רוממות התורה

אנחנו הרי כידוע לפני שבועות, אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לשבועות - קבלת התורה. מה יותר מתאים מלדבר בתקופה זאת על מעלת התורה, אנחנו הרי כל היום ברוך ה' יושבים ולומדים, וברוך ה' באמת כמה מרנן את הלב לראות שברוך ה' כולם עולים ומתעלים, בוא נדבר קצת במעלת התורה.

"תלמוד תורה כנגד כולם" (פאה א-א) זה כתוב במשנה שאנחנו אומרים אותה כל בוקר. ננסה קצת להבין במעלת תלמוד תורה שהוא כנגד כולם, הוא כנגד כל המצוות, הוא חשוב יותר כנגד כל המצוות.

אולי בתור הקדמה כדי שנתחיל להבין מה בעצם תפקידינו ומה יעודינו, ולאן אנחנו יכולים להגיע; המציאות היא ובטוח שאת החלק הזה כל אחד מכיר, שיש הבדלי רמות בין בני אדם, וההבדלי רמות, פה כרגע לא נדבר על נושא של כוחות גוף, נפש, כישרונות וכאלה דברים. כרגע לא לסוג הבדלים האלה אנחנו הולכים לדבר כעת, על הבדלים של רמות בכוחות, בכישרונות, בכוחות הנפש, ברגשות, לא על הדברים האלה.

הייתי רוצה לדבר היום על הבדלי רמות אישיותיים, זאת אומרת רמה אישיותית של האדם; מי אתה? איזה דברים מענינים אותך? איזה דברים תופסים לך את הלב? איך היחס שלך לכל אשר נעשה תחת השמש? איך היחס שלך למציאות החיים ולמצבי החיים? מה הדבר העיקרי אצלך בחיים ומה הדבר הטפל? מה המטרה ומה האמצעי? שכל הדברים האלה זה לא קשור בכלל לכישרונות או לרמות של כוחות, זה קשור בעצם למציאות עצמה של האדם.

נגיד קודם כל את השלב הכי פשוט: אחד שחונך למידות טובות, קיבל חינוך בבית ובמקום שהוא לומד להתנהגות של מידות טובות - המציאות שאדם כזה הוא מתנהג בצורה טובה ונעימה לאחרים. אחד שחונך לכוחניות ולנקמנות - הוא סוג אחר של בנ"א. סיפר לי איזשהו ראש ישיבה אחד; שהוא יש לו איזושהי ישיבה קטנה באיזושהי עיירה נידחת בקצה הארץ. ומגיעים לשם כל מיני סוגים של בחורים מכל מיני סוגים, גם מחיידרים, וגם מבתי ספר של קירוב. שזה כזה צירוף של קיבוץ גלויות הישי"ק הזאת, ומכל מיני סיגנונות קיצוניים בשוני של חינוך. הוא אומר שלפעמים מגיעים בחורים כאלה; הם למדו באיזשהו בי"ס תורני, שנקרא תורני, ושבעצם רוצים לגדל אותם. אבל הם עוד חיים ברעיון למשל שאם חבר נתן לך מכה; אין על מה לדבר, כל הספק הוא אם אתה תחזיר לו כפל או ארבעה וחמישה, אין מה לדבר על משהו אחר, על פחות מזה אין על מה לדבר. מה פירוש?! "אם קדמך חברך בעדשים, קדמהו בפטומות" (בראשית רבה - לח,ג). כך כתוב; אם מישהו נתן לך מנה עדשים, מה אתה מחזיר לו? אתה לא מחזיר לו עדשים. אם הוא נתן לך מנה קטניות, כשאתה תארח אותו, אתה תיתן לו לשון וחרדל, כך כתוב - זה כתוב בצד הטוב. אז יש כאלה שלוקחים את זה גם לצד השני, נתן מכה יקבל ארבע אין על מה לדבר. את הרעיון הזה לוותר, עד שהוא מכניס להם את המושג הזה, שאצלנו המושג הזה של לוותר ברמות מסויימות, (יש גבול גם לוויתורים), הם בכלל לא מכירים את זה.

סוג הבדל כזה, זה הבדל ברמת האישיות של האדם. שזה לא קשור לכישרון, זה לא קשור לכוחות, זה קשור למצב אמיתי בעצם המהות של האדם. שסוג דבר כזה הוא קשור לחינוך למשל, איזה חינוך הוא קיבל, ופה אנחנו כולנו יודעים את החלק הזה, וראוי לנו לדעת את זה. כי באמת באדם עצמו קיימים כל מיני כוחות, כוחות טובים וכוחות לא טובים. כי קיים בנפש מידת הוותרנות, וקיים בנפש מידת הרחמנות והאהבה, וקיים גם מידת הנקמנות, ומידות לא טובות, הכל קיים. והשאלה לאיזה מהלך האדם מכניס את עצמו, מה המהלך שהוא בעצם חי, וזה יוצר הבדלים.

וכמו שכותב החזו"א באמונה וביטחון (א-י); שלפעמים יש שני בנ"א הם די נראים אולי אותו דבר, אבל מי שקצת מכיר רואה כאן כאילו שני סוגים, זה שני מינים, זה מין אחר. הדברים האלה זה הקדמה בדברים שהם ברמות פשוטות, זה ברמות פשוטות של אישיות אנושית, שאולי אפי' הדברים האלה הם במידה מסויימת בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה" (ויקרא רבה - ט,ג) אולי אפי' הדברים האלה זה עוד לפני המעלות המרוממות של יהודי, ושל ת"ח, זה עוד מעלות ברמה אנושית פשוטה, בבחינת דרך ארץ קדמה לתורה. שגם שמה הבדל בין שניים, יכול להיות כמעט כמו הבדל בין אדם לבעל חי, ממש כך. שתי בני אדם בצורה החיצונית הם נראים כמעט אותו דבר, וההבדל ביניהם הוא שמים וארץ כמו שני סוגים, כמו שני מינים. אבל בוא נראה כעת לאיזה רמות גבוהות יהודי יכול להגיע:

"תלמוד תורה כנגד כולם" (פאה א-א) - תלמוד תורה יותר גדול מכל המצוות. כתוב בגמ' "גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ,ב) בפשטות, יש חלק בלימוד שזה פשוט; איך נדע את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה - אם לומדים אז יודעים; אם לומדים אורח חיים - יודעים את עניני אורח חיים, לומדים חושן משפט - יודעים דיני ממונות, לומדים יורה דעה - יודעים איסור והיתר, אבן העזר - זה עניני אישות וכל עניני עריות, כל חלק וחלק בתורה, כל חלק בתורה שאנחנו לומדים - זה מלמד אותנו את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה. אבל החלק הזה הוא חלק לא עיקרי במצות ת"ת!

אתם יודעים ודאי, וכולם יודעים את החלק הזה, ש"נשים פטורות מתלמוד תורה" (קידושין לד,א). ומאידך גיסא נשים חייבות ללמוד את כל חלקי התורה שנוגעים להם הלכה למעשה, חוץ ממצוות עשה שהזמן גרמא שבזה יש הבדל בין אנשים לנשים. אבל בשאר כל חיובי התורה "השווה הכתוב אישה לאיש - לכל עונשים שבתורה, ולכל דינים שבתורה" (קידושין לה,א). אין הבדל בין אישה לאיש, והיא חייבת ללמוד אל כל עניני תורה שהם קשורים להלכה, שהיא תדע את הדרך אשר תלך בה ואת המעשה אשר תעשה. ומ"מ אישה פטורה מעצם מצות ת"ת.

ז"א שמעלת ת"ת, הת"ת כנגד כולם, זה לא מצד שעי"ז שלומדים אנחנו יודעים מה לעשות; את כל עניני לאווין ועשין, ודאורייתא ודרבנן, חיובים ופטורים, טומאה וטהרה, מותר ואסור. החלק הזה הוא החלק שהוא לא בגדר מצות תלמוד תורה, שהרי אישה פטורה מת"ת והיא חייבת ללמוד את הדברים האלה.

עד כדי כך, בוא נראה עד כמה החלק הזה שהוא חשוב מאוד מאוד, אבל לא הוא קובע את עיקר מעלת התורה. יש גמ' מפורסמת מאוד בנדרים (פא,א), כתוב בגמ' שם: "דאמר ר' יהודה אמר רב, מאי דכתיב "מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת" (ירמיהו ט, יא), דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב "וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי" (שם ט, יב), מאי על עזבם את תורתי אמר ר' יהודה אמר רב לומר שאין מברכים בתורה תחילה, לא ברכו ברכות התורה על זה אבדה הארץ. אז כולם שואלים: לא ברכו ברכות התורה, על זה מגיע שתאבד הארץ? אז כתוב במפרשים, יש שם בר"ן, ויש בעוד מפרשים שמרחיבים את זה; שהם לקחו את התורה רק בתור אמצעי - לא בתור מטרה! בתור אמצעי כדי לדעת את הדינים ואת ההלכות, והם לא ייקרו והחשיבו את התורה בתור דבר בפנ"ע. בתור הערך העליון של תורה בפנ"ע, שגם אם זה לא קשור להלכה למעשה יש את מעלת ת"ת שהיא כנגד כולם אפי' בדבר שלא קשור ללמעשה. אחות לוטן תמנע זה גם מצות ת"ת כמו ללמוד את הדברים הכי עמוקים, כל התורה כולה יש לה את מעלת ת"ת.

ולמה הם לא ברכו? כי הם לקחו את התורה רק בתור אמצעי, אז על אמצעי לא צריך לברך, כי זה רק בתור אמצעי והיכי תמצי, ואם אני אדע לבד מה לעשות אני לא צריך ללמוד, כך היה בתפיסה שלהם. ז"א שלא היה להם בכלל את החלק הזה של ת"ת; כי הרי אמרנו שנשים שהם רק לומדות כדי לדעת מה לעשות, הם לא נחשבות שחייבות בת"ת, אז אם הם לקחו את התורה כמו אצל נשים, אז ז"א שהם לא למדו תורה, הם השתמשו בזה רק בתור אמצעי. זה הכוונה לא ברכו בתורה תחילה, כך הפשט הפשוט.

אבל החתם סופר (שם בנדרים) אומר; שלא יתכן שהחלק של גדול ת"ת שהתלמוד מביא לידי מעשה, שהכוונה שע"י התלמוד אנחנו יודעים מה לעשות, כי הוא אומר שלא יתכן שסיבת הדבר יהיה יותר גדול מהמסוּבב. כי הרי מה פירוש, ת"ת גדול כי הוא מביא לידי מעשה, אז איך הוא יהי' יותר גדול מהמעשה עצמו, איך הוא יהי' יותר גדול מהמעשה עצמו אם כל מעלתו שהוא מביא לידי מעשה. שאם נפרש את הגמ' כפשוטה; גדול ת"ת שהתלמוד מביא לידי מעשה, שהכוונה היא שעי"ז שלומדים יודעים מה לעשות, אז למה זה יותר גדול מהעשיה עצמה, הרי באמת זה רק אמצעי לעשיה, אז למה זה יותר גדול מהעשיה עצמה?

אז החת"ס כותב כך; יש תורה לשם שמים ממש, אך אין כוונתו אלא לקיים המצוות ולדעת ההלכה האיך יעשה המעשה. וכיון שכל עצמו של אותו עסק איננו אלא כדי לקיים המצוה איננו עדיף מקיום המצוה גופיה "דבעידנא דלא עסיק בה לא מגנא ולא מצלא" (סוטה כא,א). אך עיקר מצות לימוד התורה הוא מצוה בפנ"ע, להגות בה יומם ולילה ולהעמיק ולעיין בכל תוצאותיה ומבואיה כי עמקו מחשבותיה, "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (ויקרא כו, ג) שתהיו עמלים בתורה (רש"י שם). לא לבד לידע המצוה בשעה שצריך לה, אלא דרוש וקבל שכר, היינו הדרשה עצמה היא השכר והנחת רוח לפני הקב"ה, וזהו עסק לשמה של תורה, לא על כוונה אחרת, והיא תורה המגנא ומצלא, כך כותב החת"ס.

