עניני שידוכי בנות

הנושא הזה של שידוכים הוא נושא רחב מאוד, הוא כולל הרבה חלקים, זה דבר מורכב בעצם טבעו.

א. נקודה ראשונה! איך אמורה להיראות פגישה? כמה בחורה צריכה לבדוק בפגישה את תכונותיו מעלותיו וחסרונותיו של הבחור?

תשובה: נאמר קודם בקצרה, בשעת פגישה עכ"פ בראשונה ושניה לא אמורים כלל לבדוק את הבחור וכלל לא לכוין את השיחה לנושאים שנדע על ידיהם אם הוא מתאים לנו לנישואין או לאו, ורק אחר הפגישה נחשוב עם עצמנו האם בחור זה שנפגשנו עמו נוח לנו וטוב לנו או לא. ואם תשאל: אם לא נכוין את השיחה לדברים שיראו לנו מי הוא ומהו, היאך נכיר אותו?! תשובה: המציאות היא, בת שפוגשת בת מסמינר אחר באיזשהו אירוע של כמה סמינרים למשל וכדו', יצא לה בדיוק להיפגש עם בת מסמינר אחר שהיא לא מכירה אותה בכלל, ומתוקף הנסיבות הם היו ביחד ופיטפטו שעה שלמה, המציאות היא שאחרי אותה פגישה עם אותה בת היא יודעת לספר עליה הרבה דברים, היא לא התעסקה בפגישה הזאת בשום איבחון ובשום ראיון, ובכל זאת היא יודעת עליה הרבה דברים, ולמה? מפני שהמציאות היא שכששנים משוחחים שיחה טבעית במשך שעה, שעה וחצי, או שעתיים וכדו', אחרי זה יש לכל אחת הרבה מה לספר ומה להגיד על אותה אחת שאיתה היא דיברה.

ולא רק שאין צורך לבדוק את המדובר בפגישה, אלא אף עדיף שלא לבדוק, ומדוע, אם אפשר למה לא להוסיף ולבדוק? תשובה: שהמציאות היא שככל שהפגישה היתה יותר טבעית כך היא יודעת יותר מה לספר עליה.

מסיבה זאת צריך לדעת עוד דבר, שפגישה לא טוב שתהיה בצורה של ייצוגיות ובצורה של הופעה, שזה מפחית את הטבעיות של הפגישה, וככל שהפגישה היא יותר טבעית ושאתנהג בדיוק כמו שאני, כך הפגישה יותר תגלה לי ותגלה למי שמשוחח איתי האם אנחנו מתאימים או לא, בזמן הפגישה עצמה לא עסוקים לא בלהרשים, לא בייצוגיות, ולא באיבחונים, ולא בראיונים, לא בודקים כלל האם הוא מתאים לי או לא, רק "משוחחים" - ורק אחרי הפגישה יש מה לדון, האם אני הרגשתי נוח, והאם היה לי טוב או לא.

שאלה: וכי אין מה לבדוק בפגישות?! וכי אין נושאים או פרטים מסויימים הצריכים בדיקה?

אמנם בפגישות יותר מאוחרות יש צורך לפעמים לבדוק בפגישה בדבר מסוים, שלפעמים מכוח הפגישות הראשונות מתעוררים איזשהם שאלות, ולכך יש מקום בפגישה הבאה להעלות נושאים מסוימים ומחליפים דעות בנושאים האלה, אך גם אז צריך שתהיה שיחה טבעית על הנושא ולא בצורת חקירה ודרישה וע"י שהשיחה נוחה וזורמת יותר יהיה שייך להרגיש בצורה טבעית איפה השני אוחז. אבל הכלל העיקרי הוא! שבפגישה ככל שהפגישה יותר טבעית ממש עד כמה ששייך יותר מכירים את השני.

שאלה: איך הפגישה תהי' טבעית, וכי אנו מכירים אותו ורגילים אליו שנוכל לשוחח עימו בזרימה רגילה בין חבירות, הרי אפילו עם בת חדשה בכתה וכדומה לא מיד הכל זורם, ובפרט עם בנים שאיננו רגילות כלל לקשר עמם?

תשובה: יש לפעמים קצת התרגשות ומתח ולחץ ולא כל דבר הוא בשליטה, אבל ככל שהפגישה היא יותר טבעית כך יותר קולטים, וכך גם יותר נקלטים, ולכך גם נרשה לעצמינו להתרגש ולהילחץ כשכך אנו מרגישות, ואף בזה כיון שעתה המציאות הטבעית שלנו שאנו מתרגשות או לחוצות עדיף שלא נתאמץ להסתיר זאת אלא נתנהל כטבעיותינו בזמן זה, וזה אשר יועיל במשך הזמן לפוגג את המתח והלחץ יותר מכאשר ננסה להסתיר זאת [ובפרט שבלא"ה א"א באמת להסתיר זאת וזה נרגש]. זאת אומרת ככל שהבת תהי' יותר טבעית הבחור יותר יכיר וירגיש אותה וידע לחשוב האם נוח לו איתה, ואילו כשהיא לא טבעית הוא מרגיש- אני רואה כאן איזשהו הופעה מרשימה אבל עדיין לא קלטתי את מהותה של הבת עצמה, זה כלל בסיסי בפגישות ובצורת פגישות.

ב. נקודה נוספת! מהי מטרת הפגישות? לכאורה נראה לנו שמטרת הפגישות היא כדי להכיר ולבחון את הבחור בחכמה ביר"ש במידות וכו', אך אין זה נכון, אלא מטרת הפגישות היא לדבר אחד מאוד פשוט, והוא האם אני מרגישה נוח איתו או לא מרגישה נוח איתו, האם הי' נוח ונעים בתיקשורת, או היה כבד לי איתו בחינת 'וינהגהו בכבידות'. ולמה לא צריך לבדוק גם את שאר הדברים שחשוב שיהיו לבחור? הסיבה היא, שאת כל הבירורים הרי כבר עשו, ההורים ביררו, הרי לא מפגישים לפני שיש כבר את כל מה שצריך לברר, כך בדרך כלל, זה לא שפגישה אמורה לגלות לי בכלל את מהותו של הבחור, את זה יודעים כבר מכֹח הבירורים, התפקיד של הפגישה היא אך ורק לראות האם אנחנו מרגישים נוח ביחד, אלא אם כן בפגישה התגלו פתאום דברים אחרת ממה ששמענו, אבל זה גם דברים שמרגישים את זה ממילא בלי צורך באיבחונים ובדיקות, כי בעצם בתיקשורת שמתקשרים עם בן אדם שעה שעה וחצי או שעתיים קולטים אותו.

