ואהבת לרעך כמוך - וצורת ישיבה וחברותא

 אני מרגיש נעימות וחביבות מיוחדת לשוחח איתכם פעם אחת לילה ראשונה ואולי יהיה לזה המשך איתכם לבד, ככל שהדיבורים הם יותר פרטיים זה יוצר הרגשה של קירבה ושל נעימות, ויש כאן באמת כמה דברים שאולי באמת יותר חשוב שנדבר עליהם בפרטיות איתכם, ובעזר ה' יצא מזה הרבה תועלת.

היייתי רוצה להתחיל עם כמה דברים שהם קשורים לעניני בין אדם לחבירו, זה מהדברים שתמיד יש בהם תועלת מלדבר עליהם. בספרא בפרשת קדושים (פרשה ב') כתוב כך: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה, את זה כולם מכירים. יש שם עוד מ"ד בספרא: בן עזאי אומר "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה, א) זה כלל גדול מזה - זה כלל יותר גדול מהכלל של רבי עקיבא, צריך להבין מה הוא בא לומר כאן, ומה זה כלל יותר גדול? יש כאן גם בר"ש וגם בראב"ד, ונראה שמביאים את זה בשם מדרש רבה (בראשית רבה (וילנא) פרשה כד), וכך כתוב שם: בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול בתורה, ר"ע אומר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי, א"ר תנחומא אם עשית כן דע למי אתה מבזה, בדמות אלהים עשה אותו, ע"כ. והביאור; בן עזאי אומר "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹקִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹקִים עָשָׂה אֹתוֹ" (בראשית ה, א), זה כלל גדול מזה. פירוש שאילו מן הפסוק הראשון לא שמענו אלא כמוך, אבל מה יקרה הרי שנתבזה הוא או נתקלל הוא או נחבל ונגזל הוא, יתבזה חבירו עמו ויתקלל חבירו עמו ויחבל חבירו עמו, לכך נאמר 'בדמות אלוקים עשה אותו', את מי אתה מבזה ואת מי אתה מקלל? דמות דיוקנו של מקום! זה הכלל גדול מן הראשון. זאת אומרת כך, אם מהפסוק של 'ואהבת לרעך כמוך' היה מקום לומר שהרי שנתבזה ונתקלל הוא עצמו, אם הוא עצמו קורה לו שהוא נתבזה ונתקלל, יכול לומר גם אני רוצה בבזיון ובקללת חבירי שכבר באתי לידי מידה זו, אז אמר רבי תנחומא כך מביא כאן הר"ש, למי אתה מבזה? למי שבדמות עשה אותו! נמצא שזה הכלל גדול מן הראשון.

זאת אומרת כך, הכלל של רבי עקיבא שהוא אומר "'ואהבת לרעך כמוך' - זה כלל גדול בתורה", וזה הרי כך כתוב גם בגמ' ש"מאי דסני עלך לחברך לא תעביד" (שבת לא,א), מה שלא קורה איתך מה שאתה לא רוצה שיקרה לך אל תעשה לחברך, אבל עדיין הייתי יכול לחשוב; 'ואהבת לרעך כמוך' - כמו שקורה לי, אבל אם קורה איתי שמבזים אותי ומשפילים אותי שגם אני מקבל מזה, אז שגם לחבירי יהיה לפעמים בזיונות או איזשהו סבל ממני, בא בן עזאי ואומר; אבל יש כאן עוד איזשהו משהו; 'זה ספר תולדות אדם', הרי כל יהודי הוא בדמות אלוקים עשה אותו, הוא בצלם אלוקים, את מי את מבזה ואת מי אתה מקלל? דמות דיוקנו של מקום! אז זה עוד סיבה לחזק שגם באופן שאתה מבוזה ומשפילים אותך בכל זאת אתה לא תעשה את זה לאחרים, למה? כי האדם נברא בדמות דיוקנו של מקום.

מה הכונה בדמות דיוקנו של מקום? זאת אומרת כך, הרי הקב"ה ברא את כל העולם, כל מה שיש בעולם זה הכל בריאה של הקב"ה, הקב"ה ברא גם דומם וגם בעלי חיים, אבל בע"ח או דוממים הם לא נבראו בצורה ובדמות של מעלה, בצורה ובדמות של צלם אלוקים, רק האדם נברא בצלם אלוקים כך כתוב בפסוק, כתוב בפסוק "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹקִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹקִים עָשָׂה אֹתוֹ" (בראשית ה, א), הקב"ה ברא את האדם בדמות ובצלם אלוקים, האדם הוא חלק אלוק ממעל, איך אתה יכול לבזות יציר כפיו של הקב"ה שהוא כ"כ חשוב שהוא נברא בדמות אלוקים והוא חלק אלוק ממעל, זאת אומרת שיש לו חשיבות כ"כ גדולה לאדם, יש לו חשיבות כזאת שהוא נברא בצלם אלוקים שאי אפשר לבזות כזה אחד, גם אם אתה התבזית, איך יכול להיות שאתה תבזה מישהו כזה חשוב, כי האדם נברא בצלם אלוקים. זאת אומרת שיש כאן חלק מצד מה שיהודי הוא חלק אלוק ממעל והוא נברא בצלם ובדמות מעלה, שזה עצמו נותן לו כזה ערך חשיבות שלא שייך שתבזה אותו או תתנהג כלפיו לא טוב.

