לא ימיש מתוך האוהל

הייתי רוצה לדבר על דברים שהם כמדו' מאוד חשובים, ובאמת הדברים האלה נעים לדבר על זה, גם נעים לדבר ע"ז עם עי"ן, וגם נאים הדברים לדבר על זה לפניכם, א' החלק הזה שברוך ה' עד כמה שעיני רואה, האווירה כאן היא חזקה מאוד, למרות שאנחנו בין פורים לסוף הזמן עם כל המסתעף שבאמצע, ואתם ראויים לכל ברכה ותהילה ע"ז, ומאחר שמוכר המצב איך נראים ישיבות בכזה סוג זמן, אז ברוך ה' אשרינו מה טוב חלקינו, וגם הדברים נאים לאומרם כעת, כי יש בהם גם מענין השעה, ונראה איך יבנו הדברים.

הענין מתחיל בפרשה הקודמת, אחרי הסיפור של חטא העגל, משה רבינו עזב את המחנה ונטע את אוהלו מחוץ למחנה - "מנודה לרב מנודה לתלמיד" (מו"ק טז,א) כך כתוב, וכל הפסוקים שם מתארים את המצב: "וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד [של משה] אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (שמות לג, ז), "וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן... וְקָם כָּל הָעָם וכו'" (שם לג, י) אח"ז כתוב בסוף,  המשפט האחרון בפסוק האחרון של הפרשה הזאת: "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (שם לג, יא), בזה מסתיים הענין.

יש כאן שאלה פשוטה: מה הקשר כאן להביא את הענין הזה, שמשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל, מה זה קשור לענין? יש פה בנצי"ב בעמק דבר מהלך, משהו פלאי ממש, פלא והפלא מה שהוא אומר, הנצי"ב מתאר מה היה מצב של העם תיכף אחרי חטא העגל, בוא ננסה לחשוב, היה כאן מצב נוראי, העם היה מוכה וחבול והרוס ומפורק, היה חטא העגל, היה המצב ששלושת אלפים אנשים הרוגים, בפסוק אומר ע"ז "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע" (דברים לג, ט), היה מצב נוראי, היה שבירת הלוחות, איזה אכזבה, אחרי כל הציפיה וההמתנה לקבלת התורה, שבירת הלוחות, חטא העגל, עבדו עבודה זרה, המצב היה נוראי, הוא אומר, הוא מביא מהרמב"ן כבר, שמשה רבינו היה לו עבודה כל הארבעים יום האמצעיים; להכרית עבודה זרה מישראל, ולהתקין כל שבט במקומו, זה לשון הרמב"ן.

והנצי"ב מוסיף שהדבר מובן שלא מלאכת יום אחד היה, ולא שני ימים, שהרי נהרס בלי שום ספק שלום כל שבט על ידי הענין, וע"י שבירת הלוחות, וע"י שנהרגו שלושת אלפי איש, וכל זמן שלא שבו כל ישראל כמו שהיה לפני מתן תורה, דכתיב "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב), שהיה כאיש אחד בלב אחד ערב מתן תורה, לא היה אפשר לקבל לוחות אחרונות, והיה למשה רבינו עבודה רבה בכל שבט לפייס ולדבר ולהוכיח עד שישוב השלום, ואחר עבודתו בכל יום יצא מן המחנה אל האוהל שמחוץ למחנה, הוא גם מדקדק את זה בפסוקים, כתוב בפסוק "כְּצֵאת מֹשֶׁה" (שם לג, ח), הרי משה היה באוהל שמחוץ למחנה, אז מה זה כצאת משה, בשוב אל המחנה, הוא היה יוצא ונכנס, הוא לא כל הזמן היה באוהל שמחוץ למחנה, שם הוא קבע את אוהלו, אבל היה לו עבודה ציבורית גדולה, לסדר ולבנות מחדש את העם ואת כל המצב, כדי להגיע לשלימות שיהיו ראויים ללוחות אחרונות, זה חלק אחד שהנצי"ב מסביר.

