דברי מספד על בן ר' אברהם רוטלוי

שתי נקודות שהייתי רוצה לדבר על הצער מה שעברנו אתמול, דבר ראשון, כמה תפילות התפללנו, וכמה חיזוקים התחזקנו, ולא נענינו! "גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי" - לא התקבלו התפילות שלנו. הרבה פעמים מתגנבת הרגשה בלב; אז בשביל מה התפללנו, בשביל מה השקענו, בשביל מה התחזקנו, לא יצא מזה כלום, כך מתגנבת הרגשה בלב.

הייתי רוצה להגיד איזשהו ווארט מהמגיד מדובנא. כתוב בפסוק "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה; וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ... כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'" (בראשית יח, יז-יט). הקב"ה רוצה לספר לאברהם אבינו את מה שהוא הולך לעשות לסדום.

שואל המגיד מדובנא כמה קושיות: לכאורה בשביל מה הקב"ה מספר לו, כדי שאברהם אבינו יתפלל, ובאמת א"א מתפלל, אולי יש בעיר חמישים צדיקים, ארבעים, שלושים, עשרים, עשרה, וגורנישט אין כאן כלום, וכמו שכותב רש"י שם שהסניגור הלך והקטיגור נמצא וסדום נהפכת, והרי הקב"ה יודע עתידות א"כ בשביל מה הוא צריך לספר לאברהם ושיהי' כל הסיפור הזה שאברהם יתפלל והתפילות לא מועילות כלום ושסדום נהפכת, האם בשביל שידע את ה"חדשות", וכי אברהם אבינו צריך לידע החדשות, וגם שהרי הוא יראה וישמע אח"ז את החדשות, א"כ בשביל מה הוא צריך לספר לו את זה אם בין כה לא זז מזה שום דבר?

ועוד מה הקשר בין הפסוקים "המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה... ואברהם יהי' לגוי גדול עצום", מה זה קשור לכאן הענין שאברהם יהיה לגוי גדול ועצום? ועיין שם ברש"י שעמד בזה ומפרש "הואיל והזכירו דיבר בשבחו".

אבל הדובנער מגיד אומר כאן רעיון נשגב מאוד! וכך הוא אומר, הקב"ה אומר לאברהם אבינו, אני הולך להפוך את סדום, סדום צריכה להתהפך, בא א"א ומתפלל לקב"ה, אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר, אומר הדובנער מגיד, גם אם יש חמישים צדיקים בתוך העיר זה עוד לא סיבה שסדום לא תתהפך, אבל כשא"א מתפלל לקב"ה אולי יש בסדום חמישים צדיקים, כוח התפילה של אברהם מעורר רחמי שמים שסדום עם חמישים צדיקים לא מתהפכת, דהיינו, שזה לא שאברהם רק שואל את הקב"ה האם יש חמישים צדיקים, והרי אם יש חמישים אתה לא הופך, והוא אומר, שאין חמישים, לא זה הפשט, אלא גם אם היה חמישים ואברהם לא היה מתפלל סדום היתה נהפכת, אבל א"א בתפילה שלו עורר רחמי שמים ונקבעה הנהגת רחמים לדורות שמהלך של סדום עם חמישים צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם. אבל אברהם שומע שאין חמישים והוא מעמיק עוד בתפילה עוד דרגה של תפילה יותר גבוהה, והוא מצליח לעורר רחמי שמים שסדום עם ארבעים צדיקים גם לא מתהפכת, זה עוד מידת הרחמים של רחמים יותר גדולים, שבכח התפילה של אברהם גם ארבעים, אבל מה לעשות ואין ארבעים, וכן הלאה, שלושים, עשרים, עשרה, דהיינו שאברהם אבינו קבע הנהגה חדשה מכאן ולדורות שסדום עם עשרה צדיקים לא מתהפכת!

וממשיך הפסוק "ואברהם היו יהיה לגוי גדול עצום", ויגיע הזמן ש"כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ" (ישעיהו א, ט), הנינים והנכדים של א"א יגיע שלב שהם יהיו כמו סדום ועמורה והם צריכים להתהפך, ולמה הם לא התהפכו? כי בזה שהסבא רבא אברהם התפלל על אף שהוא הפסיד בתפילה שלו הוא יצר הנהגה חדשה של הקב"ה שעם עשרה צדיקים סדום לא תתהפך, והתפילה הזאת עוד הרבה דורות תועיל לכלל ישראל שהם הנכדים שלו שסדום עם עשרה צדיקים לא מתהפכת, ואף שבסדום זה לא הועיל אבל זה הועיל לנכדים ולנינים שלו ששם כן היו עשרה צדיקים, ואף שהם היו 'כסדום היינו לעמורה דמינו' מה שהיה עשרה צדיקים זה גרם ל'ונשאתי לכל המקום בעבורם', כך מסביר הדובנער מגיד.

ולפי"ז מיושב הכל, למה הקב"ה אמר לו את זה, ומה זה קשור ל"כי ידעתיו למען אשר יצוה את ביתו ואת בניו אחריו".

והוא אומר: אין תפילה שלא מועילה! לפעמים יהודי מתפלל על דבר מסויים ושם זה לא הועיל אבל התפילה הזאת עשתה איזה מהפכה, והמהפכה של התפילה הזאת תתן את תוצאותיה גם אם לא בדור הזה בדור אחר, התפילה עשתה משהו בעולם אף שלא תמיד אנחנו יודעים מה אבל למעשה כל תפילה מועילה, זה יסוד אחד.

רציתי לדבר על עוד ענין, היה מעשה לפני די הרבה שנים כשעוד רבי מיכל יהודה היה חי, שהיה אברך אחד חשוב שהילד הקטן שלו נפטר, והוא נכנס לכמין דיכאון גדול מהענין הזה בעיקבות זה שבנו הילד הקטן נפטר, ואז בשעתו הלכו איתו חברים וגיסים שלו לכל גדולי הדור, לרבי מיכל יהודה, לרב שטיינמן, ולרבי חיים, וכו', והם אמרו לו שיחזור לעצמו, שיסיח דעת, צריך לחזור לחיים וכו' וכו', ולא הועיל, באיזשהו שלב אחד החברים שלו אמר לו שיבוא לשוחח, אמרתי לו; מה אתה רוצה שאני יכול להועיל דברים שגדולי הדור לא הצליחו? למה אתה חושב שאני יוכל להועיל, הרי הוא כבר היה וישב אצלם דקות ארוכות, אבל הוא ביקש בכל זאת, ולמעשה הגיע אותו אברך ודיבר ודיבר ותינה את הצער שלו וכו' וכו', והיה סייעתא דשמיא עצומה שפתאום היתה הארה משמיא והבנתי מה קורה כאן.

תשמעו דבר מאוד מעניין! לא הצער על מה שהבן שלו נפטר זה היה הבעיה של אותו אברך, באמת בחלק מה שהיתה הבעיה שלו גדולי הדור לא התעסקו בזה כי הוא לא דיבר איתם על הדברים האלה, רק שלגדולי הדור אין זמן לשבת שעה עם בן אדם, רק כשהוא דיבר שעה אז בתוך הדברים פתאום קלטתי, שאין הצער שלו על הילד שלו אלא היה לו ריגשות אשמה כי כתוב בגמ' (עי' שבת לב,ב) שבנים קטנים מתים בעון אבותיהם, זאת אומרת שאני אשם שהבן שלי מת, הוא לא יכל לשאת ולסלוח לעצמו על מה שהוא אשם שהבן שלו מת, זה היה האסון שלו, לא עצם מות הבן, אלא "בנים קטנים מתים בעון אבותיהם".

שאלתי אותו ואמרתי לו; יש לי שאלה אליך, כמה אברכים אתה מכיר, אלה שלמדו איתך בישיבה, אלה שבכולל, חברי השכונה? הגענו אולי ל-400 או 500 בגדול מה שהוא מכיר. אמרתי לו, אשאל אותך שאלה; באמת כלפי שמיא, האם אתה האברך הכי גרוע ורשע מתוך כל אלה שאתה מכיר שמגיע לך שהילדים שלך ימותו? הצלחתי להוציא ממנו הודאה שאולי הוא מהכי טובים של מה  שהוא מכיר, בלי גאוה אלא באמת הפשוטה. אמרתי לו; אמנם אתה מביא לי מאמר חז"ל שבנים קטנים מתים בעון אבותיהם, אבל גם כתוב "את אשר יאהב ה' יוכיח", אני לא יודע חשבונות שמים, אבל זה גם ברור שאתה לא אמור להרגיש את עצמך שאתה כנראה איזה רשע מרושע שהבן שלך נפטר ואתה איזה רוצח בגרמא וכדו' על מה שזה קרה, לא יודע את כל חשבונות שמים, יש איזה חשבון כאן ובוודאי שכל דברי חז"ל הם ככתבם וכלשונם, אבל זה לא שאתה צריך להרגיש את עצמך יותר רשע ושאתה צריך לעשות כעת תשובה מדיני רוצח, לא זה המבט הנכון על פי תורה על הסיפור הזה. ואמנם יצא לדבר אז על איזה דבר הוא חושב שיש לו מה להתחזק בזה לפי עניינו, ודיברנו והוא לקח על עצמו להתחזק באיזה דבר, אבל אתה לא צריך להרגיש את עצמך אשם במות בנך, זה ודאי נכון על פי תורה.

ואת זה צריך לדעת בכל ימי החיים, זה דבר שזה כתוב ויש הרבה מה להאריך בזה, גם כשיהודי ממש נכשל והוא צריך לעשות תשובה הוא לא אמור להרגיש את עצמו רשע, אלא הוא אמור להרגיש את עצמו שיש לו כעת אתגר ומחייב, אמנם הוא צריך וודאי להיות בצער על העבירה וכל העשרים עיקרי תשובה, אבל לא להרגיש את עצמו כעת אדם פסול ושזה מייאש ומדכא אותו, לא זה המבט הנכון ולא זה מה שהקב"ה סובר עליו כעת, הקב"ה רק רוצה שהוא יבקש סליחה ויסגור את הסיפור וימשיך הלאה, וממש רק פעם אחת דיברנו והסתדר הענין, וההוא אמר שזה "מופת", אמרתי לו; זה לא מופת, רק שהוא פשוט חזר לעצמו להבין שהוא לא כזה רשע, זה דבר אחד.

עוד סיפור שהייתי רוצה לספר, היה מעשה עם זוג צעיר שהתחתן, והמעשה היה שכבר היה תשעה ירחי לידה של ילד ראשון, אבל לצערינו זה הסתיים במיעוט מפילות, ניגע לריק ונלד לבהלה, וזה היה כבר מתוך כל ההתרגשות וההכנות ללידת הילד, ובסוף זה היה ממיעוט מפילות, כך זה היה, וגם כן היה צער גדול ונורא להורים, לבעל ולאשה, והם לא הצליחו לחזור לעצמם. ויצא ג"כ לשוחח איתם, וגם היה סייעתא דשמיא שאני נזכרתי ברעיון שכעת אני מספר לכם, אין לי יכולת להמציא כאלה רעיונות אבל זה כתוב, יש איזשהו איגרת של אולי אחד הגאונים, אני לא זוכר מי, אולי רבי ניסים גאון, שהוא כתב איגרת תנחומים על איזשהו אסון שקרה, ושם הוא מביא מחז"ל כל מיני סוגי רעיונות דומים לסיפור הזה, וזה דבר שגם כן צריך לדעת את זה, זה דבר מאוד חשוב שיכול לעזור לכל אחד בחיים.

הם באו וסיפרו על הצער והאכזבה וכו' וכו', ואמרתי להם ככה, אמרתי לאברך תתאר לעצמך אתה מגיע לכולל, הוא למד בכולל פוניבז' שזהו כולל גדול עם מאות אברכים, ואתה רואה שם בלוח מודעות מודעה שמגיעה ישר מהקב"ה עם חתימה של הקב"ה, ונוסח המודעה הוא כזה: "מתבקשת מתנדבת לשאת במעיה עובר למשך תשע חודשים, שהעובר הזה הוא גילגול של איזשהו צדיק נשגב שאימו התגעלה במאכלי טריפות בעת עיבורה, והוא לא יכול להגיע למקום הגבוה שהוא צריך להגיע עם כל התורה ומעשים טובים שלו בגלל הפגם הזה שאימו התגעלה במאכלות אסורות כשהיא היתה מעוברת, והוא צריך להיות עוד פעם במעי אשה צדקת שאוכלת רק חולין בטהרה, ובזה הוא יוכל להגיע למעלתו ושכר נאה למתנדבת" - ועל החתום הריבוש"ע בעצמו. אמרתי לו, אם היה כזה מודעה היתה מסתמא תחרות מאוד גדולה, אברכים היו חוזרים הביתה ומספרים את זה בבית והיתה תחרות גדולה מי תזכה בזכות הזאת, ונגיד שהיתה אחת שהיא היתה זוכה בתחרות והיתה מקבלת את הזכות הזאת, אבל בכל זאת ה"הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ" (בראשית ג, טז), גרם שיש צער בעיבור, זה לא פשוט, כך כתוב בפסוק שיש קללה לחוה שבעיבור ולידה יהיה צער גדול, וכאן בכל זאת יש הרגשת צער גדולה יותר כי לא יצא מזה ילד ממש, אמנם יצא איזה תיקון לנשמה שצריכה את זה אבל לא יצא הצורה הרגילה מה שרגילים, אבל הקב"ה הוא אב הרחמן והוא רצה לחסוך לכם אפי' את הצער הזה, אז אתם עברתם את כל התשעה ירחי לידה בהרגשה של שמחה רגילה לקראת לידת הילד, וברגע האחרון הקב"ה מספר לכם, שבעצם אתם הייתם המתנדבים ושכרכם הרבה מאוד ע"פ פעלכם, וזה מה שקורה כאן. וכבר אמרתי לכם, שאמנם שמואל אמר "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא", אולם אני לא מכיר לא את שבילי דשמיא ולא שבילי דנהרדעא, אבל תדעו לכם שיש בחז"ל סוגי רעינות כאלה, ובאמת זה מאוד מאוד דיבר אליהם וממש שב ורפא להם.

