אלטערר באחער 1

הייתי רוצה אולי היום, לפחות בהתחלה שלא נתחיל עם איזשהו צורה של הרצאת דברים, אולי ננהל כאן איזשהו שיח, אני מבין שיש כאן גם איזשהו חתן או שתים, ביקשו לדבר על מצב של ערב שידוכים, איך מתמודדים עם המצב של ערב שידוכים?

אולי ננסה לשמוע מה אתם סבורים, מה בדיוק הקושי, מה גורם לקושי של בחור מתבגר, מה שנקרא 'אלטערר באחער'?

תשובה:/

זאת אומרת שאתה רואה את הבעיה בעצם כטכנית, כי פשוט חלק נכבד מהחברה לא קיים, זה כל הבעיה. או שזה שהוא עומד מול מצב שאינו ידוע...

זה כתוב לי כאן, יש תיאורים שהוא נמצא מול מצב בחיים שאינו בידו אלא תלוי בדעת אחרים, ואינו ידוע איך יפול דבר.

יש לי שאלה: לו יצוייר והיה איזשהו חוק שלא מתארסים לפני ועד י', האם הבעיה לא היתה קיימת עד ועד י', מה היה אז קורה, מה היתה הבעיה?

האם יש בחור שחושב שהוא אמור ללמוד רק חמש שנים, הרי התוכניות הם להמשיך ללמוד תורה כל החיים, אז מה קרה אחרי חמש שנים שהוא למד בישיבה שהוא מרגיש מיצוי, איך זה בדיוק מסתדר עם התוכנית להיות בן תורה בעזר ה' כל החיים, ועובדה היא שכשהוא מתחתן הוא הולך לכולל ולומד טוב, א"כ מה בעצם קורה עם 'אלטערר באחער', מה זה המציאות הזאת?

הסיבה שאני עוד לא התחלתי להרצות, כי אני רוצה קודם לשמוע את ההרגשות שלכם, לא את מה ששמעתם, לא מהשכלה אלא מה שנקרא לדבר מ'הבטן'...

תשובת בחור: כי הוא מתייבש.

למה הוא מתייבש, זה מבחירה או לא מבחירה, אז בעצם כל הנושא של'אלטערר באחער' קצת קשה זה בעצם בבחירה, זה נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים 'אלטערעס אנחנו', ובאמת זה בבחירה לא להיות 'אלטערר באחער'?

מה בעצם 'אלטערר באחער' מרגיש, מה חסר לו, מה חסר לו בחוויה שלו? האם באמת ההרגשה מה ש'אלטערר באחער' מרגיש זה שחסר לו אשה לצידו, וכי זה בחוויה שלו מה שחסר לו?! לא נראה שזה כך! אז מה הוא כן מרגיש שחסר לו?

תשובת בחור: כי הוא מרגיש שיהיה לו יותר טוב.

למה יהיה יותר טוב, עם כל העול וכו'?

בוא נראה איזה התבוננויות בדבר שכמדו' שיהי' בזה תועלת, אנחנו רואים איזשהו מציאות מופלאה אצל אברכים נשואים, אברך שרק מתחיל את החיים כבר מוטל עליו כ"כ הרבה ריבוי מטלות רציניות, תיכף נראה, ובכל זאת המציאות היא שאברכים לומדים היטב ג' סדרים ומתעלים בלימוד באופן מיוחד.

ננסה רגע לחשוב כמה מטלות מוטלות על אברך, וננסה לחשוב מה היה לוּ כאלה סוג מטלות היו מוטלות על בחור: אברך מתגורר עם עוד בן אדם שהוא צריך לתת לאותו אדם תשומת לב מירבית כל ערב למשל לכל הפחות, ננסה להתבונן, בחור שנטיל עליו ללון בחדר שבו הוא צריך לתת תשומת לב לחבר חדר כל יום באופן אחראי, מוטל עליו משהו מיוחד התעסקות מיוחדת לתת תשומת לב באופן אחראי, האם הוא ילמד כהוגן ויהי' שקוע בלימוד?! או נגיד דוגמא, יציעו לבחור לישן כל יום אצל זקן בעיר תמורת תשלום הולם שהוא באמת צריך את זה בשביל דמי הכיס שלו וזה יוכל לפתור לו הרבה בעיות, האם יהי' איזה ראש ישיבה או משגיח שיסכימו לזה, או האם ההורים יסכימו לזה, הלא כל אלה יגידו שזה יוציא אותו מהלימוד, והנה כל אברך עושה את זה והוא לומד טוב בכולל?!

