והסטייפלער כיבד אותו מאוד מאוד וליוה אותו לדלת, וההוא היה ככה שמח וטוב לב, אחרי זה התברר לו שהוא בעצם כיבד את רבי חיים פרידלינדר, לא אותך, היה כאן איזה כיבוד בטעות, זה מקח טעות הכיבוד הזה, וכי הוא עדיין הרגיש טוב, שלמעשה הוא כיבד אותי?! הוא לא כיבד אותך.

אם אנחנו נרשה לעצמנו לפחות לצאת טיפה מהדמיון ולרצות הערכה רק עד כמה שאנחנו באמת שוים, כי רק זה הערכה אמיתית, זה הערכה שבאמת מבטאת את החשיבות האמיתית שלנו, כי כל הערכה שנצליח להשיג מעבר לחשיבות שלנו לא מעריכים אותנו, מעריכים משהו לא קיים.

זאת ועוד אחרת, שבעצם כל מי שמנסה להחשיב את עצמו יותר ממה שהוא כולם קולטים, בדיוק כמו שאנחנו קולטים על כל אחד מה הוא באמת ואיך הוא מנסה להראות את עצמו, אז נא לדעת שגם בכיון השני זה כך, כולם קולטים על כל אחד, הן מהחברה והן מהרבנים וכו', מה הוא, ומה הוא מציג את עצמו, כולם קולטים, לכל אחד יש לו לפי ענינו מעבדת איבחון מדויקת מאוד, זה המציאות.

אם כן נמצא, א'- זה לא אמור לתת כלום כי זה לא נותן משהו אמיתי, וב'- זה גם לא עוזר. אמר מי שאמר, שמי שעושה "רושם" הוא עושה "רושם", כל מה שהוא עושה זה רק "רושם"! הוא באמת לא עושה משהו אחר, זה רושם בעלמא אבל אף אחד לא מתייחס לזה מעבר לזה שזה רושם.

אם ניקח לעצמינו את הנקודה הזאת אנחנו כבר נפתור את עצמינו מכל מיני מיסים וארונניות שאנחנו מטילים על עצמנו לנסות להציג את עצמינו יותר ממה שאנחנו, כשאנחנו משלמים על זה מחיר כ"כ כבד על הקושי ועל הפחד הזה בזמן שאנחנו יכולים לפתור את עצמנו מזה, זה דבר אחד.

 דבר שני, הרי כולנו יודעים שיש שתי סוגי עניני כבוד, יש סוג כבוד שאדם משיג מחמת איזשהו עמדת כוח שיש לו, יש לו איזשהו עמדת כוח, והעמדת כוח שיש לו גורמת שמכבדים אותו, אבל כזה סוג כבוד הוא לא הערכה והערצה אמיתית, אלא יש לו כוח, ועומדים כפופים לכוח הזה, למשל מאוחרי גבו ישיחו בו יושבי שער בצורה אחרת, כך המציאות, וכך רואים. לעומת זאת אחד שבאמת מעריכים אותו, שם הערכה גם הרבה פעמים פחות מתבטאת בסממנים חיצוניים, כי האלה שלא מנסים לייצג עמדת כוח הם בדרך כלל גם פחות צריכים סממנים חיצוניים, וממילא פחות תובעים שיתנו להם את זה, אבל אותם בדרך כלל מעריכים באמת, וכבוד אמיתי זה רק כבוד אם מישהו מעריך את השני על ערך אמיתי שלו, לא שהוא מעריך בזה שהוא נכנע לכוחניות שלו, וכשהוא מעריך באמת את השני הוא יכבד אותו וידבר עליו בהערכה גם מאחורי גבו, לא רק כשהוא פנים מול פנים, כי הוא באמת מעריך אותו, האם שוה לנו להשקיע בלהשיג איזשהו עמדת כוח בחברה כשבעצם העמדת כוח הזאת היא לא אמיתית והיא רק כל עוד הכוח הזה קיים, כך שאם מאיזשהו סיבה הכוח יפוג ממילא יפסיק הכיבוד, וגם הכיבוד הזה הוא רק כיבוד חיצוני ודמיוני, כי לא מכבדים בכלל אותו רק מכבדים את הכוח, יש לו כוח, הוא יכול להזיק או יכול להועיל, זה אינטרס, זה לא כבוד והערכה אמיתית, איזה תועלת יש בלהשקיע בכזה דבר, כדי להשקיע בכזה דבר צריך באמת לחיות בדמיון ולהשתעשע כאילו זה כבוד בזמן שזה בכלל לא כבוד אמיתי, כי זה לא כבוד שמבטא איזשהו מעלה בעצם של האדם.

