חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה

כתוב בתוס' כי מי שמצווה אז יש לו עול, יש לו אחריות, אם הוא לא מצווה אין לו אחריות- שאם ירצה יניח, כך תוס' אומר. אבל מצווה יש לו עול. אז בוא נשאל אז בעצם זה משתלם העסק הזה או לא? מה בעצם קורה? נהייה בר מצווה נהיה עול, העול מצוות, נוּ כמה לוקח המצוות שיהודי עושה ביום? המצוות שהוא עושה ביום בכללות זה בדרך כלל לא יותר משעתיים; התפילות ושאר המצוות שהוא עושה ביחד. אבל ברוך ה' כאן יש הרבה עול תורה, ותורה זה בעצם מקיף את הבן אדם בכל היום, ובהם נהגה יומם ולילה, עול תורה, מה בעצם העול הזה עושה לבן אדם, העול הזה זה עול שמכביד, או עול שמיקל?

חז"ל אומרים "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות ו,ב). יש בענין הזה של אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, יש כמה חלקים, הייתי רוצה כעת לדבר על איזשהו חלק קצת יותר מהחלק הפשוט, אני זוכר כשלמדתי בישיבה בפוניבז' והרב שך אז היה הראש ישיבה כמובן, והוא היה בישיבה שעות רבות, שעות רבות היה בישיבה עם כל העול של הדור, הוא היה שעות רבות בישיבה, היו הרבה אנשים שהיו מגיעים לב"ב אפי' לפעמים איזה תיירים ורצו לראות את הרב שך, אני זוכר הגיעו, ולפעמים הרב שך היה מדבר בלימוד עם בחורים, והיה ריתחא דאורייתא כשבחורים היו מדברים איתו, אמרו מה זה, מתווכחים עם הרב שך?! הוא אומר משהו ומתווכחים איתו?! כך היו כאלה בעלי בתים לא הבינו; מתווכחים עם הרב שך?! אבל אותם אלה שמתווכחים בכל נושא אחר, כשהם באים לדבר איתו פשיטא שומעים בהכנעה את דבריו, ובתורה יש איזה סגולה מיוחדת, הרֶבּה הכי גדול, הראש ישיבה הכי גדול רוצה שיתווכחו איתו, לא רק זה, שכשלא היו מתווכחים הוא היה צועק בשיעור מה אתם?! הוא רצה שיתווכחו איתו.

ז"א יש איזשהו מהלך בתורה שאין את זה בשום דבר, שבעצם בתורה הקב"ה נותן לנו כוח מיוחד של אפי' להתווכח ושהדעה שלנו חשובה לו, איך כתוב בגמ' שם (גיטין ו,ב) "מה עביד קודשא בריך הוא, אביתר בני אומר כן, יונתן בני אומר כך". רק בתורה יש איזשהו השתוות, כביכול איזשהו השתוות שהקב"ה שם אותנו שווים אליו. היש עונג גדול לתלמיד כשהוא יושב מול רבו הגדול והוא רואה שחשוב לרב לשמוע את הדעה שלו?!

קראתי פעם שהיה פעם שהרב שך נכנס לבריסקר'ב והבריסקר'ב הביא לו איזה שטיקל תורה שהוא כתב, הוא רצה שהוא יראה את זה, וכל הזמן שהוא רואה את השטיקל תורה אז הבריסקר'ב מביט בו בעיניים חודרות ומסתכל על הפרצוף שלו אם הוא מרוצה מהדברים, והוא עבר מהר והוא היה מאוד מרוצה, והבריסקר'ב אמר אח"ז מזה שהוא גם עבר מהר והוא גם לא אמר כלום זה מראה שזה היה כתוב, התחיל להסביר מה מוכח מזה שזה היה כ"כ מהר וגם לא העיר כלום, רֶבּה רואה ורוצה שהתלמיד שלו יקרא את התורה שלו, ויש לו עונג ונחת רוח מזה שהתלמיד נהנה מהתורה שלו, אתם יכולים לתאר איך התלמיד מרגיש כשהרב כך מביט בו ומסתכל עליו, איך שהוא מביט מבין מסכים או מתווכח על הדברים ומחכה שאם יש לו הערה שהוא יעיר?!

