יוסף הצדיק ובניו אפרים ומנשה

היום ניכנס לאיזשהו נושא בפרשת השבוע, הנושא שהתחלנו במוצאי שבת נגיע אליו בעזרת ה' בהמשך, יש כאן איזשהו ענין נשגב מאוד שיכול לתת לנו הרבה פה בפרשת השבוע, בוא נראה.

יעקב אבינו כשהוא מברך את יוסף כשהוא חולה לפני מותו, "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה" (בראשית מח, א), והוא הולך עם שני בניו להתברך. "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי; וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם; וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי; וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם" (בראשית מח, ג-ו), יעקב נותן לאפרים ומנשה מעמד של שבטים, יוסף זכה ששני בניו אפרים ומנשה הם במעמד של שבטים, כך כתוב כאן בפסוק. מה הסיבה שאפרים ומנשה זכו להיות 'שבטים' יותר מאשר הילדים שיוולדו אחרי זה, ויעקב אבינו מדגיש: "שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם", זה "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי", אבל "מולדתך אשר הולדת אחריהם" - אם יהיו עוד ילדים, הם "על שם אחיהם יקראו בנחלתם", הם לא קובעים ברכה לעצמם להיחשב שבטים אלא הם נטפלים לאחיהם, מה זכו אפרים ומנשה יותר מאשר שאר הילדים? מה נגיד; אולי את אפרים ומנשה הוא הכיר שהם ראויים לזה, הילדים האחרים איך הוא יודע? היודע הוא מה יהיה עם הילדים?! הרי הוא כעת הולך למות, מי יודע אם הם יהיו זרע ברך ה' ברמה כזאת שמגיע להם להיות שבטים? זה הנושא. אבל לא משמע כך בפסוק, שא"כ שהפסוק יכתוב "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו, ואחרים לא", אבל הפסוק כאן מגדיר כאן איזשהו תאור ביחס לאפרים ומנשה בשונה מילדים אחרים, שנראה שיש קשר בין התאור הזה לתוצאה. דהיינו שבניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך, מפני כך שהם נולדו לך לפני שהגעתי אז הם באמת יהיו כראובן ושמעון, ואלה שתוליד אחרי שהגעתי הם לא כראובן ושמעון, אז יעקב מגדיר שסיבת ההבדל בין אפרים ומנשה לאחרים; שהם נולדו לפני שהגעתי למצרים, ואילו ילדים אחרים אם יוולדו, הם נולדו אחרי שהגעתי למצרים! מה הרעיון בזה?

בוא נראה; הנה שנים עשר שבטים כתוב בספרים שזה בעצם מסמל שנים עשר דרכים בעבודת ה', כי הנה אין נוסח אחיד, יש כל מיני דרכים בעבודת ה' וכל אחד מתאים לו הדרך שלו, יששכר זה תורה, לוי עבודה, יהודה מלכות, זבולון מחזיק תורה. יש גמ' (פסחים ד,א): "ההוא דאמר דונו דיני, אמרי שמע מינה מדן קאתי דכתיב "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, טז)" - הוא שייך לדינים כי כל דבר אצלו זה פסקים, כל שבט זה איזשהו דרך ומהלך בעבודת ה' ששייכת לשבט שלו. מי סלל את הדרך הזו של כל שבט; זה הוא ראש השבט ראובן ושמעון ולוי וכו'. באיזה דרגה צריך להיות אדם כדי שיוכל לסלול דרך בעבודת ה'?

בוא נראה מה היה המציאות של השבטים! השבטים גדלו בבית של יעקב אבינו, יעקב אבינו גידל את הילדים שלו את השנים עשר שבטים. מי זה הסבא שלהם איפה שהם גדלו אצלו? הסבא היה לבן, הם גדלו בבית של לבן, וכל המציאות מסביב שם במשפחה זה בני לבן ומקום של גויים, כל המהלך של צורת הגדילה שלהם זה היפך המהלך של הבית. יעקב אבינו הולך לבנות את השורש של כלל ישראל את השנים עשר שבטים כשגם המצב המשפחתי מסביב, כל הקרובי משפחה שהם חוסים בצילם, יעקב עובד אצלו, וגם כל האוירה בעיר ובארץ שם זה אוירה הפוכה מהמהלך של יעקב אבינו, גויים עובדי עבודה זרה! והם גדלים בבדידות אי בודד בלב ים בתוך המהלך במהלך שיעקב אבינו הולך לחנך אותם, שכל היהום הסער מסביב מהלך אחר לגמרי. לגדול בכזה מצב צריך להיות מאוד חזק מאוד עיקבי, ועם כחות נפש חזקים לעמוד מול הרוח שמנשבת בחוץ. ולא רק בחוץ אלא שמנשבת גם בפנים בתוך המשפחה שהם גדלים, הסבא והדודים הם רשעים, לבן ובני לבן גם מוזכרים, הם לא במהלך שלהם. לא ללמוד ממה שקורה מסביב אלא להיות דבוק בחינוך של האבא, זה מוכיח הרבה כחות. מי שאת עצם השרשת הדרך החינוכית שהוא מקבל, יש לו כל כך נסיונות במה שקורה בחוץ והוא בכל זאת יש לו את הכח לקבל את החינוך של אבא שלו, להישאר בדרך של אבא שלו, אחד כזה הוא גם ראוי מצד עצמו להגיע למצב שהוא בעצמו יש לו איזשהו דרך והוא יודע לסלול דרך ומהלך בסיגנון שלו בעבודת ה', זה היה הזכות של השבטים! דוקא בגלל שהם גדלו בתנאים כ"כ קשים, שחוץ מהבית הם רק יוצאים מהבית הכל מסביב היפך כל המהלך של הבית, גם הסביב המשפחתי וגם הסביב הסביבתי השכונתי העירוני הארצי הכל היפך המהלך של הבית, ויש להם בכל זאת את הכח לקבל את החינוך של בית אבא, כאלה הם באמת גדלים מאוד. והם אחרי זה מתפתח אצלם אצל כל אחד לפי מה שהוא מהלך ודרך וסיגנון ייחודי בעבודת ה' כל שבט לפי מה שהוא, שיש בכח שלהם לסלול דרך בעבודת ה' לפי מה שהם, כי מי שסלל את דרך היהדות הכללית בכח עצמו הוא גם יכול לסלול אותה לפי מה שהוא בדרכו הייחודית, זה הסיבה שבני יעקב היו שבטים!