ג. דבר נוסף! כשאנחנו עומדים לחשוב מהו הדירוג של מעלות שהם הדברים הכי עיקריים ביחס לשידוך, כמובן שמידות טובות ושיהי' נוח ונעים עם הבן אדם זה בודאי הבסיס, אבל כשאנחנו מדברים מבחינה רוחנית מהו החלק הכי עיקרי? רוחניות כוללת כמה וכמה נושאים, אבל דבר אחד צריך לדעת, שהדבר הכי בסיסי ועיקרי הוא יראת שמים! יש הרבה דרגות ביראת שמים גם אצל בנים, ויש הרבה דרגות בירא"ש גם אצל בנות, והכל תלוי לפי הרמה של הבת ושל הבן. דהיינו, בת לא יכולה עם בחור שהוא בכמה קומות גבוה ממנה בירא"ש, זה לא מתאים ולא נדבק, וגם לא עם בחור שהוא פחות ממך ביראת שמים, שגם אם לבת אחרת בכתתך שהיא פחות ממך ביר"ש הוא מתאים ונפלא לך הוא לא מתאים כי את צריכה בחור שדרגת היר"ש מקבילה אלייך, וכשאותה חבירה כלה ומספרת לך על חוויותיה עם החתן שלה, את שמחה בשמחתה, אך את יודעת בלבך שלפי דרגתך ביראת שמים זה לא מתאים! ואת לא תנהגי כן עם חתנךְ. לכן בעיקר מה שבנות צריכות לדעת! רכשתם בסמינר ובבית במשך עבודה של שנים הרבה ירא"ש, כל בת צריכה להעריך את כל מה שהיא רכשה ולאן שהיא הגיעה, והיא צריכה לדעת לא להקל ראש בנושא הזה, לא שוה בשביל איזשהו ידידות נחמדה לוותר על כל המדריגה הרוחנית שלי, המציאות היא שירא"ש של כל בת ובת זה חלק עיקרי ונכבד מהאישיות שלה, ונושא זה של יראת שמים של הבחור זה לא נושא פרטי וקטן ששייך לוותר עליו, וזה גם לא נושא אישי שאני יכולה לסבור שיש לי יכולת להתמודד עם זה, אלא זה המשקל איך יראה אחרי זה הבית והילדים! ואיזה דור היא תעמיד!! תלוי בדרגת הירא"ש של הבית, לכן ירא"ש צריך להיות בראש סולם העדיפויות הרוחניות של מה שאנחנו מחפשות בבחור שאיתו אנחנו הולכים לבנות את הבית, מבחינת המעלות הרוחניות הירא"ש זה החלק הכי ברום המעלה, כל הדברים האחרים זה ודאי מעלות חשובות למאוד, אך ההכי חשוב והכי לעיכובא זה דרגת היר"ש.

ד. שאלה: מהו הדבר אשר יגרום לי להבין ולהרגיש שזה השידוך שלי, לכאורה ככל שאכיר ארגיש ואדע שהוא אכן בחור טוב ומיוחד נעלה ומרומם?

תשובה: לא נכון - צריך לדעת ולא לטעות בזה, עיקר המהות של שידוך זה התאמה, שיהי' התאמה בין הבן לבת וירגישו נוח אחד עם השני, אף אם אנחנו יודעים שהבת טובה והבחור טוב זה לא מספיק סיבה להיות כאן שידוך, אין כלל ששני טובים זה שידוך, "שידוך" זה התאמה! אפי' להבדיל לאידך גיסא, בת רעה עם בחור רע כשמתאימים זה לזה זה גם כן שידוך, זה שידוך רע אבל זה שידוך, בת טובה עם בחור טוב אבל הם לא מתאימים זה בכלל לא שידוך, זה לא שידוך, בשידוך דבר ראשון זה ההתאמה, והתאמה היינו שירגישו נוח זה עם זה, אם לא מרגישים נוח זה עם זה זה לא השידוך, גם אם זה הבחור הכי טוב בעולם והבת הכי טובה בעולם זה לא שידוך, בשידוך זה אם מרגישים נוח אחד עם השני, זה המהות של שידוך.

שאלה: מהו הדבר אשר יגרום לי להרגיש שאכן הוא מתאים לי? הרי יש הרבה דברים שאני רוצה שיהיה בו ובמה אתמקד?

תשובה: ראוי לדעת ביחס לבחור, הדבר העיקרי הגורם להתאמה הוא האופי של הבחור, שאר הדברים הם הרבה פחות חשובים, יש לדעת ולזכור שבסופו של דבר לאחר שוך כל החגיגות וכל האירועים והאירוסין והחתונה הולכים הבן והבת לחיות ביחד, והחיים שהם הולכים לחיות ביחד זה לא עם הייחוס, ולא עם החשיבות, ולא עם היופי, ולא עם הגובה, אלא הולכים לחיות עם האישיות, כל אחד מבני הזוג חי עם האישיות של השני, אמנם יש עוד דברים טובים שהייתי שמחה שיהיו אצל הבחור, אבל צריך לדעת שכל הדברים האחרים הם יכולים להיות 'בקשישים' ואם מבחינה אישיותית לא יהי' לנו נוח כל המעלות האחרות לא יוכלו לחפות, ולכן אנחנו צריכים לחשוב הרבה כשהולכים לשידוך להתמקד בעיקר על דברים שהם קשורים לחיים עצמם, דברים שהם לא קשורים לחיים עצמם הם יכולים להיות תוספות והשבחה אם נזכה לזה אבל לא הם אמות המידה אם לעשות את השידוך או לא, כי בסופו של דבר אני לא אחיה לא עם החשיבות, ולא עם הייחוס, ולא עם הכסף, וגם לא עם המראה, אלא אני אחיה עם האישיות של הבן אדם, על כן מה שאני צריכה להרגיש ולחשוב על עצמי הוא: האם נוח לי עם האישיות שלו, זה הדבר הכי עיקרי והכי מה שקובע.

ה. איך אנחנו מגיעים לידי החלטה? זה נושא בפני עצמו איך מגיעים לידי החלטה, להרבה יש קושי גדול להגיע להחלטה, והאמת היא שהקושי הזה להגיע לידי החלטה פעמים רבות הוא לאו דוקא בשידוך, לפעמים זה בקניית בגד וכדו', מה כ"כ קשה להגיע להחלטה? בנ"א היו רוצים להגיע להחלטה שההחלטה תהי' מאה אחוז, שהצד שבהחלטה יהיה ברור ומוכרח, אבל זהו בעיה גדולה, כי פעמים רבות מאוד אין השיקולים מוליכים לצד א' באופן ברור ויש צדדים לכאן ולכאן ומוטל על האדם להחליט, ובאמת איך נחליט? הנה הקב"ה ברא עולם שבו אנחנו ניצבים כל הזמן באיזשהם פרשיות דרכים, לפעמים הפרשיות דרכים הם ברמה של שתי סימטאות בשכונה, לפעמים זה ברמה עירונית, לפעמים זה בין עירוני, לפעמים זה כביש חוצה ישראל, אנחנו נמצאים כל הזמן בחיים בפרשיות דרכים, ואנחנו צריכים להחליט לאן אני פונה- ימינה או שמאלה, והמציאות היא שאנחנו ניצבים כל הזמן בחיים מול החלטות שאנחנו אמורים להחליט הרגע מה אנחנו עושים, ואנו היינו רוצים לבדוק ולנסות בשטח עד כמה הדבר הוא טוב ונכון ואח"כ להחליט, אך אנו נמצאים הרבה מול החלטות שלדעת ברור מה נכון ומה לא נדע רק בעתיד בשלב של אל-חזור, בשלב שכבר אי אפשר לסגת מההחלטה, כך היא צורת הבריאה, כל מי שקצת מתבונן מכיר שצורת הבריאה היא שכל הזמן אנחנו עומדים מול החלטות שאמיתות או שלילת ההחלטות יוודע לנו רק בשלב של אל-חזור, ואנחנו תקועים הרגע והרגע אנחנו צריכים להחליט, הדבר הזה יוצר מאוד קושי בהחלטה, איך אני אחליט כשאין לי צורה לבדוק באופן מוחלט אמיתות ההחלטה?! היינו רוצים שנוכל אולי למשש את ההחלטה, אולי בחוש המישוש כמו שאנחנו ממששים מה נייר מה פלסטיק ומה ברזל, אבל מה לעשות שהחלטה לא נבדקת בחוש המישוש. היינו רוצים אולי שלפחות היינו יכולים להסתפק אם החלטה היה אפשר לבדוק אותה בחכמת המתמטיקה והחשבון, אבל החלטה זה גם לא מתמטיקה או חשבון.

החלטה זה שיקול דעת! שיקול דעת זה דבר לא מוגדר ולא חתוך אבל זה שיקול דעת, אחת מהסגולות הכי גדולות שהקב"ה השריש בכל אדם 'בצלם אלוקים עשה את האדם', זה שאדם יש לו דעה והחלטה, ויש לו דעה והחלטה עד כדי שהוא מתווכח על הדעות וההחלטות שלו עם מישהו אחר שהוא בעצם מסכים שאותו מישהו לא פחות חכם ממנו, ואעפ"כ הוא מתווכח איתו ויש לו ברירות בדעות שלו. אנחנו חייבים לדעת אם זה עדיין לא מספיק אצלינו, לדעת שאין אפשרות לנהל חיים בלי להחליט, והחלטה זה לא בחוש המישוש, ולא בחכמת המתמטיקה והתישבורת, החלטה עובדת בשיקול דעת, ושיקול דעת זה בעצם שילוב של מוח ולב ואינטואיציה, ואם ההרגשה נוטה יותר לצד אחד ברמה סבירה זה סיבה להחליט ככה גם אם זה לא מאה אחוז, א"א לומר אני לא אחליט רק במצב של מאה אחוז, אין כזה מציאות. אמנם זה נכון שיש נושאים שבכלל אין ספק, מרגישים ברירות מוחלטת של מאה אחוז, אבל רוב הדברים שאנחנו מחליטים אין החלטת ברירות של מאה אחוז, אלא ס"ה יותר נוטה לצד אחד ברמה סבירה, וזה מספיק כדי להחליט.

גם בלימוד תורה ובפסק הלכה רואים כך, ולמשל ב'ראשונים' כשהם מדברים בסוגיות, לפעמים הם כותבים בנוסח שזה נראה ברור ומוחלט, ולפעמים הם רק כותבים "ומסתבר", "ואפשר", או "ושמא אפשר לומר כך וכך", וכל דבר שכתוב בראשונים הוא מגיע עד ה"שולחן ערוך", גם דבר שהמקור בסעיף בשו"ע הוא מראשון שכתב את זה רק בלשון "ואפשר שזה כך וכך", "ומסתבר שזה כך וכך", והוא לא כתב את זה בצורה מוחלטת וחתוכה, זה גם נפסק בשו"ע הלכה למעשה באופן מוחלט, כי שיקול דעת לא נמדד דוקא בהרגשת ודאות של מאה אחוז.

למעשה אחרי הכל יש הרבה גם בנים וגם בנות שהנושא של החלטה הוא קשה להם כקריעת ים סוף ממש, וזה גורם להם עד כדי כך שהם לא מצליחים לגמור שידוך ברגש בצורה מושלמת, הם מבינים אבל הם לא לגמרי מרגישים, ולא מצד שבאמת השידוך לא מתאים, אלא מצד שמרוב פחד הם לא מסוגלים להגיע להרגשה הנכונה. בהרבה מן המקרים יש קושי בהחלטות באופן כללי, והם יכולות לבדוק את עצמם גם כמה זמן אורך להם לקנות בגד או נעליים וכדו', ולהבין ממילא איך נראה אצלם החלטות. והנה לומר שילכו כרגע לאיזשהו טיפול של שלוש שנים כדי להצליח להחליט בהינף יד זה לא בדיוק המציאות, אבל לפחות אלה שהם כך שתדענה שהן כך, ומה יעשו? בנות אלה חייבות לסגור שידוך בשכל! אם בהגיון זה נראה להם בסדר זה סיבה לסגור את השידוך, כיון שבלי זה פעמים תשבנה עד שילבינו שערות ראשיהם.

ראוי לדעת, שכשיש חשש או כעין פחד זה מסלק את החוויות הנעימות לגמרי, זה כאש ומים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת, וכדברי ה"בית הלוי" על התורה על "לא תחמוד".

חשבתי פעם, כתוב בגמ' "קשה לזווגן כקריעת ים סוף" (סוטה ב,א). כל דרשן אומר רעיון אחר על מאמר חז"ל הזה, חשבתי פעם שזה בייחס לאלה שיש להם קושי בהחלטה. ביאור הדברים, בני ישראל עומדים על שפת הים והקב"ה אומר למשה "מַה תִּצְעַק אֵלָי, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות יד, טו), תיכנסו, תיסעו, אבל מה לעשות והים לא נבקע, שטיח אדום לא נפרס למרגלותיהם, הים שוקק וסוער ואין כניסה, הים לא יבקע, מתי הים יבקע? רק אחרי שאתם תאמינו שהים יבקע, וברמה כזאת שאתם מוכנים לתת קפיצה שבעצם אם הים לא יבקע זה קפיצת היתאבדות, רק בשלב הזה הים יבקע, אפי' לא רגע קודם, זה הי' המציאות של קריעת ים סוף עד שנחשון קפץ, ומזה נהי' מושג של 'קפיצה נחשונית', זה הכל מגיע משמה, נחשון קפץ במצב של אמונה כזאת שהוא קופץ לים שוצף וסוער באמונה שהים יבקע, ורק אז הים נבקע.

ובאמת ה"אור החיים" שואל שם: מה פירוש, הקב"ה אומר למשה רבינו "מַה תִּצְעַק אֵלָי" (שמות יד, טו), מה זה "מה תצעק אלי", אלא אל מי הוא יצעק?! הרי נמצאים בעת צרה, וכי לא לצעוק ולא להתפלל?! א"כ מה פי' "מה תצעק אלי"? אומר ה"אור החיים": הקב"ה בא להגיד לו, תדע לך, דרגת תפילה הכי גבוהה לא תעזור כרגע, כי היא לא מספיקה כעת כדי שהים יבקע, כדי שהים יבקע צריך "ויסעו", שתוכיחו שאתם יש לכם כזה אמונה ובטחון בקב"ה שאתם מוכנים לקפוץ לתוך הים, ורק אז הוא יבקע, אבל תפילה לא מספיקה כרגע, כך מסביר האור החיים.

אלה שהם קשיי החלטה צריכים לדעת, שאצלם הזיווג הוא כ"קריעת ים סוף", ההרגשה הטובה תגיע רק אחרי הקפיצה, אין סיכוי שיהי' להם הרגשה טובה קודם, וצריך לדעת את זה, כי זה אחוז נכבד גם בבנים וגם בבנות, שהם ס"ה יודעים ומרגישים שזה השידוך, אבל הם מפחדים ומרוב פחד הם עוצרים את עצמם, הם עושים פסיעה אחת קדימה ושתי פסיעות אחורה, וגם אצל האלה ככל שהפגישות יותר מתקדמות פתאום הם הולכים אחורה, ככל שמתקרב יותר רגע ההכרעה פתאום הקושי נהי' יותר גדול, ואת זה צריך לדעת, שאין לזה פיתרון אלא "קשה זיווגן כקריעת ים סוף" ופשוט לקפוץ, כי בלי זה ירחם המרחם מה יהי'. ויש כאלה שיש להם מודעות שהן סה"כ מפחדות, ויש שמחמת הפחד נדמה להן כאילו יש סיבות אמיתיות לשלול את השידוך, וצריך סייעתא דשמיא להרגיש מה באמת קורה כאן.

ו. יש בנות שהן לחוצות מפגישות, והסיבה לכך היא, שהן סבורות ומרגישות שהבחור בא לשופטן וליפגש עמן, הן צריכות אותו והוא לא צריך אותן, יש לו הצעות אחרות טובות והוא בא לבדוק אם היא תשביע את רצונו במאה אחוז, ואם תגדנה משפט לא נכון הוא פוסל אותה, והבאה אחריה בתור... הן מרגישות הולכות למבחן לפני שופט עריץ. אך דענה! דהבחור כשבא לפגישה הוא מאוד חפץ שמפגישות אלו יצא שידוכו! הוא אינו חושב על הצעות אחרות שיש לו, ואם לא יוצא מזה שידוך הוא מרגיש כישלון! ואנו לא מדברים על בחורים קלי דעת שבשבילם פגישה זה בילוי, אך כל כמה שהבחור יותר רציני, יותר מתמיד ובן תורה, הוא יותר איכפתי, ורוצה שמהעסק הזה יצא שידוכו. הבחור מחפש להיות סניגור ולא קטיגור, ועל כן אם היה איזה אמירה לא לענין הוא מחפש להיות סניגור ולא קטיגור, ואם באופן כללי אתם מתאימים הוא מחפש לסגור.

