מעלת הכנסת אורחים דאברהם - המכסה אני מאברהם

בפרשת השבוע הפרשה מתחילה "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"; "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה" (בראשית יח, א-ב) וכו'. רש"י מביא: "הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים" - אז כל האנשים היו בבית, אנשים לא יוצאים החוצה, "ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא המלאכים עליו בדמות אנשים". אז אתם שומעים היה כזה שרב וכזה יום חם, שאחרי שהקב"ה כן רצה להביא אורחים כי אברהם כ"כ הצטער היו צריכים להביא מלאכים בשביל זה, בני אדם לא מסוגלים לצאת, כזה חום היה שהבנ"א היו ספונים בבתיהם ולא יוצאים, עד כדי שגם כשהקב"ה ראה שאברהם מצטער ולכן הוא כן הביא אורחים הוא היה צריך להביא מלאכים בשביל זה.

אז פה נשאלת השאלה אז למה אברהם אבינו הצטער, אברהם אבינו היה 'חסד לאברהם', הפלא ופלא! אברהם אבינו היה בעל חסד, ידוע, הבית שלו ארבע פתחים מארבע רוחות השמים וכל מה שכתוב על החסד לאברהם. אבל כל זה אם יש למי לעשות חסד, בוא נגיד; לפעמים בצדקה, אחד הוא לא מצא את העניים אבל יש עניים, ואם היום לא יצא לי לפגוש את העניים אבל יש עניים, אז עוד שייך מה להצטער; חבל שלא פגשתי את העני והייתי נותן לו כי למעשה יש עני וחסר לו, אבל באותו יום הרי העולם שובת העולם דומם כולם נמצאים בבית, אם כולם נמצאים בבית אין לאף אחד צורך, אז מה אתה מצטער? מה יש להצטער אם אף אחד לא צריך? זה לכאורה שאלה גדולה מאוד; למה אברהם אבינו הצטער?

יש כאן עוד כמה שאלות בענין, יש גם שאלה מאוד מפורסמת; הגמ' ב"ק בסוף ארבעה אבות מובא שירמיה קילל את אנשי ענתות "וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם" (ירמיהו יח, כג) - הגמ' אומרת (ב"ק טז,ב): "אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים" - גם כשהם יעשו צדקה ירמיה מקלל אותם שהם לא יפגשו עניים אמיתיים, הם יפגשו עניים מזוייפים, בנ"א שאינם מהוגנים ועושים את עצמם כעניים כדי שלא יהיה להם מצות צדקה, אז יש כאן שאלה כפולה: א' הרי "חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" (ברכות ו,א), אז מה היה הריוח בזה שיהיו עניים שאינם מהוגנים, אבל הרי למעשה הם חשבו לעשות צדקה, ואם מאיזה סיבה זה באמת פחות וזה לא שוה כשזה מישהו שלא נצרך, הרי גם אברהם אבינו היה באותו מצב לכאורה, אברהם אבינו ג"כ מי באו בסוף, מלאכים! המלאכים הרי לא צריכים שום דבר, הם כמו עניים שאינם מהוגנים הם לא היו צריכים שום דבר, מה אברהם אבינו הרויח בזה שבסוף באו מלאכים הרי זה אותו מצב כמו אנשי ענתות שבאו להם אנשים שאינם מהוגנים אנשים שלא צריכים? זה שאלה מפורסמת, האמת היא שהנמוקי יוסף שם מדבר משהו, אבל בוא נראה.

יש גמ' בב"מ (פו,ב) כתוב בגמ': "בשכר שלושה זכו לשלושה, בשכר "חֶמְאָה וְחָלָב" (בראשית יח, ח) זכו למן, בשכר "וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם" (שם) זכו לעמוד הענן, בשכר "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם" (בראשית יח, ד) זכו לבארה של מרים". כתוב כאן על כל דבר מה שהיה שם שהיה מזה תוצאות עצומות מה שאברהם אבינו עשה שם, על החמאה וחלב שהוא נתן בזכות זה עם ישראל קיבל מן, והוא עומד עליהם שהוא עמד עליהם לשמש אותם זכו לעמוד הענן שהוא הולך לפניהם מיישר להם את הדרך, ובשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים, כך כתוב בגמ'.