כתוב אפילו על אחד שחייב מיתה, כתוב: "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ... כִּי קִלְלַת אֱלֹקִים תָּלוּי" (דברים כא, כג), יהודי הוא חלק אלוק ממעל, יש לו כ"כ חשיבות שלא שייך מכח החשיבות הזאת שיתבזה, עד כדי כך שיש אפילו על זה "לאו" בתורה, אפילו ביהודי שחייב כבר מיתה שהוא איבד את החשיבות שלו, אבל 'קללת אלוקים תלוי' כך כתוב בפסוק.

אז זאת אומרת כך, יש בכל יהודי שתי חשיבויות: יש את החשיבות העצמית שלו בתור היותו צלם אלוקים וחלק אלוק ממעל, ויש את החלק שהוא בְּנו של הקב"ה, וכשמבזים בן זה בזיון לאבא, זה פגיעה באבא אם מבזים את הבן שלו. זאת אומרת שבכל יהודי יש את שתי החשיבויות, יש את החשיבות העצמית שהקב"ה ברא אותו בצלם ובדמות מעלה שיש לו חשיבות מצד עצמו, הוא חשוב מאוד הוא בצלם ובדמות מעלה, שזה עצמו סיבה לראות איך לכבד אותו ואיך לא לבזות אותו, ויש חלק שהוא בן של הקב"ה "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם" (דברים יד, א), אנחנו בני קל חי, וכשמבזים בן זה פגיעה באבא.

החפץ חיים כותב בשמירת הלשון (שער התבונה ה'), הוא כותב: אדם מספר לשון הרע, אדם יושב באיזה חבורת אנשים והוא מדבר בגנות מישהו, והתברר שבין אלה ששומעים נמצא גם אבא של אותו אחד שעליו הוא מספר, מיד האבא אומר לו; תגיד מה אתה מדבר על הבן שלי?! ועוד כאן לעיני קהל ועדה אתה מבזה את הבן שלי?! אם יש לך איזה טענות עליו בוא נראה איך מסדרים את זה, אבל מה אתה הולך ומבזה אותו לעיני קהל ועדה?! כל אחד מבין שלדבר על בן לפני האבא שלו זה גם פגיעה באבא, מעבר לפגיעה בבן יש גם פגיעה באבא. אומר הח"ח; יהודי מדבר לשוה"ר, הקב"ה נמצא, הקב"ה נמצא בכל מקום; "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג), אם אתה מדבר על בן בפני האבא אז יש כאן שתים רעות, וכך כל אחד שעושה משהו לא טוב כלפי החבר יש כאן שתים רעות; יש כאן את החלק שלחבר יש את החשיבות מצד עצמה, כי הקב"ה כבר השריש בו חלק אלוק ממעל וכל יהודי יש לו מעלות רמות ונישאות עד כדי שהוא צלם אלוקים, ושלדבר עליו ולבזות אותו זה לא לבזות מישהו פשוט אלא זה לבזות מישהו גדול מאוד. ויש עוד חלק שכל יהודי הוא בן של הקב"ה, וכשמבזים אותו או עושים לו משהו לא טוב זה איכפת לקב"ה, אתה מדבר על הבן שלי, ולקב"ה איכפת צער של כל יהודי.

כעת, הדבר הזה הוא לאו דוקא בלשוה"ר בפני רבים, אלא גם אחד שסתם מציק לשני; א' הוא מציק כאן למישהו שהוא מאוד חשוב. ב' הוא בעצם מציק לבן בפני אבא שלו. אחד יריב עם איזה בן של שכן, ופתאום הוא רואה שאבא של הילד ראה את מה שהוא עשה לבן שלו, הוא לא ימצא איפה להתחבאות מרוב בושות שהוא רב עם הילד מול אבא שלו, רק הוא לא שם לב שזה מול אבא שלו, ובעצם כל איזשהו הצקה שמישהו מציק לשני הוא מציק לבן מול אבא שלו, וזה לא סתם מול אבא שלו, אלא זה מול אבא שלו שהוא אב הרחמן והוא המלך שלנו והוא אמר לנו תתנהגו כמו אחים 'כל ישראל אחים', תתנהגו באחוה אחרת זה פוגע בי, זה פוגע בקב"ה אם מתנהגים שלא באחוה, אם אחים רבים אם ילדים בבית רבים יש צער להורים, כשילדים בבית אחים ואחיות רבים אחד עם השני, זה מצער את ההורים כשהילדים שלנו לא חיים בשלום.

זה נקודה מאוד חשובה שצריך לדעת, שאנחנו צריכך להכיר כל אחד את החשיבות של כל אחד, ושאנחנו מכבדים זה את זה ואנחנו מכבדים אחד את השני, כי כל יהודי נברא בצלם אלוקים והוא בן של הקב"ה, יש לו ייחוס עצמי ויש לו ייחוס אבות שהוא בן של הקב"ה. ו'זה כלל גדול מזה' כך בן עזאי אומר, שזה כלל יותר גדול מהכלל של 'ואהבת לרעך כמוך', 'מה דעלך סני לחברך לא תעביד', כי מה יהיה אם מישהו מבזה ומקלל אותי, אולי אני יגיד "כמוך", כמו שאותי ביזו וקיללו גם אני אבזה ואקלל את השני. לא! אבל השני הוא חשוב, וכפי שדיברנו שיש בו את שתי החשיבויות; החשיבות העצמית שלו, והחשיבות שהוא ייחסן גדול בזה שהוא בנו של הקב"ה, זה נקודה מאוד חשובה, שככל שאנחנו נתבונן בזה זה יגרום לנו ממילא להעריך ולרצות בטובת החבר.