בני השבטים! הילדים של השבטים הם כבר גדלו בתוך החממה, יש להם כבר אבא ודודים, משפחה שלימה בדרך של יעקב אבינו, הם כבר גדלים ממילא בתוך הדרך הטובה, אין להם את הסוג נסיונות שהיה לאבותיהם השבטים, אין להם כבר את הנסיונות על עצם המהלך, בודאי גם הם צריכים להתאמץ ויש להם מה לגדול אבל אין להם נסיונות על עצם המהלך, לכן הם לא מחדשים, הם לא בדרגת שבטים לחדש דרכים חדשות שכל אחד יש לו את הסיגנון שלו, הם ממשיכים כל אחד את הדרך של אבא שלו, בני השבטים זה דרגה אחרת, הם בני שבטים אבל הם לא שבטים.

בוא נראה מה שקורה כאן עם אפרים ומנשה! יוסף הורד מצריימה, והוא גידל את אפרים ומנשה. באיזה צורה אפרים ומנשה גדלו אצל אבא יוסף במצרים; הם גדלו באותו צורה שהוא והאחים שלו גדלו אצל יעקב בבית לבן, הם גדלו גם כן אפילו במצב של בדידות עוד יותר, טוב הם ג"כ נכדים של יעקב ונינים של יצחק ושל אברהם, אבל הם שני ילדים אפילו לא שנים עשר, שני ילדים ואבא בטומאת מצרים, במקום הכי שפל של מצרים, ושם יוסף מגדל את שני הילדים שלו, אחרי ש"נַשַּׁנִי אֱלֹקִים... וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי" (בראשית מא, נא), והוא אי בודד בתוך טומאת מצרים, לגדל את אפרים ומנשה בדרך שהוא קיבל מיעקב אבינו, אפרים ומנשה הם גדלו באותם תנאים שגדלו יוסף והאחים שלו שזכו להיות שבטים. אז אומר יעקב אבינו "שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ", אלה שהם נולדו עד שבאתי הם נולדו לבד, הייתם כאן לבד בתוך טומאת מצרים ובכל זאת הם גדלו! "לִי הֵם" הם כמו ראובן ושמעון, הם ממש שבטים, מגיע להם להיות שבטים. אבל "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם", אלה אשר נולדו אחרי שאני כבר הגעתי, אחרי שיעקב ובניו כל הנפש הבאה עם יעקב מצרימה שבעים נפש שזה כבר שבט שלם, הם כבר בני שבטים! אין להם את המעלה של שבטים, והם על שם אחיהם יקראו בנחלתם, אין להם את התוקף הזה שיש להם את הכח לסלול דרך. רק מי שעבר כזה סוג נסיון על עיקר הדרך, הוא מגיע אחרי זה לכח שהוא יכול גם לסלול דרך בפני עצמו, אבל מי שהוא פשוט בתוך התלם אז הם בני שבטים.

מאוד מעניין! יש לדקדק בלשון הפסוק, מה בעצם יעקב אבינו אומר ליוסף: "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם", על מה זה הולך, דקשה לומר שזה הולך על אם נולדו לך עוד ילדים, שהרי לא היו עוד ילדים שנולדו ליוסף מאז שיעקב הגיע למצרים, ב-17 שנה שיעקב היה במצרים יעקב יודע אם נולד ליוסף עוד ילדים, לא היו עוד ילדים שנולדו ב-17 שנה. אלא הכוונה היא; אם יולדו לך עוד ילדים בעתיד הם לא יהיו שבטים אלא על שם אחיהם יקראו בנחלתם, אז למה כך הלשון של הפסוק, היה צריך להיות כתוב ומולדתך "אשר תוליד" אחריהם, מה זה "אשר הולדת" לשון עבר? רש"י באמת מסביר שהכונה היא אם יולדו בעתיד. אבל יש לדקדק למה הפסוק נקט לישנא "אשר הולדת" לשון עבר, ולא "אשר תוליד" אחריהם?

אבל אפשר לומר ולפי מה שדיברנו זה ממש נפלא, יעקב אבינו בא להסביר לו למה באמת אלה שיולדו הלאה הם לא ראויים להיות שבטים, הם לא בדרגה של שבטים, ואלה שנולדו קודם הם כן בדרגה של שבטים, הוא אומר לו כך; הילדים שנולדו לך עד בואי אליך מצריימה הם גדלו לבדם והתחזקו לבדם בכחות עצמם הם בדרגה של שבטים, אבל אלו הנולדים אחר שבאתי למצרים אינם בדרגת שבטים, כי מהרגע שאני הגעתי למצרים והגעתי עם כל המשפחה כבר, אנחנו כבר שבט שלם, אנחנו כבר עם בפני עצמו, אין כבר את דרגת שבטים, אז הוא אומר כך "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם", גם אילו היו כאלה שנולדו כבר מיום בואי למצרים הם כבר לא ראויים להיות שבטים, אז באמת הוא מתכוין על העתיד אבל הוא אומר בלשון עבר, כדי להגיד את הטעם של הדבר; כי מאז שאני באתי כבר אין סיבה שבניך יהיו שבטים יותר משאר בני השבטים, מפני שהם רק המשיכו את הדרך ולא היו צריכים להתחזק ולסלול דרך, אז לכן הוא אומר בלשון עבר "ומולדתך אשר הולדת אחריהם", לא רק אחרי ה-17 שנה אלא גם אילו היו נולדים בעבר, דהיינו מאז שהגעתי למצרים במהלך ה17 שנה האחרונות, הם כבר לא מגיע להם להיות שבטים, אז אם יוולדו לך אחרים הם כמו אלה שהיו נולדים מיום בואי מצרימה שהם כבר לא שבטים, לכן זה כתוב בלשון עבר, כך נראה, וממוצא הדברים אנחנו מבינים למה אפרים ומנשה זכו להיות שבטים.