לכאורה צריך להבין; א"א הרי עשה כל הזמן חסדים, הרי א"א זה לא היה מעשה חסד היחיד שלו, הוא כל הזמן עשה חסדים, כאן היה כאן איזשהו חסד למי שלא צריך את זה בכלל, בעצם למלאכים שלא צריכים, ובדיוק פה כתוב על כל פעולה שהוא עשה איזה תוצאה עצומה שיצאה מכל פעולה, ואילו על כל ריבוי החסדים שלו לא כתוב לא מוזכר בחז"ל איזה תוצאות גדולות וברוכות יצא מזה, משמע כאילו שהיה כאן איזשהו משהו מיוחד כ"כ שזה הביא לכאלו תוצאות ברוכות ועצומות, מה הענין, למה דוקא בסיפור כאן יצא מזה כ"כ תוצאות גדולות ועצומות יותר מאשר כל עניני החסד שא"א עשה עם מי שבאמת צריך חסד? ובכלל, כל עניני החסד של א"א כתוב בתורה במלים ספורות: "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כא, לג), חז"ל דורשים "אשל" זה ר"ת אכילה שתיה לינה, זה החסד לאברהם שמוזכר בתורה, "אשל" זה רמז במילה אחת מקפלת אל כל עניני החסד של א"א, ואילו פה בסיפור כאן שכ"כ לא מובן מה הענין בזה, פה התורה כ"כ מאריכה בכל העשיה מה שהיה שם וכל הסיפור מה שהיה שם, משמע שהיה כאן איזשהו ענין גדול במיוחד! וגם כפי שהזכרנו שרואים את התוצאות הגדולות של זה, מה באמת הסוד הגדול של הענין?

אבל הפשט הוא, זה דברים שידועים ומפורסמים שכך מבארים את הענין הזה, הביאור בכל הענין הזה הוא כך; אדם בדר"כ כשהוא מיטיב עם אחרים, מה גורם לבן אדם להיטיב עם אחרים? הוא רואה מישהו שחסר לו משהו, הוא רואה עני או שהוא רואה איזה אורח שצריך אכסניה, יש כאן מצב שמעורר את הצורך, יש כאן מישהו נזקק, מישהו שחסר לו, מידת הרחמים מידת הטוב שקיים באדם גורם לו להשלים את החיסרון שיש לשני, השני צריך, השני נזקק, יש כאן משהו שמעורר את הצורך, יש כאן עני יש כאן אביון יש כאן אדם שאין לו מקום ללון, זה מעורר לאדם טוב לאדם שיש לו לב טוב, זה מעורר לו את המידות הטובות שלו את המידת הרחמים והחסד שלו, והוא הולך וחס על הבריות ומיטיב איתם ומרחם עליהם, זה הצורה הרגילה של חסד שהיא בודאי ענין גדול, כי הרי יש כאלה שהם אוטמים אוזניהם מזעקת דל ולא עוזרים לו, והוא לא אוטם אוזנו, אדם שיש לו מידות טובות כשהוא רואה את המצב שבעצם יש כאן מצב שזה יעורר את המידות הטובות שלו, זה באמת מעורר והוא משתמש במידות הטובות שלו כדי להיטיב עם מי שצריך טובה.

אבל דוקא כאן שבאמת היה מצב שאף אחד לא צריך, הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה כולם בבית, ואברהם אבינו שלישי למילה, הוא היה זקן, "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים" (בראשית לד, כה), זה לא מילה של תינוק זה מילה של אדם מבוגר, ולא סתם אדם מבוגר אלא אדם זקן כ"כ, והוא חסר לו לעשות הכנסת אורחים, מה היה חסר לו כאן? אין כאן על מי לרחם! כי אין כאן מישהו שצריך בכלל! לא שייך כאן את המידות טובות הרגילות של חנון ורחום ארך אפים וכל עניני חסד, לא שייך כאן כי אין מישהו שצריך בכלל, אבל אברהם היה בו את מידת בוראו; הרי ידוע הקב"ה ברא את העולם, כתוב למה הקב"ה ברא את העולם? מה היתה הסיבה שהקב"ה ברא את העולם? אז כתוב דבר ידוע ומפורסם, כי הקב"ה רצה להיטיב עם הבריות, הקב"ה כביכול הוא כולו טוב, הקב"ה הוא טוב, ולא היה במה הוא ישפיע את הטוב שבו, "מחוק הטוב להיטיב" כך כתוב בספרים, מרוב טובו הקב"ה רוצה להשפיע מההטבה שלו, וצריך שתהיה בריאה ועולם שיהיה למי להשפיע מטובו, והנה בצורה איך שהקב"ה הולך ומשפיע מטובו לא היה מישהו קודם שצריך את הטוב, שהרי עד שלא נבראו הברואים לא היו אנשים שהם חסרי טובה ונעדרי הטוב שהם צריכים שיתנו להם, אבל המידת ההטבה אומרת; למעשה אם יהיו אנשים שאני ייטיב איתם אני אעשה טוב, 'מחוק הטוב להיטיב' שהטוב חפץ להשפיע את כח הטוב שבו בלי קשר אם יש כעת מישהו שחסר לו, אלא עצם הטוב שבו גואה החוצה ומחפש איפה הוא יכול להיטיב, זה סוג טוב שמגיע ממעלה בעצם של האדם ומהתעוררות עצם הטוב שבו, לא שיש כאן איזה משהו מבחוץ שמעורר אותו להיטיב שיש כאן איזה מישהו שצריך טובה, שזה ודאי גם דבר חשוב מאוד שאם יש מישהו שיש כאן מצב שמעורר צורך לטוב והולכים ומיטיבים עם הנצרך לטובה, אבל יש מצב שאפילו בלי זה אלא עצם מידת ההטבה שקיימת היא מנסה לפרוץ החוצה ומחפשת איפה להיטיב, זה סוג דרגה אחרת! וזה בעצם ה'והלכת בדרכיו' הדרגה הכי גבוהה של חסד, שבלי איזשהו גירוי חיצוני שיש כאן מישהו שצריך, בעצם כח הטוב שקיים במידת הטוב שמחוק הטוב להיטיב, ובאמת שכזה סוג דרגת הטבה היא דרגה גבוהה מאוד, והיא הדרגה שהכי מעין הטוב של הקב"ה, שהוא יצר מצב של להיטיב לפני שהיה בכלל קודם מי שזקוק להטבה.

וזה המעלה של המעשה הגדול הזה של אברהם אבינו! שהיה באמת במעשה הזה משהו מיוחד שגילה איזשהו כח טוב כ"כ מיוחד, שאפילו כשאין מישהו שצריך אבל עצם הטוב שבו מחפש איפה הוא יכול להיטיב גם בלי שיש מישהו שצריך. ולכן כשיש כזה מעלה של טוב זה באמת סוג טוב שלא היה בכל המקרים האחרים, כי כל הויטע אשל בבאר שבע, כל הבית מלון של א"א זה היה לכאלה שזקוקים, זה ודאי חסד לאברהם זה מעלה גדולה מאוד, אבל יש כאן מישהו שצריך את זה, ופה כשא"א חיפש איפה הוא יוכל להשפיע מטובו גם כשאין מישהו שצריך יש בזה באמת מעלה מיוחדת, ולכן התורה מאריכה בזה כ"כ, כי זה באמת סוג מעלה הרבה יותר עליונה וחשובה מאשר כשיש איזשהו משהו שמגרה את עשיית החסד. וגם לכן הפעולות שנעשו שם יש להם כ"כ ברכה לדורות, כי הם פעולות מאוד מיוחדות שמגיעות מכח כ"כ חזק שיש לו כח השפעה לדורות.

וממילא גם מובן מה ההבדל בין אנשי ענתות לאברהם, כי א"א באמת כל הסיבה של כל הענין הזה זה היה באמת שהוא חיפש להיטיב, הטוב שבו חיפש איפה הוא יכול לצאת מהכח אל הפועל, כשבנ"א באמת מחפש להיטיב, ודאי היה שם עוד הרבה יותר, אבל בודאי שיש כאן וזה בכלל "חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" גם אם בסוף אלו שהגיעו לא צריכים את זה, ואדרבה מה שהקב"ה סיבב שכאן יהיו אפילו כאלה שלא צריכים את זה זה בעצם בא לסמל את החלק המיוחד שהיה כאן, לא שהיה כאן איזשהו מצב שבאמת הצריך, אלא זה חלק מהגילוי מילתא, אפילו שאברהם לא ידע, לפחות כשהוא קיבל אותם הוא לא ידע שהם מלאכים אבל זה ג"כ איזשהו כאילו לאות ולסמל שהיה כאן איזשהו רצון להיטיב בלי קשר לזה שיש כאן מישהו שצריך הטבה, וזה דוקא גודל רוממות המעשה הזה, אבל אנשי ענתות הם לא היו כאלו שהם חיפשו לעשות חסד ולעשות צדקה, כמובן שהם לא היו בדרגה של ללכת לחפש לעשות הטבה כי הטוב שבהם גואה החוצה, אבל לפעמים מה לעשות, מגיע איזשהו עני ודורש והם לא היו יכולים להתחמק ממנו, היו יותר רוצים שהוא לא יהיה להם שהוא לא יהיה לידם, הם לא רצו אותו בכלל הם לא חיפשו אותו, אבל בא איזה עני טרדן ומנדנד, ומה הוא יכול לעשות, לא נעים לו, הוא זורק לו איזשהו פרוטה, הוא בכלל לא אוחז ב'חשב לעשות מצוה' כי הוא בכלל לא חיפש את הצדקה, הוא היה יותר רוצה שלא יהיה לו את העני אבל אחרי שבא ולא נעים לו שם לעיני אחרים וכדו' נותן לו זורק לו איזה כסף, האדם הזה אי אפשר לקרוא לו חשב לעשות מצוה, רק אם למעשה זה היה מגיע הכסף הזה לידי עני ממש, רש"י מביא (דברים כד, יט - והוא מהספרי שם רפג') "נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה הרי הוא מתברך עליה" - שגם אדם שאיבד פרוטה ועני מצא את זה יש לו זכות מזה, כי למעשה מכספו נהנה עני, אבל ברגע שזה הגיע לאיזשהו עני שאינו מהוגן אז למעשה לא יצא כאן שום צדקה, ברצון אתה יותר רצית שבכלל לא לעשות את המצוה, אז אין לך כאן לא חשב ולא רצון ולא עשיה, אין לכם כלום, אין כלום אז לא הרווחתם כלום בכל מה שקרה כאן, זה ההבדל בין אנשי ענתות לכאן.

מענין שיש באבות דרבי נתן (נוסחא ב פרק יד פר' יד') (בנוסח א' ז-א) ממש כתוב מפורש כל מה שדיברנו, כתוב שם: "התחיל איוב משתבח ואומר; מה עשה אברהם אבינו ולא עשיתי אני" - איוב כך כתוב שם באד"נ הוא אמר איזה דברים טובים עשה א"א ואני לא עשיתי, גם אני הכנסתי אורחים ועשיתי צדקות כמו א"א, "אמר לו: איוב עד מתי אתה משתבח, אתה אם לא בא עני לתוך ביתך לא היית מרחם עליו, אבל אברהם לא עשה כן אלא מיום שלישי למילה הלך ועמד לו על פתח אהלו, שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום (בראשית י"ח א')" - אומר המדרש לא, איוב יש הבדל גדול בינך לא"א, אתה אם בא עני נתת לו אבל לא הלכת לחפש גם כשאין, ואברהם שלישי למילה הלך וישב לו על פתח אהלו, כך כתוב בחז"ל, זה ענין אחד, ענין גדול שבאמת אנחנו לומדים מהפרשה.

אבל בוא נראה מה זה שייך אצלנו; אתם חושבים שכדי להיות בעל חסד צריך לפתוח איזשהו אכסניה?! איזשהו בית התבשיל?! איזשהו הכנסת אורחים?! "טוב המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב" (כתובות קיא,ב) - המציאות היא שבין חברים שנמצאים יחד אם נותנים אחד לשני הרגשה טובה, זה עושה הרגשה טובה וזה מעורר הרגשה נעימה, זה נותן כח עצום זה מגביה את הנפש באופן שזה נותן כח בבחינת 'איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק', אי אפשר לתאר כמה חברה שחיים בשלום ובשלוה ובהארת פנים אחד לשני איזה השפעה ברוכה יש בזה לנותן ולמקבל ולכל הציבור ביחד, אי אפשר לתאר ובטוח שכל אחד מרגיש את זה, וקל וחומר כמה מידת פורענות יש כשאם ח"ו זה ההיפך, אם 'גדול המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב', אנחנו מבינים שגם במידת פורענות 'באפם הרגו איש', בקריצה או בדיבור אפשר לפגוע מאוד וזה פוגע מאוד, וזה יותר קשה מאשר פגיעה פיזית קשה פגיעה ריגשית, וזה דבר שקשור הן כלפי זה שעושים כלפיו את הטוב או הלא טוב, וגם מבחינת העושה, אנחנו יכולים להפעיל ולעלות ולהתעלות בכחות הטובים שלנו, ואנחנו יכולים להפעיל כחות לא טובים, אדם הוא בעל בחירה ויש בו כל מיני כחות, הוא בעל בחירה איזה כחות הוא יפעיל.

אנחנו צריכים לחשוב ע"ז כשאנחנו ברוך ה' חיים בחבורה זה מצב שאפשר לעשות כל הזמן, הרי אנחנו ברוך ה' יושבים ולומדים כל הזמן אבל שיהיה תורת חסד, יש תורה של חסד, אפשר לתאר איזה חסד אפשר לעשות בתוך תורה, בהארת פנים שאחד יאיר פנים לשני, שיכבדו אחד את השני, שיאירו פנים זה לזה גם בלימוד וגם בכל ההנהגה, אנחנו הרי מבני אברהם מזרע אברהם, זה אמור להיות כח גדול ועצום, ויש בזה כ"כ הרבה טוב וברכה, ואנחנו צריכים להתחזק בזה, זה נושא אחד שיש בפרשת השבוע.

יש עוד נושא שהוא נושא גדול מאוד, עוד נושא נפרד שהוא ג"כ ענין גדול מאוד וראוי לדעת את זה, כתוב בפסוק לפני שהקב"ה הפך את סדום: "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה"; "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית יח, יז-יח) הקב"ה אומר אני לא אספר לאברהם אבינו את מה שאני הולך לעשות?! אני צריך לספר, בשביל מה אני צריך לספר לו? בשביל מה הקב"ה צריך לספר לו, האם בשביל שידע את החדשות?! שידע את הנייעס שהולך להיות?! בשביל מה המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה, שצריך לספר לו, בשביל מה הוא צריך לדעת את זה? ברור שהכונה המכסה אני מאברהם כדי שאברהם אולי יתפלל ויעורר זכויות עליהם, ואולי זה ימנע את מידת הדין הגדולה מה שקרה בסוף, ובאמת א"א התפלל אולי יש חמישים צדיקים, יחסרון חמישה, ארבעים, שלושים, עשרים, זהו ואין כלום, אין אפילו עשרה צדיקים כלום אין, וכתוב שם אין קטיגור ואין סניגור והתהפכה סדום.

אז נשאלת השאלה; הקב"ה הרי ידע שאין כלום, אז מה היתה התועלת בזה שהקב"ה סיפר לאברהם, א"א ניסה ללמד זכות ולהשיג דרך אולי יש בסדום צדיקים ואז יהיה ונשאת לכל המקום בעבורם, ואין כלום, אז בשביל מה הקב"ה היה צריך לספר לו את זה, המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה, הקב"ה הרי יודע שבסוף יגמר הדין לחובה ואין שום צד זכות, אז מה יצא מכל הפרשה הזאת שהקב"ה מספר לאברהם ובסוף לא יצא כלום מכל הבקשות וכל התפילות של אברהם בסוף לא יצא מזה כלום? זה שאלה אחת.

ועוד שאלה; 'המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה', 'ואברהם היו יהיה לגוי גדול עצום ורב', מה הקשר בין 'ואברהם היו יהיה לגוי גדול עצום ורב' ל'המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה', ואם הוא לא יהיה גוי גדול עצום ורב, מה זה קשור אחד לשני? אז רש"י אומר; 'הואיל והזכירו בירכו', הזכירו לשבח, אבל למה זה דוקא כאן, האם כאן זה פעם ראשונה שמזכירים את אברהם?! משמע שהיה כאן איזשהו ענין פרטי ומיוחד בהקשר של המכסה אני מאברהם לזה שאברהם היו יהיה לגוי גדול עצום ורב?

אז יש כאן ווארט עצום ורעיון נשגב מאוד של הדובנער מגיד, שצריך לדעת את זה, וזה דבר שמסביר הרבה דברים, הדובנער מגיד אומר יסוד גדול מאוד, הוא אומר; 'אין תפילה שיהודי מתפלל ושהיא לא מביאה איזשהו תועלת', אין תפילה שלא יוצרת איזשהו תועלת בעצם התפילה - התפללו על חולה והחולה לא נרפא ומת, לפעמים יש הרגשה אז בשביל מה התפללנו, התפילה שהתפללו מעבר לעצם המעלה של תפילה שהיא שיהודי שמתפלל עומד לפני הקב"ה ומבקש שיש מעלה בעצם היותו מתפלל, אבל יש גם איזשהו תוצאה לתפילה הזאת והתפילה הזאת תועיל משהו, לא תמיד התפילה מועילה במקום או על הנושא שהתפללנו, אבל התפילה יוצרת איזשהו זכות שהיא תגן ותועיל באיזשהו שלב מן השלבים, או אפילו לפעמים באיזשהו דורות מאוחרים, אין תפילה שלא מועילה! כך הוא אומר.

עכשיו הוא אומר כך; אברהם אבינו התפלל אולי יש בסדום חמשים צדיקים ואז ונשאת לכל המקום בעבורם, והקב"ה אומר נעניתי לך אבל אין חמשים, מה היה כאן הנושא; מה המצב של סדום עם חמשים צדיקים, סדום עם חמשים צדיקים מתהפכת או לא מתהפכת? לפני התפילה של אברהם המצב היה שסדום עם חמשים צדיקים מתהפכת, אבל אחרי התפילה של אברהם, אברהם אבינו פעל בתפילה שסדום עם חמשים צדיקים 'ונשאתי לכל המקום בעבורם'. אחרי זה אברהם אבינו עורר עוד דרגה של רחמים; כשפחות מחמשים יחסרו חמישה, ארבעים, שלושים, עשרים, כל שלב אברהם אבינו יצר עוד הנהגה של רחמים מחודשת שאפילו אם יש רק עשרה צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם, עשרה צדיקים כבר אברהם אבינו פעל שונשאתי לכל המקום בעבורם, אבל כאן גם עשרה צדיקים לא היה, אז כאן לא היה נפקא מינה.

אבל עם ישראל יצא מאברהם אבינו, והגיע מצב במשך הדורות "כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ" (ישעיהו א, ט), היה מצב שעם ישראל הידרדר ונפל אבל היו בו עשרה צדיקים, כשאנחנו היינו במצב של סדום אבל כן היה עשרה צדיקים, אז בזכות התפילה של הסבא אברהם לא קרה לנו מה שקרה לסדום ועמורה. אומר הדובנער מגיד; זה הפשט "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה" "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם" - עם ישראל הנכדים של אברהם צריכים את התפילה הזאת, כי היה גלוי וידוע לפניו יתברך שיגיע מצב שעם ישראל ירד יתדרדר ויפול ויהיה בו רק צדיקים יחידים, ומה יהיה? יהיה להם כמהפכת סדום ועמורה? יהיה להם כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו? זה כמעט, זה רק כמעט, ואז מה יגן עליהם? התפילה של סבא אברהם! מה שאברהם התפלל הוא פעל בתפילה שלו מידת הרחמים כזאת, שונשאתי לכל המקום בעבורם אפילו בשלב שיש רק עשרה צדיקים.

אבל מה שזה שייך אצלנו לדעת שאין תפילה שלא פועלת! ולא תמיד התפילה נענית כעת ולפעמים זה לדורות מאוחרים, אבל גם כשהתפללנו על איזה מטרה מסויימת וזה לא התקבל, לפעמים בן מבקש מאבא והאבא לא מסכים, אבל כשבן מבקש מאבא והאבא לא מסכים לא יצא מזה כלום, אמנם הוא ג"כ היה לו תקשורת עם אבא שזה עצמו יש בזה מעלה, אבל אצל הקב"ה יש עוד משהו; שגם כשהוא אומר לא אבל משהו זה עושה וזה יועיל באיזשהו זמן עתידי, זה דבר שצריך לדעת אותו.

אבל פה יש עוד איזשהו שאלה; ואם יש בסדום חמשים צדיקים או ארבעים או שלושים או עשרים או עשרה, איך זה יהיה ונשאתי לכל המקום בעבורם, איך באמת מועילים כמה צדיקים בודדים להציל את סדום? אז פה יש באבן עזרא משפט הפלא ופלא, הוא אומר; כתוב בפסוק כשאברהם התפלל: "וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר" (בראשית יח, כו), אומר האבן עזרא מה הכונה בתוך העיר? שעובדים את ה' בפרהסיה! זה כל מה שהוא אומר, מאיפה האב"ע יודע שכונת הפסוק שעובדים את ה' בפרהסיה, יש כאן איזשהו כפל לשון, אתם ראיתם כזה צורת דיבור? אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר, אם אמצא בסדום חמשים צדיקים, אני מדבר על סדום אז מה זה סדום, זה לא העיר?! זה חוץ לעיר?! כשאני אומר אם אמצא בסדום חמשים צדיקים זה בסדום, אז מה זה הכפל לשון בתוך העיר, אולי יש באלעד בתוך העיר, אם יש באלעד זה בתוך העיר, בתוך זה באלעד אלא איפה, זה מחוץ לעיר?! אלא הכונה; ה'בתוך העיר' בא להגיד שעובדים את ה' בפרהסיה, אם הצדיקים האלה נמצאים במחתרת הם מתחבאים במערה כמו שעובדיה החביא שם את הנביאים במערה מאחאב, מה הקשר בינם לסדום?! איך הם יגנו על סדום?! אבל אם בסדום עדיין אפשר לעבוד את ה' בפרהסיה, עוד יכול להיות איזשהו פינה שעובדים את ה' בפרהסיה, יש איזשהו שייכות לסדום וזה יכול עוד לשנות את סדום, אז באמת יכול להיות באמת ונשאתי לכל המקום בעבורם, שהעשרה צדיקים האלה אולי עוד דרכם תתחולל מהפכה, וגם עצם הדבר שיש להם יכולת לעבוד את ה' בפרהסיה בסדום זה עוד נותן איזשהו צד זכות ויכולת תיקון לסדום.

וגם זה דבר שמאוד מאוד חשוב וכל אחד צריך להיות שגריר של הרעיון הזה, כל אחד מתלמידי הישיבה יש לו תפקיד, תדעו לכם! אתם יודעים מה זה סוד של ישיבה טובה, מה זה באמת הדבר שהכי מבטא מה זה ישיבה טובה? הדבר שהכי מבטא מה זה ישיבה טובה, זה האם המצב הוא שהאלה שבפרהסיה האלה שבישיבה הם הדומיננטים, האם זה האלה שהם המתמידים? האלה שהם הבעלי מידות טובות? האלה שהם יראי שמים? אם הם נמצאים בראש אם הם אלה שמככבים - זה נקרא ישיבה טובה! אם המצב הוא בישיבה שאלה שפחות טובים והרדודים יש להם במה, זה בעיה חמורה מאוד, הפרהסיה צריך להיות שאלה שבולטים, אלה שכולם מסתכלים עליהם מלמטה למעלה, צריך להיות האלה הבני עליה המעולים הבעלי תורה הבעלי מידות היראי שמים, אם הם אלה שבולטים בחברה אם כולם עיניהם נשואות אליהם והם המוערצים, זה נקרא ישיבה טובה, זה נקרא שהמקום הוא מקום שעולה, ואם יש מצב למשל שהמכערים הם תופסים מקום, זה לא מצב טוב.

תמיד היה ידוע, ר' חצק'ל, כך זה היה תמיד, זה עוד היה בזמן שאני למדתי בישיבה, אמרו שעדיין נשאר מר' חצק'ל הדבר הזה שהוא יצר בישיבה וג"כ שזה נשאר עשרות שנים אחרי שהוא נפטר, לא היה בישיבה בפוניבז' מושג של מעמד למישהו שהוא לא מיוחד בלימוד, אין כלום! אין שום ערך! היו כאלה שלצערינו יש בקטורת גם חלבנה, אין מה לעשות, אבל אף פעם הם לא תפסו מעמד, מעמד היה רק למי שלומד ובעל מידות וירא שמים, רק הם היה להם מעמד בישיבה, וזה דבר שכמובן סוחף לכיון החיובי, אם זה המצב זה סוחף מאוד את הציבור לכיון החיובי. ובזה כל אחד ואחד מבני הישיבה מוטל עליו להיות כזה! ולכבד ולרומם ושהאוירה תסחוף כל הזמן אך ורק לכיון החיובי, הדבר הזה יועיל לכולם; הוא יועיל לטובים להיות יותר טובים, ולאלה שבדרך להיות טובים ללכת במסלול הזה, זה דבר שיש לו השפעה עצומה וברוכה לכולם, אף אחד לא יהיה נפסד מזה, כולם יהיו רק מורווחים מזה.

המציאות היא ותסכימו איתי, כל אחד כאן יודע בלב את מה שאני כעת אומר; כשבחור לא מתנהג טוב, לא לומד או פוגע באחרים, הוא בסופו של דבר מרגיש רע אין לו מצב רוח, הוא מנסה לחפות ע"ז הוא מנסה להסתיר את זה, הוא מנסה אולי להבליט את עצמו באיזשהו צורה אבל בלב רע לו, ומה שבלב רע לו זה באמת סימן טוב, אוי ואבוי אם היה לו עוד טוב בלב, אם עוד היה לו טוב בלב איזה תיקוה יכול להיות לו, ברוך ה' שכשמישהו מתנהג לא טוב זה מוריד לו את המצב רוח, ולפעמים זה גורם לו להתנהג עוד יותר טוב מרוב שאין לו מצב רוח, אבל לפחות זה מראה שיש לו עוד איזה משהו טוב בזה שהוא מרגיש לא טוב בזה, הוא מרגיש שלא כך צריך להיות, אבל הדבר הזה צריך לעורר! אם אנחנו מרגישים שכשאנחנו מתנהגים לא טוב אנחנו מרגישים לא טוב, אנחנו לא נוכל לברוח מזה, והרי בסופו של דבר אנחנו רוצים להרגיש טוב, אנחנו לא נוכל לברוח מזה!

אתם יודעים מה שמפורסם; היה לרמב"ן איזשהו תלמיד שיצא לתרבות רעה, כך יש איזשהו מסורת על איזה סיפור, הוא פגש פעם את הרמב"ן אחרי שנים שכבר יצא לתרבות רעה, הוא אמר לרמב"ן; בגללך אני לא יכול ליהנות מהעולם הזה, אני נזכר בך בקדושה שלך, אני לא מצליח להשקיט ולכבות לי את מה שקיבלתי ממך, אני מרגיש שאני ריק, והוא לא מצליח, תלמיד של הרמב"ן לא מצליח להיות כמו 'נמשל כבהמות נדמו', כמה שהוא יצא לתרבות רעה והוא מנסה לכבות את האור שהוא קיבל מהרמב"ן הוא לא מצליח, הוא אומר; אתה רודף אחרי, אני לא מצליח להשתחרר ממך, הרמב"ן כ"כ השפיע וקידש לו את הנשמה שלו שהוא לא מצליח לכבות את זה לגמרי, אבל זה צריך לעורר! מה שכשאנחנו לא מתנהגים טוב אנחנו מרגישים רע זה הסימן הכי טוב, אתם יודעים כשמישהו מרגיש לא טוב זה סימן שיש בו עוד משהו חי, כשהוא לא מרגיש שהוא מרגיש לא טוב אז אין כאן חי מרגיש, מת אינו מרגיש כיון שמשהו מת אצלו, אם מרגישים לא טוב כשמתנהגים לא טוב זה סימן ברכה וזה צריך לעורר אותנו, וזה דבר שאף אחד לא יוכל להכחיש את זה, אין לו מצב רוח, ואחרי זה גם בבית ההנהגה לא טובה כי לא טוב לו, אבל אנחנו בעלי בחירה להיטיב את דרכנו ולהשקיע ולהתנהג טוב ואז אנחנו מרגישים טוב, אנחנו לא נוכל! כל מי שדרך כאן על מיפתן המקום וקיבל וימשיך לקבל הוא לא יוכל להרגיש טוב אם הוא לא יתנהג טוב, הוא לא יוכל להרגיש טוב במאה אחוז, ובודאי שכולם גם יתנהגו טוב, התנהגו טוב, ויעלו ויתעלו, ואז יהיה ברכה גדולה לפרט ולכלל ועליה והצלחה.