אבל בוא נראה בחלק הזה עוד חלק מאוד נכבד, כתוב בגמ' שכשבאים עדים להעיד עדות בדיני נפשות, הם באים להעיד עדות לחייב אדם מיתה, זה לא פשוט, וצריך לבדוק שהעדים יעידו עדות אמת ולא ישקרו. אז כתוב בגמ' בסנהדרין (לז,א) במשנה: "כיצד מאיימין על העדים" - איך מאיימים על העדים שהם לא יעידו עדות שקר, זה מדובר בעדות נפשות, אז כתוב שם במשנה: "אומרים להם לפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת  מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא... לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם". מסביר רש"י שם: "כלומר חשוב אני כעולם מלא, לא אטריד את עצמי מן העולם בעבירה אחת". אתם שומעים מהו האיום שאומרים לעדים! אומרים להם; כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם, אתם העדים יש לכם חשיבות שכל העולם כולו נברא בשבילכם, ומסביר רש"י: "חשוב אני" - העד. "כעולם מלא לא אטריד את עצמי מן העולם בעבירה אחת". וזה יגרום לו "וימשוך ממנה" -  זה יגרום לעד לא לשקר בעדותו. ר' חיים שמואלביץ מדבר בשיחות שלו במאמר כח', "נכבדות" כך הכותרת של השיחה הזאת, הוא אומר כך, הוא אומר דבר נפלא מאוד! באיזה צורה מאיימים על העדים? מראים להם את החשיבות שלהם! אומרים להם תדעו לכם כל יהודי הוא מרכז העולם, כל העולם כולו נברא בשבילו.

הייתי רוצה רגע להסביר מה המשמעות שכל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם, אתם יודעים מה הפשט? שתדעו את זה, כל אחד ואחד ממכם בשבילו בלבד הקב"ה היה בורא את כל העולם גם אם הוא היה לבד, יש לקב"ה מטרה בכל בריאת העולם בשביל כל יהודי ויהודי בפני עצמו, כל יהודי בפני עצמו הוא סיבה ומרכז ומטרה שיברא כל העולם בשביל אותו יהודי, ומבחינת כל יהודי ויהודי הוא כ"כ עיקר ומטרה עד שכל העולם כולו כולל כל החברים שלו וכל העולם כולו זה "ברוך שברא כל אלו לשמשני" (ברכות נח,א). מה המשמעות? המשמעות היא כזאת; הקב"ה כ"כ מחשיב כל יהודי ויהודי, שכל יהודי ויהודי הוא סיבה שהקב"ה היה בורא בשבילו בלבד, בתור מטרה הוא סיבה בפני עצמה שהקב"ה יברא את העולם בשבילו, ובשביל שיהיה לו חברים ובשביל שיהיה לו כל מיני דברים שיעזרו לו להתפתח וללמוד ולגדול הקב"ה ברא את כל העולם כולו. אתם יודעים שכתוב ברמב"ם (הקדמת המשנה ד"ה ושמא יאמר); שיכול להיות פעם איזה מלך גוי שיבנה ארמון גדול, ומה המטרה ואיזה מטרה יש בכל הארמון הזה, הרי הגוי הזה הוא לא מטרה והארמון הזה הוא לא מטרה? אבל אחרי מאה שנה יעבור חסיד אחד והוא יהנה בצל החורבה של הארמון, אז בשביל זה הקב"ה סיבב את כל העסק הזה כי בסוף יעבור מישהו שהוא כן יש לו מטרה בעולם והוא יהנה מצל של חורבה מחורבות הארמון הזה, בשביל זה נברא כל הארמון הזה, זה המציאות של העולם! שכל העולם כולו נברא בשביל כבודו יתברך שזה בעצם ע"י עם ישראל, וכל יהודי ויהודי הוא סיבה בפני עצמה שכל העולם יברא, עד כדי כך שבשבילו טוב כל בריאת העולם.

כי כל העולם כולו הוא מלמד אותנו, נגיד למשל כשאנחנו שומעים על רעידת אדמה שקרתה בהונג קונג, ביפן, או איפה שהוא באיזה קצה העולם, וזה גורם לנו איזשהו זעזוע, אז כל הרעידת אדמה הזאת נבראה, כל ההרס והחורבן הנורא נברא בשביל ההתעוררות שיושב בן תורה ושמע את זה וזה מעורר אותו, "לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומית שבלב" (ברכות נט,א) ויש לו איזשהו התעוררות ממה שהוא שמע כאן אז בשביל זה זה קרה, וכן ע"ז הדרך. כל הנושא של הריבאות ומליונים של כוכבים, בשביל מה זה נברא. בשביל מה צריך את זה? מה העולם היה חסר אם היה פחות כוכבים? אבל מי שיודע את זה וזה גורם לו עוד הרגשה של התפעלות ב'מה רבו מעשיך ה'', בשביל זה בלבד זה נברא, וכי לקב"ה יש בעיה לברוא עוד הרבה עולמות, "בה"י בראם" (מנחות כט,ב) - באות קלילא הקב"ה ברא את העולם, אין לו בעיה לברוא בלי סוף. הקב"ה ברא עולם ומלואו וצבא השמים, בשביל מה? בשביל שיהודי יראה את ה'מה רבו מעשיך ה'' ויהיה לו עוד הרגש של התפעלות ב'מה רבו מעשיך ה'', זה סיבה שיברא כל הריבוי צבא השמים בשביל שיהודי יתרגש מזה וזה יחזק אותו באמונה ובהרגשה של כבוד שמים.