נראה עוד מטלה שמוטלת על אברך, כל אברך מגלגל מערכת כספים חודשית של אלפי שקלים למחיית הבית, גם זוג צעיר. ננסה להתבונן, בחור שיוטל עליו עול כספי בכזה רמת מערכת האם הוא ילמד משהו, אברך מטופל במציאות המשפחתית בכל מיני מורכבויות החיים, כל מיני סידורים שמישך שייכי לחיים הרגילים, ואילו בחור שיתעסק בדרגת עסקנות של כל אברך שמתעסק בניהול במשפחתו וחייו, האם בחור כזה ילמד משהו?! ולעומת זאת האברך לומד ומתעלה ונהי' תלמיד חכם, הא כיצד, מה ההבדל בין אברך לבחור? האם יש למישהו תשובה על זה? איך זה לא מפריע לו ללימוד?

תשובה:/

אבל האם זה הצורה הרגילה של אברכים ת"ח, זה הצורה שתלמידי חכמים גדלים שהם בעצם לא מתנהגים כמו נשואים?! איך הצורה הרגילה של אברכים בני עליה, האם הם לא נושאים בעול הבית של נשותיהם וילדיהם וכל עניני החיים?! יש דרגות כמה האשה בעלבוסט'ע או לא, אבל וכי על האבא לא מוטל העול והאחריות של ניהול כספים? ברובא דרובא של המשפחות האבא האברך מנהל את זה! וגם החלק הזה שיש לו אשה והוא צריך להשקיע בצרכים הרגשיים שלה זה אצל כל אברך.

תשובה: האשה נותנת תמיכה.../

ובישיבות שיש קשר אישי בין הבחורים לצוות וכי שם לומדים יותר טוב?!

בוא נראה ונתבונן, המציאות היא כך, כשבחור מגיע לגיל בגרות שכבר הנפש שלו בשלה לנישואין, נפתחים לו חדרים חדשים בנפש שיש בהם כוחות ויכולות רבות, ומתווספים אצלו ריבוי אנרגיות שהם לא קיימות בכלל אצלו עצמו בהיותו בחור יותר צעיר, אותם חדרים וכוחות שמתחדשים אצלו נותנים לו כח לחלוש על תפקידים כה רבים ומורכבים ואעפ"כ להיות שקוע בלימוד, זאת אומרת שנוצר איזשהו שינוי והתפתחות בפתיחת ויצירת כוחות רבים וחדשים שלא היו קיימים בכלל קודם, והכוחות האלה הם נותנים את היכולת לחלוש על כמה מערכות בלי שמערכה אחת מפריעה לשניה, זה מה שקורה בעצם כשבחור מגיע כבר לגיל נישואין, יש כלל שאנרגיות קיימות שלא ממומשות ומתפקדות בשטח, הם גורמות לקיפאון והתאבנות והם גורמות ליובש, יותר מאשר כשאותם אנרגיות לא קיימות בכלל באדם, זאת אומרת כך, כל כח ואנרגיה שקיימת באדם והיא לא ממומשת אין הפשט שמצבו יהי' כאילו לא קיים בו אותו כח, אלא כח לא ממומש גורם ליובש קיפאון והתאבנות.