רבינו יונה כותב באבות (ד-א) על מאמר המשנה "איזהו מכובד המכבד את הבריות", וז"ל: "מה תועלת לאיש כי יעשו לו כבוד, אם נכבד הוא לא הוסיף במעלתו ובכבודו מפני הכבוד אשר כיבדוהו, ואם נקלה הוא לא יחזירוהו נכבד כי יכבדוהו, ולמכבדים הוא אבדון לתת לנקלה כבוד, כי אין מעלתו מוספת כמו שאמר שלמה המלך בחכמתו "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד" (משלי כו, ח)". ר"י אומר כאן דבר כ"כ מושכל, וכי דרגת האדם עולה משהו אם מכבדים אותו, הרי דרגת האדם היא מה שהוא באמת, ומה שהוא באמת זה מה שהוא באמת בין אם יכירו או לא יכירו, אז אם נכבד הוא לא הוסיף במעלתו ובכבודו מפני הכבוד אשר כיבדוהו, ואם נקלה הוא לא יחזירוהו נכבד כי יכבדוהו, הוא לא נהיה נכבד בזה שמכבדים אותו, כי הוא לא נכבד. האדם הוא היצור היחידי עלי אדמות שערכו לא נמדד לפי שומת בני אדם, שומת בני אדם קובעת ערך של כל דבר, ושומת בני אדם קובעת ערך אמיתי של כל עניני ממון, בחו"מ - בנזיקין בגניבה וגזילה ובקידושי אשה, זה קובע את השוויות האמיתית של הדבר, השומת בני אדם, איך שבני אדם מעריכים ועד כמה שבני אדם מחשיבים את זה, אבל ערך של אדם לא בתור עבד להימכר אלא בתור הערך של האדם, הוא לא תלוי בשום גורם חיצוני, הוא לא תלוי בשום הערכה של מישהו מבחוץ, זה תלוי בערך האמיתי של האדם.

רבינו יונה ממשיך שם, איזה כבוד יש לו כן ערך? הוא אומר; אדם שהוא מכבד את הבריות יש לו מעלה בעצם, מכבד את הבריות זה מראה שהאדם הוא אציל מידות, שהוא עדין, שיש לו את הי"ג מידות של רחמים, הוא מכבד את אחרים, הוא רואה כל הזמן מעלות  באחרים עד כדי שהוא מכבד אותם. אומר ר"י, אדם שמכבד את הבריות יש לו מעלה בעצם, והכבוד שמכבדים אותו אנשים מכבדים כזה אדם מתורת חיוב, מרגישים שחייבים לכבד כזה בן אדם, כאילו כולו אומר כבוד, המציאות האישיותית שלו דורשת כבוד, לא מצד שהוא דורש את זה, אלא רואים את הרוממות את העדינות ואת האישיות הנאצלת הזאת רוצים לכבד אותו, מרגישים שלא שייך לא לכבד אותו, רואים לפעמים אחד ש'קרן עור פני משה', 'קרני הוד', יש כאלה שיש עליהם קרני הוד, לא תמיד הם מכירים בזה, אבל יש כאלה שיש להם, ומכבדים אותו מסיבה אמיתית, אז כבוד לכאלה אף שאולי הם לא צריכים את זה, אבל זה כבוד שמשקף מצב אמיתי, זה משקף את הרוממות הנשמתית שלהם.