כל יהודי ויהודי הוא סיבה בפני עצמה, ה"חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" ו"ברוך שברא כל אלה לשמשני" זה לא מליצה זה משהו אמיתי ממש, כי באמת כל יהודי ויהודי כשבוחר בדרך הנכונה זה סיבה שכל העולם יברא בשבילו, כמו שהקב"ה ברא את העולם בשביל אדם הראשון, ואלמלא החטא לא היה נברא כזה עולם ומלואו וכ"כ הרבה ריבוי אנשים אלא היה רק אדם וחוה וזהו, וקין והבל, זה שאלה שם ומדברים על זה עד כמה היה מגיע ולאיזה רמה של דורות היה מגיע אלמלא החטא, אבל עד כמה מה שידוע מה שכתוב בחז"ל אלמלא שאדם הראשון היה חוטא בזה זה היה נגמר, הוא וחוה ושתי הילדים שלו, זהו זה הספיק לכל המטרה של העולם, אלמלא החטא שאז היה צריך שהעסק יתאחר וכל השית אלפי שנין, ובלי זה אז כבר ביום שישי שאדם הראשון נברא כשהיה מגיע השבת זה כבר היה מגיע השבת שהיא יום שבת ומנוחה לחיי העולם הבא, כך כתוב בחז"ל, אבל לא משנה, זה כבר דברים של נסתרות. אבל למעשה כל יהודי הוא באמת מרכז ומטרת העולם, ומבחינתו כל העולם כולו הוא רק בתור אמצעי, וכן הוא הדבר על כל יהודי ויהודי בפני עצמו, תתבוננו בזה! זה ממש נוראות למתבונן! אז אומרים לעדים; אתם יודעים מי אתם? אתם יודעים איזה דרגת חשיבות יש לכם? כל העולם כולו נברא בשבילכם, ואומר רש"י: "כלומר חשוב אני כעולם מלא, לא אטריד את עצמי מן העולם בעבירה אחת, וזה יגרום לו למשוך ממנה". זאת אומרת שההרגשה הזאת שיהודי מרגיש את החשיבות שלו ומרגיש את הגדלות שלו, זה גורם לו לא לעשות שטויות ולא להתבזות, אתה חשוב, אתה יודע כמה אתה חשוב, כל העולם כולו נברא בשבילך! איך אתה תלך ללכת להתבזות ולהתעסק בשטויות?! זה הצורה שמאיימים על העדים.

ור' חיים שמואלביץ מביא עוד דבר, הוא מביא על יוסף: "וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו" (בראשית לט, ח), אז הוא מביא שכתוב בחז"ל: (בראשית רבה פז-ה) "למוד הקב"ה להיות נגלה על אהובי בית אבא... אשמע ליך, ושמא יגלה עלי הקב"ה וימצא אותי טמא?! דבר אחר... ראובן על ידי שכתוב בו "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה" (בראשית לה, כב) ניטלה בכורתו וניתנה לי, אשמע ליך ואדחה מבכורתי?!" אז אומר גם כן ר' חיים שמואלביץ; מה רואים כאן בחז"ל! שמה עזר ליוסף לעמוד בנסיון? אני מאהובי בית אבא, אני חשוב, איך אני אלך ויעשה ויפיל את עצמי ואני עלול לאבד את החשיבות שלי. זאת אומרת שכתוב כאן שאחד מהדברים ששומרים את הבן אדם מליפול זה אם הוא מכיר את גדלותו וחשיבותו, אנחנו לפעמים לא מעריכים את החשיבות האמיתית של עצמנו, ומתוך שאנחנו לא מכירים את החשיבות של עצמנו אנחנו מרשים לעצמנו להתבזות.

אבל בוא נראה רגע משל פשוט ברמה הכי פשוטה: בחור ביום שישי אחרי צהריים לאחר שהוא רחץ את עצמו לכבוד שבת, לבש בגדי שבת חליפה של שבת ועניבה, והוא יוצא כעת למנחה וקבלת שבת, יוצא כעת לביהכנ"ס, מעולם לא ראיתי בחור כזה כשהוא יוצא כך כמו נסיך בערב שבת לבית הכנסת, שהוא ישחק כעת תופסת עם חברים או יריב איתם סוג מריבות שהוא רב איתם כל השבוע, בזמן הזה בהופעה שלו עם כל השמונה בגדים הוא מרגיש מכובד ואז הוא לא מתבזה והוא לא מתנהג כמו ילד קטן, הוא עצמו לפני חצי יום לא יודע באיזה הנהגה הוא התנהג, אבל כעת לא, כעת הוא מכובד! מה זה הדבר הזה? שאפילו כאן שמדובר סך הכל במשהו חיצוני, הוא ס"ה כעת רק החליף בגדים, לבוש קצת יותר מכובד מאשר כל השבוע, זה כבר שומר עליו בפני עצמו, וזה שומר עליו בלי שיצעקו עליו, הוא בכזה זמן לא ילך להתנהג כמו תינוק כמו שהוא התנהג כל השבוע, זאת אומרת שאם אנחנו מרגישים את עצמנו מכובדים זה גורם לנו לא להתנהג בקטנוניות. זה כלל גדול! וחבל אם הרגשת המכובדות תהיה רק לפי סממנים חיצוניים, הרגשת המכובדות צריכה להיות בעומק הנפש שלנו, אנחנו צריכים להחשיב את עצמנו את החלק ש'חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם', בפרט בחורים שברוך ה' יושבים ולומדים, במה אתם עסוקים כל היום? רק בתורה ויראת שמים והלכה, בשבילכם באמת נברא העולם, אתם בחרתם בדרך ובצורה שבאמת בשבילכם נברא העולם. חשוב מאוד להתבונן בזה, כי האיום הכי גדול כביכול על בן אדם מליפול כשהוא יודע את גודלו וחשיבותו, זה נקודה אחת.

