דרך בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול

יש גמ' בכתובות (סב,ב): "רבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה, חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי, אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב, אמר לה אין, איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה, שמע אבוה אפקה מביתיה, אדרה הנאה מנכסיה, אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב... הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב, כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי... שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא אמר איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי, אתא לגביה אמר ליה אדעתא דגברא רבה מי נדרת, אמר ליה אפילו פרק אחד ואפי' הלכה אחת, אמר ליה אנא הוא, נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה", ע"כ.

 זה סיפור מאוד מפורסם, שרחל בתו של כלבא שבוע הלכה ונישאת לר"ע, וכששמע אביה גירשה מביתו והדיר אותה הנאה מנכסיו, הוא אסר אותה הנאה מנכסיו, היא הרי לקחה כזה בחור עם הארץ, ר"ע הרי היה בתחילתו ע"ה, הוא הדיר אותה מנכסיו, אבל ר"ע הסיבה שהיא נישאה לו כי הוא הבטיח לה שהוא ילך ללמוד, ור"ע הרי הלך ללמוד את העשרים וארבע שנים, וכשהוא חזר הוא היה כבר תנא אלוקי עם עשרים וארבע אלף תלמידים. וכלבא שבוע רצה להתיר את הנדר שלו, הוא רצה לעשות התרת נדרים שהוא יוכל לתת לחתן שלו מהעשירות שלו, וכתוב שם שחכמים שאלו אותו; אם הוא היה יודע שהחתן שלו יצא ת"ח האם הוא גם היה אוסר אותו בנדר הזה? והוא אמר שלא, ונמצא שהיה כאן פתח להתיר את הנדר, ועשו התרת נדרים והכל היה בסדר.

לשון הגמ' שם: "אדעתא דגברא רבה מי נדרת" האם אדעת גברא רבה היית נודר? ותוס' שואל שם; והרי אסור לפתוח בנולד? ז"א הרי כל נדר כדי לעשות התרת נדרים צריך לעשות פתח או חרטה, ופתח זה רק דבר מצוי, לא דבר שהוא נולד, נולד דבר חדש, מכזה עם הארץ נולד תנא נולד גברא רבה, זה נולד, כך תוס' שואל. תוס' מתרץ וע"ז אני רוצה לדבר על התירוץ הזה של תוס', תוס' מתרץ דהכא לא חשיב נולד כיון דהלך לבי רב, דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול, כך התוס' אומר, אחזור עוד פעם על הלשון של תוס' וי"ל דהכא לא חשיב נולד כיון דהלך לבי רב, דדרך הוא בהולך ללמוד דנעשה אדם גדול, כך כתוב בתוס': "דרך במי שהולך ללמוד שהוא נעשה אדם גדול".

הייתי רוצה שתי נקודות ללמוד כאן מהתירוץ של תוס'; נקודה אחת זה קצת חומרא, נקודה אחת לקולא, תוס' לא אומר שדרך מי שלומד שהוא נהייה אדם גדול, תוס' אומר דרך הוא בהולך ללמוד, "הולך ללמוד" שנעשה אדם גדול, מה הכוונה "הולך ללמוד"? ז"א זה קשור קצת למה שדיברנו בשיחה של הפתיחה, שדיברנו שבעצם אתם הרי כעת נהיים בני ישיבה, אתם נהיים כעת תלמידי ישיבה, מה זה הולך ללמוד? מהי המשמעות של הולך ללמוד?