ובאמת מה זה כבוד? "עוּרָה כְבוֹדִי" (תהלים נז, ט) "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד" (תהלים ל, יג), מה ההו הדבר? כתוב בבעל המאור ובעוד ראשונים ש"כבוד" זה קרני וניצוצי אור שבאים מהמציאות הנשמתית ומהאור הנשמתי שבאדם, זאת אומרת שהקב"ה מפליא לעשות שאדם שהוא מרומם אז המעמד שלו והמעלות שלו מקרינות על הפנים ועל האישיות שלו, רואים אדם נאצל ומורם שבעצם יש איזשהו השתקפות של הרמה האמיתית של האדם בעצם תואר פניו שרואים עליו, שזה גורם לאנשים לכבד אותו לא בתור שמחליטים לשווק אותו ולכבד אותו, אלא מכוח המציאותית האישיותית האמיתית שלו. רק כזה סוג כבוד יש לו ערך אמיתי, כי זה כבוד שלפחות משקף משהו אמיתי, זה לא כבוד שהוא איזשהו פעולה חיצונית, זה כבוד שמגיע מתוך המעלה האמיתית הפנימית של האדם.

והנה המציאות היא, שאם יש שני בחורים שוים במראה ובקומה ובכל מעלתם ממש כשני השעירים, שוים ממש, ושניהם בעלי כישרונות ולמדנים ועמקנים ומתמידים, כל המעלות כולהו איתניהו בהו, רק בדבר אחד יש הבדל ביניהם, שאחד עסוק גם בלהחצין את עצמו ובאיך לשווק את עצמו, והשני שכח מהמטרה החשובה הזאת והוא לא עסוק בזה, נעלם ממנו לפי שעה הצורך להתעסק בזה, את מי כל אחד ואחד מהיושבים פה ירצה יותר כחתן לאחותו, כמדומה שהמציאות היא שירצה יותר את הצנוע ומעלי, זאת אומרת שכל המעמדות האלה וכל ההחשבות האלה זה דומה לצ'ק שעובר מיד ליד אבל כשהוא מגיע לבנק הוא חוזר, הצ'ק הזה אין לו כיסוי, עובדה היא שברגע האמת הדבר הזה אין לו שום ערך, אם נתבונן בדברים הפשוטים האלה זה יעזור לנו גם לגבי החלק הראשון איך לא להיפגע מהנהגות לא ראויות של אחרים, וגם לחלק איך אנחנו בעצמינו שנתמקד במעלות העצמיות של עצמינו, וגם אם אנחנו רוצים להשיג את ה"שלא לשמה", אנחנו נשיג אותו דרך ה"לשמה" יותר, כמה שאנחנו פחות נתעסק ב"שלא לשמה" אנחנו נשיג את מה שאנחנו רוצים להשיג דרך ה"שלא לשמה", אז מדין "שלא לשמה" שוה להתעסק ב"לשמה", וכך הולכים ישר ופורקים עול חשבונות הרבים אשר חישבו בני האדם שלא מביאים לשום מקום.

עכשיו כך, הייתי רוצה רגע אחד לעבור נושא, ג"כ שזה נושא שהבנתי שיש מקום לדבר עליו, איך אמור להיות מהלך של חברותא? הרי אמנם אולי גם בחיידר כבר היה מושג של חברותא, אבל אינו דומה מצב של חברותא בחיידר למצב של חברותא בישיבה, שבישיבה בעצם ענין לימוד עם חברותא זה כמעט רוב השעות, חוץ מזמני השיעורים כל הזמן עם חברותא, הרי יותר ממחצית מהזמן שאנחנו נמצאים בישיבה זה בעצם סדרים עם חברותות.

אז כולם ודאי מכירים שם את הסיפור עם הסעודה עם המזלגות הארוכים, שהיה שם מזלגות ארוכים והמלך הרשה לאכול כמה שאתם רוצים, היה מזלג באורך של חצי מטר או מטר וכל אחד צריך להחזיק רק בקצה והוא יכול לאכול, חייב להחזיק בקצה, הוא מכניס לזה, אבל זה לא מגיע לפה זה מגיע לשמה, הוא לא יכול להכניס לפה, אז היה לפי הסיפור שם, הוא ערב אחד הכין לגויים כזה ארוחה עם כאלו מזלגות, ואוי למי שלא נוגע בקצה, רק צריך לגעת בקצה וכך לאכול, השולחנות נשארו ערוכים אותו דבר הם לא ידעו מה לעשות, והלכו הביתה בפחי נפש. אח"ז הוא עשה סעודה ליהודים כשרה למהדרין מן המהדרין בכזה צורה, מיד אחרי רגע כל אחד נעץ את המזלג בצלחת שמולו והאכיל את השני, כל אחד האכיל את השני, ותוך כמה דקות נגמרה כל הסעודה.