ממשיך שם ר' חיים שמואלביץ ואומר עוד דבר נפלא מאוד, הוא אומר; ומהו עוד איום שמאיימים על העדים? הוא מביא גמ', גם בסנהדרין (כח,א) כתוב שם בגמ' שאם יאיימו על העדים שאם תשקרו אז יקרה אסונות וגשמים יעצרו ודבר בא לעולם, זה לא יעזור כי הם אומרים לנו לא יקרה עונש. מה כן עוזר לעדים? כתוב שם עוד דבר; אומרים להם "סהדי שקרי אאוגרייהו זילי", אומר רש"י; מה הכונה סהדי שקרי אאוגרייהו זילי? אומר רש"י מי ששוכר את אותם עדי שקר מבזים אותם וקלים הם בעיניהם. זאת אומרת כך, אנחנו הרי חושדים את העדים האלה שמא הם משקרים, שמא שכרו אותם להעיד עדות שקר, אומרת הגמ' איך שרש"י מסביר, חומר האיסור לא תמיד ירתיע אותם, וגם האיום בעונשים חמורים לא ירתיע אותם, כי הם אומרים לנו לא יקרה. מה כן ישפיע עליהם? אתם חושבים שיש לכם כבוד ממה שאתם מעידים, האם אתם יודעים מה חושבים אלה ששכרו אותכם, הם חושבים שאתם אפסים! אתכם אפשר לשכור כי אתם אנשים פחותים! אתם אנשים פחותים וירודים שאם נותנים לכם קצת כסף אתם מוכרים את האמת שלכם ואת הנשמה שלכם, בשביל להרויח כמה גרושים מסוגלים לשקר ומסוגלים להתבזות, סהדי שקרי עדי שקר אאוגרייהו זילי, אלה ששכרו אותכם בזים לכם בלב, דוקא אליכם הם הלכו כי הם יודעים שאתם אנשים פחותים חדלי אנוש ונעדרי אישיות, אליכם הם הולכים לשכור אותכם שתעידו עדויות, זה הצורה שמאיימים עליהם. אומר ר' חיים שמואלביץ תראו מה הצורה שהכי חוסמת את הבן אדם מליפול; כשהוא מכיר את חשיבותו מצד אחד, וכשהוא מבין שהכבוד עצמי שלו יפול מהכיון השני, ובאמת זה שני דברים מאוד עיקריים שאנחנו צריכים לדעת.

ובאמת כעת אתם הרי בתחילת הדרך במצב שאתם נכנסתם לישיבה, כבר עברו כמה חודשים, אתם צריכים להכיר את ערככם וחשיבותכם, לכבד את המעמד שלכם ולהתנהג כמו שמתאים לנסיכים, אתם באמת נסיכים, זה לא דמיון, אתם באמת נסיכים, וכשמתנהגים בהנהגה בזויה זה מוריד את הכבוד עצמי, זה בזיון לכבוד עצמי של בן מלך, בן מלך לא מתנהג בבזיון כמו איכר פשוט, נסיך לא מתנהג כמו חובק אשפתות, נסיך הוא נסיך, ואתם בני מלך, אתם צריכים להרגיש את הנסיכות שלכם לא רק כשלובשים בגדי שבת אחרי רחיצה בערב שבת בין השמשות, אלא כל השבוע וכל הזמן להכיר את ערככם וחשיבותכם, וזה עצה גדולה מאוד ונכבדה מאוד שיוצרת רוממות בהתנהגות, זה יוצר מצב שלא צריך איזשהו איומים, תחושת הרוממות ותחושת הכבוד עצמי האמיתי זה גורם לבחור להתנהג בצורה מכובדת ומרוממת, הן כלפי עצמו הן כלפי החברים ובכל ההנהגה שלו, וזה דבר מאוד מאוד חשוב.

בוא נראה עוד חלק שקשור מאוד ושחשוב לדעת! ברוך ה' כולכם הגעתם לישיבה, וברוך ה' יש בישיבה רבנים חשובים מאוד כל אחד לפי מהללו שבעצם יש לכם ללמוד תורה מהם, זכיתם למה שאין כזה דבר ואין כאלה מקומות עם כל כך רבנים חשובים, שאי אפשר לתאר איזה רמה של חשיבות יש לזה. אבל חשוב לי כאן איזשהו דבר שצריך לדעת את זה וזה נקודה מאוד נכבדה, חשוב שתדעו את זה כי אתם כעת בתחילת הדרך וזה נקודה מאוד חשובה; המציאות בכל מהלך של ישיבה, שכל בחור שמגיע לישיבה לאיזה ישיבה שהוא רק מגיע, כל המהות של היותו בן הישיבה זה בזה שהוא מקבל את המרות של הישיבה, ואת המרות של הרבנים של הישיבה; של הרמי"ם, של הרמי"ם של הבוקר ושל אחה"צ ושל המשיבים וכו', זה המהות של בן ישיבה!

