גדר מעלת בית כנסת ומדרש וישיבה - וענין כרובים פניהם לבית

ברוך ה', שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה! תיכף נראה ונשתדל קצת להתבונן ולהבין את המשמעות של כל מה שמתרחש כאן.

בוא נראה דברים בחז"ל איך חז"ל התייחסו לדברים האלו, חז"ל אומרים (יומא כח,ב): "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם, היו במצרים ישיבה עמהם... היו במדבר ישיבה עמהם... אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה... יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה... יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה" - האבות ישבו בישיבה!

מה יצר את "הישיבה" של האבות? מה יצר את הבית מדרש שלהם? אברהם! הלימוד תורה של אברהם, הלימוד תורה של יצחק, ושל יעקב. ולכאורה צריך להבין, הרי ה"יוצר" הוא ודאי יותר גדול מה"יצירה" אשר נוצרת ממנו, א"כ אברהם יותר גדול מהישיבה שהוא יצר, שהרי אם הוא יוצר את הישיבה אז חייב להיות שהוא יותר גדול מהיצירה שהוא יוצר כי תמיד "יוצר" יותר גדול מה"יצירה", אם כך בשביל מה היוצר צריך את זה הרי הוא זה שמכוחו נוצרת הישיבה, דהיינו בשביל מה 'אברהם זקן ויושב בישיבה' שמשמע שהוא שהוא גם היה צריך את זה, בשביל מה הוא צריך את זה הרי הוא זה שיוצר והיוצר גדול מהנוצר והיצירה א"כ מה זה מוסיף לו ה'זקן ויושב בישיבה'?

אולי נגיד, שלמעשה אוירה של בית מדרש ואוירה של ישיבה היא נותנת איזשהו השראה ואוירה גם בזמנים פחות, לא תמיד יש גדלות דמוחין עד הסוף, יש זמנים של קטנות דמוחין, יש זמנים שיש פחות חשק, שהרי כל אדם באשר הוא אדם וגם אנשים גדולים האם הם תמיד כביש הסרגל?! אף אדם הוא לא כביש הסרגל! אולי בשביל זמנים שיש פחות כח אז המציאות של 'יושב בישיבה' תתן כח. אבל זה עדיין לא מספיק ליישב, כי בזמן שיש כן את כל המדריגה ואת כל הדרגה את כל החשק ואת כל הרצון, האם אז אין את המעלה של ישיבה?! ודאי שגם אז יש את המעלה של ישיבה, א"כ מה זה המשמעות של ישיבה ובית מדרש?

יש גמרא (ב"ב ג,ב) "לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי". יש מ"ד וכך זה גם נפסק להלכה, שגם באיכא בי כנישתא אחריתי לצלויי גם לא ליסתור, והמשנ"ב מביא שהמגן אברהם מחמיר אפי' אם יש ביהכנ"ס שיכול להכיל את כל המתפללים אעפ"כ אסור לסתור את הביהכנ"ס עד דבני בי כנישתא אחריתא - עד שיבנו את החדש אסור לסתור את הישן. לכאורה למה, הרי יש מקום לכולם, יש ביהכנ"ס קבוע, לא מקום ארעי, יש ביהכנ"ס קבוע שיכול להכיל את כולם, למה שבכל זאת יהיה אסור, אמנם המשנ"ב דן להלכה אם צריך להחמיר את המג"א או לא, אבל ודאי שיש כזה צד, והוא מביא שהרבה אחרונים פוסקים את המג"א, וצריך להבין למה שיהיה כזה דין?

ברור שרואים מכאן שמציאות של ביהכנ"ס וביהמ"ד זה לא רק בתור איזשהו היכי תימצי שיהי' מקום להתפלל או מקום ללמוד, אלא מציאות של ביהכנ"ס וביהמ"ד זה מקום קדוש ומקום שיש שם השראת השכינה, וכמו שבמזוזה יש קדושה ובתפילין יש קדושה ובס"ת יש קדושה, כך גם ביהכנ"ס וביהמ"ד יש בו קדושה, מקום שמיועד לתורה או מקום שמיועד לתפילה, וכ"ש מקום שמיועד לתורה ולתפילה יש בו קדושה.