עכשיו הוא אומר; למשה רבינו היה תלמיד חשוב; יהושע, יהושע הוא כבר היה גדול בשנים, לערך חמישים שנה, הוא היה בערך בגיל חמישים בשלב הזה של אחרי חטא העגל, וגם גדול בתורה בחכמה, והיה א"כ מועיל הרבה למשה אם היה הולך עמו למחנה בעושק בני אדם, היה יכול למשב"ק את משה רבינו ולעזור לו שם, צריך הרבה עסקים שם, וזה אידישקייט, זה הקמת היהדות, הכרתת עבודה זרה, לפייס את העם על שבירת הלוחות, לבנות הנהרסות ולטעת הנשמות, היה צריך שם הרבה עבודה, כמו שהוא מביא מהרמב"ן שהוא מתאר מה שהיה שם המצב, העם היה מוכה וחבול, זה היה עבודת הקודש.

אבל יהושע היה כנער, כמו שלא הגיע לפלגות ראובן, והטעם; שלא ימיש מתוך האוהל, והיו עסקיו לעמוד על התורה כמעיין הנובע, ולא לפנות משקידת לימודו לשום דבר, יהושע הזה, הפסוק מסיים, שאלנו; מה הפסוק מסיים אחרי כל הפרשה הזאת, ומשרתו יהושע בן נון לא ימיש מתוך האוהל, מה זה קשור לכל הסיפור שאחרי חטא העגל משה עוזב את המחנה, ונטע את אוהלו מחוץ למחנה וכל הסיפור שם, הסיום ומשרתו יהושע בן נון לא ימיש מתוך האוהל, מה זה קשור? הוא אומר; למרות שלמשה רבינו היתה עסקנות גדולה שהיתה מחוייבת המציאות, והיא היתה ההכנה ללוחות שניות, בלי זה לא היה לוחות אחרונות, בלי להחזיר את העם למצב של ערב לוחות ראשונות, ש'ויחן שם ישראל נגד ההר כאיש אחד בלב אחד', ושהם יהיו מטוהרים וראויים לקבלת הלוחות השניות, לא היה שייך שיהי' לוחות שניות, אז זה היה נושא חשוב מאוד, יהושע לא זז עם משה, איפה יהושע היה עם משה? רק בבית המדרש! איפה שמשה הולך להתעסק בעניני ציבור המחוייבים, שם יהושע לא נמצא, לא רואים אותו בתמונות איתו, בתמונות רואים את יהושע עם משה רבינו רק בביהמ"ד, בשיעור, בסדרים, כשמשה רבינו בחוץ יהושע שם לא נראה, לא רואים אותו ולא מזהים אותו שם.

"ובא זה הסיפור ללמד לדורות, כי כמה ראש הדור מחוייב להטריח בעת הריסות העם ליישב דעתם, אבל התלמיד הבא לקבל תורה מאותו גדול הדור, אין עליו להתפנות לשום דבר, במצוה שאפשר ע"י אחרים, כדאיתא בעירובין (עירובין סח,א) "אנא טרידנא בגירסאי", אין לי זמן לסדר את העירוב, היו צריכים שם לסדר את העירוב, אז אנא טרידנא בגירסאי, הוא מביא גם את הירושלמי, שר' אבהו שלח את בנו לטבריה ללמוד תורה, והוא עשה שם חסדים, הוא היה מחמיר, הוא עשה חסדים, שלח ליה האם אין קברים בקיסרין שאתה צריך ללכת לטבריה?! ומשו"ה כתיב לא ימיש, הנצי"ב מעיר הערה, הדיקדוק הלשון, ומשרתו יהושע בן נון לא ימיש מתוך האוהל, לכאורה היה צריך להיות כתוב, לא מש מתוך האוהל, הרי הפסוק מספר לנו סיפור שהוא לא מש מתוך האוהל, מה זה לא ימיש, היה צריך להיות כתוב לא מש, אלא ללמד שכך ראוי שלא ימיש מתוך האוהל עד שיגיע עיתו להנהיג את הדור.

היה בדיחה מהלכת בפוניבז' שהרב שך היה אומר, שביום הבחירות הרב שך אמר שגם בחורים צריכים לפעול, בישי"ג הוא אמר, שגם בחורים צריכים לעשות משהו בענין, להתעסק משהו בענין, יש איזשהו אברך גדול מתמיד בישיבה שהוא לא היה הולך, שאלו אותו; הרי הרב שך אמר? הוא ענה; אני דואג שיהי' מי שיחתום על הקול קורא, צריך גם שיהי' מישהו שיחתום על להצביע, אני עושה למען הבחירות את זה שיהי' בבוא העת מישהו שיחתום על להצביע לבחירות, כך הנצי"ב אומר; שכך ראוי שלא ימוש מתוך האוהל עד שיגיע עיתו להנהיג את הדור.

אחרי זה הוא מביא, וכך הוא מסיים, שיהושע נתברך מחמת זה, כדאיתא במנחות (צט,ב) ראה הקב"ה את יהושע שדברי תורה חביבים עליו ביותר, שנאמר "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (שמות לג, יא), אמר לו הקב"ה ליהושע כל כך חביבים עליך דברי תורה, "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ" (יהושע א, ח), יהושע הרוויח מכל הכיוונים האלה.

אתם יודעים עד כמה יהושע הרוויח מזה, תשמעו מדרש נפלא שכתוב על יהושע, ואחרי זה אנחנו נראה מה היה הרמה כל כך של יהושע שהוא הגיע לאן שהגיע, אבל תשמעו מה שכתוב במדרש, יש במדרש שמשה רבינו אמר; "יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה" (במדבר כז, טז), משה רבינו לפני מותו מבקש מהקב"ה, אז כתוב במדרש רבה (פנחס - פר' כא') הוא כותב כך; "אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי, בדין הוא שירשו בני את כבודי", משה רבינו רצה שהילדים שלו יהיו ממשיכים, הוא רצה שהבן שלו יהי' ממשיך, אז כך כתוב כאן במדרש שזה כך בדין ובזכות שבן של רב יהי' ממשיך והרב יכול לדרוש את זה, לא כתוב שזה תביעה על משה למה הוא דרש, רק כתוב שזה הגיע ליהושע, אבל לא כתוב שכאילו ע"פ מוסר צריך לא לדרוש את זה, כך כתוב במדרש, הרי השעה שאתבע צרכי, "אמר לו הקב"ה נוצר תאנה יאכל פריה, בניך ישבו ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שירתך, והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים, והוא פורס את המחצלאות, הואיל והוא שירתך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו, קח לך את יהושע בן נון, לקיים מה שנאמר "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ" (משלי כז, יח).

אתם יודעים מה הכוונה שיהושע סידר את הספסלים, אתם חושבים שיהושע היה מעכר, היה אוצר'ניק?! לא זה הפשט! אני אגיד לכם מה הפשט; יום אחד, בשלוש ורבע הרב שך הגיע לסדר, באותו יום עשו נקיון בביהמ"ד, בהיכל הישיבה בהפסקת צהריים, כל הסטנדרים היו מורמים מעל הספסלים, בשלוש ורבע מי שהיה מביט ממעוף ציפור על היכל הישיבה, רואים סטנדרים ופה ושם חורים, הבחורים המתמידים שבשלוש ורבע נמצאים הורידו את הסטנדרים של עצמם וישבו, ראו כך; נוף של סטנדרים ופה ושם חורים של העשרה ראשונים שהגיעו לסדר, הרב שך הגיע, הוא רואה סטנדרים, הוא מתחיל להוריד סטנדרים, אתם מבינים, הוא היה כבר מעל גיל תשעים, הוא כמעט התגלגל עם הסטנדר שהוא הוריד, הוא הולך להוריד סטנדרים, לסדר את האולם, טוב, כמובן ששמו לב לזה מיד הבחורים, אלו שראו מיד הזדעזעו, ותוך שתים שלוש דקות כל הסטנדרים באולם הישיבה היו מורדים, למה הוא הלך להוריד סטנדרים? למה הוא הלך לסדר הספסלים ולפרוס המחצלאות? בתור מאכעריות?! בתור שזה צורה של ביהמ"ד! מה, זה צורה של ביהמ"ד שסטנדרים נמצאים למעלה ומי שכן מגיע מוריד את הסטנדר?! אין צורה של ביהמ"ד בכזה צורה, הצורה של התורה של יהושע, היא לא היתה רק הללמוד עצמו, אלא שתהיה אווירה של ביהמ"ד, וחלק מהאווירה של ביהמ"ד; אם הספסלים לא מסודרים והגיעו ללמוד והסטנדרים למעלה, זה עושה רפיון, אז הוא סידר גם את הספסלים, זה הכל היה חלק מהלא ימיש מתוך האוהל, חלק מהאהבת תורה של יהושע, אז בדין הוא שיטול שכרו.

הזכרנו את הנצי"ב שאומר שיהושע, כשמשה רבינו הולך לעשות עסקי ציבור שם יהושע לא נמצא, יש עוד מקום שיהושע נזכר, ושם כתוב איפה הוא כן נמצא, מבהיל על הרעיון, בפר' משפטים, כשמשה רבינו עולה ההרה, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹקִים" (שמות כד, יב, יג), אומר רש"י; לא ידעתי מה טיבעו של יהושע כאן, מה יהושע עושה כאן? מה יהושע כאן בעסק? משה רבינו עולה כעת אל הר האלוקים, הרי הוא היה שם ארבעים יום וארבעים לילה, "הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ" (שם יט, כג), "גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא" (שם לד, ג), מה יש ליהושע לעשות כאן, לא ידעתי מה טיבעו של יהושע כאן, אומר רש"י; ואומר אני שהיה התלמיד מלווה לרב עד מקום הגבלת פני ההר, שאינו רשאי לילך מכאן והלאה, הוא ליווה את משה רבינו עד הרגע האחרון, הוא עוד יש לו מה לדבר איתו בלימוד, עד הרגע האחרון שמשה רבינו עולה למעלה יהושע מלווה אותו, ומשם והלאה; "וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱלֹקִים" (שמות כד, יג), ויהושע נטע שם אהלו והתעכב שם כל ארבעים יום, כדי שכשהרבה ירד מההר, ישר אני אוכל ללמוד ממנו.

אתם שומעים; איפה שמשה רבינו הולך להתעסק בעניני ציבור, שם למשב"ק ולהתעסק, אפי' בדברים שזה הכנה לקבלת התורה, וזה ממש הצלת הדור, וקידוש ה', ולהכרית את העבודה זרה, ולמנוע את הגזירות קשות וכו', שם יהושע לא נמצא, ראש הדור הוא צריך לעשות את זה, ראש הדור מוטל עליו עסקי ציבור, אבל הוא עוד לא הגיע לזה, הוא יושב ולומד, איפה שהוא יכול לקבל תורה ממשה רבינו הוא לא מפספס, אפי' לא ללוות אותו עד הרגע האחרון, ולהישאר תקוע שם ארבעים יום בבדידות, כדי שכשמשה ירד מההר הוא כבר יוכל לדבר איתו בלימוד בחזור, וזה מה שרש"י מסיים; שכן מצינו שכשירד משה; "וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה" (שמות לב, יז) - למדנו שלא היה יהושע עמהם. יהושע לא היה בכל העסק שם, בכל מה שקרה שם עם העגל הוא בכלל לא היה, הוא שמע את קול העם ברעה, ומשה שואל אותו, וקול מלחמה במחנה הוא אומר לו, "אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה, קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (שם לב, יח), ויהושע היה בהתבודדות שם באוהל ליד ההר, זה המציאות של יהושע.

יש במדרש רבה עוד חלק (שם) הפסוק אומר "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ" (משלי כז, יח), כתוב במדרש למה נמשלה תורה לתאנה? רוב האילנות; זית גפן תמרה נלקטים כאחד, התאנה נלקטת מעט מעט, בעזר השם זמן הבא ילמדו חזקת הבתים, כתוב שם שתאנה נלקטת מעט מעט, כל יום את התאנה שעוד אתמול היא היתה בוסר, היום היא מבשילה, כך התורה, היום לומד מעט, ומחר הוא לומד, לפי שאינה נלמדת לא בשנה ולא בשתיים, כך כתוב, לכן זה נמשל לתאנה.

עכשיו, בוא נראה מה היה עם יהושע, גם גמ' (ב"ב עה,א), הגמ' מביאה, כתוב כך על יהושע; "פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, זקנים שבאותו דור אמרו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה", כך כתוב בגמ', ברוח חיים על אבות, יש שם בפ' א' הגהה מהבן של ר' חיים וולוזינ'ר ר' איצל וולוזינ'ר, יש שם דבר מופלא מאוד, נעים לקרוא את הלשון, זה לשון מאוד מעניינת, הוא אומר כך; היה איש שהוא עשיר מנעוריו וידיו רב לו במסחר, עשיר גדול שהוא עושה הרבה עסקים והרבה מסחרים, הוא בא אל עיר מצער, הוא בא לאיזה עיר קטנה, עניים ודלים האנשים, ודרש מהם אנשים שיסייעוהו במסחרו כדי שיצליחו, הוא היה צריך עוזרים ומסייעים לעסקים שלו, והמה משיפלות ידיים לא שמעו לו, לא! למה ללכת?! לא היה נראה להם, אך אחד מהם עמס עליו משמרת העבודה, והנה לא ארכו הימים, והגיע העשיר ממסחרו לגרם המעלות, עלה במדרגות העושר, וגם האיש ההולך את העשיר היה לו נכסים רבים, ובאו שניהם לעיר מצער הנ"ל, ובחזור הם עברו דרך אותה עיר שמשם הוא לקח את העוזר שלו, וכבשו אנשי העיר את פניהם וטמנום מפני האיש מעירם מפני הבושה, הם היו בושים ונכלמים מפני האיש מהעיר שלהם שהלך עם העשיר ההוא, ושאל להם האיש מדוע ממני בוש תבושו, מפני אדוני האיש העשיר ממני אלף פעמים ככה, מדוע לא תבושו? למה ממני אתם מתביישים ומאדוני העשיר שהוא עשיר אלף פעמים ממני הם לא מתביישים? המה כן ענוהו; יען כי מדריגת אדונך הלוא מתת אלוקים היא, וכמעשה מסחרו לא היינו יכולים לעשות כי דלים ואביונים אנחנו, אבל למדריגתך הלוא כמוך כמונו היינו יכולים לעשות אף אם דלים אנחנו אם לא היינו ריקים נרפים ממלאכה, ואנחנו אז היינו מתכבדים, ועכשיו אנו חסרי לחם, ואתה שהיית גם אז נקלה, עתה אתה ברוך ה', בעל עושר רב, לכן ממך ניבוש וניכלם.

אומר ר' איצל וולוזינ'ר; זה המשל לזקנים שבאותו דור, הזקנים שבאותו דור הם זכרו את יהושע, ישבנו יחד בישיבה, הוא לא היה בעל כישרון הכי גדול, פני משה כחמה, חמה זה מקור האור, פני יהושע כפני לבנה, לבנה אין לה אור עצמי, כל האור של הלבנה זה מהחמה, לבנה גם אנחנו יכולנו להיות, אבל יהושע השקיע, לא ימיש מתוך האוהל, והוא היה מתאבק בתורתו של משה רבינו, והוא לא זז מהלימוד, והוא הגיע למה שהוא הגיע, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, הם לא דיברו על יהושע, על עצמם הם דיברו, אוי לבושה שלנו, יכולנו גם להיות, להיות יהושע גם אנחנו יכולנו להיות, כך הוא אומר: "ככל הדברים האלה כן הוא במדריגת משה רבינו עליו השלום, שבמדריגת משה רבינו אין שייך לקנאות בו או ליבוש ממנו, אחרי ישמח משה במתנת חלקו, חלק אלוקים ממעל, אשר בחינת משה היה גבוה למעלה, ומי יכול לעלות להר ה' כמשה, ומי יקום במקום קדוש, שורש נשמתו, אבל יהושע שזכה ע"י עמלו, הוא היה משרת משה, ולא היה מש מתוך האוהל, וע"י שהיה נוצר תאנה, ולכך אמר לו הקב"ה קח את יהושע כמובא במדרש הנ"ל, זה היו יכולים כולם לעשות כיהושע, לכן הוא אומר אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, וזהו שאמר פני משה כפני חמה, שאורו בעצמותו, אבל יהושע רק מחמת שהלך אצל משה, כמו הלבנה אצל החמה, ולא מש מעמלו, ונוצר תאנה יאכל פריה", עד כאן חלק אחד מה שרציתי לדבר היום, החלק מה שכתוב על יהושע.

הייתי רוצה להגיד עוד שלב, שכמדו' זה מאוד חשוב דווקא לזמן שלנו כעת, מסתמא כולם יודעים שלפני כמאתיים שנה קמה תנועת החסידות, והגאון יצא בחרמות נגד התנועה הזאת, היה 'וכל הגולה כמדורת אש', אי אפשר לתאר מה שהיה שם, קראתי פעם בספר זיכרון יעקב של ר' יעקב ליפשיץ, שהוא היה נאמן ביתו של ר' יצחק אלחנן, שהוא הכיר משפחות שעוד היה בהם איבה של כמה דורות, מיסוד החסידות, במחלוקת מה שהיתה בין חסידים למתנגדים אז, שעוד היתה בהם איבה כבושה, שהיתה להם מורשת שהסבא שלי רב עם הסבא שלו כבר, ואבא שלי המשיך לריב עם האבא שלו, ועכשיו אני רב עם הנכד, ז"א עוד בזמן ר' יצחק אלחנן, עוד היה קצת שיריים של המחלוקת והמריבות הנוראיות מה שהיו בנושא.