ננסה רגע להתבונן! יש בגמ' בכמה מקומות, 'מנא הא מילתא דאמרי אינשי', הגמ' מביאה בכמה מקומות כל מיני פתגמים שמורגלים בפי העם, יש כמה מקומות בש"ס עמודים שלמים 'מנא הא מילתא דאמרי אינשי', הייתי רוצה להבין מנא הא מילתא דאמרי אינשי "אלטערר באחער", שפי' בעברית הוא זקן, למה קוראים לו "זקן", מה הקשר בין הבחור שקצת התבגר כדי לקרוא לו זקן? העולם הכללי סבור שבחור צעיר זה מנוע חדש, והאלטערר זה מנוע ישן, כמעט כמו ההבדל בין מכונית חדשה לישנה, זה נשמע מוזר לחשוב שהמציאות של האדם שהוא הולך ופוחת ומתיישן, לא מסתבר, הוא עוד לפני תחילת החיים והוא הולך ומתיישן.

אבל בוא נראה שיש הרבה מקבילות בין אלטערר באחער לבין אדם זקן באמת, וננסה להתחקות אחרי שורש הענין! אנחנו רואים את המציאות, בחור קצת אלטערר כבר לא מחפש כ"כ חוויות חדשות, לא כזה מעניין אותו, פעמים שהוא יעשה את זה כדי להישאר צעיר, אבל הוא לא יעשה את זה כמו הבחור הצעיר שהוא עושה את זה כי הוא רוצה, בחור צעיר מתעניין בכל מיני דברים כי זה מעניין אותו, ולעומתו האלטערר מתעניין כדי להישאר צעיר אבל לא כי זה מעניין אותו, לדוגמא, מציעים לבחור אלטערר איזה טיול מעניין ואתגרי, הוא מגיב אם לא יהי' את זה יהי' משהו אחר, ואילו בחור צעיר, בין ברוחניות בין בגשמיות בכל שלב הוא מרגיש עליה והתקדמות, דהיינו שאלטערר מרגיש קיבעון, זהו סוף הדרך. בשולחן בחדר אוכל של אלטערר'ס אין כבר ויכוחים, הכל רדום ומדומדם, מה שהיה הוא שיהי', שום דבר לא ישתנה, כל אחד כפי מה שהוא, אין מרץ להתווכח בכלל, עולם כמנהגו נוהג. אלטערר בחאער קשה לו הניידות, יש לו חוסר גמישות, הוא לא מחפש אתגרים חדשים, מה שעשיתי כבר עשיתי, זהו זה אין למה להתקדם, פחות או יותר אני ממוקם איך שאני, איננו נלחם על מעמדו, לא מרגיש התחרות, במקרה ויגיע בחור חדש לועד הוא לא יתחרה איתו ואף יתן לו לתפוס גובה, כי הוא לא מרגיש שזה על חשבונו, אני כבר איך שאני, לא אעלה ולא ארד, לא אוסיף ולא אגרע.- כל סוג תחושות והרגשות והתנהלות כזאת נמצאת באמת אצל אדם זקן, כך שבמציאות החוויתית בצורת התנהלות החיים יש אכן הרבה דברים מקבילים בין אדם זקן לאלטערר באחער.

מה הסוד שעומד מאחורי הדברים?