יש סוג עבירות שכשהם נעשים במסגרת הישיבה אפילו שזה סוג עבירה שבעצם אין בה לכאורה שום רע, אבל מבחינת מציאות של ישיבה זה עבירה הכי חמורה שבעולם שרק יכול להיות מבחינת מציאות של ישיבה, עד כדי שלפעמים כזה בחור מעזיבים אותו מהישיבה. איזה סוג של עבירה יש בישיבה שזה עבירה הכי חמורה בהלכות ישיבה? זה בחור שבהנהגה שלו הוא לא מקבל את העול ואת המסגרת של הישיבה. זאת אומרת כך, הרי באמת 'כתר תורה מונח בקרן זוית כל הרוצה ליטול יבוא ויטול' (רמב"ם ת"ת ג-א), אפשר ללכת באמת ואולי עוד נמצא הביהכנ"ס בוילנא ששם גדל החזו"א ישב בפינה שלו בלי ישיבה ויצא חזו"א, יש אהל שרה בירושלים ששם גדל הרב אלישיב ונהיה גדול הדור בלי ישיבה, מי שרוצה בדרך הזאת מצויין, כתר תורה מונח בקרן זוית כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, אבל מי שבא לישיבה הוא צריך לדעת שהמהות של בן ישיבה שהוא מקבל על עצמו את המהות של ישיבה, בחור שנמצא בישיבה והוא בונה במה לעצמו מחוץ למרות של הישיבה הוא לא שייך לישיבה, אין שום בעיה ולא עשית שום עבירה אבל אתה פשוט לא שייך למקום הזה, אתה באת למקום הזה, לא יתכן שבחור בזמנים של סדרים או ק"ו בן בנו של ק"ו בזמן של שיעורים יקבע לעצמו איזה ברכה או במה וילך ללמוד במקום אחר או דברים אחרים בזמן שיש מהלך של ישיבה, אתה לא שייך למהלך של הישיבה, אין בעיה יש מספיק בתי מדרש לך תלמד בהם, במה אתה שייך לישיבה אם אתה לא מבין ששיעור זה מחייב וסדרים זה מחייב וכבוד רב זה מחייב?! אין מצב, זה פשוט מחוץ בכלל, זה הוציא עצמו מן הכלל, אין בזה שום עבירה של בין אדם למקום כי באמת כתר תורה מונח בקרן זוית, אבל בחור כזה צריך להחליט האם אני באתי לישיבה על דעת לקבל מהישיבה, או אני רוצה להיות לגדול בפני עצמי, אין שום בעיה אם אתה רוצה לגדול בפני עצמך, אבל אי אפשר ארכביה אתרי ריכשי, אתה לא יכול לתפוס את החבל משני הצדדים, אם אתה שייך לישיבה אז אתה שייך לסדרי הישיבה ולשיעורים בישיבה ואין מצב שאתה חורג מזה, אבל אם אתה חורג מזה אז אתה פשוט הודעת לעצמך שאתה פרשת מהמציאות של להיות אחד מתלמידי הישיבה, וק"ו אם זה מצב של עוד לקחת אחרים איתו, זה פשוט סתירה ממש לכל המציאות של בן ישיבה, אין כזה דבר, אז הוא לא שייך לישיבה, יכול להיות כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים אבל הוא לא שייך לישיבה, אין שום בעיה שילך ללמוד בישיבה אחרת או שימצא איזה בית מדרש, הוא לא שייך לישיבה, זה ברור. והדבר הזה בעזר ה' מאי דהוי הוי אבל זה לא יהיה יותר, זאת אומרת אין מצב בישיבה ולא יתאפשר כזה מציאות שיהיה מצב שבחור לא שם את עצמו תחת המסגרת של הישיבה, כי בלי זה הוא פשוט לא שייך למערכת, הוציא עצמו מהכלל, גמרנו, שילך לאיזה בית מדרש ושילמד שם הוא לא שייך לישיבה.

בוא נראה עוד איזשהו נושא שהוא חשוב מאוד, גם כן ברוך ה' אתם בתחילת היותכם בני ישיבה, הייתי רוצה קצת לדבר על הנושא של לימוד חברותא, איך נראה לימוד חברותא והייתי רוצה לדבר בזה כמה נקודות. נגיד דוגמא! בחור משום מה לא היה בשיעור, והוא ביקש מחבר שלו; תעשה לי טובה, היום לא הייתי בשיעור, הייתי רוצה לקבוע איתך איזה זמן שתגיד לי את השיעור, אני רוצה לדעת את השיעור, וחבירו קבע איתו זמן בלי קשר לסדרי הישיבה, לא משהו של חובה אלא בתור שהוא ביקש ממנו טובה; אני רוצה להשלים את השיעור שלא הייתי היום, האם אתה מוכן לקבוע איתי חברותא? קבע איתו איזה זמן שלא קשור לסדרי הישיבה ולמערכת המחויבויות של הישיבה. והנה קרה לו מקרה שהחבר שהוא ביקש ממנו שילמד איתו את השיעור איחר עשר דקות או רבע שעה, כשהוא מגיע הוא מרגיש חובה להתנצל, זה דבר פשוט, אני קבעתי עם החבר ללמוד איתו את השיעור שהוא לא היה ואיחרתי בעשר דקות, הוא מרגיש מאוד לא נעים ומתנצל, כל אחד שהוא טיפה אנושי מרגיש חובה וצורך בנפשו להתנצל בכזה מקרה, אני קבעתי איתו הסכמתי לו שאני כעת אלמד איתו את השיעור אז מה זה שאני מאחר, אני קבעתי עם בן אדם אז מה זה לאחר, זה הסכם והסכם צריך לקיים, הוא מרגיש לא נעים ומתנצל.

