נסיון

הייתי רוצה לדבר היום בס"ד על הנושא של נסיונות, נסיונות זה דבר לא פשוט, נסיונות זה בעצם כולל את כל ענייני החיים, כולנו מכירים ודאי את הלשון של המסילת ישרים בפתיחתו (פר' א') "כי כל ענייני העולם בין לטוב בין למוטב הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד, השלוה מצד אחד והייסורים מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור". נסיונות הוא דבר שכולל את כל החיים, המושג של נסיונות הוא בכל פרטי החיים, בכל פרטי החיים האדם נמצא כל הזמן בבחירה, שהבחירה היא בעצם נסיון לאדם האם הוא יבחר בדרך הטובה או ח"ו בדרך הלא טובה, כל הזמן האדם בפרשת דרכים שזה בעצם נסיון בשבילו.

אבל אולי נתחיל קודם בנסיון על מושג יותר גדול, "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (בראשית כב, א) היה נסיון של העקידה, וכל המושג של נסיון עד כמה שזה קשור לבחירה הרגילה, שכל הבחירה הרגילה היא באופן שלאדם יש התמודדות בין שני צדדים, זה בעצם כל האדם, האדם בא כאן לעולם כדי להתמודד! אם אין התמודדות מה החכמה?!

היה פעם איזה אחד שהיה לו כל מיני נסיונות גדולים בכל מיני ענייני יצה"ר, הוא דיבר פעם עם ר' שלום שבדרון, היה מפורסם מאוד, והוא טייל איתו ודיבר איתו על ההתמודדויות והנסיונות, ותוך כדי הדיבורים הם עברו ליד איזה מקום שהיה מגרש כדור רגל, אז ר' שלום שואל אותו; מה עושים כאן? היה ריק באותה שעה, הוא אומר; פה משחקים כדור רגל, איך משחקים? כך וכך, ומי שמצליח להבקיע את השער, לתת בעיטה לכדור שיעבור את השער הוא מנצח, אמר לו ר' שלום; מה הבעיה, בוא תביא לי כדור ואני מיד מנצח?! הוא אומר; כבוד הרב זה לא חכמה, כשיש שם קבוצה שלימה שמתנגדת, שם אם מצליחים להבקיע זה חכמה, אז הוא אומר לו אתה שומע מה שאתה אומר, מתי זה נקרא ניצחון? כשיש התמודדות! כשאין התמודדות, שהשער פתוח ואתה נותן בעיטה לכדור, זה לא ניצחון, ניצחון זה כשיש התמודדות, זה הגבורה.

טוב מאוד, אנחנו יודעים שניצחון זה כשיש התמודדות, אבל אנחנו רוצים רגע להבין מה זה המשמעות של ניסיון מיוחד, באמת כעין ניסיון העקידה, "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" (שם), הראשונים מדברים הרבה, יש על זה הרבה בראשונים, מאריכים בפרשה בסוגיא רחבה מאוד ועמוקה מאוד, כל הנושא של ידיעה ובחירה, שֶׁמה שהקב"ה יודע מראש הוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, זה לא סתירה לבחירה, זה לא סתירה לבחירה מה שהקב"ה יודע מראש, כתוב בראשונים שמה שהקב"ה יודע מראש, עדיין הוא השאיר בחירה לאדם איך לבחור בטוב או ברע, ומה שהקב"ה יודע מראש זה כעין נבואה ויותר מנבואה, זה ענין אבל של נבואה וזה לא מחייב את האדם מה הוא יעשה, והקב"ה יודע מראש מה הוא יבחר, זה נושא רחב ועמוק מאוד, יש ע"ז רמב"ם וראב"ד ועוד ראשונים שמדברים ע"ז איך זה בדיוק עובד הנושא הזה, אבל יש נושא כזה. והתשובה הפשוטה שהידיעה של הקב"ה לא שוללת את הבחירה, כי זה ידיעה כנבואה מה האדם יבחור.