המציאות היא כזאת, כל תינוק, ילד, נער, בחור צעיר, עד גיל נישואין פחות או יותר, הוא כל הזמן עולה ומתעלה לעצמו עם עצמו, כל שלב זה התקדמות, יש פריחה מינקות לילדות, בילדות יש את הדרגות וכל השלבים, יש את הגנון, את הגן חובה, את המכינה, הוא מגיע אחרי זה לבית אולפנא, הבית ספר, החיידר, את כל הכיתות, מנערות לבגרות גם כן, את השלוש שנים של הישיבה קטנה, כל שנה עולים כיתה ומתקדמים, מתעלים ומתבגרים. והנה בשעה שהבחור הגיע לגיל נישואים נגמר ונתבשלה ונשלמה צורתו ובגרותו מצד עצמו, הוא כבר הגיע באמת לאיזשהו שלב סופי של מיצוי העליה והפריחה שלו עם עצמו, עכשיו הוא בנוי כרגע ומוכן לסוג שלב אחר ומערכת אחרת של חיים, מהיום הוא בנוי לחיות חיי משפחה שבהם עיקר עיסקו והחיים שלו הם עבור משפחתו אשתו וילדיו, והוא נהנה יותר מלתת ולהעניק לאחרים, לאשתו ולילדיו, והוא פחות מתעסק בעצמו עם עצמו בדברים שאין בהם גם הנאה לאחרים. והנה בפרק ב' הזה של החיים גם כן הוא לא באותה דרגה, כל הזמן יש התקדמות, עולה מדרגה לדרגה, נכנסים לנישואין ומעניקים את מערכת הנישואין, אח"כ יש ילד זה עוד אתגר, הילד גדל, כל שלב בגדילת הילד זה גורם עוד תפקיד ועלית דרגה וכיתה להורים, יש פתגם שאומר "כשהילד קטן כשהוא ער ההורים ערים, כשהוא ישן הם ישנים, כשהוא גדל גם כשהוא ישן הם ערים", אחרי זה עוד ילד, וגם הילד כל הזמן עולה מכיתה לכיתה, אחרי זה נהיה בר מצוה, אח"ז להתחיל לחתן, זאת אומרת שגם בשלב ב' של החיים כל שלב יש בו התקדמות מהשלב הקודם, זה גם כן כל שלב עולה דרגה, התפקיד כל הזמן פרה ורבה ומתעצם, וזה בעצם מה שמחייב ונותן את החיות לאדם בשלב ב' הזה של החיים.

והנה המציאות היא שכשנגמר פרק ב' זה של החיים, כשגומרים לחתן את הילדים, אותם הורים שלא נושאים בעול עם ילדיהם הנשואים ועם הנכדים מתחילים להזדקן, כבר מגיע הרגשה שאין לאן להתקדם, מה שהיה הוא שיהי'. שמעתי פעם מאיזה עובד מבוגר וזקן בישיבה, אני יש לי מה להתקדם בחיים?! האם יש לי משהו לעלות ולהמשיך?! אני גמרנו מה שאני אני. זאת אומרת שבחלק השלישי של החיים, כשאדם חוזר לחיות עם עצמו כמו בפרק א' של החיים, הוא מתחיל להזדקן, אין לו כבר אתגרים, הוא גמר עם אחרים, דהיינו עם הילדים והמשפחה, ועכשיו הוא חי רק את היעוד שלו.

לכן המציאות היא, שבחור בשלב שהוא כבר בגר והגיע לגיל נישואין, שזה שלב שבו כבר התקיים הגידול וההתקדמות שלו עם עצמו, הושלמה קומתו בינו לבין עצמו, והוא כעת מיועד להתחיל פרק ב' בחיים שעניינו להעניק לאחרים, והוא לא מתחיל את זה, הוא מתחיל להזדקן, כי הוא בעצם כעת במצב תקוע, אין לו לאן להתקדם עם עצמו מבחינת המציאות האישיותית שלו, כי הוא לא התחיל את פרק ב' בחיים, לכן הוא מתחיל להזדקן, זה מה שקורה באופן טבעי.

אלה שממשיכים ללמוד רציני, הם איכשהו מצליחים להחזיק מעמד ביחס לכוחות הרגילים שהיו להם עד עכשיו, הם מצליחים באיזשהו חוק התמדה להמשיך עדיין את הכוחות הקיימים עד עכשיו, אבל הרי קיימים בהם עוד כוחות חדשים של להעניק לאחרים, הכוחות האלה הם כן מוקפאים מאחר שהם לא התחילו את פרק ב' של החיים, אבל איכשהו הם שורדים בזה שאת המערכת הקודמת הם מתאמצים להמשיך, ואילו אלה שפחות לומדים בגיל הזה, זה גורם להם התאבנות וקיבעון גם בכוחות הרגילים, וקשה עליהם בכלל לתפקד.