אז מה כוונת הגמ' גדול ת"ת שהתלמוד מביא לידי מעשה? יש דבר מעניין מאוד, ראיתי מביאים שהמהר"ל כותב; שגדול ת"ת שהתלמוד מביא לידי מעשה, הכוונה היא שבעצם בתורה יש את השורש שממנו מגיעים המצוות. הרי המצוות זה  ההנהגה בפועל, אבל מה גרם לרעיון הזה שצריך לעשות את המצוה הזאת, המצוה זה כבר ההלכה למעשה מה תעשה, העשין והלאוין כל דבר שמה שמוטל על יהודי לעשות. אבל כאילו אם נגיד את זה אולי בשפה שלנו; המוח שהגה את הרעיון הזה, שכך ראוי לעשות וכך לא ראוי לעשות, זה באמת ודאי דבר נעלה ומרומם הרבה יותר מאשר העשיה בפועל, כי העשיה בפועל היא בעצם תוצאה של איזשהו שורש וסיבה עליונה מאוד, שכך ראוי לעשות וכך לא ראוי לעשות. שמונח בזה חכמה נפלאה, של בעצם של קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא, ואז נהיה גם ישראל חד הוא. הביצוע חוקים זה בסדר - יש שהמלך מחוקק חוקים, וכל אחד מהאזרחים צריך לבצע את החוקים. אבל המלך שחוקק את זה זה מעומק חכמתו, המלך רם ונישא שהוא חוקק חוקים, השורש של החוקים.

הלימוד של שורש החוקים, הוא בעצם חכמה עליונה, זה משהו מרומם הרבה לעילא ולעילא מאשר הקיום בפועל. כי הקיום בפועל, בסדר קיבלת הוראות, תעשה כך תעשה כך, אל תעשה כך, אל תעשה כך, בסדר, אפשר לבצע את זה גם ברמה הכי פשוטה, כי אתה קיבלת כעת הדרכה והוראות מה לא תעשה, מה כן תעשה. אבל השורש של הדברים הוא מגיע מאיזשהו משהו נאצל וגבוה מאוד, שהוא סיבה להגיע לחוקק את החוקים ואת המשפטים, ואת כל אשר מוטל עלינו לעשות.

זה הפשט אומר המהר"ל; גדול ת"ת שהתלמוד מביא לידי מעשה, הת"ת הוא גדול כ"כ כיון שיש בו משהו גדול כ"כ, שמהשורש העליון הגבוה הזה, ממנו השתלשל כל עניני העשין והלא תעשין, וכל עניני קיום התורה והמצוות. שזה השתלשל מאיזשהו שורש עליון שזה בעצם התורה, והתורה זה חכמתו יתברך. אז אחד שלומד תורה הוא בעצם מתעסק לא בהיכי תמצי לדעת מה לעשות, ודאי יש גם את החלק הזה, אבל לא החלק הזה הוא החלק המרומם. הוא בעצם הוא שותף במעשה בראשית, הוא שותף לקב"ה בחלק הכי עליון ומרומם, בחלק הכי עליון שממנו הגיע כל הלמעשה.