זאת אומרת אתם כעת עזבתם את החיידר ובאתם לישיבה, אתם יודעים שתמיד בדורות הקודמים בישיבות כשבחורים הלכו לישיבות זה היה מצב לגמרי התנתקות מהבית, זה היה סיפור שלם ללכת לישיבה, הישיבה לא היתה באותו מקום שהיו גרים, היום ב"ה הישיבה מתחת לבית, אפי' לאכול אוכלים בבית, ארוחת צהריים אוכלים בבית והולכים בערב הביתה, אבל כפי שדיברנו כבר; המושג של ישיבה זה בעצם מצב שהבחור כשהגיע לישיבה מעתה הבית שלו זה הישיבה, הישיבה זה הבית, הישיבה זה המשפחה, לא שנותנים איזה גט להורים ולאחים ולאחיות ח"ו, אבל למעשה כשאנחנו באים לישיבה הראש והלב שלנו נמצא בישיבה.

זה אחד מהשינויים שיש מחיידר לישיבה, שבחור ישיבה מעתה הראש שלו בישיבה, ומציאות ישיבה שונה ממציאות החיידר שלמדתם טרם בואכם לישיבה, שהרי לחיידר הולכים ללמוד את השעות של החיידר וחוזרים הביתה, השעות שנמצאים בחיידר זה הזמן של הלימודים ואחרי זה מגיעים הביתה כתינוק הבורח מבית הספר ושוכחים מהחיידר עד שצריכים לילך לשם שוב, אך עתה משבאנו לישיבה המציאות היא שהישיבה תופסת לנו את הראש והלב, את כל המציאות של עצמינו ואת כל הזמן של עצמינו, רק כמובן אם אין קמח אין תורה ולכך צריך שיהיה גם אוכל טוב, אפי' אולי שיהיה גם גלידה בסוף הסעודה זה לא רע, בהחלט למה לא, וודאי שאנחנו לא מזניחים שום דבר ואם אין קמח אין תורה, וצריך גם לישון טוב.

אתם יודעים מה שהנצי"ב היה אומר; מה זה מתמיד? הוא אמר מתמיד זה אחד שלומד בזמן, ואוכל בזמן, וישן בזמן זה מתמיד, מתמיד זה לא אחד שקורע את עצמו, ומה יהיה הלאה הוא יתמוטט מזה ומה הוא הרוויח, מתמיד זה אחד שהציב את עצמו במצב עיקבי ויציב של התמדה של ללמוד בזמן, ולאכול בזמן, ולישון בזמן, ולהיות עם החברים בזמן, כל דבר יש לו אצלו איזשהו כיוון, איזשהו מהלך, איזשהו צורה, זה הצורה של מתמיד. אבל כתוב כאן בתוס' שכדי להיות אדם גדול, צריך להיות הולך ללמוד, ההולך ללמוד זה המציאות מה שקורה כאן שאנחנו באנו לישיבה, שעקר עצמו מביתו והולך ללמוד בישיבה.

ובאמת היה כדאי להוסיף עוד איזשהו נקודה שכבר כמה פעמים הזכרנו, אנחנו יודעים הרי שכאן בעצם מתייסדת ישיבה, והישיבה זה כוח שמאחד את כל בני הישיבה, ודבר זה קיים בכל ישיבה, הרי ישיבה זה בעצם קבוצה של בחורים צעירים שהם מתלכדים למטרה אחת, למטרה שבה לכולם יש איזשהו מכנה משותף שמלכד את כולם ביחד, והמכנה המשותף הוא לגדול בתורה, ישיבה זה בית היוצר לנשמת האומה, בישיבה גדלים בתורה, ביראת שמים, במידות, בהלכה, ישיבה זה משהו שמגדל שנעשה אדם גדול, איך תוס' אומר, למה לא חשיב נולד, כיון שהלך ל"בי רב", מה זה "בי רב"? בי רב זה ישיבה! "הלך לבי רב דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול" ישיבה זה בונה את הדור של הת"ח והבני תורה של הדור הבא זה בעצם התפקיד של ישיבה, וכמובן שכשמיסדים ישיבה יש כאן עוד איזה מטרה משותפת לכולם שאנחנו בעצם מיסדים ישיבה שבעזר ה' היא תימשך לשנים רבות, וה' יעזור עד ביאת גואל צדק יתמשך ושיבוא במהרה בימינו.

עכ"פ כשיש מטרה משותפת זה גורם שאיש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, הרי אם אנחנו כולנו מתלכדים למטרה משותפת זה גורם שכל אחד אם הוא רואה מישהו שהוא עוד לא מספיק נקלט בחברה עוזרים לו להיקלט בחברה, אם רואים מישהו שקצת קשה לו בלימוד עוזרים לו, המציאות שכשאנחנו משפחה אחת וכשאנחנו כולנו מאוחדים תחת מטרה אחת שוב כל אחד עושה מה שהוא יכול להשפיע לעזור לחברים שלו, לראות איפה יש איזשהו משהו שאם הוא יעשה את זה למען החבר זה יקדם את החבר, אין כאן לא שינאה ולא קינאה ולא תחרות, כי כשכולנו למטרה אחת שוב ההצלחה של כל אחד זה הצלחה של כולנו, זה בעצם הדבר המרכזי של המציאות של חיי ישיבה כשהם בצורה נכונה, ובעזר ה' אנחנו הולכים על הכיוון הזה וכולנו ביחד שותפים בעצם למטרה אחת, מטרה אחת שמאחדת את כולנו וממילא גורמת לכולנו שכל אחד מה שהוא יכול להועיל למען המטרה הזאת; הן מבחינה פרטית בעזרה וסיוע לחברים שכל אחד כל בחור יש לו את המעלות שלו ואת היחודיות שלו, אחד הוא מאוד בעל כישרון, אחד הוא יודע להיות גורם מלכד בחברה, כל אחד יש לו את המעלות שלו, וכל אחד יתרום את המעלות שלו לבניית וביסוס הישיבה ובעזר ה' אנחנו נצליח, זה החלק של הלך לבי רב שהולך ללמוד נעשה אדם גדול, שהוא בעצם כעת עוזב את הכל וכולו בישיבה, זה חלק אחד שכתוב בתוס'.

אבל יש כאן עוד דבר שזה מה שאמרתי יותר קולא ואף זה מאוד חשוב, וסבורני שבעזרת ה' מי שילך בדרך הזאת יצליח עד מאוד, הרי אתם כולכם כעת בשיא המרץ כעת בהתחלה, התחלה של ישיבה לעלות ולהתעלות, הרבה פעמים בחורים בעצם שואלים איך גדלים אני רוצה משהו לצאת משהו מיוחד, איך אני אצליח באופן מיוחד מאוד, אני מאמין שיש כאלה אפי' ששואפים להיות גדול הדור של הדור הבא, יש שאיפות גדולות עד השמים, איך בעצם ממשים את השאיפות או מה הדרך בעצם כדי להצליח?

תשמעו מה שכתוב כאן בתוס', תוס' לא כותב שר"ע תיכנן להיות גדול הדור, שר"ע תיכנן להיות אחד שראוי שתימסר תורה על ידו, כתוב שם בגמ' (מנחות כט,ב) שכשהקב"ה הראה למשה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו אז הוא הראה לו את עקיבא בן יוסף שראוי שתימסר תורה על ידו. ר"ע היה שווה למשה רבינו בזה שהיה יכול להיות קבלת התורה ע"י ר"ע, אבל לא כתוב שהוא תיכנן כאן איזשהו תוכנית להיות גדול הדור, רק תוס' אומר, הלך לבי רב, דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול.

וסיפר לי בחור צעיר אחד, שהלך לאחד מגדולי הדור שליט"א שידריכו דרך שעל ידה יצא גדול הדור בטרם יגידוהו שכבר מידי מאוחר... ואמר לו מרן שליט"א; סעיף א' לא לתכנן להיות גדול הדור... אין כזה מהלך ותכנית להיות גדול הדור, ומעולם לא תכננו גדולי הדור להיות כן, אלא ישבו ולמדו ועשו חובותם בעולמם, והאיש אשר יבחר בו ה' הוא הקדוש וכו'.

תדעו לכם תלמידים יקרים בחור שלומד את מה שלומדים בישיבה, לומד וחוזר ויודע את מה שלומדים בישיבה, את הגמ' רש"י תוס' ושאר הדברים שלומדים בעיון, את הבקיאות, את המשנ"ב, לומד את מה שלומדים בישיבה בצורה מסודרת ובחריצות, וחוזר ויודע את זה, כשהוא גומר ישי"ק הוא כבר שטיקל ת"ח, זה עוד לא הת"ח הכי גדול, אבל הוא כבר עבר שלב בחיים, יש לו כבר איזשהו שלמות מסויימת של מחזור של ישי"ק, אח"ז הוא מגיע לישי"ג זה עוד בערך חמש שש שנים מחזור של ישי"ג אם הוא רק לומד, לא צריך מידי הרבה, רק לומד את מה שלומדים בישיבה, ולומד את זה טוב ולומד וחוזר, הוא כבר הגיע לעוד איזשהו דרגה, עוד איזשהו מעגל של עוד איזשהו שלב בדרך להיות אדם גדול, בדרך להיות ת"ח. ואחרי זה הולכים לכולל, לומדים עוד מסכתות, לומדים מסכתות אחרים לפעמים בנשים נזיקין, ולפעמים במועד מה שלומדים, והוא לומד, לא במצב שצריך משהו מיוחד, לומד טוב את מה שלומדים, את ההספקים שלומדים בכולל, ולומד וחוזר, הוא נהייה ת"ח.

תראו זה לא דבר שאפשר להשיג את זה ביום אחד, זה דבר שאורך שנים, גם להיות פרופסור זה לא דבר שלומדים ברגע אחד, להיות משלוחן של פיצה או להיות מלצר לא צריך ללכת ללמוד באוניברסיטה, אבל להיות פרופסור לומדים את זה עשר או חמש עשרה שנה זה לא בא ברגע, ויש לו סבלנות זה מהלך זה מסלול, ומה אתם חושבים שהפרופסור הזה אחרי עשר או שתים עשרה שנה או יש מקצועות אפי' יותר שהוא למד, הוא ישר נהייה פרופסור? הוא בהתחלה איזה שטז'ר שם, הוא איזה שמש של רופא גדול, או רופא קופת חולים, מה הוא נהייה בהתחלה, בהתחלה הוא כבר נהייה מנהל בית חולים או נהייה איזה פרופסור גדול?! הוא נהייה רופא זוטר, בקושי נותנים לו שם משמרת לילה בבית חולים להיות רופא כי הוא רופא מתחיל, אחרי כל השנות לימוד האלה למעלה מעשר שנות לימוד הוא נהיה רופא משמרת לילה בבית חולים, לאט לאט הוא גודל זה תהליך, לאט לאט הוא גדל עד שנהיה פרופסור, זה לא דבר שלוחצים על איזשהו כפתור וזה נהיה מהרגע להרגע, צריך סבלנות.

עכשיו, אבל אם כל הזמן הבחור מתבונן; רגע, אני נהיה גדול? אני נהיה גדול? אני נהיה גדול? הוא חי בטעות, וזהו לפי שאין שום פעולה מסוימת שהיא זאת שתעשה אותו גדול, אין איזשהו מעשה או פעולה שהיא צריכה להיעשות הרגע ושאם אני אעשה אותה אני אהיה גדול, אלא זה רק פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, אבל מי שכל הזמן חי רק את החשבון הגדול, נוּ מתי כבר יהיה החשבון הגדול, הוא לא יצליח אין לו סיכוי להצליח, כי הוא לא חי את הפרוטה.