שאלה:/

לא רציתי להגיד גיל 18 כי חשבתי שעוד מעט וסקלוני, אבל מה שיצא באמת אפי' לשמוע, ניסיתי להתקשר אליו, כי פעם אמר לי את זה משגיח בישיבה מאוד מאוד חשובה, שהוא רואה כבר שבש"ג מתחילים להיות כבר קצת אלטערר'ס, זה מתחיל מגיל 18 בעצם ברמה מסויימת וזה הולך ומתקדם, כי באמת בן 18 לחופה, זה בסדר, אתה מדבר כמו התנא של המשנה.

המציאות היא כך, בחור בשיעור א' ב' ג' בדרך כלל הוא כל הזמן מרגיש שיש לו מה לכבוש ולעלות דרגה, מתחילת קיבוץ כבר מתחילים להרגיש שדורכים על מקום אחד, זה ביחס למה שאתה אומר, תתבוננו במציאות ותגידו האם זה נכון או לא, מתחילת קיבוץ שזה שנה שנתיים לפני שבכלל חושבים על שידוכים יש איזשהו תחושה שדורכים על מקום אחד, לא מרגישים חיזוק והתקדמות.

המציאות היא כך, וזה מוכיח שגם אם היה בישיבות גיל הנישואין רק בועד י' המצב לא היה טוב, אבל תיכף נראה, נלמד קצת היסטוריה עוד רגע, אלה שיש להם מאוד מיומנות וזה זורם להם מאוד בטבעיות, יש להם את ההבנה וההעמקה והלומדע'ס אצלם זה בזרימה וטבעיות, הם יותר יכולים להמשיך ללמוד כי הם בנויים יותר ללימוד, הם ממשיכים ללמוד, וכפי שאמרנו הם ממשיכים פחות או יותר כמו שעשו עד היום, ויש להם רק את החלק של הכוחות החדשים שלא ממומשים, אבל אותם שיש להם פחות מיומנויות טבעיות ללימוד, וצורת הלימוד שלהם תמיד צריכה כאילו לאמץ איזה כוח מסויים, זה מה שנותן להם את הכוח להיכנס לסוגיא ולפתור את הקשיים בסוגיא, כשהם מתחילים להתבגר קשה להם לחיות בכזה מרץ ועבודה כזאת והעסק מתחיל להירדם או להתנמנם.

בתקופות שהיה שיירות מצויות לבריסק, היה איזה מהלך מחודש, הולכים כעת ללמוד קדשים בבריסק, זה יצר איזשהו ריענון בכוחות ויכולת לתפקד טוב. אותו דבר הבחורים האמריקאים שבאים לארץ ישראל בגיל קיבוץ, הם לומדים יותר טוב מהישראלים המצויים באותו גיל, כי הם מרגישים שהם עולים לארץ ישראל ללמוד תורה, תורת ארץ ישראל, הם באים לאיזשהו משימה חדשה שהיא נותנת כאילו איזשהו תחליף למשימות החדשות שבאמת קיימות בנפש בגיל הזה.

בישיבות לפני השואה בליטא כשהיו אלטעררע'ס, כי התחתנו יותר מאוחר, הצורה מה שהיה שם, שבגיל אלטערר עלו קומה בכל הצורה של הלימוד והיידישקייט והמוסר, עד גיל של קיבוץ א' מי שיודע איך היה צורת הלימוד שם, ספר 'קובץ שיעורים' זה ספר שמבטא מה היה רמת הלימוד והלומדע'ס והרייד בישיבות בזמנם, הישיבה של רבי אלחנן היתה ישיבה קטנה ומשם עלו אחרי זה למיר, זה כלל גם ש"א וש"ב של ישיבה גדולה בגיל, זה היה בערך עד גיל שמונה עשרה, ורמת הלומדעס והרייד שדיברו בשיעורים היתה בסיגנון של קובץ שיעורים, וכשהגיעו אחרי זה למיר או לסלבודקא גם בלימוד התחילו להגיד סברות לבד ונכנסו יותר להעמקה ולומדעס, שזה יצר פריחה ואתגרים חדשים שלא הכירו אותם עד היום, גם נכנסו לשמועסים של רבי ירוחם או של האלטער מסלבודקא להעמיק בעניני מוסר ויידישקייט שלא שמעו כאלה שיחות קודם, וזה ריענן את השורות ונתן להם כח ללמוד במרץ עוד כמה שנים, ואילו לפני השלב הזה בישיבות קטנות שם למדו יותר הספק, כי באמת נפש של בחור צעיר מתאימה יותר לגרוס ולהספק.