אבל החפץ חיים אמר, יש כמה ביטויים של החפץ חיים על הנושא של חסידים ומתנגדים, והייתי רוצה להגיד ולחזור על איזשהו משפט שאמר החפץ חיים, וצריך ללמוד את זה כמו שלומדים משנה ברורה, וכמו שלומדים ביאור הלכה, וכמו שלומדים חפץ חיים, וצריך ללמוד את זה, ונראה עד כמה יש לנו ללמוד מהמשפט הזה, החפץ חיים אמר; יהודי יגיע למעלה, שם לא מוכר הנושא הזה, הנושא הזה של חסידים ומתנגדים לא מוכר בשמיים, שואלים יהודי, אולי הזכרנו את זה כבר פעם, כל יהודי שמגיע למעלה שואלים אותו; קבעת עיתים לתורה? המלכת את חברך עליך בנחת? נשאת ונתת באמונה? יקחו שו"ע אור"ח סי' א', קיימת סעיף א'? סעיף ב', סעיף ג', סעיף ד', סימן ב', סימן ג', זה מה שקורה שם, חסידים ומתנגדים זה נושא לא מוכר.

מה המשמעות של נושא לא מוכר? הייתי רוצה לקרוא איזה קטע ממכתב מאליהו חלק ה' עמ' 226, הרב דסלר מספר על עצמו; נסעתי לעיירה אחת דרומה ללונדון, עלה ברעיוני; הן כמה ידיעות נתווספו לי, הן מאיזה תחנת רכבת נוסעים לשם, הדרך מהתחנה משם למחוז חפצי, ואמרתי בדרך מסעי אני הולך ומקבץ ידיעות רבות, ידיעות רבות אני מקבץ בדרך מסעי, אבל בהגיעי לשם לבית מועד לכל חי, מה תועלת בכל ידיעותי?! ואם גם ידעתי כל תחנות השידור של הרדיו, וכל הרחובות של לונדון מנצסטר וניו קסטל, וגיטסהד ועוד, הלוא אלה הם רק כמו תבן עפר וצרורות, איך אבוא עמהם בהיכל המלך?! מה צורך שם בהם?! והיינו מה שאמרו חז"ל (פסחים נ,א) "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", אשרי מי שמוחו תורה וליבו תורה, אוי למי שמוחו תבן, מי שליבו פחיתות וטומאה, עד כאן לשונו. ז"א אין בעיה בלהכיר ולהתמצאות בכבישים ומסלולים, ואיך מגיעים מכאן לכאן, אין בעיה, אבל זה לא עיקר.

הוא מביא בהמשך על המשנה (אבות א,טו): "עשה תורתך קבע" - הוא מביא שכתוב באבות דר' נתן: "כל העושה תורתו עיקר ומלאכתו טפילה עושים אותו עיקר לעולם הבא, וכל העושה תורתו טפילה ומלאכתו עיקר עושים אותו טפילה לעוה"ב" הוא אומר; אדם לא עשה עבירה, רק הוא לא עשה את התורה עיקר, אפי' אם הוא ראוי להיות בגן עדן הוא יהי' טפל, אם הוא לא הגיע לבטל כל עניניו בליבו לתורה, זהו טפילותו לעוה"ב.

אנחנו צריכים להתמצאות, אם צריך ליסוע לשבת גיבוש לנתיבות או לדרום, צריך לדעת איך מגיעים לשם, איך נוסעים ואיך חוזרים, ומתי מועדי האוטובוסים, ואם יש הסעה כזאת או הסעה כזאת, ואם יש אטרקציה כזאת או כזאת, בהחלט צריך לדעת את זה כדי שנדע לעשות את זה, רק השאלה היא; האם זה עיקר? האם זה תופס בלב או בראש מקום עיקרי או בתור אמצעי וצורך השעה, בהחלט צורך השעה זה כל מיני ענינים, וגם היות האדם איש מדיני, הוא צריך להכיר את הדרכים והרחובות, 'נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא', המציאות היא שאדם חי בעולם והוא מכיר ענינים, רק השאלה אם הוא מרגיש את עצמו; אני ברוך השם מכיר את כל הכבישים, ואת כל המסלולים, והוא מרגיש בזה איזה ערך, אם הוא שם לזה איזשהו ערך, הוא בבעיה, כל עוד שאין בזה ערך אלא זה רק אמצעי, אין בעיה, אבל אנחנו צריכים לדעת כל הזמן, האם אנחנו לא מתעסקים, ועוד בסערת נפש ובבעירה גדולה, ואנחנו בעצם התעסקנו בתבן עפר וצרורות!

הרב דסלר באיזה מקום, מספר על איזשהו עשיר גדול שברח מרוסיה, והוא לקח את כל הונו, היה לו ארגזים של אלפי אלפים שטרות של רובלים, של מאות רובלים, אלפי אלפים הוא הצליח להבריח איתו בארגזים, אבל באותו זמן היה התחלפות השילטון, אולי זה היה בזמן הקומניסטים וכל המהפכות שם, יום אחד המלכות ברוסיה ביטלה את הרובל, ולא בצורה שאפשר לבוא לבנק להחליף את זה לכסף החדש, אלא אכזריות כזאת, אין, הכסף הקודם איננו, זה הפך ונהיה כל הניירות לצור על פי צלוחיתו לעשיר הגדול הזה, יצא פלוני נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום בשבריר גזירת מלכות, שהרובלים נעלם מן האופק. [אני עוד זוכר שפעם הגיע איזה רוסי זקן לבקר את סבא שלי, שהוא גם היה ברוסיה, והוא הביא שם איזה כמה רובלים, עוד לפני, עוד מתקופת הצאר כשהם היו ילדים, הם עוד זכרו את זה, הוא הראה לו שיש לו עוד כמה שטרות מהתקופה הזאת שלפני הקומניזם, זקנים שנזכרים מה שהיה לפני 70 - 80 שנה, זה קצת מרגש אותם, וזה היום ניירות בעלמא] וההוא לקח ארגזים מלאים, והארגזים האלה לא שווים כלום.

אם אנחנו לא נכיר את ערך של כל דבר ומה עיקר ומה טפל, אנחנו בבעיה חמורה, אנחנו עלולים להגיע בסוף לשם עם ניירות, במקום להגיע עם ערך נגיע עם ניירות, זה לא פשוט, זה בעיה חמורה מאוד.

הוא גם מביא בעוד מקום,/ הרב דסלר מביא מילקוט, "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" (שמות יט, ה), זה גם כתוב על תורה, 'פנויים ועוסקים בדברי תורתי, ולא תהיו עוסקים בדברים אחרים', שואל הרב דסלר; מה זה שלא תהיו עוסקים בדברים אחרים? האם הבן אדם הזה לא אוכל ולא ישן?! הוא אומר; עסק, הוא מעשה בהתעניינות, דהיינו שלא תהיה בליבו התעניינות בדברים אחרים אפי' המותרים, לא הנושא כאן אם הוא עושה או לא עושה, אלא מה העסק שלו? מה העסקים שלו?

מי שהעסקים שלו זה תורה ומצוות והלכה ויראת שמים הוא עשיר גדול, כי תדעו לכם שלמעלה, מה שקורה למעלה, זה בעצם איך שהבן אדם כאן כך הוא שם, לפי ההשגות שלו כאן כך הוא שם, מי שכאן ההשגות שלו והעיקר שלו זה דברים מרוממים, זה תורה ויראת שמים ואהבת ה', הוא מגיע לשם, שם זה הסחורה המבוקשת, הוא שייך לעסק, הוא בעסק, מי שלא, כשהוא מגיע לשם הוא נשאר עם מצב הפחיתות שלו, ועיניו יוצאות מחוריהם, והוא לא מתחבר למה שקורה שם.

זה המציאות של כף הקלע, הוא לא מתחבר לשם, אין לו מה לעשות שם, זה 'עצמותיו מתגלגלים', אין לו מה לעשות, הוא לא שייך לזה, ושם כבר לא מתחדשים דברים, שם זה 'נוצר תאנה יאכל פריה', מה שאדם עשה כאן, שם הוא נמצא עם זה, עשה, עשה, מה שעשה עשוי, מה שלא עשה, לא עשוי, הדבר הזה הוא עיקר גדול.

יש לי שאלה; יהודי שנמצא באיזשהו מקום נידח בעולם, והיהודי הזה יושב ולומד בבלי ירושלמי ספרי ספרא, טור, שולחן ערוך, ולומד גם חובת הלבבות, שערי תשובה, ואורחות צדיקים, ומסילת ישרים, לומד הרבה, נשאל אותו; מה זה בני ברק? יאמר; יש איזה משנה שהיו מסובים בבני ברק, זה מה שהוא יודע על בני ברק, מה זה ירושלים? אני אומר בתפילה; 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', לא יודע מה זה ירושלמי ולא מה זה זה בני ברקי, והוא לא יודע עוד כל מיני נושאים מאוד ידועים או כל מיני נושאים מאוד בוערים, הוא לא יודע, פשוט לא מכיר, הוא לא יודע, מה הוא יכול לעשות, תינוק שנשבה, הוא לא יודע, והנה הוא יגיע באיזשהו שלב, אחרי אריכות ימים ושנים הוא יגיע לבית מועד לכל חי, ישאלו אותו; אוי וי חור בהשכלה, לא ידעת מה קורה בבני ברק?! לא ידעת מה קורה בירושלים?! ישאלו אותו כזאת שאלה?! חסר לו משהו?! אני שואל כזאת שאלה; הוא צריך לרדת עוד הפעם בגילגול להשלים משהו או שהוא מסודר?! הוא מסודר 'לעילא ולעילא מכל שירתא ותושבחתא'.

אבל יבואו האלה שבקיאים בכל הפרטי פרטים שבין חוג וחוג, ובין כל כת וכת, ובכל פרטי החדשות מה שיש, אבל כל מיני דברים חדשים עדיין לא הגיעו, טוב, יהודי תראה היום למדנו בחזקת, יצא לנו סוגיא של עדות מיוחדת, נסביר את זה, מה זה עדות מיוחדת? שאם יש עד אחד שמעיד פלוני לווה מנה ביום א', עוד עד מעיד על הלוואה נוספת שהיתה ביום אחר, יש מ"ד שעדות מיוחדת מיצטרפת, שתרוויהו אחד מנה קמסהדי, בס"ה יש כאן שני עדים, יגידו לו תשמע, הבן אדם הזה יגיע למעלה יגידו לו; תראה בגילגול הזה חסר לך, פה חסר לך יד, פה חסר לך רגל, פה חסר לך אבר כזה, פה זה פגום, בוא תרד לעוד סיבוב, נראה כמה סיבובים תצטרך לעשות, עד שע"י עדות מיוחדת יתחברו כל חלקי הפזל שלך, שיהיה כאן איזה תרוויהו אמנה קמסהדי, שיהי' בסוף איזה שתי עדים על מנה, שתגיע בסוף לשלימות, אין לך מה לעשות כאן, תחזור למטה, אולי תשלים את מה שהחסרת.

אבל הוא אומר; רגע, אבל התעסקתי, מה אתם מדברים, אתם יודעים במה התעסקתי?! ובאיזה אש קודש, ובקיום הדת?! לא מוכר, לא שייך למילון כאן, לא מוכר, הנושא לא מוכר, אם רבותיך הורו לך משהו לעשות? תעשה! רבותיך הורו לך; לדבר על הנושא?! לדון ולריב על הנושא?! להתווכח על הנושא?! זה לא מוכר, הנושא לא מוכר, אתם קולטים את הבושה וכלימה של אחד שחושב שהוא ממש מעמיד את הדת, והוא השגריר של הקב"ה בעולם, והוא מגיע לשם, לא מבינים על מה מדבר בכלל, מה עשית כאן?! על מה בילית את שעותיך?! על מה איבדת את זמנך?!

כתוב באר"י; שאחד שחטא באיזשהם דברים שקשורים לאיזשהו הנאות גוף, אם יש לו אח"ז רתיחת דם לתורה ולמצווה, זה מכפר לו, הוא אומר הרתחתי את דמי, הרתחת את דמך, למה? לשטויות והבלים! לדבר שהוא אש זרה אשר לא ציוה! לא זה מה שהוא רוצה, לא ביקשתי ממך, זה דבר שאנחנו צריכים לדעת, לדעת מה עיקר ומה טפל, וג"כ אם יש איזשהו נושאים, שבכ"ז לא כל אחד הוא בדרגה שהוא יכול להיות מנותק לגמרי, משהו, איזשהם פחים קטנים, איזשהו סיכומים ובדרך אגב, ולחזור לתלמודו, אבל לעשות מזה עיקר והתענינות זה בעיה חמורה, יהי' לו בעיה שם, עם איזה סחורה הוא יגיע לשם?! עם תבן עפר  וצרורות, צריך להגיע לשם עם סחורה טובה, הקב"ה יעזור שאתם באמת תמשיכו, כמו שבאמת אתם עושים תורתכם עיקר וכל ענינים האחרים טפל, ותעלו מעלה מעלה.