כעת, מה קורה עם יוסף עצמו, יוסף זכה ששני הבנים שלו הם שבטים, מה הוא עצמו? יוסף אנחנו רואים שהוא עצמו בדרגת אבות, הוא כעין אבות, אנחנו יודעים שיש שבעה רועים באושפיזין: "אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף דוד", מכל השבטים רק יוסף נמצא באושפיזין, יוסף הוא משבעה רועים, אף אחד מהשבטים לא נמנה. למה יוסף זכה להיות מהאושפיזין מה שלא זכה אף אחד מהשבטים, במה יוסף יותר חשוב משאר אחים שלו? אבל לפי איך שדיברנו אז אנחנו נלך כאן צעד קדימה, יוסף הורד מצריימה וכפי שאמר "נַשַּׁנִי אֱלֹקִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי", הוא התרחק לגמרי מאבא שלו, הוא נמכר לעבד במצרים, הוא כעת נמצא במצרים ומחזיק בתומתו אז הוא בדרגת אבות, כי השבטים כשהם נולדו כבר היה להם אבא יעקב, וסבא יצחק, וסבא רבא אברהם, וגם הם עצמם זה בכל זאת משפחה של 12 ילדים שגדלים ביחד במערכת של יעקב אבינו, שזה כבר מגיע מיצחק ומגיע מאברהם, זה השבטים! אבל האבות הם עוד לא היו מצב של משפחה, הם היו יחידים ממש, עוד לא היו כמה אחים, זה יחיד ממש! יוסף הורד מצרימה והוא כעת נמצא לבד, לבד בודד בעולם, והוא ממשיך שם את מורשת יעקב אבינו, ותיכף נראה עד היכן הדברים מגיעים, אז יוסף הוא במהלך של אבות, שהוא גדל שנים רבות בלי לראות בכלל סביבו אפילו לא אחד ששייך למהלך שלו, והוא בכל זאת נשאר איתן וחזק ועומד בכל הנסיונות, אחד כזה הוא באמת ראוי להיות בדרגת אבות, אז לכן יוסף זכה להיות מהשבעה רועים!

ובוא רגע נראה להעמיק מה עבר על יוסף במצרים, מאיזה איגרא רמה לבירא עמיקתא הוא נפל, ונראה מה קורה איתו. הרי המשפחה של אברהם יצחק ויעקב ובניו, מה היה המעמד שלהם בארץ כנען; הם היו משפחה מאוד חשובה! אברהם כשהוא הולך לקבור את שרה אמרו לו בני חת "נְשִׂיא אֱלֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (בראשית כג, ו), התייחסו אליו בכבוד גדול לאברהם, היה לו מעמד נכבד יותר מכל גויי הארץ שם. יצחק גם היה נכבד מאוד, אבימלך בא ליצחק "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ" (בראשית כו, כח) והוא הולך לכרות עמו ברית, אבימלך הוא מלך ויצחק היה אדם פרטי, ובא אבימלך המלך של הארץ לכרות ברית עם יצחק, ראו ראינו כי היה ה' עמך והוא רוצה לכרות עמו ברית. יעקב אבינו כשהיה שם הסיפור של דינה עם שכם, כל העם שם מוכן לעשות מילה כדי להיות בקשר עם יעקב אבינו, הוא היה כל כך נכבד וחשוב שכל העם הסכים שם לרעיון של חמור ושכם להימול בשביל לעשות עסק קשרים ושידוך עם יעקב אבינו. וכתוב על יעקב "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" (בראשית לג, יח), ובגמ' בשבת (לג,ב) "אמר רב מטבע תיקן להם, ושמואל אמר שווקים תיקן להם, ור' יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם", זאת אומרת שהוא היה שר גדול ונכבד. אי אפשר לתאר באיזה מעמד מרומם ונפלא היה המעמד של משפחת אברהם יצחק ויעקב בארץ כנען! ויוסף בבית של יעקב; "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו" (בראשית לז, ג), יוסף גדל בבית כ"כ חשוב ונכבד, וישראל אהב את יוסף מכל בניו.

ומה קורה ליוסף, ליוסף הזה לילד שעשועים של יעקב אבינו, בן זקונים, ושהוא נותן לו את כל התורה שלו, ושהוא מגדל אותו בכתונת פסים, מה קורה איתו? "וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה" (בראשית לט, א), אבל הוא לא הורד מצרימה להיות אזרח מאזרחי מצרים. מה זה מצרים, מצרים זה לא היה כמו ארץ כנען או כמו פדן ארם, מצרים זה מקום של טומאה, רש"י מביא שם על הפסוק שנאמר בשרה "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" (בראשית יב, יא), רש"י כותב שם: "הנה  נא הגיע השעה שיש לדאג על יפיך... ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים וכו'". הרי "בְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית י, ו), מצרים זה אנשים שחורים ומכוערים אחיהם של כושים בני חם, אבל יוסף כעת כשיורד למצרים, מעבר לזה שזה עם שפל ובזוי ולא עם טוב, הוא לא הולך כעת להיות אזרח שם אלא לעבד נמכר יוסף, הוא הולך להיות מקנה קניינו של איזה מצרי שפל בתוך עם שפל בארץ טמאה, בכזה בזיון והשפלה! מול מה שהיה לו בבית אביו בית של מלכים ורוזנים; 'וישראל אהב את יוסף מכל בניו' מגיע לכזה נפילה.

והנה אחרי זה הוא שם עבד בבית פוטיפר, ואשת פוטיפר מסיתה את יוסף לעבירה. מה היה ההתמודדות כאן של יוסף? היה לו התמודדות; דבר ראשון הנסיון של העבירה בעצמה, שאי אפשר לתאר מה זה נסיון של אדם בודד ועזוב, ויש לו כאן נסיון של עבירה, הרי בגמ' ביומא (לה,ב) כתוב; "רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף?!" יוסף הצדיק זה סמל של מי שהיה טרוד ביצרו, והוא יש לו נסיון נורא והוא עומד בנסיון. אבל הנסיון שהיה ליוסף זה לא היה רק הנסיון של עבירה של עריות, הרי אם הוא היה שומע לה, אז הרי זה היה נפקא מינה לכל המצב השפל שלו בתור עבד, הרי אם הוא היה שומע לה, הרי פוטיפר היה מחוץ לעסק, הרי הוא היה ודאי ברמה גבוהה משתחרר מהשפלות שלו כעבד, היא היתה יותר מכבדת אותו והיא היתה משחררת את העול כעבד לוּ הוא היה שומע לה, הוא היה יוצר איתה קשרים, היה לו קשרים איתה וזה היה גורם שהוא קצת יתרומם מהמצב השפל שלו. ויוסף לא רק שעמד בנסיון של העבירה, אלא הוא בעצם עי"ז גורם לעצמו את כל מה שקרה שם, שחשדו אותו בכל מה שהיא העלילה עליו, והוא הולך ונופל לבור לבית השבי. אתם יודעים מה זה בית השבי במצרים; איך כתוב בפסוק "עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר" (שמות יב, כט) המעמד הכי שפל בארץ הכי שפלה המעמד הכי שפל זה להיות עבד בבור שם, להיות שם בכלא בצינוק המצרי, ויוסף עומד בנסיון ונופל לשם.

כתוב על יוסף שהוא היה מסלסל בשערו, למה יוסף סילסל בשערו, ומה כתוב על זה בחז"ל; כתוב ע"ז בחז"ל (מובא ברש"י בראשית לט-ו): "אביך מתאבל ובוכה עליך ואתה מסלסל בשערך"?! בלי שאביו מתאבל ובוכה אז יוסף צודק בזה שהוא מסלסל בשערו, אתם יודעים למה יוסף מסלסל בשערו? הרי הוא נמצא בכזה ובכ"כ השפלה מרום המעמד שלו באיזה מעמד מרומם הוא היה בבית של יעקב, והוא נהיה עבד לכושיים טמאים ובזויים כאלה, והוא צריך להחזיק את עצמו שלא להגיע לשפלות נפש, הוא יכול להגיע למצב של דיכאון נפשי שיגרום לו שאולי הוא יפול מהדרך שלו, הוא הרי צריך לעמוד איתן, יוסף זה הרי "יסוד" בספירות, להיות יסוד איתן להחזיק איתן מושבך ולהחזיק חזק בכזה מצב קשה, המסלסל בשערו זה קצת מרומם לו את המצב רוח. אתם יודעים שבסלבודקא היה את הענין של גדלות האדם, הסיבה שר' ישראל התחיל את זה, כי היה מצב שבני תורה היו כ"כ בזויים ומושפלים בתעמולה של המשכילים, שר' ישראל אז חשב שהצורה היחידה שנשיב לבני תורה את ההרגשה הטובה ושהם ישארו עם בטחון עצמי ועם דימוי עצמי גבוה, זה שהרי למה כולם מרגישים שהם מכובדים? מפני שהם היו נראים טוב, הם היו משופצים - יהיו הבני תורה גם נראים טוב ומשופצים, וכך ירגישו את עצמם חשובים! במה הם נראים מכובדים? מפני שהם מסלסלים בשערם - יסלסלו גם הבני תורה בשערם, ויוכלו להרגיש עם עצמם מכובדים! לפעמים לרומם ע"י דברים חיצוניים בלבוש ובהופעה חיצונית, זה מרים וזה נותן לבן אדם את הכח לעמוד, וזה הסיבה שיוסף עשה את זה.

ובכל זאת יש תביעה עליו! אם לא זה שאביך מתאבל ובוכה אז הוא צודק בזה שהוא עשה את זה, לא היתה תביעה, אבל אביך מתאבל ובוכה, אתה יכול להחזיק מעמד גם בלי זה, כשאבא שלך מתאבל ובוכה יש לך את הכחות, אם היה עליו תביעה סימן שהיה לו את הכחות, היה לו את הכחות בכל השפלות ובכל הדיכוי והכ"כ תהום רבה, ליפול ממלכות כזאת גבוהה לכזה תהום עמוקה, יש לך את הכח להחזיק מעמד גם אם לא תסלסל בשערך. עוד מחשבה יש שהיא סיבה לגרום ליוסף לנהוג כך, כי הנה יוסף חושב בדעתו; אם היו שואלים את יעקב אבינו; אתה יודע הבן שלך נמצא במצרים תקוע שם במצב כ"כ שפל, איזה מסר היית רוצה לשלוח לו? בודאי הוא היה אומר; שהוא יטפח את עצמו בשביל קצת לצאת מהדיכאון שלו, קצת לצאת מהצער מכל הבזיון וההשפלה שיש לו, אע"פ שאני בצער ובאבל ודוקא בגלל זה אני רוצה שירגיש טוב איפה שהוא נמצא, שיעשה מה שהוא יכול לעשות לרומם את המצב רוח שלו, שיחזיק שמה מעמד שלא יפול. זה מסתמא גם הסיבה שיוסף נהג כך! ומה שיוסף נתבע אעפ"כ, הוא מפני שאף שאתה יודע שאבא שלך כך יגיד אבל אתה לא צריך כך לעשות את זה, כי למעשה אבא שלך מצטער כעת והוא עצוב ובוכה עליך ומתאבל עליך, ואתה בר הכי להחזיק מעמד גם בלי זה, עד כדי כך שזה היה תביעה עליו, נבין עי"ז רק באיזה דרגה הוא היה!

בוא נראה הלאה, יש בתהילים: "לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף; עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ; עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהֹוָה צְרָפָתְהוּ" (תהלים קה, יז-יח-יט), אמרת ה' צרפתהו אז עד עת בוא דברו, אומר רש"י אמרת ה' צרפתהו: "בחנתהו ליוסף שנתנסה וכבש את יצרו באשת אדוניו, ועליה נתייסר ונצרף בייסורים לתתו אל בית הסוהר". אז בפשטות הכונה היא כך, היה כאן גזירת ה' על יוסף שהוא יזדכך ויצרף על ידי כל מה שקרה איתו, עד שהגיע הזמן שהוא נגאל ונהיה מלך, הרי בסוף הוא נהיה מלך. אבל אפשר לומר כאן עוד נקודה, ובוא נראה כאן מבהיל על הרעיון, אפשר לומר כאן כך, "אִמְרַת ה' צְרָפָתְהוּ" זה לא הולך על מה שנגזר עליו להתייסר, אלא אמרת ה' הכונה היא הציוי של "לֹא תִנְאָף" (שמות כ, יב), ובבני נח זה "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (בראשית ב, כד) ולא באשת חבירו" (סנהדרין נח,ב). הציוי הזה שלא לעבור עבירה זה צירף אותו, הציוי של התורה שאסור לעבור עבירה זה גרם לו הרי את כל הייסורים שלו, וזה גרם לו את הייסורים "עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ", עד זמן השחרור. לכאורה בפשטות; "אמרת ה' צרפתהו" הכונה היא שנגזר עליו להיות מזוכך ומצורף בסבל הזה עד הזמן שהוא נשתחרר ונהיה מלך, אנחנו רוצים לבאר ביאור אחר; ש"אמרת ה' צרפתהו", הכונה היא שהציוי לא לחטוא זה הוא זה שצירף אותו שתים עשרה שנה.

אבל לכאורה הציוי של האיסור, זה היה רק עד שהוא נפל לבית סוהר עד שהוא נפל לבור, בהתחלה היה לו באמת נסיון, לוּ הוא לא היה עומד בנסיון הוא לא היה מגיע לבור, ובגלל שהוא עמד בנסיון קיבל את העונש שזרקו אותו שם לבור, אבל אחרי זה גמרנו, לא היה לו עוד נסיון של 'לא תנאף', נסיון זה נגמר, ואיך כתוב בפסוק שאמרת ה' צרפתהו עד עת בא דברו, עד זמן השיחרור? אבל תשמעו כאן דבר נפלא מאוד! כי באמת שהנסיון של יוסף הצדיק לא היה רק בזמן העבירה, לא רק בזמן שהיא הסיתה אותו לעבירה לפני שהושלך אל הבור, אלא גם אחרי שהוא הושלך אל הבור וברזל באה נפשו, הוא כבול שם בשלשלאות של ברזל, כך כתוב בפסוק: "עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ" (תהלים קה, יח), אתם יודעים; הוא נמצא בצינוק וקשור בשלשלאות של ברזל, מצב נורא! ולמה הוא קיבל את המצב הזה? בגלל שהוא לא עבר עבירה! כעת והוא נמצא שם בבית הסוהר. מה הוא חושב; למה אני נמצא פה? בגלל שלא נעניתי להסתה ולפיתוי של אשת פוטיפר. ומה הוא חושב; היה כדאי ועשיתי טוב, או חבל שלא... כי הייתי יכול להיות היום בחוץ ולא להיות בבית סוהר, מה יוסף חושב עם עצמו ומה הוא מחשבן עם עצמו כל הזמן שהוא נמצא שם בבית הסוהר? ויוסף הצדיק עונה לעצמו; היה כדאי! כן, טוב לי להיות כאן מאשר לחטוא! והוא נמצא שם עוד יום ועוד יום, עוד שנה ועוד שנה, 12 שנים הוא היה שם, וכל הזמן הרי יש לו את ההרגשה; איפה אני נמצא ואיפה יכלתי להיות, יכולתי הרי לא להיות בכלא, האם הוא הגיע לאיזשהו רגע של חרטה; אוי חבל הייתי שומע לה ואז לא הייתי כאן! זאת אומרת יש לו נסיון כל הזמן במחשבה שלו, הנסיון שלו לא היה קל, איך הוא מרגיש עם עצמו במחיר שהוא משלם כעת ע"ז שהוא עמד בנסיון, הרי הוא כל הזמן עדיין יש לו את ההרגשות והמחשבות שלו, ויוסף אומר לעצמו שוה לי מה שעשיתי ולהינמק כאן בכלא מאשר לחטוא. אז זאת אומרת ש"אמרת ה' צרפתהו", האיסור הזה זה צירף אותו, האיסור עריות האיסור של העבירה זה צירף אותו, ולא רק בזמן הנסיון מה שהוא עמד ונפל לכלא, כי כל הזמן היה לו עדיין את הנסיון, הרי הוא היה יכול בלב להתחרט; אוי למה לא הסכמתי ואז לא הייתי סובל כל כך!, לא, הוא כל הזמן עומד בנסיון והוא מרגיש שאני יצאתי מורווח מהסיפור, בסיפור הזה שקרה עשיתי את עיסקת חיי, עשיתי עיסקה טובה מה ששוה לי להיות כאן בבית הבור ולא לחטוא.

כעת אבל בוא נחשוב באיזה מצב הוא היה! הוא לא היה במצב של מאסר עולם של פולארד 30 שנה, ועוד באיזשהו שלב הוא משתחרר, שם לא היה בג"ץ ולא היה עירעורים ולא היה חנינה ולא היה כלום, מי שהושלך בבור נרקב שם עד סוף חייו! והוא אפילו לא היה אזרח מצרי, הוא היה עבד לאזרח מצרי! המצב שלו לולי מה שהיה החלומות שם של פרעה, לחשוב יוסף בן 18, בחור בן 18 הולך ונמצא בכלא עד סוף ימיו, הוא לא ידע שזה יהיה רק 12 שנה, בסוף זה היה רק 12 שנה ובגיל 30 הוא יצא, יוסף בן 30 שנה בעמדו לפני פרעה, 12 שנה הוא נרקב שם בכלא, אבל הוא לא ידע שזה רק 12 שנה, בדרך הטבע זה היה צריך להיות כל ימיו, בחור בן 18 נופל לכלא ונמצא שם שנים רבות בידיעה שזהו פה הסתימת הגולל שלי. והוא מרגיש טוב! טוב עשיתי שאני הבאתי את עצמי למצב הזה, העיקר לא לעבור עבירה, זה "אמרת ה' צרפתהו", המשיך הלאה הנסיון שלו; איך הוא ירגיש הלאה במצב כזה עד עת בֹא דברו, עד רגע השיחרור יוסף כל הזמן עומד בנסיון.

כעת בוא נראה עוד כמה נקודות איזה נסיון נוראי היה ליוסף, מה היה הנסיון של יוסף? הרי יוסף היה לו נסיון לעבור עבירה, והוא כובש את יצרו, ומה קורה לו בסוף? הוא סובל מזה שהוא קיים מצוה, לא רק שהוא לא מרויח מזה שהוא קיים מצוה ולא עובר עבירה, אלא זה עוד גורם לו סבל נוראי, הוא עוד מקבל כזה עונש נורא, על מה הוא מקבל עונש? על זה שהוא לא עובר עבירה! והוא בכל זאת לא מתרעם והוא באהבה. ועוד יותר כתוב בגמ' בקידושין (מ,א): "כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס!" והוא לא זוכה לנס, אין לו נס, אלא הוא עוד נופל לכלא, ל'עינו בכבל רגלו ברזל באה נפשו', והוא לא מתרעם! ועוד יש מדרש, כולם יודעים את המדרש הזה כתוב במדרש (בראשית רבה פז'); שהיא אמרה לו אשת פוטיפר "כובלתך אני" - אני כובלת אותך, "והיה אומר לה: "ה' מַתִּיר אֲסוּרִים" (תהלים קמו, ז). כופפת אני את קומתך, והיה אומר לה: "ה' זֹקֵף כְּפוּפִים" (תהלים קמו, ח). מסמא אני את עיניך, והיה אומר לה: "ה' פֹּקֵחַ עִוְרִים" (תהלים קמו, ח)", יש שם עוד אריכות שלימה. זאת אומרת הוא בבטחון; לא מפחד ממך, ה' מתיר אסורים ה' זוקף כפופים, מה קורה בסוף אחרי הבטחון הזה? היא ניצחה! כיפפו אותו השפילו אותו והוא הולך לבור, לא קרה לו הנס, לא קרה לו מה שהוא אמר מתיר אסורים וזוקף כפופים, והוא רואה עובר יום עוד יום ועוד יום, ושבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, ואין באופק שום אור, אין קרן אור באופק. ויוסף עומד בנסיון ומרגיש כל הזמן; שוה לי! זאת היא התעלות גדולה ועצומה, בזכות זה יוסף זוכה להיות משבעה רועים, זוכה להיות בדרגת אבות והילדים שלו הם שבטים, ובסוף באמת קורה הנס, בסוף קורה הסיפור שהוא הולך להיות מלך! במקום להיות האיש השפל ביותר במצרים "בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר" (שמות יב, כט) הוא נהיה בדרגה הגבוהה ביותר המוזכרת שם בפסוק, דרגת "בְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ", היינו שהוא עתיד לשבת על כסאו, שהוא מספר 2 אחר פרעה.

בוא נראה עוד נקודה שלא יאומן ממש באיזה דרגה היה יוסף, אחרי שיוסף עשר שנים בכלא השפל המצרי הזה, והוא אומר לשר המשקים: "כִּי אִם זְכַרְתַּנִי... וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (בראשית מ, יד), וכתוב בחז"ל (בראשית רבה פט'): אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף. "וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים" (תהלים מ, ה), על ידי שאמר לשר המשקים: "זְכַרְתַּנִי... וְהִזְכַּרְתַּנִי" (בראשית מ, יד)" נתוסף לו שתי שנים. בוא נחשוב את המצב שלו; הוא נמצא כאן בכלא מאסר עולם, בלי ניקוי שליש על התנהגות טובה, בלי קיצבה, כל ימיו נמק בכלא בעלילה שקרית שבכלל לא הגיע לו את זה, היא הרי סתם העלילה עליו. ויש לו כעת איזשהו אפשרות לבקש ממישהו שהוא עשה לו טובה, מאיזה שר, הקב"ה מזמין לו כזה השגחה פרטית שהיה כאן איזה שר שכעת משתחרר בזכות הפתרון של החלומות של יוסף, יש לו אפשרות לבקש חנינה, להגיד; תגיד למלך שמגיע לי חנינה, אני סתם זרקו אותי לבור, ואעפ"כ יש תביעה על יוסף! לא, אתה לא צריך לעשות את זה.

מפורסם הבית הלוי (בראשית מא,א) שהוא שואל; הרי במדרש (הנ"ל) כתוב שם: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ" - זה יוסף, "וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים" (תהלים מ, ה) - בגלל שהוא פנה למצרים שקרויים "רהב" שאי אפשר לסמוך עליהם, לכן הוא קיבל זכרתני והזכרתני עוד שנתיים. מפורסם שהבית הלוי שואל; מה פירוש, בהתחלה כתוב 'אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו' - זה יוסף, ואחרי זה כתוב תביעה עליו למה סמכת על המצרי, אז האם הוא בעל בטחון או שהוא לא בעל בטחון? אומר הבית הלוי מפורסם מאוד, אומר הבית הלוי; רק בגלל שיוסף היה כזה בעל דרגת בטחון גבוהה, רק לכן יש תביעה עליו איך אתה פונה למצרים האלה, אדם רגיל הוא אפילו חייב, צריך לעשות השתדלות, הוא נמצא בכלא, יש לו אפשרות כעת איזשהו פתח הצלה חלון הזדמנות לבקש משר המשקים כי אם זכרתני, תגיד לפרעה, תבקש חנינה בשבילי, אדם רגיל אפילו היה חייב לעשות את זה. אבל על יוסף יש תביעה! כעת אז זאת אומרת שיוסף אחרי עשר שנים בכלא הוא בדרגה שיש עליו כזה תביעה, אז אתם קולטים באיזה צידקות הוא עמד, הרי אם יוסף היה יורד, ובמשך השנים בכלא שם היה מתקלקל משהו, כבר אין עליו תביעה למה אתה מבקש משר המשקים שיציל אותך, ואם כתוב שיש עליו תביעה זאת אומרת שיוסף היה במצב בכל הצדקות שלו אחרי עשר שנים של להירקב שם בבור, והוא עדיין בכזה דרגה שאומרים לו; אתה לא היית צריך לבקש מהמצרי, ונענש ע"ז שאם הוא לא היה מבקש הוא היה יוצא אחרי עשר שנים, וכך הוא חיכה עוד שנתיים.

בוא נראה אחרי זה מה קורה, הגיע "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם" (בראשית מא, א), וקץ שם לחושך, ויוסף בא לפני פרעה, ופרעה אומר לו; אני שמעתי עליך תשמע חלום לפתור אותו. הנה יש לו כעת איזשהו תקוה, זה התקוה היחידה, אם הוא כעת ימצא חן בעיני פרעה אז הוא יצא לחירות, אם לא ימצא חן, אז אחרי זה 'תודה רבה על השירות', תחזור לכלא! בוא ננסה לחשוב מה עובר על אסיר עולם אסיר תקוה שכעת הוא פתאום נקרא למלך, המלך צריך ממנו איזה משהו, והוא יודע כעת שאם הוא ימצא חן בעיני המלך הוא יקבל שחרור, ואם לא הוא חוזר להירקב, ופרעה אומר לו; אני שמעתי עליך שאתה אדם חכם שתדע לפתור, ומה יוסף עונה לו? "בִּלְעָדָי אֱלֹקִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (בראשית מא, טז), אומר אונקלוס 'בר מן חכמתי' - זה לא החכמה שלי, אני לא חכם, אני צריך סייעתא דשמיא, כך הוא עונה לו. מה אתה צריך לענות?! הוא מפרגן לך, תשתוק, תחשוב בלב את הבטחון, צריך עוד להגיד את זה בפה?! אולי זה עוד יגרום לו; גמרנו, אז זה לא אתה, יופי תחזור חזרה, תעשה את השירות ותחזור חזרה לכלא. אבל יוסף לא, יוסף לא יכול לשמוע; אני שמעתי עליך שתדע לפתור חלום, לא, 'בר מן חכמתי', זה לא החכמה שלי, זה סייעתא דשמיא.

בוא נראה את השלב האחרון, אם יוסף היה בדרגת אבות, כמו שדיברנו שמיוסף יצאו שני שבטים מה שמאף אחד מהאחים שלו לא יצאו מהם שבטים כפי שדיברנו, אז אשתו היא כעין "אמהות", אם יוסף הוא כעין אבות אז אשתו היא כעין אמהות. בוא נראה מי זה אשתו של יוסף; תשמעו כאן דבר מענין מאוד, אשתו של יוסף זה "אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן" (בראשית מא, מה), כך כתוב בפסוק, בדעת זקנים מבעלי התוס' (שם) הוא מביא מדרש מענין מאוד! הוא מביא כך; שאסנת הזאת היא היתה בת של דינה משכם, כששכם תפס את דינה נולד להם לשכם ודינה את אסנת, אומר המדרש "ותלה לה יעקב אבינו קמיע בצווארה והשליכה מביתו", היא הרי נולדה מהזנות של שכם עם דינה, הילדה הזאת אסנת, יעקב אבינו תלה לה קמיע בצווארה והוציא אותה מהבית, היא לא שייכת למשפחה שלנו, היא שייכת למשפחה שלנו?! היא באה משכם, אז הוציא אותה מהבית. והיא הובאה למצרים ע"י נס, כך כתוב במדרש, וגידלה פוטי פרע בביתו, מה שכתוב "בַּת פּוֹטִי פֶרַע" (בראשית מא, מה) זה לא בת ממש אלא הוא גידל אותה כך כתוב במדרש. וכשעבר יוסף בכל ארץ מצרים יצאו כל הנשים לראות יופיו, כדכתיב "בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (בראשית מט, כב) וכל אחת זורקת לו חפץ או תכשיט, וזו, אסנת הזאת לא היה לה מה לזרוק, וזרקה לו הקמיע שבצווארה, היא זרקה לו את הקמיע שהיה לה, ועיין בה וראה שהיא מזרעו של יעקב ונשאה, כך הדעת זקנים מבעלי התוס' מביא מדרש.

 אז בוא נחשוב מה עבר על הילדה הזאת! אסנת הזאת היא נולדה מהזנות הזאת של שכם עם דינה, ויעקב אבינו לא רואה אותה כראויה להיחשב במשפחה, והוא מוציא אותה מהבית, והיא התגלגלה למצרים, והיא היתה בבית פוטיפר עד הזמן שהיא נישאה ליוסף. יוסף אז היה בן 30, ולפי החשבון היא היתה אז בת 24, אסנת כשהיא התחתנה עם יוסף היא היתה בת 24, כי יש במסכת סופרים (הוספה א' א-ה): "בת שש שנים היתה דינה כשהולידה את אסנת משכם", זה גם איזה בת 6 היא ילדה, אבל כך כתוב במסכת סופרים, אז לפי החשבון היא היתה אז בת 24. והנה אם נישאה ליוסף הצדיק המוכתר במדה זו של נקיות מעריות, בודאי היתה גם היא נקיה מעריות, ועתה נחשוב! הרי על רבקה שהיתה בת 3 בפדן ארם כתוב "בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ" (בראשית כד, טז), הפסוק משתבח על רבקה שהיא לא הגיעה ושהיא לא עשתה שום עבירה על ילדה בת 3, וכאן מדובר בבת עד גיל 24, שהיא נמצאת במצרים ש"זִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם" (יחזקאל כג, כ), כל הזנות של כל הטומאה של מצרים, והיא צדקת! היא בעצם מחכה ליוסף, היא זורקת לו את הקמיע והוא רואה שהיא בעצם שייכת למשפחה שלנו ואז הוא מתחתן איתה, היא עצמה עברה כזה זיכוך גדול ונורא! לגדול אסופית כזאת במצרים והיא נשארת עם הקמיע שהיא שייכת ליעקב אבינו, שכשהיא רוצה משהו אולי לדבר ללב של יוסף, מה היא זורקת לו, אין לא חפץ ולא תכשיט, אתה יודע, אני שייכת ליעקב, אני שייכת למשפחת יעקב, היא לא יודעת שיוסף גם שייך, אני שייכת למשפחת יעקב, אולי זה מוצא חן בעיניך, אני בת גדולים, אני שייכת למשפחה חשובה. היא היתה שייכת למשפחת יעקב שם במצרים, היא הגיעה לכזה דרגה שהיא באמת ראויה להיות אמהות. כשיעקב שלח אותה היא היתה בדרגה פחותה, היא הגיעה מזנות, אבל היא כ"כ זיככה את עצמה היא עברה כזה זיכוך במצרים, שהיא מחכה עד גיל 24 ולא מתחתנת, ואין לה שייכות עם שום דבר עבירה, היא זוכה בסוף להיות אשתו של יוסף ושיצא ממנה שבטים.

ממילא נראה כאן איזה השגחה פרטית נפלאה מאוד מה שקורה כאן עם יעקב אבינו, נראה כאן איזה השגחה פרטית גדולה היתה! יעקב אבינו עובר הרבה צרות; עשיו, לבן, יוסף, כל מיני נסיונות. פתאום קרה לו עוד איזשהו סוג צרה, משהו מחוץ למערכת הרגילה, קורה לו את הצרה של דינה, "וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה" (בראשית לד, ז) שבת יעקב שהיא הלכה לרעות בבנות הארץ ושכם אונס אותה. לכאורה כשיש לצדיק ייסורים והוא עובד את ה' מתוך יסורים, 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי', והוא לא נוטה ימין שמאל ככל מה שדיברנו, הוא מתנחם בזה שהוא הצליח לעבוד את ה' ולא ליפול ולא להיכשל על אף היסורים, אבל כאן קרה איזשהו סוג סיפור שנהיה בו כישלון של עבירה ולא נמנעה העבירה, על דבר כזה איך צדיק יכול להתנחם! זה צער לצדיק יותר מכל הצרות! וכך כ' החזו"א באיגרת קנג' (ח"א): "בהזדמנות זו רצוני להגיד לכת"ר כי כמעט כל מה שאני עושה אני אנוס ע"פ הדיבור, בהיותי שבור ורצוץ כל הימים ולא זכיתי לשום עונג מתענוגי החיים, נוסף לכאבי הגוף ושבירתו כל הימים, העונג היחידי הוא לי לעשות רצון קוני, ואין לי צער יותר גמור מכשלון בעוון", עכ"ל. ליעקב אבינו שיקרה כזה אסון, שלבת שלו יקרה דבר עבירה כזה?! בבתים רגילים זה לא קורה וליעקב אבינו זה קורה?! איזה תכלית יש בכזה סוג מכה, מכה שלא כתובה בתורה?

אבל באמת אנחנו רואים כאן בענין איזה השגחה פרטית גדולה מאוד, ובוא נראה ותראו מה שכתוב, ובזה אנחנו מסיימים. יש מחלוקת בחז"ל האם השבטים התחתנו עם התאומות שלהם או עם כנעניות, יש שתי דעות בחז"ל, אז גם כן בדעת זקנים מבעלי התוס' (לז-לה) הוא שואל למאן דאמר שהם תאומות נישאו, למ"ד שהשבטים נשאו תאומות, אז איך יהודה נשא "בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי" (בראשית לח, ב), הרי המ"ד שהשבטים נשאו את התאומות שלהם, זאת אומרת שהם לא רצו להידבק בכנענים כיון שארור כנען, "אין ארור מתדבק בברוך" (בראשית רבה נט'), אז איך יהודה נשא בת איש כנעני, הרי שואל הדעת זקנים שם וכי אפשר שאברהם ציוה לאליעזר "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי" (בראשית כד, ג), ויצחק ציוה ליעקב "לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן" (בראשית כח, א), ויהודה ילך וישא כנענית? אלא הוא אומר שם; מהו בת איש כנעני, בת איש תגר, זה לא הכונה איש כנעני ממש אלא תגר. כעת ולמ"ד כנעניות ממש נשאו, יש מ"ד שהשבטים כן התחתנו עם כנעניות, אז הוא אומר מה זה בת איש כנעני, לפי המ"ד שכנעניות אז בת איש כנעני זה כנעני ממש, באמת יהודה התחתן כמו אחים שלו עם כנעניות, עד כאן דברי הדעת זקנים מבעלי התוס'.

בוא נשאל שאלה; ולמ"ד כנעניות נשאו הרי האבות אמרו לא לקחת כנעניות, מה הוא יענה על השאלה מהאבות, הוא שואל למ"ד תאומות איך יהודה נשא כנעני הרי כתוב שהאבות גם לא נשאו, אז הוא עונה בת איש תגר, ולמ"ד כנעניות הוא אומר שזה כן כנעני כפשוטו, אז מה הפשט בכל השבטים למ"ד כנעניות? הוא לא עונה על זה, אבל חייבים לומר שמ"ד שהם נשאו כנעניות אז רק על האבות היה ענין שהם לא ישאו כנעניות ולא על השבטים, או כי בדרגת אבות כדי להיות אבות לא שייך שיתחתנו עם כנענים, זה יכול להיות הסבר אחד בהבדל בין אבות לשבטים בזה, או שיכול להיות שבשלב של השבטים שהיה כבר מהלך יותר חזק, אז זה כבר לא יקלקל כנעניות, בשלב של האבות שעוד לא היה שבטי קה שזה היה רק התחלה אז אסור לקחת מהכנענים, אבל בשלב שזה היה שבטים שזה בכל זאת כבר דרגה ושלב שהעסק מתחיל להתפתח יש לו כבר קיום יותר כבר אפשר לקחת גם כנענים. כעת בוא נראה מה קורה עם יוסף, יוסף הורד מצרימה, את מי יוסף ישא, עם מי יוסף יתחתן? תאומות, התאומה שלו לא נמצאת כאן, אז למ"ד תאומות אין לו כאן את התאומה. למ"ד כנעניות, אבל יוסף הרי הוא במצב של אבות, יוסף הרי צריך להביא שבטים לעולם, דיברנו שיוסף עובר חיים כמו האבות, הוא לא יכול לקחת כנענית, איך הוא ישא מבנות חם. אז הקב"ה מסובב שאסנת שהיא באה מהבית של יעקב היא תתגלגל למצרים עם הקמיע, יעקב שלח אותה והגיעה למצרים ע"י נס, ובסוף היא זאת שנישאת ליוסף, אז כל הצרה הזאת של דינה היתה כדי שיהיה ליוסף שידוך מבנות יעקב, איך שהקב"ה מסובב את העולם! זאת אומרת שגם הצרה הנוראה הזאת שהיא מחוץ למערכת הרגילה של ייסורים, גם מזה יצא בסוף דבר טוב, והיא הזדככה שם במצרים שיצא ממנה הטומאה מה שהיא יצאה משכם, והיא ראויה להידבק במשפחתו של יעקב ולהיות מהאמהות, זה מה שרציתי לומר בענין הזה.

רציתי רק לומר עוד דבר אחד שאני חושב ששוה לדעת אותו, יש כאלה שבצום מודאגים, אני צם! מה יהיה? אני אצליח להחזיק את הצום? נכנסים לאיזשהו לחץ מצום. אני רוצה לספר לכם: בתחילת היותי מגיד שיעור, הייתי מגיד שיעור בבקיאות, טוב, אמרתי ברוך ה' בצום אין אחרי צהרים בקיאות, אז יופי אני אוכל לעבור את הצום, אני לא אצטרך למסור שיעור בצום, ה' ירחם, אולי אני אקרוס. באיזשהו שלב נהייתי מגיד שיעור בעיון, הגיע הצום הראשון אמרתי; מה יהיה, צריך למסור שיעור ובצום! אבל מה לעשות 'על כרחך אתה חי', מגי"ש צריך למסור שיעור, מסרתי שיעור ואני רואה שהצום עבר אותו דבר כמו קודם, לא קרה שום דבר, הכל אותו דבר כמו בזמן אחרי זה. ואחרי זה במשך החיים, ולמשל היום, אז גם כעת לדבר וגם עוד מעט אני הולך לדבר עוד שעתיים, אין שום בעיה בצום, לא להיבהל מזה! כי יצא לי לשמוע מהרבה שיש להם 'חרדות צומות', הצום עצמו אין בו שום בעיה, אנחנו כולנו יש את הכח לשרוד אותו. בסדר, הכל לפי הענין, לא אמרתי שבצום צריך לרוץ ולהזיע בצורה שצמאים, הרי אי אפשר לשתות אז לא צריך לעשות איזה ספורט מיוחד של ריצה בצום, אבל בכללות לכל אחד יש את הכח לצום, ונזכה באמת לגאולה.