גם ראיתי כך מהספר של רבי דב יפה שהוא מביא מהחזו"א, שבחור צעיר בטבעו יותר לאגור מידע ולמיגרס, ובגיל יותר מבוגר מתפתח יותר ההבנה הטבעית. לכן המציאות היא שבדרך כלל ההבנה והלומדעס מה שיש היום בשנים הראשונות של ישיבה גדולה, שזה הרבה מאוד, אבל זה לא לומדעס והבנה טבעית, בחורים מייצרים לעצמם איזשהו קוד לומדעס, איזשהו מגירת לומדעס, שזה לא קשור להבנה ולחשיבה הטבעית שלהם בכלל, כך זה בדרך כלל, מי שיתבונן בענין יראה שזה כך, לא לומדים בצורה שאיך תסביר את הסברא שאתה אומר לגוי, מצידי למשפטן גוי, לא לומדים בכזה צורה, בזמן שצורת הבנה אמיתית, כבר רבי חיים אמר את זה, שצורת הבנה אמיתית זה הבנה וסברא שאתה יכול להסביר אותה לגוי, אז יש דרגה בלימוד שזה עדיין רמה פשוטה, להסביר את זה לגוי פשוט, ואחד שכבר עלה ונתעלה, להסביר את זה לגוי משפטן ועורך דין, כך רבי חיים אמר שסברא שאי אפשר להסביר אותה לגוי כנראה שהיא סברא לא מספיק ישרה, אבל לא כך לומדים, בחורים צעירים כיון שבאמת עוד לא התפתח אצלם ההבנה העצמאית בצורה טבעית כי זה עוד לא הגיל, לכן בכל המערכת של הלומדעס הם מתרגלים לאיזשהו נוסחאות, איזשהו קוד שפותח להם איזשהו כספת של חשיבה למדנית, ועם זה הם מתעסקים, ואילו אברכים הם כבר לומדים הרבה יותר בחשיבה הטבעית שלהם, כי הם הגיעו לגיל שבעצם הלימוד כבר התבשל ההבנה והעצמאות. ואגב רואים עוד דבר, שככל שהנפש נהיית יותר בוגרת ועצמאית כך גם מתפתחים כוחות ההבנה, יש מגבילות בין הבגרות והעצמאות של הנפש לבין דרגת ההבנה בלימוד, ולכן בחור צעיר שבטבעו הוא עוד לא אמור להיות עצמאי גם ההבנה שלו היא עדיין לא עצמאית, ואילו בוגר שהוא כבר עצמאי ההבנה שלו היא הרבה יותר טבעית ומפותחת], עכ"פ אבל בסך הכל כיון שהיום גם ריבוי הרייד והלומדעס כבר מגיל חמש עשרה שש עשרה, גם סיגנון השיחות זה כבר דברים עמוקים מה שפעם לא שמעו בגיל הזה, אין התחדשות בגיל מבוגר, אין שום חידוש, כבר למדו עד היום עם כל כך הרבה לומדעס ורייד, וממילא מתחיל היבושת, אין את ההתחדשות של בריסק או של להגיע לארץ ישראל, או לרבי ירוחם ולאלטער מסלבודקא, אין את זה היום.