כמו שכל אחד מבין את ההבדל בין אחד שלומד ושומע שיעור של איזה שטיקל תורה מיוחד של ר' חיים, או של ר' שמעון והוא מבין את זה, הפלא ופלא. אבל מה ההבדל בין אחד שהיום לומד ר' חיים או ר' שמעון ומבין את זה לבין ר' חיים ור' שמעון שחידשו את זה, כל אחד מבין שההבדל ביניהם הוא שמים וארץ. זה הכוונה אומר המהר"ל; גדול ת"ת שהתלמוד מביא לידי מעשה - מי שלומד תורה יש לו שייכות לחלק העליון שממנו מגיע המעשה, הוא נהיה שותף לקב"ה, הרי "איסתכל באורייתא וברא עלמא" (זוהר תרומה - קסא-א) הוא נהיה שותף לקב"ה בשורש שממנו מגיע כל צורת הבריאה, וכל צורת התורה, וכל ההלכה למעשה.

והמציאות שבאמת אנחנו רואים אצל ת"ח שהם לומדי תורה - עולם המושגים שלהם הוא עולם אחר! זה לא אותו שפה בכלל, כשמדברים עם ת"ח שהוא דבוק בתורה, עולם המושגים שלו שונה. זה לא הבדל תרבות - זה הבדל אישיותי. כמו שדיברנו קודם ברמות האנושיות הפשוטות, הבדל בין אדם שחונך לכוחניות ונקמנות למשל, לאדם שחונך לוויתור ומידות טובות, שכל אחד מבין שזה שני סוגים. ההבדל בין ת"ח ליהודי רגיל זה הבדל בין רמות הרבה יותר גבוהות. ורואים שבכל המושגים, כשמדברים עם ת"ח; ההתייחסות שלו, והמושגים שלו, זה משהו גבוה ומרומם.

אתם יכולים לשאול כל מי שמדבר עם ת"ח גדולים, עם גדולי הדור, הוא הולך לשאול שאלה כשלא רק התשובה היא כן ולא, יש הזדמנות קצת מה לדון איתם. הוא חושב קודם מה הוא יגיד לי, אולי הוא יגיד לי כך, אולי הוא יגיד לי כך. פתאום הוא רואה שהוא אומר איזה משהו כאילו מרקיע אחר, מעולם אחר לגמרי, ורואים שמגיע כאן כאילו משהו מאיזהו מציאות של גן עדן גבוה, ממשהו שזה לא אני.

סיפר לי היום איזשהו יהודי שהוא מגיד שיעור באיזושהי ישיבה, הוא הלך לשאול את אחד מגדולי הדור; הוא רוצה לבקש קידום בישיבה, הוא מגיד שיעור אחה"צ והוא רוצה להיות מגיד שיעור בבוקר. אמר לו אותו גדול; אתה יודע שאחה"צ צריך יותר אומנות להחזיק בחורים מאשר בבוקר. כי בוקר זה עיון, יש יותר מרץ לזה, אבל להחזיק בחורים בבקיאות ולתת להם טעם זה אומנות יותר גדולה. אז אתה יודע שהרבצת תורה שלך אחה"צ היא ברמה יותר גדולה מאשר אם תהיה ר"מ בבוקר, כי אחה"צ צריך כוח יותר מיוחד להצליח לענין בחורים, ושיהי' להם חשק והתלהבות ללימוד - אז יש לך זכות של לְלַמֵד יותר גדול. אז אתה רוצה להחליף את זה בבוקר?! מה אתה צריך?! וכך הוא אמר לו את זה כדבר פשוט.

מאיפה מגיע כזה דבר? אתם קולטים רמה של בן אדם?! הוא חשב; אבל כך אני אחשב ר"מ עיון, זה יותר קידום אישי. הוא אמר לו; זה הקידום שלך, הרי אתה נושא את הזכות הזאת, שמלמד תורה לעמו ישראל, יש לך זכות של ללמד תורה, לגדל את הדור הבא של התלמידי חכמים. יש לך זכות יותר גדולה כי לא כ"כ מהר ימצאו, הוא אומר לו, ר"מ כמוך שמצליח כ"כ אחרי צהריים לעשות את זה. זה סוג הסתכלות של עולם יותר גבוה. זה לא פרט, זה משהו מלאכי, זה משהו פילאי. יש עוד מה לדבר, אבל התחלנו קצת.