צריך לדעת שכל עניני בין אדם לחבירו וחברותא; כל אחד הרי רוצה להרגיש טוב, לעולם אני לא יקבל הרגשה טובה מהחבר אם אני לא אתן לו, אם אני ילמד חברותא ואני אתעסק בהגדלת עצמי ובהאדרת כבוד עצמי, השני לא יספק לי כי השני גם עסוק בהאדרת כבוד עצמו, אתם יודעים מה קורה כששנים לומדים אחד עם השני וכל אחד עסוק בלגדל את עצמו, השני לא ישתף איתו פעולה כי הוא גם רוצה, כי כמים פנים אל פנים, אני עסוק בלגדל את עצמי והוא יהיה עסוק בלגדל את עצמו, אתם מבינים מה שיקרה בינינו? הרי לא יקרה כלום!

היה מעשה הכרתי סיפור שהיה שני בחורים, שהם היו ידידים בלב ובנפש בחיידר, שנים הם היו ידידים בחידר מאוד, ובישיבה קטנה נפרדה דרכיהם, זה הלך לישיב"ק פלונית וזה הלך לישיב"ק אלמונית, ישי"ג הם נזדמנו חזרה לפונדק אחד, הגיעו שתיהם לאותה ישיבה והתעוררה הידידות ביניהם, שהיתה ביניהם ידידות של שנים, והם קבעו חברותא, אחד מהם הגיע אחרי יומיים והוא אומר; הוא לא יודע מה שקרה הוא כ"כ היה חבר שלו, וכל החברותא כל הזמן מתח נוראי והוא לא יודע מה לעשות! מה התברר? אחרי שלוש שנים שהם נפרדו זה מזה והם כעת בחזרה חזרו ביחד, אז כל אחד ניסה להוכיח לשני מי הוא ומה הוא, אז אתם מבינים מה קורה בחברותא שכל אחד מנסה להוכיח לשני מי הוא ומה הוא. אמרתי לו רק דבר אחד, איעצך; אל תוכיח לשני מי אתה, תוכיח לשני מי הוא, תראה לו בצורת הלימוד כמה חשוב לך לשמוע את הסברות שלו, כמה כשיש לך שאלה חשוב לך לשמוע ממנו את התירוץ, תחשיב אותו שהמהלך של החברותא יהיה שאתה נותן חשיבות לחברותא, אם משהו אתה לא מבין תגיד אני לא הבנתי אולי אתה יכול להסביר לי, וכשהוא אומר איזה סברא תפרגן לו על זה, ואז תראה מה שיקרה. איך שהוא התחיל, רק עם אחד דיברתי, הוא התחיל לעשות את זה, אז כמים פנים אל פנים, ההוא עשה לו את זה ג"כ, והחברותא הזאת המשיכה עד החתונה, עד החתונה בישיבה המשיכה החברותא.