ויש בו קדושה נוספת שהיא מעבר והיא לא כלולה בתורה ובתפילה שיצרו את אותה קדושה, זאת אומרת שהתורה והקדושה שיצרו את אותה קדושה יש במה שנוצר מהם איזשהו מציאות עליונה ונוספת יותר מהתורה והתפילה שיצרו את אותו מקום תורה ותפילה, כי זה יוצר מציאות של השראת השכינה, זה יוצר איזשהו מציאות שהאיתערותא דלתתא יוצר ממילא - שהקב"ה בא לשכון שם! זה מהלך חדש שלא היה קודם, שבזכות התורה והתפילה שקובעים במקום קבוע לתורה ותפילה המקום הזה מקבל קדושה של בית המקדש!

כתוב בגמ' במגילה (כט,א) "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יחזקאל יא, טז) - אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל... דרש רבא מאי דכתיב "ה' מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ" (תהלים צ, א) - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות". זאת אומרת, כתוב כאן בגמ' שבל נחשוב שבחורבן בית המקדש אז נגמר המושג של ביהמ"ק, זה נגמר היה ואיננו, אלא יש גם אחרי החורבן מציאות של מקדש מעט שזה כעין ביהמ"ק, ולומדים את זה מהפסוק "ואהי להם למקדש מעט", שע"ז חז"ל דורשים "אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות".

גם בשו"ע אור"ח ח"ב (קנא-א) המשנ"ב מביא שם על ביהכנ"ס וביהמ"ד: "הם נקראים מקדש מעט, כמו דכתיב "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יחזקאל יא, טז), ובמקדש כתיב "ומִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ל) שיהא מוראו של השוכן בה עליו".

זאת אומרת, שגם במקדש מעט שהוא כעין ביהמ"ק יש 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' - שהקב"ה משרה שכינתו, ויש מעלות עליונות שיש בתורה ובתפילה שנמצאים בביהכנ"ס ובביהמ"ד מעבר לדרגה של התורה והתפילה של אותו כח שיצר הקדושת ביהכנ"ס והקדושת ביהמ"ד, כי כשקובעים מקום לתורה ותפילה מושפע שפע של קדושה ושל השראת השכינה משמים שזה לא היה בלימוד עצמו, אלא זה תוספת מעלה מעבר ללימוד עצמו שיוצר את זה, רק שההיכ"ת הוא דרך התורה והתפילה שכך זה נהיה כעין ביהמ"ק.

והרי כולנו יודעים שביהמ"ק זה לא רק מקום שיש בו כל מיני מצוות, שיש מצוות של הטבת הנרות והדלקת המנורה והקרבת קרבנות, אלא ביהמ"ק זה מקום של השראת השכינה, זה מקום שיש שם אפשרות גבוהה מאוד לקירבה ולתפוס שפע של רוחניות וקדושה שיש את זה רק בביהמ"ק, ממילא מעלת ביהמ"ד ומעלת ביהכנ"ס זה לא שייך דוקא לדרגה הגבוהה של תורה ותפילה שהשקיעו בה, גם קטן התלמידים שיחנוך מקום תורה יהיה לזה קדושת ביהמ"ד, גם בדרגה פשוטה של לימוד ותפילה חל על זה קדושת ביהכנ"ס וקדושת ביהמ"ד שגם יהיה בזה מעלה לגדול שבגדולים, וגם לזמנים יותר מעולים מהזמן שחנכו את זה, כי חנוכת הבית לקבוע מקום תורה ומקום תפילה זה יוצר קדושה ששוב יש בזה מעלה בתורה ובתפילה שיהיו באותו מקום מעבר לדרגת תורה ותפילה שיצר את המקום, ופה כשעושים אש מלמטה יוצאת גם אש מלמעלה - והאש מלמעלה יורדת!

ממילא מובן למה "אברהם זקן ויושב בישיבה", "יצחק זקן ויושב בישיבה", שלהיות יושב בישיבה זה מעלה, ללמוד תורה בביהמ"ד ולהתפלל בביהכנ"ס או ללמוד בישיבה זה נותן תוספת מעלה שהיא לא קיימת בדבר עצמו. אמנם בגמ' בברכות (ח,א) יש נידון להתפלל במקום שלומדים או ללמוד במקום שמתפללים, ויש בראשונים ליישב את הסוגיא בברכות עם הסוגיא במגילה, ד' אמות של הלכה או בית מדרש קבוע, ויש מה להאריך בזה, יש שם במהרש"א ובטור מדברים ליישב שם את הסוגיות, אבל עכ"פ זה ברור לכולם שנוצר מעלה יותר בביהכנ"ס וביהמ"ד.

ממילא לכן סובר גם המג"א שלא סותרים ביהכנ"ס אפי' אם יש עוד ביהכנ"ס קבוע שמכיל את כולם, כי כל ביהכנ"ס או ביהמ"ד שקיים זה מקום של קדושה וזה ביהמ"ק מעט, וכל מקדש מעט הוא תוספת השראת השכינה ותוספת מעלה בעם ישראל, ולא שייך להגיד 'אבל יש מקום אחר', כי אם אנחנו נסתור את המקום הזה זה מבטל את ה'מקדש מעט' שקיים כאן.

הענין הזה של ביהכנ"ס וביהמ"ד שייך גם לאלול, בוא נראה שזה מפורש במזמור שאנחנו אומרים פעמיים בכל יום באלול: "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי", אורי - זה ר"ה. ישעי - זה יום הכיפורים. כתוב אחרי זה: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי" - הנה מבואר כאן במזמור הזה שה"שבתי בבית ה'" יש לו שייכות ל"אורי וישעי"! ל"אורי" שזה ר"ה, ו"ישעי" שזה יוה"כ, ו"כי יצפנני בסוכו" - בסוכות. [אגב, "אחת שאלתי מאת ה'" זה נמצא בין ה"ישעי" ל"בסוכו" - זה נמצא בין יוה"כ לסוכות, כמעט שאפשר היה לומר בדרך צחות, שצריך בקשה מיוחדת להצליח לשבת בבית ה' גם בין יוה"כ לסוכות שעסוקים במצוות, זה אולי על דרך צחות]. אבל עכ"פ מבואר כאן שה"שבתי בבית ה'" יש לו שייכות לענין של אלול ר"ה יוה"כ וסוכות, ששם יש את ה'שבתי בבית ה'' שזה מוזכר כאן, שזה יוצר כח ומצב יותר לתשובה ולמעשים טובים ע"י ה"שבתי בבית ה'". ומסתמא שההבנה בזה, כי הצורה להתקרב ל"אורי וישעי" בר"ה ויוה"כ זה ע"י בית ה'.

רבינו יונה בשערי תשובה בשער ראשון (אות י"ג) כותב כך: "והמשל בזה כי המלך יחמול על חניכיו ילידי ביתו הקרובים אליו והם מאצילי ארץ הנכבדים ויתן להם חנינה, יותר מחמלתו על הרחוקים ופחותים". זאת אומרת מפורש כאן בר"י הרעיון הזה שה'שבתי בבית ה'' הוא גורם חמלה וחנינה, והוא גורם שבעצם הר"ה והיוה"כ והסוכות יהיו בדרגה יותר גבוהה, אז יש שייכות בין המציאות של 'שבתי בבית ה'' גם לכל המציאות של אלול ור"ה יוה"כ וסוכות, שזה הכל מחרוזת של ימים נוראים ונפלאים שעל ידם אנחנו מתקרבים לקב"ה ואנחנו מתרעננים ומתקדשים בקדושת התורה ובקדושת הימים האלה, וזה ע"י ה"שבתי בבית ה'".

גם המסילת ישרים בפרק א' כותב: "כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" (תהלים עג, כח). ואומר "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים כז, ד)", ע"כ. כתוב כאן במסילת ישרים שהשלימות האמיתית הוא הדביקות בו יתברך, והפסוק הראשון שהוא מביא "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב" - הוא מביא שהוא קרוב לקב"ה, לומד תורה ומקיים מצוות, דרך זה הוא מתקרב לקב"ה. אבל הוא מביא אח"ז עוד פסוק, את הפסוק של המזמור שלנו "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" - זאת אומרת, אתה רוצה באמת להגיע לקירבת אלוקים, אי אפשר להגיע לקירבת אלוקים בצורה ערטילאית, זה צריך להיות דרך 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי', אז אפשר להגיע לדרגת שלימות של הקירבת ה', דרך התורה והתפילה וכל מה שיש בישיבה ובביהמ"ד ובביהכנ"ס, דרך זה אפשר להגיע לשלימות האמיתי שזה הדביקות בו יתברך.