ז. נתקדם הלאה, עשינו פגישה והיו דברים שלא מצאו חן בעינינו, האם להוריד? לכאורה אם היו דברים שלא מצאו כן בעינינו א"כ בשביל מה לעשות פגישה נוספת? בכללות ראוי לדעת, אחרי פגישה ראשונה מורידים רק אם יש דברים חריגים ובעיות בולטות במיוחד, בדרך כלל קשה ללמוד מפגישה ראשונה, הגישה הנכונה להתייחס לפגישה ראשונה זה ס"ה בתור אמצעי כדי להגיע לפגישה שניה, פגישה ראשונה אין הרבה מה ללמוד ממנה, אלא אם כן יש דברים חריגים במיוחד או בעיות בולטות, אבל בכללות פגישה ראשונה זה רק כדי להגיע לפגישה שניה. והסיבה להתייחס ככה לפגישה ראשונה היא, מתוך המציאות שהאחוזים של מקרים שבפגישה ראשונה הי' נראה שהשידוך לא מתאים ובפגישה שניה הכל הי' נראה אחרת, זה מצוי באחוזים כ"כ רבים, שלכן ברוב המקרים שוה לעשות עוד פגישה.

ח. ומה זה פגישה? כאשר אמרנו, כמו כשקרה שבת פגשה בת מסמינר אחר ופיטפטה עמה שיחת רעים טבעית, הנה אחר שעה ששוחחו היא תוכל הרבה לספר עליה דברים כי היא קלטה אותה, וככל שהפגישה והשיחה היתה טבעית ובלא לחפש לאבחן כך תקלוט יותר.

שאלה: עד כמה חשוב להשקיע בתפקוד הנכון בעת הפגישה? צעירים וצעירות סוברים שמה יגרום להשידוך האם הוא יצא או לא, זה לפי תיפקודי בפגישות, שבאם אתפקד טוב הפגישה תצליח וכך השידוך יגיע לידי גמר, ולכך הם מתאמצים מאוד לתפקד נכון בפגישה, וזה ודאי שזה גורם לחץ עצום ומתח נורא שהרי בזה תלוי עתיד חיי, אם אתפקד טוב בפגישות מוטב, ואם לאו...

תשובה: זו טעות גמורה, דעתיד השידוך תלוי האם הם באמת מתאימים במרכיבים האישיותיים מלידה או במה שנתעצב באישיותם במשך 20 שנים, ואין כל משמעות לההנהגה בשטח כרגע, זולת שאם אתנהג ממש לא טקטי, הנה זה יגרום שלמרות ההתאמה זה יקלקל, אך לא הופעתי והרשמתי גורמת להשידוך, אלא אך ורק ההתאמה הפנימית שאינה תלויה באיזשהי הנהגה כרגע אלא במציאות האישיותית האמיתית שלי מעת לידתי או דברים שנחקקו בעצם אישיותי במשך כל שנות חיי.

שאלה: עד כמה להתייחס לחבירות או אחיות כלות או נשואות שמורות לנו מתוך נסיונן לאמר או איך לפעול כדי לקדם את השידוך?

תשובה: מה שיש בנות ששמעו מאחיות או מחבירות או מבנות דודות שהבחור הוריד את השידוך בגלל שאמרה כך וכך, או התנהגה כו"כ וכו', וזה לכאורה מוכיח שתלוי איך אתנהג בפגישה. הנה כדאי שתדענה שמה שבאמת היה שם הוא כך, שהיה להבחור איזה הרגשה לא נוחה שנובעת בעצם מאי התאמה, ולא ידע להגדירה, ולבסוף הוריד את השידוך, ונימק שהוריד בגלל איזה פעולה או איזשהו משפט, ולבת נדמה ונראה שלוּ לא היתה נעשית הפעולה או לא היה נאמר המשפט היה יוצא השידוך, אך כל זה אינו, אלא בלא זה השידוך היה נופל על משהו אחר! כי השורש היה שבהרגשה הכללית לא הסתדר לו ההתאמה, וההורים או השדכן הציקו לו, ומצא על מה להפיל, ואחרת היה מוצא משהו אחר. משל למה הדבר דומה, לאחד שהגישו לו עוגה, ולא כ"כ מצא חן בעיניו, ואשתו שואלת אותו, מה ההבדל בין עוגה זאת לעוגה אחרת שכן אהבת? והוא לא יודע בדיוק להגדיר, כי על טעם וריח אין להתווכח, רק חושב ואומר, יש כאן מידי מרגרינה או מידי קקאו, וייתכן שבכלל לא צדק בפרט שאמר, אך חיפש מה לומר מפני הרגשתו שלא טעים לו וזהו זה.

והנה יש בנות שסבורות שנכון בפגישה להיות כך, או כך, כי כך זה מוצא חן בעיני הבחור, והם לוקחות את זה מכוח שאצל חברתם זה גרם לסגירת השידוך, או כך היה אצל אחותה, או שמעה מאחיה שלכך רצה את גיסתה, ולכך הם סבורות להעתיק את ההנהגה שגרמה לאחיה לסגור שידוך, או לאחותה או לחברתה. לדוגמא: יש כאלו שמכֹח זה מחליטות לדבר יותר בפגישה, או יש כאלו שמחליטות מכוח זה לדבר פחות ויותר להקשיב. או יש כאלו שמחליטות להיות יותר זורמת וקלילה, ויש כאלו שמחליטות להיות יותר חושבות ושקולות. יש שמחליטות להקרין יותר בטחון עצמי מול הבחור, ויש שמחליטות להקרין פחות בטחון עצמי מול הבחור. יש שמחליטות לדבר יותר דברים עמוקים וברמה, ויש שמחליטות יותר דברים פשוטים ופרקטיים, ועוד ועוד. וכל זה מגיע אצלם מכֹח מה ששמעו על אחרים מה גרם להם לעשות השידוך או לסגת מהשידוך.

אך צריך לדעת שכל זה אינו נכון!

דבר ראשון: לפי שבחור לא יסגור שידוך לפי הצורה החדשה שאת נותנת לעצמך, כי הוא ירגיש שזה לא הטבעיות שלך והוא לא סוגר עד שירגיש את הצורה הטבעית של הבת, ושזה נוח לו! את מקסימום תצליחי לבלבלו, ויעשה עוד פגישות ובסוף ירד השידוך, ותתלונני עליו למה הוריד אחרי כ"כ הרבה פגישות?! למה ציער אותי לסוחבני עד הלום ולזרקני אח"כ?!

דבר שני: יש לדעת וחשוב מאוד לדעת! השידוך הנכון יבוא כשאת תהיי בפגישות מה שאת באמת, ולמרות שאת סבורה שיש באופייך ענינים שיכולים לגרום לבחור לא להתרשם, כפי שאת יודעת ומכירה ממקרים אחרים שהבחור נהנה ממשהו שהפוך מאופייך, בכל זאת תדעי שהשידוך שלך יגיע כשאת תהיי מה שאת באמת! והוא יסגור עמך למרות שתעשי לא ככל חשבונותייך, כי הוא צריך אותך, ודוקא אותך כמות שאת, ולא רק שהוא יסכים לסגור למרות זאת שאת כזו וכזו אלא גם יהיה מרוצה בסגירתו, ולא שהוא יסגור בגלל דברים אחרים ויתפשר על דברים אלו, אלא ברוב המקרים מהדברים האלה עצמם הוא יהיה מרוצה. ולכך הבת צריכה צריכה להיות טבעית ולהציג את עצמה כפי שהיא באמת.

שאלה: וכי אם אהיה טבעית בפגישות ודאי יצא מזה שידוך, וכי טבעיותי לא יכולה לגרום לשידוך ליפול?

תשובה: אמנם אל נא תסבור הבת שכשהיא טבעית לא ירדו שידוכים על הצורה איך שהיא היתה, אלא ירדו שידוכים, אך הם צריכים לרדת! וטוב שירדו! כי לכל בחורה יש שמתאימים, ויש שלא מתאימים! כי יש בחורים שאופייך מתאים להם ויש שלא, ובחור שאופייך לא מתאים לו, כדאי מאוד שהשידוך לא יצא, כי אם את לא מתאימה לו זה יהיה לך לאות שגם הוא לא מתאים לך... ואפילו אם ירד שידוך פעם ופעמיים בגלל כך וכך אל תסברי שבפעם השלישית כדאי לך לשנות. [-כמובן איננו מדברים כשההתנהגות היא לא הולמת].

וכבר היה מעשה בבנות שנפגשו בשידוכים שונים עם בחור ועם עוד בחור, והיתה אותה סיבה שגרמה לשידוך אחר שידוך לירד, והן החליטו לעדכן את עצמן למה שבחורים צריכים ורוצים, ובדיוק אז הגיע בחור שמתאים להן, ופתאום הפריע לו דברים במהלך השידוך, ולאחר בירור נתברר שהבחור חיפש את אופייה המקורי! שאותו היא הסתירה עכשיו מפני שזה הפריע לבחורים הקודמים, ולכן זה הפריע לו, וכמעט שהשידוך ירד, עד שמישהו קלט זאת, ונודע לבחורה, ואמרו לה שתהיה טבעית, וחזרה לטבעיותה, ואז נסגר השידוך, וכאלה לרוב!

וכן הכרתי מקרה לאחרונה ממש, בבת עוצמתית יוזמת ומנהיגותית, שכל בחור שנפגשה עמו הוריד אותה, והיא הלכה ובגרה ועדיין שידוך לא השיגה. ודרשו וחקרו אוהביה וקרוביה והגיעו למסקנא שהבחורים נרתעים מעוצמתה ויוזמתה, ועבדו עליה שתנמיך פרופיל ותתן לבחור להוביל בפגישות כדי שלא יפול שוב השידוך, והיא אכן התנהגה כך בשידוך מסוים, והשידוך מתקדם אך בעצלתיים, הבחור רוצה ולא רוצה ולא מצליח להתקדם לסגירה, ודרשו וחקרו היטב ונתברר שהבחור כן חש שהיא עוצמתית ויוזמת וזה אכן מה שהיה נדרש לו לאופיו כי הוא פסיבי מאוד באופיו, אך מאידך כיון שבפגישות בשטח היא התנהגה כנגררת ולא כמובילה לכן היה קשה לו, וכמעט שהחליט להוריד, אך הוסכם על עוד פגישה מכרעת, ונאמר לה לחזור לטבעיותה, וראה זה פלא! שהבחור סגר, וכבר נישאו לאחרונה בשעה טובה ומוצלחת.

ואמנם לא תמיד השינויים מהטבעיות יהרסו שידוך מתאים, כי יותר מסתבר שבסוף ירגישו ויגיעו להאמת, אך מ"מ השינוי גרם עגמ"נ, ולעומת זאת כשאת מתנהגת כמות שהיא השידוך יותר זורם ויותר בקלות יגיע.

ט. שאלה: בת נפגשה עם בחור כמה פגישות נפלאות ומוצלחות, ולבסוף הבחור אומר שהשידוך לא מתאים, והיא סבורה שהשידוך כן מתאים, איך היא מתמודדת עם זה כשהיא מרגישה שזה כן מתאים? והאכזבה קשה מאוד.

תשובה: צריך לדעת שיש שידוכים שלמרות שבעת הפגישות נראה שזה מתאים, מ"מ לחיים זה לא מתאים! כי וכי מפגישה אפשר לדעת איך ייראו החיים?! וא"כ נשאלת שאלה, איך באמת אנו סוגרים שידוך? התשובה היא- מה' אישה לאיש! אין תשובה אחרת, כל מי שחושב שיש תשובה אחרת הוא נאיבי, וכי הוא מאמין שבאמת מכמה פגישות מעונבות ומחוייטות אפשר לקבוע החלטה ל-80 שנה?! התשובה האמיתית היא אך זאת, מה' אשה לאיש! ב"ה הרי יש הרבה בנים ובנות מצויינים ומצויינות! וכי אנו יכולים לחתן כל אחד עם כל אחת? ודאי שלא! אלא רק מה שנגזר! ומה קורה כשנפגשים בחור טוב ובת טובה, וזה לא השידוך המיועד משמים? הנה יכניסו משמים לאחד מהצדדים שלא ירצה את השידוך! וכך יורד השידוך! ולא תמיד הנימוק עצמו שגרם להורדת השידוך הוא בעל משקל, רק הבחור מרגיש שבגלל זה הוא לא רוצה, כי כך הכניסו לו מהשמים. ויש לדעת שברוב הפעמים מכניסים מהשמים את התשובה בראש הבחור, ולא בראשה של הבת, ולכך כשאנו הולכים לפגישה ובחור אומר שלא מעוניין- פירושו שכך הכניסו לו מהשמים להגיד, ובכלל לא מחייב שהסיבה שגרמה לו להוריד היא סיבה נכונה ומוצדקת, וכ"ש וכ"ש שזה לא אומר שהבת משהו לא בסדר, ולכך אין לנו להיפגע ולהצטער מזה כלל! כשאנחנו ממתינות בקוצר רוח לדעת מה התשובה של הבחור, אנחנו בעצם מחכות לדעת מה התשובה של הקב"ה על השידוך, והקב"ה ישלח את התשובה בהרגשת הבחור.

ואפשר להסביר זאת גם בדרך הטבע, דהנה כדי שהחיים יהיו מוצלחים ומאושרים צריך שהבחור יהנה מהאישה, מאישיותה, תכונותיה, וצורת הנהגותיה, ולדבר זה לא מספיק שהבת תהי' מצויינת! וגם לא מספיק שהבחור יעריך אותה! וגם לא מספיק שיהי' בעל מידות, נחמד ונעים, ומטיב לכל סובביו! בשביל לחיות טוב איש ואשה צריך משהו אחר. אדם כדי להיטיב לסובביו ולהעריכם אין צריך שיהנה מהם! אדם טוב והגון מטיב לאחרים אף אם אינו נהנה מהם, ואף אם אינם מתאימים לו ואין הרמוניה באישיותיהם, אך לחיי נישואין מאושרים טובים ובריאים כל זה אינו מספיק! ההטבה של האיש לאשתו חייבת להגיע מתוך שנהנה ממנה, [דהיינו שאישיותה ואופיה משתלבת עם אשיותו ואופיו באופן שגרום לו הנאה - ואין מדובר על הנאה של הערכת האישיות והאופי מצד עצם טובם ואיכותם], ואינו יכול להשתמש בנישואין בסוג ההטבה שבה הוא מטיב ונחמד לאחרים, ושאינה כתוצאה מאישיותם! כי שם זה מחסד! וטובה שעושה לאחרים זה משהו ששייך למקום חיצוני יותר בנפש, אך היחס הטוב והאהבה שהבעל מקרין כלפי אשתו יכול להגיע אך ורק ממה שנפשו פנימה נהנית ממנה ומאישיותה, ואם לא באמת יהנה ממנה ומאישיותה לא יוכל להקרין לה אהבה ולא יחס טוב, אף שבין חביריו יכול להקרין מאור פנים ויחס טוב לאנשים פחותים ממנה בהרבה! אך לחיות את החיים עצמם עם אשה שאינו נהנה ממנה ומאישיותה לא יצליח, הוא לא יוכל להיות חם אליה אלא יבש, ויכבד עליו הקשר, ויעשה רק כדי לצאת ידי חובה, והיא כמובן תסבול.

המציאות היא שאפילו האדם הכי טוב וצדיק, יש אופי שהוא יותר אוהב ויש אופי שהוא פחות אוהב, וכשנשאלךְ, האם כשאת יודעת שאת האופי שלך הוא פחות אוהב, אך מוכן בכל זאת להתחתן איתך, האם את תסכימי לזה? האם את תרצי בזה? ודאי שאם את חכמה לא תסכימי ולא תרצי לזה למרות שהוא צדיק ובעל מידות טובות מאוד, ועתה תביני שכשהבחור אומר לא, מונח ב"לא" שאת האופי שלך הוא לא הכי אוהב, ואם תשאלי, אבל בפגישה הרי הוא התנהג והתייחס אלי כ"כ יפה? תשובה: מה את רוצה שְיַראה לך זאת בפגישה?! הרי הוא אדם טוב לב! ובזה בשעת הפגישה אתם הרי עדיין לא נשואים, והוא יכול להקרין יחס טוב ולבבי כלכל חביריו שמבחוץ, אך בחיים עצמם זה לא יקרה, הוא לא יתנהג כבפגישה אם הוא לא מרגיש התאמה והרמוניה פנימית. ואמנם לבת קשה להפנים תובנה זו, כי היא רואה בחור מקרין ומאיר פנים וטוב לב, ולא יכולה להאמין שיום אחד אם ינשאו הוא יתנהג בצורה שלא נוחה לה, אבל לפחות שתדע בשכל שכך הוא האמת כהנתבאר, ואף אם הוא בעל מידות זה לא עוזר, כי המידות הכי טובות לא עושות אהבה בין איש לאשתו כשאין התאמה, לכן אל לה להצטער כשהוריד.

[ממקום שבאנו יש ללמוד לאחרי החתונה, הבעל אומר לאשתו על משהו מסוים שלא נוח לו, והאשה בליבה חושבת אני כ"כ טורחת ועושה בשבילו, ופתאום פרט אחד שלא נוח לו מאפיל על כל הטוב שאני עושה?! וצריך לדעת שהרבה פעמים הדבר הלזה אינו לפי שהוא סובר שהאשה לא ראויה להערכה בגלל דבר זה, אלא ודאי היא עדיין ראויה להרבה הערכה, אך דבר זה מוריד את חינה בעיניו, ושוב לא יעזור כל אשר יעריך ויסבור שמגיע לה יחס טוב, ומכאן והילך האהבה שבין איש לאשתו לא יוצאת ממנו באופן טבעי, לפעמים זה עדיין בדרגה שיכול להשתמש במידות טובות וייתכן שעדיין יתייחס אלייך יפה ממידותיו הטובות, אך עכשיו הוא משתמש במידות טובות ולא באהבת איש לאשתו, ודעי שזה הפסד גדול בשבילך.

ולא שאין ויתור וסליחה ומידות במערכת נישואין, אך זה על התפקוד בשטח, אך על החן של האשה בעיני בעלה הנה החן והאהבה צריכים להיות טבעי, ורק אחרי שהחן והאהבה קיימים הנה יש הרבה מידות טובות לוותר וכו', אך עצם החן והאהבה לא ממידות טובות הן].

י. דבר ראשון, שידוך היינו התאמה, ואילו טוב או לא טוב, זה עוד נושא, אך לא זה שידוך! שידוך זה התאמה! רעה עם רע מתאים זה "שידוך" רק זה שידוך רע, ואילו טובה עם טוב אך לא מתאימים זה לא "שידוך" כלל!!!

פגישה ראשונה מורידים רק בדברים חריגים, בעיות בולטות, בדרך כלל הגישה להתייחס לפגישה ראשונה רק כאמצעי להגיע לפגישה שניה, וזאת לפי שהאחוזים של מקרים שבפגישה ראשונה היה נראה שלא מתאים השידוך, ובפגישה שניה נראה הכל אחרת, זה מצוי באחוזים רבים, לכך שווה לעשות עוד פגישה.

יש בנות ששואלות: וכי אני פסיכולוגית לדעת לאבחן את הבחור? אך דענה, אינכן צריכות לאבחן אותו, אלא להרגיש בעצמכן אם נוח לכן או לא, והנה מפעלי מזון שוכרים שפים מקצועניים מאוד לטעום, או יינן ביקב, ומשלמים להם הרבה כדי שיגידו אי יערב לחיך האוכלים והשותים. והנה ככל שיהי' שף או יינן מקצועי, הנה רמת הדיוק היא 95%, ואילו האוכֵל עצמו יודע לאחר אכילתו להגיד 100% האם האוכל טעים או לא, ואיך הוא יודע יותר מהמקצוען? הנה לפי שהוא לא "בודק" אלא "אוכל" טבעי, ומרגיש! ואילו המקצוען "בודק" ולא יכול להתנתק ממטרתו לבדוק! וכשבאים לבדוק זה לא "טבעי", והחושים קהים, ואינו מדייק כהאוכל לתומו! כך פגישה צריכה להיות טבעית לתומם ולא לבדוק, ובזה לאחר הפגישה ידעו הרבה!

והנה אדם הולך לקנות כסא וחושב איזה כיסא נוח לו, גובה המשענת, שיפוע או לא, ידיות, גובהן, רוחב, וכו' וכו', והוא בודק את הכיסא על כל עניניו, ומחליט לפי"ז האם זה נוח לו, והנה הוא יודע הרבה על הכיסא כל מיני פרטים, אך עדיין יתכן שלא קלע למטרה ולבסוף לא יהיה נוח לו, ואילו אם יישב על הכיסא ידע את המסקנא האם נוח לו או לא ב-100%! אך מישיבה בלבד פחות יידע ל"אבחן" את הכיסא, דהיינו מה גובה ואורך ורוחב, כל הפרטים הנ"ל לא תמיד ידע לענות, ואילו את המסקנא העיקרית האם נוח לו הכיסא ידע ב-100%. וכן הוא אחרי פגישות, כשדנים לא לדון על האיבחון האישיותי, אלא האם נוח לי עמו או לא, מלבד ענינים רוחניים שבהם צריך לדעת דרגתו ביר"ש ובלימוד וכו' בלא קשר לנוחות ולהתאמה.

והנה במשל הקודם, המקצוען יודע להגיד האם יש מספיק ביצים, סוכר, שמן, מלח, תמציות, תבלינים, וכו', אך מי שאוכֵל יודע להגיד האם טעים או לא, אף שלא יודע כלל הפרטים וכמה שמן וכמה ביצים וכמה תמציות, אך בתוצאה יודע יותר טוב, וכך בת אחרי פגישה צריכה להרגיש אם טוב לה עמו או לא! ולא עד כמה הוא חכם או חברותי או סוער וכו'.

ממוצא הדברים, הנה כשהבת מרגישה שלא נוח לה עם הבחור בשיעור מסוים, הנה זה סיבה להוריד. והנה לפעמים ההורים שואלים: מה הבעיה? מה לא טוב? הרי הוא בחור כזה טוב?! והנה היא לא יודעת להגדיר, אך לא נוח לה, מה לעשות? תשובה: אנא ממך, תעני להורייך: אני לא מצליחה להסביר, אך מה לעשות לא נוח לי עמו. ולא לחשוב שאם אינה יודעת להסביר הרי זה סיבה ללכת על השידוך, אלא במקרה שלא נוח זה סיבה להוריד, רק שפעמים ההורים לחוצים, אך מה לעשות זה לא השידוך! אמנם צריכה לבדוק האם לא נוח לה כללות האישיות, או פרט מסוים בהרגשה הכללית שלה.

פעמים שרוב הפרטים בבחור נוחים לה ורק פרט מסויים אחד לא נוח לה, במקרה כזה האם שייך להתגמש? הנה כשהפרט רק מידי פעם צץ ולא מפריע כל הזמן, לפעמים אפשר להתגמש, אך דברים שגורמים שההרגשה הכללית לא נוחה, בזה לא יעזרו תירוצים כי למעשה לא נוח.

יא. כמה הבת צריכה להיות מעורבת בבירורים? תשובה: בדרך כלל במשפחות בני תורה הבנות צריכות להשאיר את הכל להורים, והם צריכים להרגיש בפגישות רק התאמה ויר"ש ולשוחח עם ההורים, ולפעמים אפילו בענין יר"ש צריך לסמוך על ההורים, אא"כ יש להם שאלה אנא שיעירו להורים.