אבל מה זה המושג הנוסף שהקב"ה מנסה בן אדם, אחרי שאנחנו כבר יודעים שהכל זה בחירת האדם והקב"ה יודע מראש, מה הפשט שהקב"ה מנסה בן אדם, הקב"ה לא יודע מה האדם יבחור?! אז מה הפשט שהקב"ה מביא לאדם נסיון, הרי הקב"ה יודע מה יקרה ומה הוא יבחר? פֹּה יש שני מהלכים בראשונים מה זה המושג של נסיון אם הקב"ה יודע מראש:

הרמב"ן בפרשת העקידה הוא כותב שהמושג של נסיון זה לא מצד המנסה דהיינו הקב"ה אלא מצד המנוסה, ומה הכוונה מצד המנוסה? וודאי הקב"ה יודע מראש מה יבחר האדם, אבל ענין הנסיון הוא כדי להוציא מהכוח אל הפועל את הכוחות של האדם, כולנו יודעים שאדם שעושה כל מיני אימונים, התעמלויות, הוא נהיה יותר בעל כוח, אבל בזה שאני יכול לעשות התעמלות אז לא נהיה הכוח שהיה נהיה לי אם אני אעשה בפועל את ההתעמלות, זה פשוט, זה כל אחד מבין, מה שאני יכול לעשות התעמלות זה עוד לא יתן לי כרגע את הכוח שיהיה לי אם אני אעשה התעמלות, ורק כשאני אעשה בפועל אז יצא מהכוח אל הפועל הכוח שמתווסף באדם ע"י התעמלות, ה"ה מה שגלוי וידוע לפני הקב"ה שאני אעמוד בנסיון, זה עוד לא נותן לי את המעלה שצריך שאני בפועל אעמוד בנסיון, כי מה שהקב"ה יודע שאני יכול לעמוד בנסיון, אבל אנחנו הרי בעולם המעשה, העולם הזה זה עולם המעשה, זה לא עולם הרעיונות, והאדם נבחן בעשיה בפועל, לכן עד שהאדם לא מתמודד בפועל והוא מוציא מהכוח אל הפועל את הבחירה הטובה ואת העמידה בנסיון, אז הוא עוד לא רכש את המעלה והדרגה שזוכה לה רק אחרי שבהלכה למעשה בפועל ממש הוא התמודד ועמד בנסיון.

הרמב"ן כותב כך (בראשית כב, א): "כי רק ע"י הנסיון יהיה לו שכר מעשה טוב, לא שכר של לב טוב בלבד", לפני שעמד בנסיון אולי מגיע לו שכר על הרצונות הטובים, על הכוונות הטובים, גם כוונות טובים, הקב"ה גם לא מקפח שכר כוונות טובות, אבל אינו דומה כוונה טובה למעשה טוב, כל אחד מבין, והוא אומר: "ודע כי ה' צדיק יבחן, כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, וכל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה" לתת לו שכר טוב על מעשה טוב, ולא רק שכר טוב על לב טוב, זה המושג של נסיונות, והרמב"ן כותב עוד משפט מאוד חשוב, הוא כותב, שהקב"ה אומר לאברהם אבינו אחרי העקידה, "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה" (שם כב, יב), הוא אומר רק עכשיו הקב"ה אומר שהוא ירא אלוקים, עד עכשיו הוא לא היה ירא אלוקים?! אומר הרמב"ן: "מתחילה היתה יראתו בכוח לא יצא לפועל במעשה הגדול הזה, ועתה נודעה במעשה והיה זכותו שלם, ותהי משכורותו שלימה מעם ה'", עכ"ל הרמב"ן. ז"א שלהגיע לכזאת דרגת יראה, שאדם הולך ומקריב, הולך לשחוט את הבן יחיד שלו בשביל הקב"ה, בן יחיד שנולד בגיל מאה, ללכת לשחוט אותו בשביל הקב"ה, תיכף נראה, זה סוג מעלה מיוחדת שלפני זה היתה אולי קיימת בכוונה אבל לא בעשיה, ומאחר שאנחנו כאן בעולם המעשה, עד שאדם לא עושה בפועל, עוד אין לו את המדריגה ואת המעלה העליונה של העשיה, זה כל אחד מבין, פשוט, שאם אני יבקש ממישהו איזה טובה והוא יעשה לי, עוד לא מגיע לו את התשלום ואת השכר שיהיה אחרי שאני יבקש והוא באמת יעשה, זה כל אחד מבין, וכתוב ברמב"ן שזה כל הענין של נסיון.

יש עוד פירוש בראשונים מה זה הענין של נסיון, יש ראשונים שמפרשים שנסיון זה לא מלשון בחינה, אלא מלשון רוממות, "וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס" (במדבר כא, ח) כתוב בנחש הנחושת, "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס" (תהלים ס, ו), שנסיון זה מלשון רוממות, ז"א שע"י הנסיון האדם מתרומם ומתעלה לדרגה שלא היתה קודם, זה אותו רעיון מה שאומר הרמב"ן רק הם מפרשים את זה שהמושג של נסיון אין ענינו בחינה, כי הרי הקב"ה יודע במה האדם יבחר, אלא ענינו לרומם, "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם", שהקב"ה רצה לרומם את אברהם ולהוציא מאברהם כוחות שהיו בכוח, להוציא אותם מהכוח אל הפועל, כמו הרמב"ן.

ז"א יש לנו שני פירושים, הרמב"ן אומר שענין הנסיונות זה מצד המנוּסֶה, ז"א הקב"ה יודע וודאי את הכל מראש, רק כדי שהאדם יוציא את הכל מהכוח אל הפועל, ויש ראשונים שמפרשים שנסיון זה בכלל לא ענין של בחינה, אלא ענין של רוממות.

יש עוד איזשהו מבט והסתכלות על נסיון, כדי שנבין מה קורה לנו כשאנחנו עומדים בנסיון, אתם יודעים שיש היום מושג של חיסונים, עושים זריקות! מה זה זריקת חיסון? מה עושים בעצם בזריקת חיסון הזאת? מה זה מועיל לאדם? הקב"ה ברא באדם כל מיני כוחות ונוגדנים לכל מיני חיידקים וזיהומים וחולאים שיש לאדם, אדם שאין לו את הנוגדנים הוא במצב קשה מאוד, כולכם מסתמא שמעתם שכשעושים לפעמים, ה' ירחם אדם שצריך הקרנות, והקרנות הם גם מחסלות את הנוגדנים, את הלוחמים, את החיילים שעומדים לשמור על הבריאות, עד כדי כך שאדם שעבר הקרנות הוא לפעמים מקבל איזה זיהום הכי קטן והוא יכול למות מזה, כי אין לו בגוף, ההקרנה הוא אינו מבחין בין צדיק לרשע, היא מכלה ושורפת הכל, והיא שורפת גם כוחות שהגוף צריך כדי להתנגד למחלות, וידוע לצערינו שהיו מקרים שאחרי הקרנות ההקרנה הצליחה אבל החולה בסוף מת כי קרה איזה זיהום קטן, לכן ממש שמים אותם, חולים שעברו הקרנות הם נמצאים, עד שהגוף מתחיל להתאושש ולייצר מחדש את הנוגדנים שמים אותם בבידוד ובשמירה נוראה, כדי שח"ו לא יקבלו איזה זיהום הכי קטן, בגלל שכל ענין רפואה לזיהומים הוא מיישך שייך לנוגדנים ששייכים לגוף האדם.

כעת דבר מענין מאוד, מה קורה כל פעם במחלה? השאלה מי יותר חזק, האם המחלה, זה כאן כוחות שלוחמים אחד עם השני, הזיהום, החיידקים הזיהומיים, הם לוחמים נגד הנוגדנים שנמצאים בגוף, מי שמנצח אז זה מה שקורה, לפעמים המחלה היא קשה והיא מנצחת את הנוגדנים והבן אדם, הזיהום מתפשט, והולך האדם אל בית עולמו.

מה זה חיסון? חיסון זה מזריקים לגוף את חיידקי המחלה במינון נמוך, שודאי יש כוח לגוף להתמודד, וזה גורם שהנוגדנים מתחזקים, כי מתוך המאבק שיש להם עם חיידקי המחלה שהם הוזרקו לגוף בצורה מוקטנת, אז ההתנגדות שהיתה לנוגדנים חיזקה את הנוגדנים, ועכשיו יש כוח בגוף להתמודד גם אם תבוא המחלה באופן חזק, כי הנוגדנים התחזקו, כך זה עובד, כך זה המציאות הטיבעית שעובד המושג של חיסון, לכן לפעמים אחרי חיסון יש חום, שיש לפעמים בעיקר בתינוקים שאחרי חיסון מקבלים חום, כי זה בעצם הזרקת המחלה ברמה מסוימת, וזה מחזק את הנוגדנים.

הענין של נסיון זה ענין כמו זריקת חיסון, כי הנסיון בעצם גורם לי להתמודד, מגיע לי איזשהו קושי וצריך להתמודד, אם אתמודד, אז אני חיזקתי בעצמי את הכוח המתנגד לדברים לא טובים כי אני התמודדתי, התמודדתי - התחזקתי והתחסנתי! עכשיו יהיה לי יותר קל לעמוד בנסיון הבא, ואולי גם יהיה לי יותר קל לעמוד בנסיון יותר קשה.

אתם יודעים שישראל היא מדינה מס' 1 בתיחכום של לוחמה בטרור, בלוחמה בטרור ישראל היא מדינה מס' 1 והיא מלמדת את כל העולם וכל מיני מדינות שיש שם בעיות טרור, ישראל יודעת לייבא רעיונות ושיטות ללוחמה בטרור, אנחנו כ"כ סובלים מהטרור, שהמציאות שיש לנו טרור זה חייב ללמוד מאוד איך מתמודדים עם טרור, וזה גם גרם שפיתחו כל מיני נוגדנים לטרור, עד שחלק גדול מההכנסות הצבאיות של המדינה זה בעניני לוחמה בטרור.

ידוע בעולם ששוויץ זה מדינה נייטרלית, הם אין להם מלחמות כבר מאות שנים, והעם השוויצי הוא עם קצת לא מספיק משופשף, הם לא, יש שם איזשהו יקיות מרובעת בלי שיפשוף כי אין להם התמודדויות, הם לא מתמודדים, אז זה תרתי לריעותא, גם הריבוע שקיים בהם בעצם האופי, וגם שהם אף פעם לא מתמודדים, אין להם את השיפשוף, חסר להם את השיפשוף שקיים בשאר אומות, יחסית לגויים אחרים, מתוך שאין להם התמודדות, הכל הולך על מי מנוחות, התמודדות משפשפת ומחשלת את האדם, וזה הענין של נסיון.

בוא נראה כעת כמה דרכים ועצות לעמידה בנסיונות, הרבה פעמים יש איזשהו הרגשה לבן אדם, וזה מאוד חשוב לדעת את זה, יש איזה הרגשה לבן אדם, טוב אני רוצה להתמודד, אז אני אלך על הגבול ואני יוכיח את עצמי, אז אני מרגיש גיבור, אני יוכיח את עצמי שהתמודדתי, כך יש כזה הרגשה לאדם הרבה פעמים שנוח לו לא לימנע ממצב של נסיון כדי להוכיח לעצמו אני אקרא ולא אטה, אני אקרא לאור הנר ואני לא אטה, החכמה שאני לא אקרא לאור הנר?! אני אקרא ולא אטה!

החזו"א כותב באיזה איגרת, הוא כותב דבר כזה, אדם שיש לו סכום גדול של כסף, הוא ילך עם זה למקום שיש צד קטן שיגנבו לו, כדי להוכיח את עצמו שהוא יכול להתמודד ושלא יגנבו לו?! הוא אומר; כל אדם שיש לו איזשהו אוצר יקר, הוא הולך הרבה סיבובים ולא להגיע למקום שיש חשש הכי רחוק שמא זה יגנב, כך טבע האדם הפשוט, והוא לא יאמר אני יוכיח שאני יודע להתמודד ולא יגנבו, כשיש לאדם אוצר יקר הוא מונע את עצמו מכל צד הכי קלוש ורחוק של אפשרות של אובדן או גניבה של האוצר היקר - אומר החזו"א יהודי שיודע את ערך  וחשיבות, וההפסד והאבדון, הערך של אי היכשלות, ואת ההפסד וההאבדון של להיכשל באיזשהו חשש של הלכה או עבירה, לא יתכן שהוא יגיד; אני אעמיד את עצמי במצב של נסיון כדי להוכיח את עצמי, כי אדם שיש לו אוצר יקר לא מעמיד את עצמו במצב של נסיון.

עכשיו בוא נשאל שאלה, מי באמת עלה ונתעלה יותר? בוא נשאל שאלה, היו שני יהודים היה להם איזשהו נסיון מסוים, אחד אמר אני אברח מהחשש של הנסיון, הוא עשה איזה מסלול עוקף כדי שלא יהיה לו התמודדות קשה, והשני אמר אני אוכיח את עצמי, הלך ושם את עצמו במצב הקשה של ההתמודדות והצליח, מי עלה ונתעלה יותר, מי משניהם בבדיעבד עלה ונתעלה יותר? אתם יודעים מי עלה ונתעלה יותר, זה שהלך מסביב, כי הוא הראה את הירא"ש האמיתית שלו, הוא הראה כמה זהירות יש לו באמת מלהיכשל, השני עשה איזשהו תרגיל יפה, אני לא אומר הוא גם הוכיח איזה תרגיל, אבל הוא לא הוכיח כמה ירא"ש יש לו, או כמה חשוב לו באמת הלכה, כי אנחנו רואים שאחד שחשוב לו, עובדה, למה אחד שיש לו הרבה כסף בכיס, הוא לא ילך למקום שיש חשש של כייסים?! הוא ילך סיבובים שלימים כדי לא להגיע לכזה חשש, אז לדעת שזה לא רק, טוב, אולי בסוף אני אפול אז יותר כדאי לי לברוח מהנסיון, אלא שני בנ"א באותם נתונים בדיוק, ואחד עשה מסלול עוקף 'סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תיקרב' ואחד העמיד את עצמו במצב של התמודדות וניצח ולא נפל, ברוך ה' לא ניכשל, בכ"ז זה שעשה את המסלול עוקף הוא בכ"ז יותר חכם והוא יותר עלה ונתעלה, עליו יותר יכריז הקב"ה עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, הוא לא מחפש, פה הוא באמת מחפש ירא"ש כי חשוב לו באמת הלכה, לא חשוב לו להוכיח לעצמו שהוא ניצח, והוא עוד הוכיח לעצמו יותר.

הרב דסלר מביא; (ח"ג 293 - עצה לתשובה) יש עיצה - לשרוף את הגשרים! והוא מביא את הרעיון הזה בנוסח שלו, "לשרוף את הגשרים", ז"א לשרוף את האפשרויות של הכישלון, הוא אומר, רואים בתורה, "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז), הוא אומר: מה התורה פה מגלה לנו? שווה ליצור מצב שאין אפשרות לכישלון! אולי הפוך, אנחנו נלך דרך ארץ פלישתים, ונוכיח את עצמינו שאנחנו עומדים בנסיון, לא, לא נחם אלוקים דרך ארץ פלישתים, הקב"ה הלך לעשות מסלול עוקף כדי למנוע את האפשרות של כישלון, ז"א זה הן הן הדברים, הוא מביא כאן מקור מהתורה שהדרך הנכונה והישרה שיבור לו האדם זה למנוע את עצמו מנסיון, ולא להגיד; אני ישים את עצמי במצב של נסיון ואני יוכיח את עצמי.

יש בדבר הזה גם עוד רעיון שיכול לעזור לנו, אנחנו לא יכולים תמיד לשער לגמרי מה יקרה כשנהיה באמת בהתמודדות, הרבה פעמים כשבן אדם מחוץ להתמודדות, הוא תמיד מרגיש; כן אני וודאי יצליח! איך הוא יודע שהוא ודאי יצליח, הרי אתה עוד לא היית במצב עצמו?! אדם לא יכול לשער מראש! זה עוד חיזוק למה לא כדאי לעשות את זה, אדם לא יכול לשער מראש לפני שמגיע ההתמודדות בשטח, את המה יקרה כשהוא יגיע, את מה שהוא כעת משער לעצמו, לא, אני יכול כעת ללכת על הגבול ואני לא יחצה את הגבול, אני לא אפול, שידע שהרבה פעמים הוא מרמה את עצמו, כעת הוא נמצא מחוץ למצב של ההתמודדות, והוא לא יכול לדעת מה יקרה כשהוא יהיה בפועל במצב של ההתמודדות, גם אם הוא מאה אחוז יודע מה יקרה במצב של ההתמודדות, אעפ"כ הדרך הישרה שאמרנו, לימנע, "סחור סחור אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב" (ע"ז נט,א), אבל יש כאן עוד התבוננות שהיא וודאי גם נכונה, שאנחנו צריכים לא לרמות את עצמינו, ואנחנו לא יכולים תמיד, זה לא חכמה להגיד לפני שאני הגעתי למצב של הנסיון, להיות בטוח שאני אעמוד, כי אני כרגע עוד לפני הנסיון, ומי יודע האם ההשערה שלי היא מדוייקת או לא?!

וגם עוד נקודה שתחזק אותנו בדבר הזה, צריך לדעת בכללות שכל המושג של נסיונות, כתוב בגמ' בגיטין (מג,א): "אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם". במציאות החיים, מה שהזכרנו קודם, מה שנותן לנו את הכוחות, "אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם", ז"א כך, התפקיד של האדם זה להילחם ולהיתמודד, לא תמיד התפקיד שלנו זה להביא את הניצחון בפועל, זה כבר לא תלוי בנו, אנחנו צריכים לעשות את שלנו, והמציאות שאדם כשקורה לו איזה נסיון הוא מפיק לקח, הוא יודע להפיק לקח איך פעם הבאה לא ליפול.

בזיכרוני כשהיינו צעירים, אצל ההורים שלי יש שם איזשהו תנור שהוא נראה, היום אין כאלו תנורים, אבל תנור עם ארובה כזה, שהוא משמש כעין איזשהו שידה, מניחים ע"ז דברים וכדו', ובחורף לפעמים מדליקים את זה, והיה לנו ילדה קטנה, והיא היתה רגילה תמיד כאילו לשחק סביבות התנור הזה, והיא לא הבינה לגמרי שזה תנור, ופעם אחת אני הגעתי לשם והתנור דלק, אמרתי; מה אני אעשה כדי שהיא תבין שזה כעת חם? ואם היא תיגע בזה כדי לחבק את זה, אתם יודעים מה יקרה מהחיבוק, לחבק תנור?! מה עשיתי? כשהיא עברה שם ליד, אני בלי כוונה דחפתי אותה לכיון התנור, והיה לה חם, אוֹי, זה כואב, אבל לא במצב של כוויה, זהו עכשיו היא כבר נזהרה, מעכשיו היא כבר נזהרה לבד, היא לא הרגישה שעשיתי לה את זה בכוונה, ח"ו, אבל זה היה 'אין אדם עומד על דברי תורה אלא א"כ נכשל בהם', הכישלון הקטן הזה לימד ומלמד מה קורה אם יהיה כישלון יותר גדול ונזהרים.

לא שייך, אין עליה בלי שקורה גם כישלונות, אנחנו לא תמיד יודעים איך, הרעיון הזה, אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל בהם, זה דבר שמאוד יכול לעודד אותנו שגם אם קרה איזה מקרה ולא הצלחנו להתמודד, לדעת עדיין יש לנו מה להפיק לקח מזה, ולא הכוונה אוֹי וַי הפסדנו, אנחנו תמיד צריכים להוציא את הדבר החיובי ממה שקרה, הכישלון שקרה הוא כעת מאותת לי ומלמד אותי איך לא להיכשל עוד פעם, אני כבר מבין; שאם אני הולך במסלול הזה והזה אז אני רואה מה שקורה, עכשיו אני כבר צריך לפתוח עיניים ולדעת שהמסלול הזה משם זה הדרך שקרובה לגיהנום, לא לגן עדן, אז אני לא חוזר על המסלול הזה, ואין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהם, גם אם קורה כישלון הכישלון מלמד אותנו, והתפקיד העיקרי כשקורה כישלון, זה לא להתחיל להתבכיין ולהתמסכן ולהגיד אוֹי אני גרוע, תפיק לקח; מכאן לא מגיעים למקום טוב! אז אתה תלמד לא לעשות את זה, לא יתכן שיהיה ככלב שב על קיאו, וככסיל שונה באיוולתו, אנחנו צריכים להיות חכמים ולהפיק לקחים, איך לומדים בחיים? מפיקים לקחים מכל מיני תקלות או כישלונות שקורה בחיים איך לא לחזור ע"ז, אבל אם אנחנו כל הזמן נחזור על אותם טעויות, אנחנו באמת בבעיה.

עוד דבר אחד הייתי רוצה לפני שאנחנו מסיימים, הרב דסלר מביא גם את זה במכתב מאליהו בחלק ד', הוא מביא איזשהו עיצה גדולה שעוזרת לעמידה בנסיונות וזה פלא והפלא, יצא לי לא מזמן גם לראות מאמרים שחוקרי נפש הגיעו לרעיון הזה, והרב דסלר כבר מביא את הרעיון הזה מהסבא מקלם, דבר מבהיל! אתם שמעתם שיש היום שיטות טיפול בכל מיני מצוקות?! קוראים לזה דמיון מודרך! מה זה דמיון מודרך? היום לכל דבר יש לו מילים, מילים מפוצצות, "דמיון מודרך", דמיון מודרך הבעלי מוסר קוראים לזה כוח הציור, מה זה דמיון מודרך? דמיון מודרך זה הולך כך, נגיד אחד שיש לו איזה חרדות, יש לו איזה פחדים, אומרים לו; שב עם עצמך כששעתך שעת השקט, אולי אפי' תעצום עיניים ותדמיין שאתה נמצא במצב שמפחיד אותך, תחשוף את עצמך בדמיון למצב הכי גרוע מבחינתך, מה שאתה מפחד את הפחד הדמיוני, והוא נכנס ממש לפחד, והנה לא קרה כלום, והוא כך עושה עם עצמו כך וכך פעמים, והוא משתכנע שלא קורה כלום. עד כדי כך שיצא לי לראות איזה מאמר שחוקרי נפש חקרו ומצאו, שהתגובות של האדם במוח כשקורה הפחד בפועל או כשהוא מדמיין את הפחד הם זהות ממש, עד שהבדיקות לא יכול להבדיל בין מקרה שהפחד היה ממצב האמיתי שמפחיד אותו לבין כשהוא הגיע לזה בדמיון, עד כדי כך!

אנחנו כעת נבין מה זה "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים" (פסחים קטז,ב) שאדם יכול להגיע לכזה רגש שהוא ממש חי בחוש את הדמיון כאילו הוא יצא ממצריים, זה הזכרנו פעם, הזכרנו אולי כמה פעמים, הרמב"ם כותב שאחד מהכוחות שיש בנפש זה כוח המדמה, אדם יש לו כוח לדמיין.

והרב דסלר מביא כאן דבר נורא, הוא מביא, מי היה עונה כזאת תשובה על כזאת שאלה?! הוא מביא שהסבא מקלם שואל במה השיגו האבות וכל גדולי העולם את מדריגתם, במה היה כוחם יפה מאיתנו, מכוחינו, מה הייתם אומרים, במה החפץ חיים היה יותר מיוחד מאחרים? במה כל גדולי הדורות היו מיוחדים מאחרים? מה תגידו?! הוא היה גאון יותר גדול! הוא היה ת"ח יותר גדול! לא זה מה שעונה הסבא מקלם, הוא אומר, והשיב; הם ידעו את הכוח האדיר שבציורי הלב!

אתם יודעים איזה סוג חיים היו להם?! באיזה סוג חיים חי הח"ח?! לא זוכר אם אמרתי לכם את זה פעם, יש סיפור מאוד מפורסם על הח"ח, שפעם בא איזה עשיר אמריקאי לח"ח והוא חשב מה זה, הרבאי הח"ח מסתמא הוא גר באיזה ארמון עם לישכה ועם רהיטים בסיגנון כפרי עתיק וכדו', כזה רבאי גדול, הוא מגיע והוא רואה שם, שולחן היה שם על שתי חביות, איזה פלטת עץ רעועה על שתי חביות, הוא שואל אותו; איפה הלישכה? איפה הבית? שואל אותו הח"ח; ואיפה הלישכה שלך? אני לא רואה איפה התנאים שלך, הוא אומר לו; אני כעת בדרך, אני לא בבית כעת, אמר לו הח"ח; גם אני בדרך! כך הח"ח ענה לו, מסתמא שמעתם את הסיפור הזה, מה אתם חושבים שזה היה איזה אמירה, אתה בדרך גם אני בדרך?! הח"ח לא וויתר על מותרות, הוא לא וויתר, הוא לא עסק בוויתורים, הוא לא עסק בחיי צער תחיה, העשיר הגדול כשהוא הולך בדרך גם כשהוא הולך במחלקה ראשונה, הוא קונה מקום ברכבת במחלקה ראשונה, עדיין זה כאין וכאפס לעומת מה שיש אצלו בבית, הוא מרגיש את עצמו מסכן בזה?! הוא בדרך!!! אין לו בדרך את הרצונות והצרכים שיש לו בבית, הח"ח חי כאן תשעים וכמה שנים והוא הרגיש בדרך, הוא לא מוותר על כלום, הוא פשוט בדרך, הוא לא צריך משהו אחר, אתם קולטים לעבור כך את החיים עם הרגשה אני בדרך, איזה סוג ארעיות יש לו לכל השטויות וההבלים, ובמה הוא עסוק? בתורה וירא"ש! וכל עניני העולם? זה בדרך! א"א, גם בדרך יש איזשהם תנאים, אי אפשר ללכת בדרך ולקרוס בדרך, אבל הוא חי בדרך, אתם מרגישים את המדריגה הזאת של לחיות בכזה דבר, הלוואי לפחות נדע להתרגש מלשמוע שילוד אישה יכול לחיות את כל החיים שלו ולהרגיש בדרך.

אז הסבא מקלם אומר דבר מבהיל; הוא אומר שמה ש, במה השיגו האבות הקדושים וכל גדולי העולם את מדריגתם, במה היה כוחם יפה מכוחינו? הוא עונה; בכוח הציור! הדבר הזה הוא דבר שרחב מאוד בכל עניני החיים, אתם מבינים?! אדם שלא מעסיק אותו שטויות ברמת העסק שמעסיק אותו תורה וירא"ש, ברמת הריחוק שלו ברגש מכל הבלי העולם, אדם כזה זה מלאך, מלאך בדמות אדם, זה לא רק נושא כמה הוא לומד וכמה הוא לא לומד, ובאיזה רמה הוא לומד, זה סוג בן אדם אחר לפי כוח הציור, אומר הרב דסלר; אדם יכול להשתמש עם כוח הציור לעמידה בנסיונות, מי שמכיר את עצמו שיש לו איזשהו כישלונות באיזשהו דברים, הוא יכול לדמיין לעצמו את מעלת העמידה בנסיון, את השכר טוב שיש למי שעומד בנסיון, את האבדון ואת התהום שיש אם נכשלים, כך הוא כותב: "היצה"ר יודע טוב את יסוד זה, כל מלחמתו תמיד היא בציורים ובדמיונות שבהם הוא לוכד את ליבנו ולוכד אותנו ברישתו, לא נוכל להילחם בו כי אם בנשק שלו, דהיינו להרבות ציורים לצד הקדושה, כך החזיקו הגדולים והצדיקים תמיד לנגד עיניהם את ציורי גן עדן, התענוג הנפלא שבדרך ה' ובזה ניצחו את יצרם, ועבדו נגד כל הנסיונות, הרי כל הגדות הש"ס והמדרשים מלאים ציורים חיים ומוחשיים ממש, אם אדם ילמדם היטב וישמרם בזיכרונו ויעלם על דמיונו יש בכוחם לפעול על ליבו בלי ספק" ע"כ.

זה הכוח של הציור, אדם שידמה ימינו כצל עובר, יש עוד עולם, יש חיים של אחרי החיים כאן, אנחנו כאן בפרוזדור, "עוה"ז דומה לפרוזדור, עוה"ב דומה לטרקלין, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין" (אבות ד-טז). אז המשנה מציירת כאן איזה ציור, האדם מצייר את זה לעצמו ומשנה את כל מציאות החיים אם הוא חי שכך זה החיים, אדם מצייר לעצמו שכל עניני החיים זה רק אמצעי ולא מטרה, ההבדל בין אדם שרואה את הכסף כמעמד או את הכסף כאמצעי, ההבדל ביניהם זה יותר מההבדל בין האדם לקוף, שני בנ"א נראים אותו דבר, אחד אצלו כסף זה מטרה למעמד וכבוד, ואחד אצלו כסף זה אמצעי למה שצריך, ההבדל בין שני הבנ"א האלה יותר מההבדל בין בן אדם לקוף, אתם מבינים מה זה כוח הציור?! זה כוח שג"כ כשאדם מצייר לעצמו את הרב טוב הצפון לו אם הוא ילך בדרך הטובה, ואת החושך והאבדון ואת התהום העמוקה אם הוא יפול, זה נותן לו הרבה כוחות, הקב"ה יעזור שכולנו נזכה לזה ותמיד נעמוד בנסיונות, ונעלה ונתעלה.