אנחנו כעת בסימן מאוד מיוחד! הרי גם כעת מתחיל שנה חדשה שבשנה הזאת מושלם הענין והצורה של ישיבה קטנה, ישיב"ק זה כולל שלוש שנים, וכעת יש בישיבה שיעור א', שיעור ב', ושיעור ג'. השיעור א' החדש עד היום צורת הלימוד שלהם לא היתה צורת לימוד של ביהמ"ד של ישיבה, אתם יודעים! המושג של ביהמ"ד שייך רק בעולם היהודי, אין שום אומה ולשון או איזה דת שיש בה מושג של מקום שבאים ללמוד שם לאו דוקא משהו מסויים, בית מדרש זה מקום שיהודי מגיע הולך לארון ספרים וכל אחד לומד מה שהוא לומד. הצורת לימוד של אומות ולשונות אחרים זה שיש כאילו כיתת לימוד, אז יש גם לימודי דת אבל זה הכל כיתות לימוד, המושג של ביהמ"ד זה מושג שקיים רק בכלל ישראל! שיש מקום שהוא מיועד ללימוד תורה, ובא יהודי לוקח ספר מהארון ויושב ולומד. עד היום הלימוד בחיידר זה לימוד בכיתות לימוד, עכשיו נהיה מהלך של ישיבה ומהלך של ביהמ"ד. כל המציאות הזאת היא מציאות של התעלות, הרי אפי' אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה, כמו שאמרנו שיוצרי הישיבה גם צריכים את הישיבה, כי יוצרי הישיבה אחרי שהלימוד שלהם יצר את הישיבה אז יש ביצירה יותר מהיוצר עצמו, בישיבה יש אש של מעלה, השראת השכינה, השראה מלמעלה.

בוא נראה עוד איזשהו שלב דברים נפלאים מאוד מה שכתוב על הענין של בנין ביהמ"ק, ונראה איפה זה שייך גם אצלנו במקדש מעט. יש גמ' בב"ב (צט,א), הגמ' שואלת שם סתירה בפסוקים על הכרובים, בחומש שמות כתוב "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" (שמות כה, כ), ובדברי הימים יש פסוק אחר "וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת" (דברי הימים ב' ג, יג) הם לא איש אל אחיו אלא אל הבית, מטים את הפנים מלהיות איש אל אחיו ופניהם אל הבית? מתרצת הגמ' "לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום", כך כתוב בגמ'.

יש כאן לכאורה מקום לשאול כמה שאלות גדולות מאוד, הפרשה שם בדבה"י מספרת ששלמה המלך בנה את ביהמ"ק, כתוב שם "וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׂה צַעֲצֻעִים וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב" (דברי הימים ב' ג, י), וכתוב אח"ז בסוף הענין איך נראה הכרובים "כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים הָאֵלֶּה פֹּרְשִׂים אַמּוֹת עֶשְׂרִים וְהֵם עֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת" (שם ב' ג, יג). נשאלת השאלה: כשהנביא בא לתאר את בנין ביהמ"ק כששלמה המלך בונה את ביהמ"ק, וכי פה הוא צריך לתאר מצב שישראל לא עושים רצונו של מקום, הרי עוסקים כעת בבנין ביהמ"ק, האם זה הזמן כעת להזכיר מצב של פורענות שלא עושים רצונו של מקום? עוד יש לדון איך עשו את הכרובים בביהמ"ק, האם עשו אותם פניהם לבית, וכי עשו אותם בצורה של 'אין עושין רצונו של מקום, וששלמה המלך עשה את הכרובים הוא עשה אותם לא פניהם איש אל אחיו אלא פניהם אל הבית, הרי פניהם אל הבית כשלא עושים רצונו של מקום היה איזה נס, איזה נס של פורענות, שבמצב של פורענות כשישראל לא עושים רצונו של מקום אז הכרובים בדרך נס מהפכים את פניהם, אבל עכשיו הרי אנחנו עוסקים בעשיה, וכי עשו בעשיה פניהם אל הבית, מה הפשט בזה?

אבל  מה שרואים כאן, רואים כאן דבר נפלא מאוד, וראוי להתבונן בזה! באמת מה ש'פניהם לבית' מה שכתוב כאן בכרובים, שבזמן שישראל לא עושים רצונו של מקום פניהם לבית זה לא דבר רע, זה דבר טוב מאוד! המצב של פורענות זה מצב לא טוב, אבל מצב שבפורענות 'פניהם לבית' זה מצב מצוין מאוד, שזה מראה על גודל הקשר הגדול והקשר האמיץ שלא ינתק מה שקיים בין הקב"ה לעם ישראל.

בוא נראה, כשישראל לא עושים רצונו של מקום אז פניהם אל הבית, אז הכרובים מטים את פניהם שהם לא פניהם איש אל אחיו אלא פניהם לבית, אבל הם עדיין מחוברים שהם עדיין מקשה אחת בכפורת. דהיינו 'אין עושין רצונו של מקום פניהם לבית' יש בזה חידוש גדול! שבנין בית המקדש יוצר כזה קשר חזק בין עם ישראל לקב"ה שגם כשאין עושין רצונו של מקום, עד דרגה שזה דרגה של החורבן, יש דרגה של אין עושין רצונו של מקום אבל עדיין יש קשר, הפנים רק מוטים. שהמשמעות של זה היא כך; הרי כשאדם עומד או יושב בצורה מסוימת ומטה את הפנים שלו הוא לא יכול להישאר הרבה זמן כך, אם הוא מסתובב לגמרי אז הוא עומד כך, אבל כשהוא מטה את הפנים זה תמיד מצב ארעי, כי אדם הטבעיות שלו זה שפניו 'עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישרו נגדך', הטיית פנים זה תמיד מצב ארעי ולא מצב קבוע.

בנין ביהמ"ק שזה בצורה הכי קרובה, הצורה שעם ישראל בונה את ביהמ"ק מקום השראת השכינה, מקום שמבטא את היציבות ואת החיזוק של הקשר בין עם ישראל לקב"ה, והמקום שהכי מסמל את זה - זה הארון והכרובים! הקב"ה נקרא 'יושב הכרובים', ושם בכרובים בזמן בנין ביהמ"ק הפסוק אומר ומגלה לנו; דעו לכם! הקשר שהולך להיות כאן ע"י המקדש זה קשר כ"כ חזק שגם ב'אין עושין רצונו של מקום' עדיין ישארו מחוברים, עדיין ישארו קשורים, ויהיה רק הטיית פנים.

מה היה בלי זה, אם לא היה את המצב שכשאין עושין רצונו של מקום פניהם לבית, מה היה כשאין עושין רצונו של מקום? היה נחרב ביהמ"ק!!! אין מצב של פניהם איש אל אחיו כשלא עושין רצונו של מקום, איך יהיה 'פניהם איש אל אחיו' הרי הם לא עושים רצונו של מקום?! הרי הכרובים מסמלים את המצב של הקשר בין ישראל לקב"ה, אז כשלא עושים רצונו של מקום פניהם איש אל אחיו, אבל כשלא עושים רצונו של מקום מה נהיה? חורבן! כי לא שייך שיהיה פניהם איש אל אחיו, אז כשלא עושים רצונו של מקום נהיה חורבן. אבל כתוב כאן לא, שגם כשאין עושין רצונו של מקום, הכח של ביהמ"ק נותן כזה קשר וקירבה בין עם ישראל לקב"ה שגם כשלא עושים רצונו של מקום פניהם אל הבית, יש נס מיוחד שפניהם אל הבית, ופניהם אל הבית זה רק הטיית פנים, עדיין נשארו קשורים, זה זמני וזה עוד יחזור עוד מעט להיות פניהם איש אל אחיו, יעשו תשובה ויחזור להיות פניהם איש אל אחיו. אז זה לא סימן פורענות! כשכותבים את זה בבניה כותבים כאן סימן שמראה את גודל הקשר, דהיינו כשזה קורה שלא עושים רצונו של מקום זה לא בסדר וזה ודאי פורענות, אבל כשכותבים את זה בבניה זה כולו טוב, כי זה רק מבטא את גודל הקשר.

דבר מעניין מאוד! המושג הזה שקשר מיועד למצב שהקשר לא טוב, זה גם כל המושג של כריתת ברית שיש גם הרבה מה להאריך בזה, יש הרבה גם בתורה על בריתות שנכרתו בין עם ישראל לקב"ה. מה זה המושג של כריתת ברית? לכאורה מתי כורתים ברית? במצב של ידידות, והרי במצב של ידידות מה צריך את כריתת הברית הרי אנחנו ידידים וקרובים ואוהבים זה את זה, מה צריך לברית?! אלא מה, לזמן שנהיה ריחוק ונהיה בעיות, בזמן שנהיה בעיות מי רוצה את הברית?! מי רוצה ברית בזמן שיש בעיות?! אז מה זה המושג של ברית? רק במושג של ברית זה ברור שאנחנו חשים כזה קירבה וכזה ידידות וכזה אהבה, שאנחנו יודעים ואנחנו קובעים לעצמנו וכורתים ברית ביחד שאין מצב שניפרד אחד מהשני, יכול להיות שיהיה איזשהו מצב לא טוב או איזשהו מצב של מתח או איזשהו מצב של 'אין עושין רצונו של מקום', אבל אנחנו כורתים ברית מתוך הקשר הגדול שלנו, ואנחנו קובעים בכריתת הברית את החלק הזה שהברית היא ברית קבועה גם למצבים לא טובים, וזה לאות שמראה כמה הקשר גדול כרגע בעת הידידות, דהיינו מעבר לזה שהברית היא תועיל למצב של אין עושין רצונו של מקום, זה גם מראה את תוקף הקשר והידידות כרגע עד שאנחנו הולכים לכרות ברית שבכל מצב אנחנו קשורים יחד.

וזה פסוקים מפורשים הענין הזה, בנביא שמואל כתוב על המשך מלכות בית דוד של שלמה המלך "אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן, אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם"  (שמואל ב' ז, יד); "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ" (שם ב' ז, טז) - "זאת אומרת, מה כתוב כאן בפסוקים, הקב"ה אומר לדוד המלך, תדע לך! גם במצב ששלמה יהיה לא בסדר חסדי לא אסיר ממנו ולא אפר בריתי. וכמ"ש בדבה"י "אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן, וְחַסְדִּי לֹא אָסִיר מֵעִמּוֹ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵאֲשֶׁר הָיָה לְפָנֶיךָ" (דברי הימים א' יז, יג). גם בתהילים פ"ט גם כתוב שם: "לְעוֹלָם אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי נֶאֱמֶנֶת לוֹ; וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם; אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן; אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ; וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם; וחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי; לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה; אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב; זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי". כתוב כאן, שמה המעלה של הברית? שגם במצב שיהיה לא טוב, אמנם יהיה עונשים, אבל חסדי לא אסיר מעימו ולא אחלל בריתי, שגם כשהגיעו למצב של 'אין עושין רצונו של מקום' הכח של הברית נותן קשר כ"כ עמוק שגם במצב של 'אין עושין רצונו של מקום' זה לא מתחלל.

בספר מרן רי"ז הלוי על התורה, יש שם בתהילים, שהבריסק'ר רב מביא מר' חיים חקירה, הוא מביא כך; הנה מצינו שהובטחה לדוד המלוכה בין אם יהיו בניו ראויים או לא, כדכתיב בתהלים "אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי... וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם... וחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי" (תהלים פט, לד), מפורש בפסוקים שמלכות בית דוד לא תיפסק גם במצב שיהיו מלכים לא בסדר. וצ"ע, מסתפק ר' חיים, אם ההבטחה הזאת היתה גם לדוד עצמו שלא תסור ממנו המלוכה גם אם מעשיו יחייבוהו, או רק לבניו היתה ההבטחה כדכתיב "אם יעזבו בניו תורתי", האם ההבטחה הזאת שמלכות בית דוד לא תיפסק היא היתה גם לדוד עצמו, שגם הוא עצמו אם הוא ח"ו יחטא לא תיפסק המלכות, או שההבטחה הזאת היתה רק מזרעו והלאה, דהיינו משלמה והלאה, וכמו שכתוב בפסוק כששלמה נולד "וַה' אֲהֵבוֹ... וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ" (שמואל ב' יב, כד-כה), לכך אולי זה רק משלמה והלאה? אז ר' חיים אומר ומוכיח את זה מהפסוקים, שההבטחה הזאת נאמרה רק לזרע דוד, רק משלמה והלאה, אבל דוד עצמו יכול עדיין להפסיד את המלוכה, דוד עצמו אם הוא יתנהג לא טוב הוא יכול עדיין להפסיד את המלוכה, אבל מזרעו והלאה מלכות בית דוד לא נפסקת, כך מחדש ר' חיים.

יש שם עוד שטיקל במרן רי"ז הלוי, שהוא מביא שם, שביהמ"ק ומלכות בית דוד קשורים ותלויים אחד עם השני, הוא מביא הרבה פסוקים וחזלי"ם על זה, הוא מביא את הפסוקים: "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו; כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד" (תהלים קכב, ד-ה). זאת אומרת שהצורה של בניית ירושלים זה שיהיה בה "כסאות למשפט כסאות לבית דוד", שיהיה בה סנהדרין ומלכות בית דוד.

הוא מביא גם, והוא מדייק דיוק גדול, בתפילת שמו"ע בברכת 'בונה ירושלים' אנחנו אומרים "וכיסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין". שואל הבריסקר רב; הרי עוד רגע אומרים "את צמח דוד מהרה תצמיח וכו'" שזה ברכה מיוחדת על מלכות בית דוד, א"כ למה על ברכת 'בונה ירושלים' גם מזכירים "וכיסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין"? ע"ז הוא אומר; כי אין צורה לבנין ירושלים רק על ע"י מלכות בית דוד, בנין ירושלים ומלכות בית דוד הם קשורים זה בזה.

הוא מביא גם את הדין שבברהמ"ז כל שלא אמר מלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא י"ח, למה כל שלא אמר כל שלא אמר מלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא י"ח? כי יש קשר בין הנצחיות של מלכות בית דוד לנצחיות של ירושלים וביהמ"ק, שהם תלויים זה בזה, אין ירושלים בלי מלכות בית דוד, ואין מלכות בית דוד בלי ירושלים.

הוא מביא גמ' בב"ק (צז,ב) "איזהו מטבע של ירושלים, דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקודש מצד אחר" - כי כך הוא מטבעה וצורתה של ירושלים שהיא ביחד עם מלכות בית דוד.

והוא אומר; גם בשבועה שהקב"ה נשבע לדוד שתתקיים מלכותו ולא יכבה נרו לעולם ועד, מצינו שכללה הקב"ה ביחד עם בחירת ירושלים שהיא גם כן לעולם, כדכתיב בתהילים "נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה... גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ; כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ; זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ... שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי" (תהלים קלב, יא-יז). הרי זה שתי הבטחות קשורות ותלויות זה בזה, ובשביל "כי בחר ה' בציון", "זאת מנוחתי עדי עד", משום הכי גם נאמר "גם בניהם עדי עד ישבו לכיסא לך", ו"שם אצמיח קרן לדוד", ותתקיים השבועה "שלא יכבה נרו לעולם", וכדמסיים הפסוק "ערכתי נר למשיחי," ושם היא עריכת נרו של תיכבה לעולם. והיינו כמו שכתבנו ששניהם קשורים ותלוים יחד, וכשם שבחירת ירושלים הוא לעולם, כן הוא גם קיום מלכות דוד שבה, כי אי אפשר לזה בלא זה, כך אומר הבריסקר רב, יש קשר בין בנין ירושלים למלכות בית דוד, וזה פסוקים וחזלי"ם שכך כתוב.

ידוע שדוד רצה לבנות את ביהמ"ק, והקב"ה לא הסכים שדוד יבנה את ביהמ"ק, כתוב שם בדה"י שדוד מדבר ע"ז עם בנו שלמה, והוא אומר לו; "וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי" (דברי הימים א' כב, ח) - הקב"ה אמר לי דמים לרוב שפכת אתה לא תבנה את הבית, אתה לא יכול לבנות את הבית מקדש שהוא בית ידידות, שנאמר עליו 'יבוא ידיד בן ידיד ויבנה', ביהמ"ק זה כזה בית ידידות שאפי' דמים שנשפכו כדי להגיע לידידות, מי ששפך דם לא יכול להיות בונה המקדש, בונה המקדש צריך שיהי' כולו ידידות, רק בזמן שלמה שהכל היה השקט ובטח שלום ושלוה והניח ה' מכל אויביו מסביב, אז ראויים לבנין בית המקדש, כך כתוב שם.

אבל בפסוק בשמואל כתוב עוד דברים, כתוב שם שכשדוד רצה לבנות את ביהמ"ק הוא קיבל נבואה מנתן הנביא, והוא אומר לו: "כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ; הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם; אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם; וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ; וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם; כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִד" (שמואל ב' ז, יב-יז). יש כאן דבר מענין מאוד, דוד רוצה לבנות את ביהמ"ק, הקב"ה אומר לו אתה לא תבנה, ורק אחרי שימלאו ימיך ושכבת את אבותיך, אז אני יקים מזרעך אחריך וממלכתו תהיה עד עולם, והוא יבנה בית לשמי.

לכאורה כתוב כאן ממש את היסוד הזה של הבריסקר רב, הפשט הוא כך! גם לבנות את ביהמ"ק יכול לבנות רק מי שהוא ממלכות בית דוד שהיא נצחית, ולכן דוד לא יכול לבנות את ביהמ"ק, שהרי ר' חיים אומר יסוד, שמלכות בית דוד בזמן דוד יכולה להיפסק אם הוא לא יהיה "צדיק מושל ביראת ה'", כמו שהוא מביא שם את הפסוקים, אז מלכות בית דוד יכולה להיפסק, וכדי לבנות את ביהמ"ק ושלביהמ"ק יהי' קיום אז בונה המקדש גם צריך להיות משהו שלא נפסק, אם זה דבר שיכול להיפסק הוא לא יכול לבנות את ביהמ"ק, כי כדי לבנות את ביהמ"ק צריך כח שלא נפסק, והכח שלא נפסק זה רק משלמה ואילך, זה מה שכתוב כאן בפסוק. ולכאורה זה ממש מפורש בפסוקים היסוד הזה של ר' חיים, שזהו שאומרים הפסוקים; זרעך אשר יצא ממך והכינותי את ממלכתו, הוא יבנה בית לשמי וכוננתי את ממלכתו עד עולם, שהרי בשביל מה בפסוקים כאן נכנס שגם אם הוא יהיה לא בסדר הוא יקבל עונש; "והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי אנשים וחסדי לא יסור ממנו", מה זה קשור לנבואה הזאת שדוד רוצה לבנות ביהמ"ק? לכאורה לפי איך שר' חיים אומר זה פשוט, וזה הפשט בפסוקים כאן, כי אתה לא יכול לבנות כי אתה זה עוד לא עד עולם, אתה עוד יכול להפסיד את המלוכה, אבל כשזה יהיה שלמה המלך שכבר המלכות תהיה מלכות נצחית הוא זה שיכול לבנות, כי הוא גם כשהוא יחטא אז והוכחיו בשבט אנשים, ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, כסאך יהיה נכון עד עולם! זה מה שכתוב כאן.

נבנה כאן "בנין" של מקדש מעט, היה מקום לחשוב; מי אמר שזה נקרא בניה, הרי רק סתרו כותל אחד והרחיבו? אבל באמת השו"ע  בסימן קנ"ב כותב שם: "אין סותרים בית הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר, שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר, אלא בונים אחר תחלה, ואחר כך סותרים הישן". והרמ"א מוסיף: "ואפלו לא רצו לסתור רק מחיצה א' להרחיבו, נמי דינא הכי". האיסור 'לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא' זה גם בסתירת מחיצה או דופן אחת, אם האיסור לסתור הוא גם בסתירת דופן אחד זאת אומרת שבסתירת דופן אחד זה נקרא לא ביהכנ"ס, אז בנית דופן אחד זה נקרא ביהכנ"ס, זה ממילא, זה דבר והיפוכו, כך שמפורש כאן בשו"ע שאפי' תוספת של כותל תוספת בניה של ביהכנ"ס זה נקרא בנין ביהכנ"ס. בנין ביהכנ"ס או בנין ישיבה או בנין ביהמ"ד צריך זכויות בשביל זה, וראינו שאפי' דוד לא היה לו את הזכות לזה, צריך שזה יהיה מצב בלתי נפסק, רק כשזה מצב שמגיע שלמה המלך והמלכות כבר בלתי נפסקת יכול להיבנות בית המקדש.

אתם יודעים! הרב ניימן, כמה דורות של הקמת מוסדות וישיבות, לפני השואה, הזיידעס והאלטער זיידעס, לא יודע את כל ההיסטוריה, כבר בנו רשת של ישיבות, זה דורות של יסוד והקמת מקומות תורה. הרי כתוב (כתובות סב,ב) שמי שבנו ת"ח ובן בנו ת"ח התורה לא פוסקת ממנו - מי שהוא מקים תורה ואבא שלו מקים תורה והזיידע שלו מקים תורה זה כבר דבר שלא נפסק! זה כח עצום, זה לא סתם לבנות, הרי ביהמ"ק מעט זה כעין ביהמ"ק, ויש לזה דין 'מורא מקדש' כך נפסק להלכה, כי "מקדשי תיראו" זה נאמר גם על בתי כנסיות ובתי מדרשות, יש כאן איזשהו סגולה מיוחדת שהבנין המקדש כאן 'מקדש מעט', בנין הישיבה ויסוד הישיבה וכל צורת הנהלת הישיבה, הוא ע"י כח של דורות של הקמת תורה ליסד ישיבות ומקומות תורה ותלמודי תורה, זה לא כח שהוא זמני, זה כח שהוא לא פוסק, יש פה כח נצחי, וזה כח שהוא ימשיך בעזר ה' הלאה.

הקב"ה יעזור שבאמת השלמת הישיבה מה שאמרנו, שיעור א' החדש שהוא מגיע להיות יושב בישיבה, השיעור ב' וג', וכל המצב כאן מה שיש כעת שלימות גם של הישיבה וגם של בנין הישיבה, הקב"ה יעזור שביחד עם הר"ה יוה"כ וסוכות וה"שבתי בבית ה'", כל אלה יהיו חברו יחדיו ויתקדש שם שמים ויהי' ריבוי תורה והרבה הצלחה!