מישהו סיפר לי שהוא הכיר איזשהו יהודי שנסע לאמריקה והוא רצה להיות עשיר, לעשות עסקים ולהיות עשיר, היה לו שם איזשהו חבר שכבר הגיע לעשירות, החבר שלו זה שכבר היה שם ראה את זה שהגיע כעת והוא ראה את הכיוון שלו, את המבט שלו, אמר לו; אתה אין לך בחיים סיכוי להיות עשיר! הוא אומר לו; למה אתה אומר שאין לי סיכוי להיות עשיר? הוא אמר לו; אתה לא אוהב את הדולר! הוא אומר לו אתה אוהב להיות עשיר אבל את הדולר אתה לא אוהב, אתה מחפש כל הזמן את עיסקת המליון ואת עיסקת המזל שתעשה אותך עשיר, אין כזה דבר זה לא הולך כך, רק מי שלא בוחל בכל פרוטה, מה שמזדמן לו, הולך גם על קטן, 'משכח זוטרי שקיל, משכח רברבי שקיל', לא הולך ישר על גדול. הוא מחכה איך אני יהיה עשיר, הוא כל הזמן מחכה איזה עיסקה אני יעשה כדי שאהיה עשיר, הוא אומר לו בחיים לא תהיה עשיר, רק אם אתה תלך צעד אחרי צעד מה שיש תיקח, לא תלך כעת איך אני אהיה עשיר, אתה תעשה את מה שאתה יכול לעשות כרגע עוד ועוד ועוד עד שתהיה עשיר, אבל אתה כל הזמן מחשבן את העשירות שלך, אין לך סיכוי להיות עשיר, כך ההוא אמר לו.

 בוא נראה דוגמא; יש בחז"ל שם על שונה הלכות, איך אדם יגיע לכל התורה כולה, כל השו"ע, כל הסעיפים, איך אני אדע? אבל היום שונה הלכה אחת מחר הלכה אחת עד שיודע כל התורה כולה, רק מי שיודע להחשיב כל פרט, כל יום, כל סדר, את החשיבות של כל פרט, הוא לאט לאט פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

בוא נראה דוגמא, אדם שמרוויח לחודש ארבעת אלפים שקל למשל, הוא עובד לפרנסתו ומרוויח ארבעת אלפים שקל לחודש, הבה נעשה חשבון כל שבוע אם ארבעת אלפים שקל לחודש, כל שבוע זה אלף, כל יום נגיד חמש ימי עבודה זה מאתיים, הוא עובד שמונה שעות כל שעה עשרים וחמש שקל. עכשיו זהו, מה הוא צריך לעשות כדי להרויח ארבעת אלפים שקל לחודש? את היום עבודה של השמונה שעות ועי"ז יהיה לו בסוף החודש את הארבעת אלפים! מה זה, כל רגע הוא יתחיל לחשבן מה כבר הרווחתי בשעה הזאת עשרים וחמש שקל, אני צריך ארבעת אלפים?! מה אתה מחשבן אתה תעשה את היומית שלך, את השעה ועוד את השמונה שעות עבודה ביום, חמש ימים בשבוע, בסוף החודש אתה מקבל ארבעת אלפים שקל, אל תחשוב על ארבעת אלפים, אתה לא צריך לעשות שום דבר מיוחד בשביל זה, תעשה את הסדר הרגיל, אבל תהיה עיקבי תגיע בזמן, תמלא את השמונה שעות של עבודה ביום, חמש ימים כפול ארבע זה יהיה לך את הארבעת אלפים. ואם אחד רוצה להרוויח את השמונת אלפים, והוא הולך לעבודה יותר רצינית שמקבלים עליה חמישים שקל לשעה ג"כ אתה לא צריך לחשוב על השמונת אלפים, תחשוב רק על הרגע, תעשה בכל רגע את מה שצריך לעשות באותו רגע, בסוף החודש יש לך שמונת אלפים.

כך זה גם בתורה, תוס' לא כותב שהוא צריך לתכנן תוכניות גרנדיוזיות וללכת כל הזמן; איך אני יהיה גדול? לא זה מה שכתוב בתוס', תוס' כתבו "הלך לבי רב; דרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול" מי שהולך ללמוד הוא נהיה אדם גדול!

אני הכרתי בחור בישיבה, אני חייב לספר לכם את זה, בחור בישיבה שהוא לא היה בעל כישרון גדול, הוא היה בינוני בכישרון, והיה בשיעור הרבה בחורים יותר בעלי כישרונות ועילויים ממנו, והוא למד תמיד רק את מה שלומדים בישיבה, הוא לא הלך בגדולות ונצורות, את מה שלומדים בישיבה הוא למד, והוא היה חוזר ומשנן את מה שלמדו בישיבה, לא היה לו כזה חשיבות בתור בחור בישיבה, היו כאלה שידעו להבריק יותר ממנו ולא כ"כ החשיבו אותו. היה דבר מופלא; אחרי כמה שנים, עברו שנים קובץ על יד ירבה הוא נהיה פתאום בחור חשוב, רואים שהוא יודע, הוא יודע מסכתות שלמות, הוא בעצם את כל מה שלמדו הוא ידע כי הוא השקיע, הבחור הזה היום הוא אברך ת"ח, הוא עוד לא כזה מבוגר, והוא נמצא באיזה כולל וכולם באים לשאול אותו, לא רשמי, אין לו שם שום תפקיד מיוחד, אבל בכולל שהוא נמצא כולם באים לשאול אותו. מה הוא ס"ה עשה, הוא לא זילזל בפרוטה, הוא למד כך; כשהיה בישי"ק למד את כל החומר שלמדו בישי"ק מה שלמדו דבר יום ביומו: עיון, בקיאות, משנ"ב, הכל, הוא היה בחור רציני, השקיע במה שלמדו, השקיע וחזר, וכך עשה שלוש שנים של ישי"ק, ואח"כ חמש שנים של ישי"ג, ואחרי זה בכולל, פתאום רואים שצמח ת"ח, הוא יודע, הוא יודע המון מסכתות, וכך לאט לאט לומדים וגומרים את כל התורה כולה, כל אחד לפי דרגתו, אבל לא צריך כל הזמן לחשבן איך אני יהיה גדול, זה לא עובד כך, כמו שבמסחר; אחד שכל הזמן מחשבן איך אני יהיה עשיר ולא יהיה ממוקד על הרגע, על הדולר של הרגע, הוא בחיים לא יהיה עשיר, אין איזשהו כפתור ללחוץ להיות עשיר, זה נקודה מאוד מאוד חשובה לדעת לייקר כל סדר, לייקר כל שיעור, ולדעת שפרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, ולא לחשבן את החשבון הגדול, זה יגיע.

בזיכרוני כשאני למדתי בישיבה, וכל פעם עד שנכנסים למסכת ברוך ה' לומדים טוב, ובאיזשהו שלב כבר מרגישים דג במים במסכת שלומדים, טוב עובר נגמר השנה גמרו את המסכת מתחילים עוד מסכת, עוד פעם מגיעים לארץ לא זרועה ממש, משהו חדש לא מוכר, עד שנכנסים לענינים וברוך ה' עבר עוד שנה, היה דבר מופלא מאוד, כשנגמר המחזור בישיבה המשכתי בכולל בישיבה בפונביז' אחרי החתונה, וכשנגמר המחזור והתחיל מחזור שני הנני מוצא את עצמי נזכר שכאן היה איזה תוס' על הנושא הזה, בדף ב' היה איזה תוס' בדף ל' שהוא קשור לכאן, היה איזה רשב"א, והנני רואה וחש שמשהו אני זוכר מהמחזור הקודם, פתאום הרגשתי שיש לי משהו ביד, יש לי את המחזור נשים נזיקין שלומדים בישיבות, זה עדיין לא הת"ח הכי גדול אחד שיודע את המחזור שלומדים בישיבות, אבל זה כבר שלב טוב, וכל אחד לפי דרגתו מרגיש שיש לו משהו, וכשמתחיל מחזור חדש רואה ומוצא דברים מוכרים.

עכשיו, כל אחד לפי דרגתו עד כמה הוא שינן והשקיע בחזרה כדי לזכור, אבל כבר מרגיש שיש לו כאן איזשהו שלימות מסויימת, איזשהו משהו מסויים, איזשהו חתיכה הראויה להתכבד את המחזור נשים נזיקין שלומדים בישיבות, מי שיודע את המחזור נשים נזיקין שלומדים בישיבות הוא כבר אברך חשוב, זה לא אברך רגיל, הוא אברך ממש חשוב, יש לו עוד מה ללמוד, יש זרעים, מועד, קדשים, טהרות, יש הרבה מה ללמוד, וגם בנשים נזיקין לא את כל המסכתות לומדים בישיבה, אבל כך מתקדמים.

אבל כבר יש לו משהו, אבל את ההרגשה הזאת כמה יש, רואים את זה רק בסוף הדרך או בסוף איזשהו שלב, לא מרגישים את זה מיד בהתחלה, בכל פרוטה ופרוטה עוד לא מרגישים את כל השלימות, אבל פרוטה ופרוטה מצטרפת כך זה הולך. זה הצורה בעצם מה שכתוב כאן בתוס'; "שהלך לבי רב" מה שאמרנו שהוא עזב את כל הילדות את כל השטויות והלך לבי רב, הוא כעת תלמיד ישיבה. "ודרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול" אבל מספיק הולך ללמוד.

ב"אבות דרבי נתן" (ו, ב) הוא מתאר; ר' עקיבא כשהוא הלך ללמוד הוא למד א' ב', הוא בא עם בן שלו, היה לו בן כנראה מנישואין קודמים, כך המפרשים אומרים, הוא בא עם הבן שלו, והלך למלמד תינוקות, ר' עקיבא בגיל ארבעים התחיל שלב של מלמד תינוקות, למד א' ב'. הוא היה עם הארץ; "מי יתן לי ת"ח ואשכנו כחמור" הוא אמר, כך כתוב בגמ' (פסחים מט,ב) והוא התחיל לאט לאט עד שהוא גדל תנא אלוקי.

יש לי חבר שהוא בעל תשובה, הוא בגיל בחור הוא היה חילוני, בגיל בחור הוא נהיה בעל תשובה, אבל הוא רציני הוא תוך כמה שנים נעשה ת"ח, היה לו סדרים הוא הלך על כיוון של להכיר את הש"ס והוא למד בכולל שלומדים בעיון אבל כל פעם הוא גמר את המסכת, דהיינו כל זמן שלמדו את המסכת הוא גמר את המסכת עד הסוף, ותוך כמה שנים הוא נהיה מבכירי הכולל, בכולל פוניבז' הוא נהיה מבכירי הכולל, אחד שעשר שנים קודם הוא היה חילוני, אחרי עשר שנים או חמש עשרה הוא היה מבכירי הכולל, מציאות, ס"ה הוא היה עיקבי, את מה שלמדו הוא למד טוב וחזר וידע, ורואים פתאום אחד שיודע ופותח את הפה יש מה לשמוע ממנו, לא העילוי הכי גדול, לא הגאון הכי גדול, אבל הוא יודע, הוא פשוט יודע, הוא יודע והוא לומד והוא מבין והוא שואל כענין ומשיב כהלכה, וכך גדלים, כך גדלים ונהיים תלמידי חכמים.

וזה כל אחד ואחד יש לו את הכוחות ואת הכישרונות ואת הסגולות שלו, כל אחד לפי דרכו; אחד הוא גדר עוקר הרים, אחד הוא גדר סיני (ברכות סד,א). אחד הוא גדר שר לפני המלך, אחד הוא גדר עבד לפני המלך (שם לד,ב). הגמ' מתארת כל מיני סיגנונות וסוגים, כל אחד לפי מה שהוא יש לו את הכוחות ואת הסגולות לעלות ולהתעלות ולהצליח, ובעזר ה' כולכם תעלו ותצליחו.