אבל מה קורה ומה ההרגשה הרבה פעמים בלימוד חברותא, כאילו יש איזשהו הרגשה בלימוד חברותא; אם אני אחרתי אני לא צריך להתנצל, כך יש כאלה שיש להם הרגשה. למה? כי אני בעצם לא חייב לחברותא, כך יש כאלה שמרגישים, אני חייב ללמוד מצד מצות תלמוד תורה לקב"ה ומצד המחוייבות שלי לישיבה, רק תוך כדי שאני פורע את החוב שלי של מצות ת"ת לקב"ה או לישיבה, אז יש בינתיים קצת זכות לחברותא לשמוע אותי ולהיות כאן בעסק, אבל אם קרה לי איזשהו סיבה שאני מסתדר עם המצות ת"ת ועם המחוייבות שלי לישיבה אז ממילא אני פטור גם בייחס לחברותא, כך יש כאלה שמרגישים. אבל ראוי לדעת שזה טעות גמורה ממש! כי אמנם אמת נכון הדבר שבכל חברותא יש כאן את המעלה של שנים שעוסקים בתורה, ומתוך זה שהם עוסקים ביחד הם מועילים אחד לשני, כי הרי לבד לא תמיד קל, והצורה של הלימוד ביחד היא מועילה לשניהם, אבל יש כאן עוד נושא של הסכם בין שני בני אדם שאנחנו נתוועדנו יחד וקבענו פגישה ביחד לזמן מסויים לעשות איזשהו עסק משותף, יש לנו איזשהו עסק משותף שאנחנו קבענו להיות ביחד. אם אמא שולחת שני ילדים לצרכניה שצריך לערוך קניה רצינית ולאחר לבד קשה לו לעשות את זה, והיא הודיעה ליוסי אתה תגיע לצרכניה ב-7 והיא הודיעה ליענקי גם אתה תגיע ב-7 לצרכניה, והיא הודיעה לשניהם שגם יוסי וגם יענקי יהיו בצרכניה כדי לארגן את הקניה כי צריך שנים בשביל זה, ואחד הגיע והשני לא הגיע, מה פירוש, אני לא יכול להסתדר לבד, וקבענו ששנינו נהיה ו'איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק', מה זה לא הגעת?! הסכם צריך לקיים! אנחנו שנינו ביחד התוועדנו כדי לסדר איזשהו פרוייקט, חברותא זה מחוייבות הדדית של שנים שהתוועדו יחד לעסק משותף ללמוד יחד, וזה מחייב את כל אחד ואחד מהחברותא למציאות של חברותא לכל המשתמע, חברותא זה לא משהו שאנחנו ס"ה אני לומד והוא לומד ואנחנו יושבים יחד אחד ליד השני ובממילא אחד נהנה מהשני, מהות חברותא זה הסכם של עבודת צוות בין שנים שקבענו יחד שאנחנו בעבודת צוות לומדים את הסוגיא, ממילא אם קורה מציאות שאחד מאחר או מחסיר אי אפשר לתאר באיזה התנצלות הוא צריך לבוא לחברותא שלו, גם אם מצד מצות תלמוד תורה הוא פטור כעת ומצד המחויבות שלו לישיבה הוא פטור, אבל מה עם השני?! אתה הפסדת לשני את הזכויות שלו, יש לו חברותא.

אתם יודעים! היה מעשה עם ר' חיים עוזר, שהיה פעם איזה סוכות אחד שהוא הרגיש לא טוב והוא לא הלך לסוכה, "מצטער פטור מן הסוכה" (אור"ח תרמ-ד), הגיעו אליו איזשהו אורחים והאורחים ירדו לסוכה, פתאום ר' חיים עוזר גם יורד לסוכה והוא עומד עליהם, הוא בא לשמש אותם ולעשות הכנסת אורחים, אמרו לו; כבוד הרב, הרב 'מצטער', הרי הרב לא ירד לסוכה עד עכשיו, למה הרב ירד כעת? אמר להם; 'מצטער' פטור מן הסוכה אבל 'מצטער' לא פטור מהכנסת אורחים, מהכנסת אורחים מצטער לא פטור, בשום דין לא כתוב שמצטער פטור מהכנסת אורחים, יש כעת הכנסת אורחים אז אני יורד לכבד אותכם. יש לפעמים שיכול להיות 'פטורים', אולי בהלכות ישיבה או בהלכות תלמוד תורה יש 'פטורים' אבל הלכות חברותא זה עוד נושא, אתה יש לך 'מצטער', לפעמים אתה פטור מהלכות תלמוד תורה ומהלכות ישיבה אבל אתה לא פטור מהלכות חברותא, אתה עשית איתו הסכם שאתה לומד איתו ביחד, אתה צריך למלא את ההסכם או להתנצל או לבקש רשות, אתם משועבדים אחד לשני, זה א-ב של מציאות של חברותא.

בוא נראה עוד איזשהו חלק פשוט מאוד בתכלית שאנחנו צריכים להבין איך נראה חברותא, יש כאלה שהצורה שלהם איך שהם לומדים בחברותא זה כאילו עובד כך, הם יושבים ביחד ואחד לומד בקול, הוא כאילו לומד כעת באויר, הוא לומד תורה בקול, זורק לאויר את התורה שהוא לומד וחבירו קולט מן האויר, יש כזה ביטוי בגמ' 'קולט מן האויר', חבירו קולט מן האויר. הוא כמו איזה בעל קורא, הוא כעת קורא בתורה, אם יש טעות אז יש מישהו שמתקן אותו בקמץ או בחולם, אבל הוא לומד, הוא בעצם די לומד לעצמו, והחבר שלו שומע אותו, ואם יש לו מה לתקן הוא יתקן. או אתם מכירים אם אחד לא בטוח אם הוא זוכר "על המחיה" או לא, אז הוא אומר את זה בקול, ולחבר שלו שכן זוכר הוא אומר; תשמע תתקן אותי אם אני אומר טוב, אז הוא שומע והוא מתקן אותו, ההוא שאומר "על המחיה" הוא מדבר עם הקב"ה, הוא לא מדבר עם החבר בכלל, רק הוא אומר את זה בקול כדי שהחבר ישמע, שאם יהיה לא טוב שהחבר שלו יתקן אותו, שכשהוא יגיע ל"ובנה ירושלים" שהוא לא יגיע ל"ובנה ירושלים" של ברכת המזון אלא שימשיך את ה"ובנה ירושלים" של על המחיה, זה לא צורה של חברותא, זה לא נקרא שנים שלומדים ביחד.