ננסה להגיד את זה בצורה יותר מדוייקת, מה בעצם קורה עם אדם נשוי? אדם נשוי צורת החיים שלו שהאשה והילדים כל הזמן חולבים אותו, כל הזמן שואבים ממנו תשומת לב והשקעה, מציאות היותו בעל אשה וילדים זה גורם להם לבקש וממילא לו לתת, הצרכים והדרישות שלהם גורם לו כל הזמן לתת להם, וזה גורם למערכות שלו לפעול תקין, זה גורם שלא יחליד, וזה גורם שכל החלקים החדשים שבאים לידי ביטוי בגיל בגרות מתפקדים, וממילא גם המערכות הישנות שהיו באיזשהו קיפאון או קיבעון הם 'תתחדש כנשר נעורייכי, תעטריכי חסד ורחמים', וזה מחזיר את כל המערכות לרעננות.

שאלה: ממתי זה בחור מבוגר?

בחור מבוגר זה מהשלב שכבר נפשו בנויה לפרק ב' של החיים, וזה לא קרה.

שאלה:/

זה אם הוא הגיע לשלב מאוד מאוד מבוגר, אבל אצל בחור אלטערר רגיל רואים מאיזשהו תקופה שהוא התחתן שהוא כאילו חזר אחורה, אתה רואה אותו צעיר מתקופה לתקופה, הוא חזר לצעירות ולרעננות ולשמחת חיים ולגמישות שלו, ממש החיות שלו חוזרת אליו.

דבר מאוד מעניין רק בתור איזשהו משל לענין, הגמ' אומרת "יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק" (פסחים קיב,א), אבל מעולם הפרה לא תצליח להוציא טיפת חלב בלי שהעגל ינק ממנה! זה המציאות שקורית בעצם אצל אנשים נשואים, חיי הנישואין בעצם שואבים מהם כל הזמן את הכוחות הקיימים בהם, להוציא מהכח אל הפועל את ההטבה ואת כל ניהול החיים עם האשה והילדים, וזה מה שגורם להם את המיצוי של כוחות הגוף והנפש שלהם; גם שיתחדשו בפרק ב' של החיים, וגם ריענון של הכוחות הרגילים, וזה יוצר מצב מאוזן של שמחה ורעננות, ויכולת לחלוש על ריבוי מערכות כפי שאמרנו, כי הנפש התרחבה ובנויה להרבה יותר.

המציאות היא שבחור מבוגר שאין לו נטיה בכלל להתייבשות, שהכל אצלו דופק רגיל והוא לא מרגיש שהוא צריך לעשות משהו כדי לא להתייבש, זאת אומרת שאין לו שום חללים ריקים בנפש, וזה קצת בעיה, כי כשהוא יתחתן איפה הוא יכניס את אשתו וילדיו, הלא אין לו מקום בשבילם, הוא ירצה להתפטר מהם, אין לו לאן להכניס אותם. בחור מתבגר שאין לו איזשהו צד נטיה להתייבשות, הוא כרגע עדיין לא התפתח כל צרכו, אפשר אולי להקביל אותו לאדם נשוי שלא חסר לו ילדים, אדם נשוי שלא חסר לו ילדים כל אחד מבין שיש לו איזה בעיה, הצורה הבריאה של הנפש זה להרגיש חלל וחסר בהיעדר נישואין או בהיעדר ילדים, זה לא חולשה וזה לא בעיה, אלא אדרבה זה מוכיח את בריאות הנפש ואת המצב שהתחדשו כוחות בנפש שהם לא באים לידי ביטוי, כמו שידוע שכל אחד שיש לו כוחות שהם לא באים לידי ביטוי הוא מרגיש לא נוח, וזה יוצר אצלו כפי שאמרנו יבשות ומאובנות וקיבעון. גם אחד שהגיע לשלב שהוא כבר צריך ללמד, גם אם הוא אוהב תורה מאוד, מתחיל להיראות בו היבושת אם הוא לא מוצא שטעלע, זה גם דבר שרואים את זה, וכפי שדיברנו.