אז נא לדעת כל הצלחה בחברה בכלל, ובחברותא בפרט, היא בנויה על כך, שכל אחד יתן לשני, מי שנותן לשני הייתם שם כספך חוזר אליך בכפליים, אתה תתן תקבל כפליים, אבל אם אתה תתעסק בלקבל בלקחת מהשני, אז השני הרי גם יתעסק בלקחת ממך, אז דרכיכם יהיו נפרדים זה מזה ויהיו מתיחויות ומריבות וזה לא יעבוד, חברותא יש כאן גם איזשהו עול ושיעבוד, אתם יודעים מה קורה כשיש חשבון בנק שיש שתים שיש להם זכות חתימה, אבל זכות החתימה היא רק משותפת, בלי חתימה של שתיהם א"א להוציא פרוטה אחת מהחשבון, אז כל אחד צריך לבוא להסכמה עם השני. חברותא זה שנים שיש להם חשבון משותף שצריך חתימת שני הצדדים, אין מצב שאחד מהחברותא עושה מהלך חד צדדי על אפו וחמתו של החברותא, אם יש לו שאלה ללכת לשאול אז זה צריך להיות מתוך שיתוף, האם נוח כעת לחברותא שלו שהוא ילך לשאול, 'אם אתם תהיו מכבדים זה את זה' - כל מי שיכבד את השני זה עובד כמטה קסמים שהוא מכבד אותו גם, ואם כל אחד ינסה לקחת לעצמו את הבמה, את המיקרופון, הוא יהיה עסוק בזה, חברו ישיב לו כגמולו הטוב ויעשה גם כך, ויהיה שם ריב של מיקרופונים זה מה שיהיה שם, יהיה שם רק מריבות, מצב של מריבה יהיה שם לא יהיה שם משהו טוב ביניהם, והדבר הזה הוא בכל קשר חברתי הוא עובד כך, ובחברותא ממש רואים את זה בשטח כל הזמן, וזה המפתח להצליח בחברותא או ההיפך להיכשל בחברותא.

אנחנו מסיימים, רק משפט אחד, אנחנו יודעים, אנחנו כבר באמצע אלול ואנחנו מתקרבים לר"ה, ברוך ה' יש כאן אוירה טובה, יש אוירה רצינית, הציבור לומד אבל תמיד יש מה להוסיף, למעלות אין סוף, מעל שמים חסדך, כל אחד יקח על עצמו אחריות, רק על עצמו לא על השני, רק על עצמו, כל אחד אבל יקח על עצמו את האחריות האישית והציבורית השייכת אליו, דהיינו גם להשקיע בעצמו בשביל העליה שלו, וגם את החלק שכל אחד כאן הרי כל ציבור הוא מורכב מיחידים, ממה יוצא כוח הציבור עוד יחיד ועוד יחיד ועוד יחיד, אז ביחד זה נהיה כוח הציבור, זה הכוח של ציבור, כל אחד יקח על עצמו את מה שהוא יכול לתרום, גם לאוירה - לאוירה הרצינית, לאוירה האחראית, ללימוד, גם בסדרים גם בשיעורים, שכל אחד יחשבן לא רק מה נוח לו אלא יחשבן מה הוא מקרין לסביבה מה הוא מקרין לאוירה, מה הוא תורם למען אחרים.

תדעו לכם זה בדוק ומנוסה ככל שאדם פחות חושב על עצמו ויותר חי את האחרים, הן את היחיד והן את הרבים, כך הוא עצמו יותר גדל, והוא גם עצמו יותר מוערך ויותר מקובל, ואת כל מה שהוא רוצה להשיג בזה שהוא מנסה משהו לעשות לעצמו הוא ישיג ביותר אם המהלכים שלו יהיה איך להתנהג טוב כלפי אחרים כלפי הציבור כלפי היחיד. אני תמיד רגיל לומר ששווה ללכת על הלשמה בשביל להרוויח את השלא לשמה, אנחנו כל היום עושים כל מיני חשבונות איך נשיג כל מיני דברים, אם אנחנו נלך ע"פ האמת אנחנו הרבה יותר נרוויח את כל מה שאנחנו חושבים להשיג בללכת עם כל הסיבובים, נלך ישר, את כל מה שרצינו להשיג דרך הסיבובים נשיג בללכת ישר.

איך אמר מישהו, מישהו אמר שהאמת זה השקר הכי מוצלח, כי למה הוא משקר כי הוא רוצה להרוויח משהו, תלך עם האמת אתה תשיג את כל מה שרצית להשיג, האמת זה השקר הכי מוצלח, כך מישהו אמר איזה פיתגם. וכן ע"ז הדרך בכל הענינים כל מה שאנחנו מתכננים ואנחנו רוצים להשיג איזה דברים, ולהיות חשובים ולהיות טובים, ככל שאנחנו נחשוב על אחרים ונתנהג פע'ר כלפי אחרים ומתוך אחריות לציבור וליחיד כך אנחנו נשיג את כל מה שאנחנו רוצים להשיג לעצמינו, אז הקב"ה יעזור שכל אחד ואחד יעלה ויתעלה ויעשה את כל מה שהוא יכול.