רק הייתי רוצה להוסיף עוד נקודה שהיא גם כן מאוד קשורה לענין הזה, כל יהודי בא לעולם בשביל מטרה מסוימת, וקורא הדורות מראש הוא שיודע מה התפקיד של כל יהודי ולמה נשמתו צריכה להגיע, והקב"ה נותן לכל נשמה את הכוחות ואת הסיגנון ואת הטבעים שלה וגם את משך הזמן שהיא צריכה להיות בעולם כדי להשלים את מה שהיא צריכה לעשות, בעצם זה הכל מראש, זה לא דברים שהתחדשו. ואמנם יש לפעמים שאדם נהי' בעל עבירה גדול ומגיע לו עונש, כגון אם אדם מחלל שבת בעדים והתראה הוא כעת חייב סקילה, הוא שינה את התוכנית הראשונית, אבל בכללות במהלך של יהודי רגיל ירא שמים הכל מסודר מראש, דהיינו מראש יש בן אדם שהגיע לעולם לחיות שבעים שנה, ויש אדם שהגיע לחיות ששים, חמישים, ארבעים, שלושים, כל אחד מראש הוא הגיע לזה.

וזהו גם השלמת מה שנדרש ממנו! שהרי בשביל מה אנחנו יורדים לעולם, אנחנו יורדים לעולם כדי שנוכל להגיע ולקבל בסוף את השכר הנצחי והאור הגנוז, כי הנשמה לא צריכה את העולם, הנשמה טוב לה בכסא הכבוד, אבל כדי שהיא תקבל שמה יותר ממה שהיא תוכל לקבל אם היא תישאר שם היא צריכה לרדת לאיזשהו תקופה לעולם.

ואמנם אנחנו לא יודעים את כל החשבונות והסודות אבל לכל נשמה ונשמה לפי עניינה יש תפקיד בצורה מסויימת למשך זמן מסויים לבוא ולהיות בעולם בתפקיד ובתקופה הקשורה לאותה נשמה ואז הנשמה חוזרת ללמעלה. לוּ היה לנו את ה"אגרון", אם איזה "האקר" אחד היה מצליח לפרוץ את ה"אגרון" הזה ולהביא לנו אותו, הרי לא היינו מאוכזבים ולא כלום שהרי שם כתובים כל הנימוקים, אבל הרי אי אפשר להיכנס למחשבים שבשמים ואין "האקרים" שיצליחו לפרוץ את זה, אולם הכל מתועד ומתוייק ורשום בצורה הכי משכנעת, שכל מי שיקרא את זה אין בכלל נושא, ולא רק שהוא לא יתפלא אלא הוא גם יבין כמה זה נכון וכמה זה טוב והכי מוצלח. כי כך זה שגם אבא ואמא הכי טובים לא כל דבר הם מנמקים לילדים את המהלכים שלהם, שהרי וכי אבא ואמא אמורים כל דבר להסביר ולתת דין וחשבון לילדים הקטנים שלהם כל פרט ופרט מה שהם עושים מהי הסיבה שהם עושים את זה?! גם האבא והאמא הכי אוהבים והכי קשורים ש"נפשו קשורה בנפשו" "והיה כראותו כי אין הנער ומת", האבא הכי רחום וחנון והכי אוהב והם אוהבים אחד את השני לא מספר לילדים שלו את כל המהלכים שלו, רק הילד מאמין באבא שלו שהוא אך טוב וחסד רודף אותו ודי לו בזה, כך זה בטבע הפשוט, כך שלמעשה כל מה שקורה זה הכל היה מראש, כל אחד בקיצבת שנותיו זה מראש היה 'אדעתא דהכי נשתתפו', בשביל זה הוא הגיע לעולם לתקופה הזאת וזה כל השלימות שלו, רק אנחנו לא יודעים או לפעמים נדמה לנו שהתוכנית היא אחרת, וזה נראה לנו כאילו השתבשה התוכנית, אבל האמת היא שלא השתבש שום דבר, הכל מסודר והכל מתוייק רק אנחנו לא תמיד יודעים את התוכניות, נקוה שהדברים האלה יהיה בהם תועלת, והם יהיו גם לעילוי נשמת, ושתהיה גם סייעתא דשמיא ולא יהי' יותר צרות.