אולי נראה איזשהו משל שימחיש את זה, כמדו' שב'עץ חיים' החיידר והישיבה קטנה זה אותו מוסדות שם, נתאר לעצמנו לוּ יצוייר ויהי' מצב שמאיזשהו סיבה השאירו את הבחורים שם באותו מצב בכיתה ח', במהלך של כיתה ח', והנה מה שקרה בשטח זה שחלקם במצב לא טוב ומתייבשים, וחלקם של הנערים והבחורים שם מרוצים. מי מהם בבעיה ומי לא? פשיטא שהמרוצים הם בבעיה חמורה, כי התבגרות זה זה גדלות הנפש, וגדלות הנפש זה שהיא צריכה קומה מעל, וכפי שאמרנו שגם בפרק א' של החיים כל הזמן הנער והבחור מתקדם מדרגה לדרגה, הרי המציאות היא שיש דברים שבגיל 15 הוא ראוי רק לכך וכך ובגיל 17 הוא ראוי ליותר, או דברים שבגיל 15 ניתן לבחור לעשות ובגיל 13 לא נתנו לו, ויש דברים שבגיל 17 נטיל עליו ובגיל 15 לא נטיל עליו, וכן הלאה, ולכן מי שבמצב של בגרות ולא הגיע התפקיד והתיפקוד של בוגר והוא לא מרגיש חסר הוא בעצם בבעיה, למעשה הבגרות מעבר למה שאמרנו שהיא מוסיפה עוד מחלקות וחדרים בנפש, היא גם יוצרת התפתחות כללית בכל כוחות הנפש שקיימים, וכפי שאמרנו התפתחות שלא באה לביטוי יוצרת יובש.

אגב, ראיתי מציאות מאוד מעניינת, לא יודע אם שמתם לב לזה, אבל המציאות היא שאצל בנות שעובדות ועדיין לא השתדכו, גם אם הם הגיעו לגיל יותר בוגר, הם לא מתייבשות כמו בחורים. והסיבה היא, כי הם נמצאות כרגע את הבגרות והרמה שלהם, והם גם עסוקות כל הזמן בלהיות כעזר לאחרים, זאת אומרת או שהם מורות והם מועילות לאחרים, או חינוך מיוחד, או גם אם הם עובדות במחשבים והם צריכות לעשות פרוייקטים, אבל הם כל הזמן מארגנות את הפרוייקטים בשביל מה שדורשים מהם, הם נמצאים באיזשהו מצב די מקביל לאשה נשואה, ולכן הם לא מתייבשות, אבל אצל בחור מבוגר אין ביטוי לבגרות שלו, הוא לומד בדיוק באותה צורה שהוא למד בגיל 16, ולכן הוא מתייבש.

עכ"פ ממוצא הדברים, בין נבין שהקושי והיבשות של בחור מתבגר זה לא קשור לנסיבות חברתיות, זה לא קשור לזה שה'ועד' מתרוקן, וזה יהי' קיים גם אם היו מתחתנים בועד י', כמו שהמצב של 'לא טוב היות האדם לבדו' נאמר לאדם הראשון לפני שהיה חברים בועד שהתחתנו, לפני שבכלל היה מצב חברתי להתחתן, והיה לו לא טוב, כי כבר נשלמה קומתו והוא היה בנוי לנישואין, לכך היה לו לא טוב.

שאלה:/

קודם כל יצא להכיר במשך השנים הרבה בחורים בגיל הזה, שעצם הדבר שהם קלטו והגיעו למודעות שזה המציאות שלהם ושלפחות הם לא אמורים להרגיש אשמה ולחשוב שזה תלוי בבחירה שלהם, ולא להקשות לעצמם את הקושיות שהקשינו בהתחלה; הרי עלי ללמוד תורה כל החיים? והרי לא השתנה כלום במצות תלמוד תורה בזה שלמדתי כבר חמש שנים וכו'? עצם הידיעה הזאת של מה שדיברנו זה כבר מיקל מאוד, כך ראיתי ונוכחתי מתוך היכרות בשיחות אישיות עם בחורים מבוגרים.

מה בכל זאת ניתן לעשות עד אשר נמצא ונגיע אל המנוחה ואל הנחלה? זה יהי' בעזר ה' פעם הבאה.