חברותא זה קשר בין שנים, זה עבודת צוות, זה שנים שקבעו לעצמם ללמוד ביחד, אין מצב של יחידנות בצורה של חברותא. אתם יודעים איך נראה חברותא טובה? חברותא טובה זה כשאנחנו מסתכלים מרחוק זה נראה כאילו הם מפטפטים יחד בידידות את הסוגיא, לא פיטפוט של דברים בטלים, אבל רואים אותם יחד עסוקים אחד עם השני בלימוד הסוגיא, בגמ' ברש"י בקושיות בתירוצים הכל ביחד. אין מצב שמישהו לומד לעצמו רק הוא לומד בקול והשני שומע, אלא הם עסוקים ביחד, העסק של חברותא זה כמו איזה עסק משותף שכל פרוטה שצריך להוציא מהעסק צריך חתימה של שני בעלי העסק, על כל צ'ק חייב להיות שתי חתימות, הם ביחד, אין מצב שאחד רץ ואחד מהלך, אחד מושך לכאן ואחד מושך לכאן, הם עובדים עבודת צוות ביחד, זה הצורה של חברותא. אחד יש לו שאלה, הוא שואל את השני; מה אתה אומר? יש לך איזה תשובה? אני כאן לא ברור לי, הוא נותן לו בזה שהוא שואל את החברותא, הוא נותן לחברותא שלו את ההרגשה ואת המעמד אני צריך אותך, יש לי שאלה  לשאול אותו. הוא אומר איזה סברא הוא שואל את החברותא מה אתה אומר על הסברא הזאת, האם זה נשמע לך? ואז הוא נותן לו כבוד והוא נותן לו מעמד לחברותא.

וזה גורם גם לחברותא שיתן לו מעמד וכבוד! כשלומדים בכזה צורה של נותנים באהבה רשות זה לזה, אין מה לחשוש, כל מי שבצורת החברותא יכבד את החברותא אין לו מה לחשוש על הכבוד שלו, תמיד הכבוד שלו רק יגדל מזה, "איזהו מכובד המכבד את הבריות" (אבות ד-א) זה לא איזשהו מימרא של מוסר, זה מציאות בטבע בני אדם. תבדקו! כל אחד שהוא בצורת ההנהגה שלו מכבד אחרים מפרגן לאחרים ונותן הרגשה טובה לאחרים הם מחזירים לו פי שנים, פשוט מתנקמים בו אבל מתנקמים בו פי שנים כך טבע בני אדם, ככל שאחד נותן לשני הרגשה טובה ההוא מחזיר לו כפל כפלים, "אם קדמך חברך בעדשים קדמהו בבשר" (בראשית רבה לח') זה כך בטבע בני אדם, ההוא היה פֶר אלי אני אהיה פֶר אליו פי שנים כך טבע בני אדם. אם צורת חברותא תהיה בעבודה משותפת, וכל שלב ושלב כל אחד יכבד את השני ויבוא לקראת השני, יתן לו הרגשה טובה שהוא צריך אותו, אני לא יכול בלעדיך, בלעדיך לא הולך לי העסק, אני לא מסתדר לבד, אני צריך אותך, כך הוא יקרין לו, לא אני כעת תובע ממך תביעות אלא באמת אני צריך אותך, אני מבקש ממך אני צריך אותך ואני לא מסתדר בלעדיך, אני צריך את היישוב שלך אני צריך את התשובות שלך לשאלות ויישוב שלך על התשובות שלי.

יצא להכיר מקרים שהיה מתח בין חברותות, ורק אחד התחיל עם המהלך הטוב הזה שדיברנו, וזה גרם בלי כונה, זה עם כונה אבל זה בלי כונה בעצם גרם לחבר שלו להתנהג אותו דבר, הדיבורים היו רק עם אחד; בוא תראה תכבד את החברותא, אל תתעסק בלגדל את עצמך, כשתכבד את החברותא אתה תראה כמה הוא יכבד אותך, תשאל אותו את השאלות, כשאתה אומר משהו תשאל אותו מה אתה אומר על זה, שהוא יראה שאתה נותן לו מעמד מכובד, אתה תראה איך הוא יחזיר לך בכפל כפליים, זה יעבוד לבד בלי שתגיד לו שאתה רוצה תמורה, רק אתה תתנהג כך ותראה מה זה יעשה, פתאום זה יצר מעגל ומערכת חדשה ביניהם, במקום שיזרום שם מים מרים מאררים מהמהלך ביניהם, זרמו שם מים חיים של אהבה ואחוה ושלום ורעות והרבה שטייגן. אז הקב"ה באמת יעזור שאנחנו כולנו נכיר את ערכינו וחשיבותינו ואת הנכבדות שלנו, ונשמור על הכבוד עצמי שלנו ועל הצלם אלוקים שלנו, וכך נתייחס גם לחברים, וכך נתייחס גם לעצמנו, וכך נעלה מעלה מעלה.