אין בשום מצווה את המדריגה הגבוהה הזאת של כביכול השתוות, ר' חיים ולוזינ'ר ברוח חיים: "מפאת התורה אנו מכונים בשם בנים, וה' יתברך מגלה סודו כאב לבנו אהובו, והמצוות הם כציווי אדון לעבדו, לכן אנו מבקשים בתפילה השיבינו אבינו לתורתך, ובעבודה אנו אומרים לשון מלך, וקרבינו מלכינו לעבודתך". תורה זה כמו אבא שמגלה סודו לבנו אהובו, אתם יכולים לתאר כשיש איזשהו אירוע ובעצם המלך מגיע לאיזה אירוע וגם הרמטכ"ל נמצא שם, הרמטכ"ל מכבד את המלך כמו כולם כמו כל הצבא, מה פירוש, המלך הגיע כולם מכבדים את המלך. אבל כשמרמטכ"ל יושב עם המלך והוא דן איתו בתוכניות הצבא, שם הוא מדבר איתו שווה בשווה, המלך רוצה לשמוע מה הוא אומר, המלך נותן לו כאן מעמד שווה, רוצה לשמוע מה הוא אומר, והוא דן על דבריו, יש כוח כזה עצום כזה, סוג חירות שנותנת כזה זקיפות קומה שלא קיימת בשום מצווה ובשום דבר חוץ מתורה שהיא ממלאה את הנפש.

הרי אנחנו יודעים המסילת ישרים כותב שהכבוד זה הדבר שהכי דוחק באדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם, אין דבר שאדם משקיע בו יותר מאשר לקבל את מעמדו וכבודו, השאלה כעת לאיזה כבוד הוא שואף, האם לכבוד אמיתי או לכבוד מדומה?! אבל המסילת ישרים מגלה לנו כאן את האמת הפשוטה שבוא לא נרמה את עצמינו, כך הוא אומר שאין כל כוח בעולם, אין מנוע עוצמתי באדם יותר מהרצון לכבוד ומעמד, הרצון לכבוד ומעמד אומר המסילת ישרים זה יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם. והנה בעצם הקב"ה נתן לנו את האפשרות למעלה עליונה כזאת; שחשוב לו מה שאנחנו לומדים, והוא שומע מה שאנחנו אומרים, והוא רוצה שנתווכח, והוא רוצה שנבין, והוא חוזר על דברינו, והוא מקשיב לדברינו, זה חירות, זה נותן מעמד ותחושת עליונות. זה גם הפשט של אין כבוד אלא תורה, ומי שלומד מרגיש את זה, אז הקב"ה יעזור שבאמת כולנו נזכה לחירות, ל"חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז) אל תיקרי חרות אלא חירות" (אבות ו,ב). להיות את החירות האמיתית, את הזקיפות קומה האמיתית ששמורה ללומדי תורה, לזכויות שלהם ולכוח שלהם, ושכולנו יודעים שזה הקיום של עם ישראל בכל הדורות.

תדעו לכם מה שקיים היום, רק אולי עוד נקודה אחת, מה שהעם היהודי קיים היום, למה בכלל קיים העם היהודי? איזה עם קיים מבריאת העולם? אין עם ששרד, אין תרבות ששרדה כמו העם היהודי, בזכות מי העם היהודי שרד? רק בזכות החרדים לדבר ה' ששמרו תרי"ג מצוות, אם העם היהודי היה לפני מאתיים שנה כמו לפיד, לא היה עם יהודי העם היהודי היה נמחק, כי זה היה נהייה ככל הגויים בית ישראל, מה שהיום קיים ציבור חילוני זה בזכות/. אתם יודעים את החשבון הפשוט הזה; מה היה קורה אם לפני מאתיים שנה לא היה יהודי חרדי? אתם יודעים כמה דורות צריך? תבדקו! בכל מקום שקרה מצב של דירדור בקיום תורה ומצוות, תוך שתים שלוש דורות לא נשאר שם צורה של יהודי, נהייה שם נישואי תערובת, מה יתן קיום? כל מה שהיום קיים עם יהודי זה בזכותינו! בזכות מה יש לנו מדינה? בזכות שומרי תורה ומצוות! בלי זה העם היהודי היה נגמר. הוא היה קיים בכלל?! זה חשבון פשוט שמי שיודע יודע עד היכן הדברים מגיעים. רק בזכות לומדי התורה והחרדים לדבר ה' יש קיום לעם היהודי, יש את הזכות קיום ואת כל הניסים מה שאנחנו רואים כל הזמן כיבשה בין שבעים זאבים, ואיך שאנחנו שורדים. ואנחנו צריכים להעריך את זה, ולהרגיש את הכבוד והמעמד של זה, וה' יעזור שנזכה לשנה טובה ומתוקה ולכתיבה וחתימה טובה.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד