חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ירא א' ותמימות

כתוב בפסוק בפרשת השבוע "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" (בראשית כ, י) מה שהוא אמר על שרה אחותי היא וכל הסיפור שם, "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (שם כ, יא).

דבר ראשון, יש כאן איזשהו דבר מענין מאוד, הרי היה שתי פרשיות כאלה עם שרה שמלכים לקחו אותה, בפרשה הקודמת פרעה לקח את שרה, ובפרשת "וירא" אבימלך לקח. גם כשפרעה לקח אחרי שהוא קיבל את המכות שלו כתוב "וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא" "לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ" (בראשית יב, יח-יט) אבל שם אברהם לא עונה בכלל לפרעה תשובה, ואילו באבימלך אברהם עונה לו תשובה "כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני", וצ"ב?

בפר' "לך לך" על פרעה רש"י כותב שם: "ולא כאבימלך שאמר לו הנה ארצי לפניך, אלא אמר לו קח ולך ואל תעמוד, שהמצרים שטופי זימה". פרעה אומר לו אל תעמוד כאן תעזוב את השטח, המצרים הם גרועים מאוד לכן פרעה אמר לו "קח ולך", ואילו אבימלך אמר לו "הנה ארצי לפניך". יכול להיות שזה גם תשובה למה אברהם לא ענה לפרעה, כי מובן עם מי יש כאן עסק שאין כ"כ קושיא למה אמרת אחותי היא, אבל אבימלך אוחז את עצמו בן תרבות מנומס, והנה אתה יכול אפי' להישאר אצלנו, אז צריך לענות לו את הסיבה למה בכל זאת אמרתי אחותי היא, אבל לפרעה לא צריך לענות, הוא מבין לבד, אתה בעצמך אומר "קח ולך" כי עם המצרים אי אפשר בכלל, הם שטופים זימה והם גרועים, "זירמת סוסים זירמתם", לא צריך בכלל לענות תשובה, התשובה מדברת בעד עצמה, אבל אבימלך מצטייר כאדם נאור ואנחנו בעלי נימוסים ובעלי דרך ארץ, א"כ למה אמרת אחותי היא?!

ומה אברהם עונה לו? "כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי", שימו לב מה שכתוב כאן, כתוב "כל אכין ורקין מיעוטין הוא" - הכל יש רק את זה אין, "רק אין יראת אלוקים במקום הזה", באמת אברהם מסכים עם אבימלך, אתם בעלי תרבות בעלי נימוסים ובעלי דרך ארץ, רק דבר אחד אין אצלכם - "יראת אלוקים". ומה קורה כשאין יראת אלוקים? יכול להגיע ש"והרגוני על דבר אשתי"!

למה באמת זה כך? כי אם המידות טובות זה על פי דרכי הנימוס והדרך ארץ בלי הגדר של יראת שמים, שיראת שמים זה 'גבול שמת בל יעבורון', אם הסיבה שבן אדם מתנהג כהוגן זה בגלל שיש לו מידות טובות ודרכי נימוס ויש לו דרך ארץ, אבל הוא בעצם בעל הבית על המידות הנימוס והדרך ארץ, אין איזה בעל הבית מעליו שהוא כפוף אליו, אלא הוא מצד עצמו מבין מה הוגן ומה ישר ומה טוב, זה בהחלט דבר יפה מאוד, זה יפה מאוד אדם שהוא בעל נימוס מידות ודרך ארץ, אבל כשזה יתנגש עם איזשהו נגיעה ורצון חזק, אז הוא מרגיש את עצמו בעלים על הנימוס מידות ודרך ארץ שלו, הוא לא מרגיש שהוא צריך להיות כפוף למישהו, אז 'אדם קרוב אצל עצמו' וכשכעת יהי' לו נוח לשכוח את הדרך ארץ וללכת כעת בשרירות ליבו הוא יעזוב את כל הדרך ארץ.

כולנו מכירים את הסיפור עם החתול המאולף להיות מלצר, שזה רק עד שהוא רואה עכבר, אבל כשהוא רואה עכבר אז הוא שכח את כל כללי הטקס והוא רודף אחרי העכבר. אם דרכי הנימוס והמידות והדרך ארץ אין להם יראת אלוקים, "רק אין יראת אלוקים במקום הזה" - אפי' אם חסר "רק" יראת שמים, אז "והרגוני" - כי כשהלב הטוב המידות והדרך ארץ והנימוסים יתנגשו עם רצון אי אפשר לדעת לאן זה יגיע, וזה עלול להגיע ל"והרגוני"!

בוא נראה מאמר חז"ל מאוד מעניין שכתוב בו את היסוד הזה, בגמ' בב"ב בהשותפין (טו,ב) יש גמ' מופלאה, כתוב שם כך: "גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה" (בראשית כב, יב), ובאיוב כתיב "אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹקִים וְסָר מֵרָע" (איוב א, ח)". על איוב כתוב יותר מאשר על אברהם, שעל אברהם כתוב אחרי העקידה המלאך אומר לאברהם "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", ובאיוב כתוב "איש תם וישר ירא אלוקים וסר מרע". המהרש"א כבר מעיר שם, וכי באמת איוב יותר גדול מאברהם, הרי אברהם ודאי יותר גדול מאיוב? המהרש"א מעיר את זה והוא אומר שם את מה שהוא אומר.

אבל בעצם בגמ' עצמה כבר מרומז התשובה, לא כתוב בגמ' איוב גדול מאברהם, אלא כתוב בגמ' גדול "הנאמר" באיוב יותר ממה "שנאמר" באברהם, על איוב נאמר יותר ממה שנאמר על אברהם! אז הפשט הוא כך, אצל איוב, איוב היה איש תם וישר וסר מרע - והוא היה גם ירא אלוקים, אבל המידות שלו וההנהגה הטובה שלו היו מחמת טבע מידותיו, הוא היה תם וישר וסר מרע בעצם טבעו, היה לו טבע טוב, והטבע הטוב של המידות שלו זה אשר גרם לו להתנהג בדרך ישרה, ואכן היה לו עוד מעלה, שהוא היה גם ירא אלוקים. אבל אצל אברהם נאמר רק דבר אחד - "ירא אלוקים", היראת שמים של אברהם היא כ"כ כיסתה את כל אופיו ואת כל מידותיו ואת כל תכונותיו ואת כל ריגשותיו, עד שעל אברהם אין מה להגיד שום דבר חוץ מ"ירא אלוקים", היראת שמים שלו אפפה וחפפה את כל אישיותו ואת כל חלקי אישיותו שלא היה מה להגיד עליו חוץ מירא אלוקים.

הרב אברמסקי אמר פעם שעל הרב'ה רבי חיים אני לא יכול אף פעם לדעת מה הם המידות שלו באמת, כי הוא היה כל כולו יראת שמים שלא ידענו מה המידות שלו ומה האופי הבסיסי שלו, כי היראת שמים היתה כ"כ חזקה וכך שכל פעם שהיה צריך לעדן עצמו כתולעת הוא מעדן עצמו כתולעת, וכשהיה צריך להקשות עצמו כארז הוא מקשה עצמו כארז, עד שלא ידענו מה הטבע הבסיסי שלו, כך אמר הרב אברמסקי.

זה מה שכתוב כאן באיוב, "גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם", לא שיהיה גדול מאברהם, אלא הפוך, אברהם גדול מאיוב, אבל הנאמר באיוב הוא יותר מבאברהם, כי אצל איוב ראו את המידות, את התם וישר וסר מרע והוא היה גם ירא אלוקים, אברהם היראת שמים שלו היתה כ"כ חזקה שהכל היה קם ליה בדרבה מיניה בתוך היראת שמים שלו.

 ודאי שכל אחד עובד את ה' עם התכונות והטבעים שלו, הדרגת "יראת שמים" של רבי חיים כמו שהרב אברמסקי אמר, ובאותה דרגת "יראת שמים" אצל אדם גדול אחר רואים הנהגות אחרות, כי כל אדם יש לו את אופיו ואת תכונותיו, אבל כשיש יראת שמים גדולה שהיא שולטת על כל האדם אפשר להגיד על האדם הזה רק "ירא אלוקים אתה", אין מה להגיד עוד משהו, כי הירא אלוקים זה החלק שקובע את כל צורת הנהגתו מתוך תכונותיו ואופיו.

כתוב במשנה באבות (ג-יז) "אם אין תורה אין דרך ארץ". רבינו יונה מבאר למה אם אין תורה אין דרך ארץ? "כלומר מי שאינו יודע תורה אינו שלם במידות של דרך ארץ, כי בלי תורה לא יהיו מידותיו שלימות בעניני דרך ארץ". כתוב כאן עוד דבר, מה זה דרך ארץ? מהי ההנהגה הראויה? איך אדם ידע מהי ההנהגה הראויה? מי יגיד לו? וכי מקלו יגיד לו?! מי שהוא בעל תורה הוא יודע!

בתוספות יו"ט גם כתוב: "מי שלא לומד, אע"פ שנושא ונותן, לא יהי' יפה עם הבריות, כי לא ידע כדת מה לעשות, וכאמרם (ב"ק ל,א) האי מאן דבעי למיהוי חסידא לעיין במילי דנזיקין". מי שלומד מילי דנזיקין הוא יודע את צורת הדרך ארץ הנכונה, אם הדרך ארץ שלו יהי' לפי ההרגשות שלו, אז הוא יחליט מה דרך ארץ, הוא יחליט שדרך ארץ זה לקרוע את המודעה שכתוב שם לא להיכנס, כי זה הדרך ארץ שהם צריכים להיות בני אדם ולהרשות לנו כן, למה לא, אולי זה הדרך ארץ?! אבל מי שלומד תורה "מאן דבעי למיהוי חסידא לעיין במילי דנזיקין", הוא יודע שרכוש פרטי לא נוגעים בו, אז הוא לא קורע כזה מודעה כי הוא יודע שזה רכוש פרטי, והוא יודע והוא כבר שמע שתנאי החוזה כאן היה שלא ישתמשו שם אז הוא יודע, כי הדרך ארץ שלו היא מתוך תורה.

זכור לי ששמעתי פעם מר' יענקל'ה גלינסקי על מה שכתוב (עירובין ק,ב) "לולי ניתנה תורה למדנו צניעות מחתול", אז הוא שאל, א"כ למה באמת זה כתוב בתורה אם אפשר ללמוד מחתול? הוא אומר, יום אחד אני הכנסתי את הרגל לנעל ומצאתי שם את ה"צניעות" של החתול, הוא אומר שזה בלי תורה, החתול צנוע אבל על חשבון הנעלים שלי, אחרי שניתנה תורה יודעים שהצניעות צריכה להיות בצורה שלא נוגדת תורה, כך שמעתי את זה מפה קדשו.

הבית הלוי מביא בפרשה הקודמת על הפסוק שבו הקב"ה אומר לאברהם אבינו: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א) - "ענין התמימות הוא שיעשה רצון הבורא ולא יחקור למה ציוהו כן, ואע"פ שהאדם רשאי לחקור אחרי טעמי המצות זה בכלל לימוד תורה שמצוה ללומדה ולידע אותה, וגם הלימוד הזה יעשה אותו מפני שמצוה כן הוא ללמוד. אבל בעיקר העשיה שלו [-עיקר קיום המצוות]. וכן בהלימוד יעשה רק מפני שכן הוא רצון הבורא יתברך ולא מפני שהוא רוצה לחקור אמאי ציוהו כן. הבית הלוי אומר כאן עוד על "התהלך לפני והיה תמים" - "שזהו הבחינה הגדולה שבתמימות והוא ביטול רצון עצמו לגמרי רק מקושר לרצונו יתברך". ומוסיף עוד הביה"ל "וזהו שאמר לו 'התהלך לפני והיה תמים' - דבתמימות יהיה ההליכה בדרכי התורה והמצוה לפני".

'התהלך לפני והיה תמים' - שיהודי מטפיל את עצמו לגמרי לציווי התורה עד שכל הרעיונות הנפלאים מה שיש במשפטים וכל טעמי המצוות הם חלק מענין מצות תלמוד תורה, כי באמת במשפטים רצונו יתברך שנדע גם את טעמם, זה חלק ממצות ת"ת וחלק מהצורה שהקב"ה רוצה מאיתנו, אבל לא זה הסיבה שאנחנו עושים את זה, אנחנו עושים את זה בלי לחקור, עיקר העשיה היא לא בגלל הטעמים, אלא בגלל שכך ציוה הבורא יתברך, רק הקב"ה עצמו רוצה מאיתנו שבמשפטים יהי' לנו הרגשה ושייכות לענין אבל לא שזה הסיבה שאנחנו עושים.

אח"ז הוא מביא מדרש על הפסוק "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'" (תהלים לו, ז) - "איתא במדרש אע"פ שאדם אנחנו נמשכנו אחריך כבהמה...  ובמס' חולין דף ה' איתא אלו בני אדם שהם ערומין בדעת ומשימין עצמם כבהמה". אומר הביה"ל דבר נפלא מאוד! כתוב בגמ' בקידושין (כ"ב) שמואל אומר שעבד כנעני נקנה במשיכה, ואיתא בגמ' דבבהמה יש שתי צורות לקנות או הכישה במקל ורצתה לפניו או קורא לה והיא באה, ואילו בעבד כנעני נקנה במשיכה כתוב בגמ' רק תקפו לעבד קנאו, אבל אם הוא קורא לו והוא בא לא קונה. ומסבירה הגמ' למה זה כך, מה החילוק בין עבד לבהמה? כי בהמה אדעתא דמרה אזלא, עבד אדעתא דנפשיה אזל. זאת אומרת כך, כשאדם פוקד על השני לעשות משהו, גם אם הוא ירא ממנו, האדם מחליט מחמת היראה שהוא עושה את מה שדורשים ממנו, אבל זה החלטה שלו שהוא החליט מחמת היראה לעשות את זה, ממילא זה לא טוב לקנין משיכה כי זה רצון שלו, אבל בבהמה כשהבוס קורא לה והיא באה היא לא מחשבנת שזה מה שהיא צריכה לעשות, אלא אדעתא דמרה אזלא, היא מטפילה את עצמה לגמרי לדעת מי שפוקד עליה, וכן עבד קטן הוא כבהמה כתוב שם בגמ'.

אומר הביה"ל זה הפשט "אדם ובהמה תושיע ה'" - 'אלו בני אדם שערומין בדעת ומשימין עצמם כבהמה', מדובר באנשים חכמים בתלמידי חכמים ובעלי הבנה ויודעים הרבה מאוד על טעמי המצוות, אבל משימין עצמם כבהמה, הסיבה שהם עושים את המצוות זה לא בגלל כל הטעמים והמשפטים שיש בזה, אף שזה ודאי נכון וזה ודאי חלק מהתורה ורצונו יתברך שנדע את זה, אבל אע"פ שאדם אנחנו נמשכנו אחריך כבהמה, שאנחנו עושים אדעתא דמרא, אע"פ שאנחנו יודעים מה חובתנו ומה יפה לנו וטוב לנו לעשות רצונו יתברך אעפ"כ נמשכנו אחריך כבהמה בלא שום צירוף דעת עצמנו רק בשביל ציווייך ואדעתא דידך קעבידנא, כך מסביר הביה"ל.

מצאתי דבר נפלא בספר "העיקרים", כבר יצא כמה פעמים לדבר ע"ז ואני רואה שזה כתוב בראשונים, הוא היה אחד מהראשונים, לראות בראשונים איך שהם כותבים את זה זה נפלא מאוד! אחרי העקידה נאמר מה שהזכרנו "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", "העיקרים" אומר שיש שתי סוגי יראה אצל בני אדם; יש יראה - שאדם יש לו איזה משהו שמפחיד אותו משהו שיכול להזיק לו אז אדם ירא ושומר את עצמו מהנזק, זה סוג יראה אחת. ויש עוד סוג יראה - אם הוא משער ומכיר איזשהו דבר גדול רם ונישא וגבוה מאוד, אפי' אם לא יגיע לו שום נזק מן הדבר ההוא גם כן הוא ירא ממנו. הוא כותב כך, המציאות היא "כשיתבונן האדם וישכיל וידע שה' יתברך משקיף על נסתרו ועל נגלהו, ויבחין פחיתותו ודלות שכלו וגודל רוממות ה' ומעלתו, יחרד מפניו חרדה גדולה, ויבוש מלעבור על מצוותיו ושלא לעשות רצונו, כמו שיתבייש אדם מעשות דבר בלתי הגון לפני שר נכבד זקן ונשוא פנים וחכם חרשים מוסכם בשלימות בחכמה והמידות והמעלה, כי אע"פ שישער האדם שלא יגיענו נזק בעוברו על מצותו" - אדם נמצא מול שר נכבד זקן ונשוא פנים חכם חרשים מוסכם בשלימות בחכמה ובמידות ובמעלות, אע"פ שישער האדם שלא יגיענו נזק בעוברו על מצותו. "הנה הוא בלי ספק יבוש ויכלם ויחרד חרדה גדולה עד מאוד מלמרות עיני כבודו בפניו, וזה המין מן היראה שהיא היראה המשובחת אשר טבע השכל יכסוף אליה... וכמו שישתוקק כל אדם להשלים חפצי האדם השלם החסיד, ולעבוד עבודתו בלב שלם ובנפש חפיצה, מבלי תקוות גמול ויראת עונש, כן השכל ישתוקק להשלים רצון ה', כי זה דבר טבעי אליו... כי זה דבר נכון מצד טבע השכל, כי השכל יגזור השתעבד הפחות לנכבד, ואולם טבע החומר ויצר הרע שהוא שאור שבעיסה מְנַגֵד לזה ומחשב להרע ולמרוד תמיד ולזלזל בכבוד הגדול, ובעבור זה הונחו בתורה העונשים, כדי להכריח טבע החומר והכוחות החומריות לעבוד את ה' יתברך מיראת העונש".

כתוב כאן דבר נפלא מאוד! הוא אומר שבעצם תדע לך שיראת שמים הוא דבר שקיים ברגש הטבעי של האדם, כמו שאנחנו רואים שכל אדם שנמצא מול אדם נכבד זקן ונשוא פנים חכם חרשים ובעל מעלות. במושגים שלנו - אחד נמצא ליד אדם גדול שהוא מרגיש את עצמו בטל אליו והוא רוצה לעשות את רצונו, אפי' שהוא לא יעשה לו שום דבר, הוא מכופף את עצמו לגמרי לעשות ככל אשר יורהו. וק"ו לקב"ה שהוא עשה את אותו אדם גדול, והוא עשה יותר גדולים מהאדם הגדול, זה יראת הרוממות!

אבל אומר העיקרים שהמציאות היא שהאדם לפעמים הכוחות החומריים שבו מסיחים את דעתו, לכן הוא חייב גם כן לדעת שיש דין ויש דיין, אי אפשר לסמוך תמיד רק על יראת הרוממות, אפי' שזה בטבע השכל אבל הכוחות החומריים הם לפעמים מתנגדים לזה, אז צריך שילוב של יראת העונש עם יראת הרוממות.

וזה מה שאחרי העקידה הקב"ה אומר לאברהם "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", וכבר הזכרנו פעם למה הוא אומר "כי ירא אלוקים" ולא אומר "כי אוהב אלוקים", הרי אהבה זה "בכל נפשך", "עזה כמוות אהבה", למה כתוב "יראה"? כי הכח של יראה, רק בגלל ההתבטלות של יראה ש'נמשכנו אחריך כבהמה' שזה מגיע מיראת שמים כזאת גדולה לכן אברהם לא שאל שאלות, ב"אהבה" הוא היה שואל שאלות, אתה אומר "כי ביצחק יקרא לך זרע", ופתאום אתה אומר "העלהו לעולה", הרי יש כאן קושיא גדולה, אהבה זה השתוות, ובאהבה אברהם היה שואל שאלות, רק מה גרם לאברהם לא לשאול שאלות? כי היה לו כזה יראה! זאת אומרת היה לו כזה התבטלות כזה חסידות וכזאת הערצה, הרב'ה אומר עושים מה שהרב'ה אומר, לא חושבים למה, "אע"פ שאלו בני אדם ערומים בדעת משימים עצמן כבהמה", "העיקרים" כותב שזה בטבע כך, כשכוחות החומר לא מתנגדים זה בטבע כך, בטבע אדם מטפיל את עצמו לזקן נכבד חכם חרשים נשוא ובעל מעלה, בן אדם בטבע מבטל את עצמו אליו, זהו "אע"פ שבני אדם אנחנו נמשכנו אחריך כבהמה"!

אבל אנחנו צריכים לזכור לפרוט את זה לפרוטות קטנות, אי אפשר ללכת רק על כסף גדול צריך גם לפרוט לפרוטות קטנות! מאוד ראוי שיהי' הנהגה ישרה בחדר אוכל שכל אחד יחשוב גם על השני, להשאיר ולברור מנה יפה לשני. אתם יודעים שיש במשקולות דין הכרע, שמוכר כשהוא מוכר צריך קצת להטות את המשקל לטובת הקונה, כדי שלקונה יהי' קצת יותר עד שיצא הספק מליבו שודאי יש לו את המנה היפה, הנהגה ישרה של כל בחור בן תורה שיש לו גם שייכות לירא אלוקים, לא רק לדרכי נימוס ודרך ארץ, שאז כשמגיע הגירוי של התאבון יכול להיות שהוא שוכח שהוא מלצר, המלצר הרי צריך לחלק לכולם, הוא שכח שהוא מלצר, הוא כעת רודף אחרי העכבר, אבל אם יש יראת שמים אז הוא מבין ששוה להשאיר בצורה שודאי לשני ישאר מנה יפה, כך זה הגינות, הוא יהי' יותר שבע, מי שיתבונן בזה הוא יראה כמה זה טוב ויפה והגון לעשות כך.

ומי שיתבונן ויכבד בית מדרש שלא יהי' טישויים על הריצפה, זה לא כבוד בית מדרש, זה כבוד ה' וזה גם יראת שמים, יש את החלק שצריך שיהי' נקיון, זה חלק של ההנהלה, אבל יש את החלק שכל בחור צריך שזה יהי' איכפת לו הכבוד שמים לא להשאיר כוס או נייר, בבית אף אחד לא משאיר גם לא בחדרים הפנימיים ניירות על הריצפה, וודאי לא בחדרים חיצוניים ובחדרים חשובים, זה הנהגה ישרה בטבע עם טיפה התבוננות. אז באמת אם אנחנו נתנהג בכזה צורה אנחנו באמת נוכל להתקרב למעשה אבות סימן לבנים, אנחנו כולנו נכדים של אברהם אבינו, אנחנו צריכים לעשות נחת לסבא שלנו, אברהם אבינו השריש את כל הדברים הללו בלב כל נכדיו, כולנו בני אברהם יצחק ויעקב.  

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד