בטחון 3

נראה היום עוד איזשהו שלב בענין הבטחון, שכמדו' שהדברים הם ממש נפלאים ומענינים! יש באמת איזשהו מציאות קיימת שבחורים קשה להם קצת להרגיש בכלל את המושגים של בטחון, כי לבחורים בדרך כלל אין דאגות, אין דאגות שבעצם יגרמו להם לראות את החיים במבט של בטחון, בחורים הם נסיכים, החיים שלהם הולכים בצורה דממילא. אבל מי שקצת מכיר, אברכים מספרים כל הזמן, גם אני יכול להעיד את זה על כל משך חיי, ואין אברך שלא יכול להעיד את זה, כל מיני זמנים של דוחק של פרנסה ומגיע איזשהו מצב שממש סגר עליהם המדבר, ושוב ושוב ברגע האחרון מגיע איזשהו הצלה, 'רווח והצלה יעמוד ליהודים', מגיע איזשהו כסף כל פעם ממקום אחר, פה במקרה פתאום הגיע איזשהו השלמת הכנסה על איזשהו הכנסה שהגיע לאשה במשכורת והם כבר שכחו שזה צריך להגיע ופתאום זה כעת הגיע. פעמים שברגע האחרון נעלם פתאום הצורך הדחוף שהיה לכסף. ופעמים שברגע האחרון מתחת לאדמה השיגו הלואה בהעברה בנקאית מהרגע להרגע בזמן הכי קריטי.

היה לי סיפור, לפני עשרה ימים התקשר אלי אברך ידיד, וסיפר שהתחלף איזה מנהל בבנק שהוא רגיל, וההוא קשוח כזה והחליט להוריד לו את האשראי, ויש לו שם גילגולי חובות מאוד, והוא חייב עשרים אלף שקל ממש מהרגע להרגע אחרת החשבון הופך למוגבל כי מחר צריך להגיע צ'קים, הוא מתקשר בשעה שתים עשרה בלילה ושואל מה עושים, והוא כולו ממש בכה, היה בסוף שבדיוק התברר לי שיש לי תחת ידי איזה ארבעת אלפים או חמשת אלפים דולר שמיועדים לאיזה מטרה, אני מתקשר לאחי שהוא מנהל של ישיבה, ושאלתי אותו, אם אני מביא לך דולרים בסכום של עשרים אלף שקל האם אתה יכול להעביר לי את זה? כן, אני מביא לך עשרים אלף שקל הרגע. טוב אבל איך זה יגיע וההוא גר בירושלים? נעשה את זה בהעברה בנקאית. אני מתקשר עוד פעם לאחי; האם אתה יכול לעשות העברה בנקאית של עשרים אלף שקל לבנק הפועלים איפה שהחשבון של ההוא? כן מחר על הבוקר אני מסדר את זה. ההוא היה מאפילה לאור גדול אחרי שבחמש דקות הראשונים שהוא מדבר איתי בטלפון אני חושב מה יש לעשות כאן, איך משיגים עשרים אלף שקל מהרגע להרגע, ותוך כמה דקות זה הסתדר, ולמחרת בעשר בבוקר כבר היתה העברה בנקאית, זה סיפורים שאברכים חווים אותם כל החיים.

הבריסקר רב אמר שהחיים מלמדים בטחון למי שמתבונן יותר ממה שספרי מוסר מלמדים בטחון, זאת אומרת שהמציאות איך שהחיים בסוף מסתדרים ושגם כשכלו כל הקיצין פתאום מגיע ישועה, וכל אחד רואה את זה כל הזמן בחיים, זה מלמד בטחון יותר מכל הספרי מוסר.

המציאות היא, ופה הייתי רוצה להגיד איזשהו תובנה שכמדו' שתתן כאן מבט מאוד מעניין על המציאות של בטחון, יהודים שחיים שיש מישהו שמנהל את העולם והוא זה שמסדר את הדברים, והם חיים באיזשהו מהלך של בטחון שזה לאו דוקא מהלך מעל השמים אבל במהלך שהמציאות כל הזמן מלמדת אותם את זה, מה שקורה אצלם, וזה קורה אצל הרבה הרבה אברכים, וזה לאו דוקא אברכים מוסרניקים קיצוניים אלא אברכים רגילים אבל פשוט החיים המחישו להם את זה, מרוב מקרים כאלו שברגע האחרון פתאום הגיעה ישועה ממקום בלתי צפוי, כל אחד ישאל את אביו ויראה האם זה לא כך, נוצר להם איזה סטטיסטיקה שבסוף הדברים יסתדרו, בסוף הדברים יסתדרו באיזשהו צורה טובה בלי קשר בין מקרה למקרה באיזה צורה זה יסתדר, הם מרגישים שיש כאן איזשהו יד ה' שבסוף העסק מסתדר. והמציאות היא שאותם אברכים ככל שיש להם יותר בהרגשה שהקב"ה כאן מנהל את הענין נבנה להם יותר ויותר סטטיסטיקות מתוך מציאויות החיים, ואילו אלה שלא חיים בטחון, הם לא יכולים לקרוא לזה ולבנות איזשהו מהלך וסטטיסטיקה מזה למרות שגם להם כל הזמן קורה הצלות.

ראיתי מאמר של רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל שהוא אומר, שאנחנו רואים במציאות החיים שהקב"ה ברא עולם והוא רצה שהעולם יהיה מסודר, ואנחנו רואים שדברים מסתדרים, ברוב המקרים דברים ומצבים שהיה נראה שזהו, גמרנו, סוף העולם, סוף הדרך, אבל בסוף הדברים מסתדרים. ורבי יחזקאל אומר שם שהמציאות שדברים מסתדרים בעולם, זה בעיקר בעניני פרנסה, כי עניני פרנסה זה עובד באיזשהו צורה מיוחדת יותר משאר ענינים, ה'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון', ו'נותן לחם לכל בשר'.

מישהו אמר איזשהו אימרה; מליארדים בני אדם חיים כרגע בכל הגילאים, זה מראה שמרגע לידתם עד היום היה להם כל הזמן ארוחות, כי אחרת איך הם חיים כרגע ולא מתו מרעב, וגם המקומות שמתים מרעב זה כי יש מקומות שנגזר על בני אדם למות מרעב, אבל יש מליארדי הוכחות שאנשים בין עניים ובין עשירים חיים, זאת אומרת ש'הנותן לחם לכל בשר' זה קיים בשטח.

עכ"פ רבי יחזקאל אומר שם, שמה שאנחנו רואים בשטח הוא, שההבדל בין הבוטח ללא בוטח הרבה פעמים זה רק בדאגה, כי בסוף גם אצל הלא בוטח הדברים מסתדרים וההבדל הוא רק בדאגה, אבל הקב"ה ברא עולם שברוב המקרים הדברים מסתדרים, כך הוא אמר.

עכשיו בוא נראה דבר מעניין מאוד, ילד רגיל להגיע כל יום הביתה בצהריים, הוא רואה סירים על הכיריים לארוחת צהריים, יום אחד הוא מגיע ואמא לא בבית, הבית שומם ואין על הכיריים שום דבר, בשעה שתים שזה זמן ארוחת צהריים דופקים בדלת ומגיע משלוחן עם מגש פיצה שאמא הזמינה. אחרי עוד איזה שבוע שבועיים הוא גם הגיע הביתה וגם כן אמא לא בבית ואין אוכל, וברגע האחרון בשעה שתים אמא נכנסת הביתה עם מנות מוכנות של פיתה פלאפל. עוד פעם היה מקרה, שהוא הגיע הביתה ואמא לא בבית ואין שום ריח של אוכל כאן, ובעשרה לשתים הוא מקבל טלפון מדודה שגרה באיזור, בואו אצלי תאכלו היום בצהרים. מה ההרגשה בעצם של הילד? הילד מנסה לחשוב מה קורה כאן, אין לו כאן איך לבנות סטטיסטיקה, שהרי וכי הוא יבנה סטיסטיקה כזאת שפעם בשלוש חודשים מגיע שליח פיצה, ופעם בעשר שבועות מגיעים מנות פלאפל, ופעם בחודשיים אוכלים אצל הדודה?! אין כזה סוג סטטיסטיקה. ובאמת אחרי זה הילד נגיד ביום של הפיצה, כשהוא פוגש אחרי זה את האמא הוא אומר לה; כמה דאגתי, הגעתי הביתה את לא היית ולא ראיתי אוכל, אמרתי מה יהיה אני אשאר רעב, ואין לך מושג פתאום קרה נס דפקו על הדלת והביאו פיצה. אמא שואלת אותו; מה דאגת, לא חשבת שיהי' אוכל?! והוא אומר; איך אני לא אדאג, לא היה אוכל אז אני בטח אדאג. אמא אומרת לו; אבל אני יכולה להזמין פיצה א"כ למה דאגת? הילד עונה לה; זה אולי אחד חלקי מאה ימים שאת מזמינה פיצה, א"כ איך אני אבנה על פיצה לומר שזה בדיוק יהי' היום. אמא עונה לו; בני היקר במאה ימים יש אוכל על הגז אז לא צריך פיצה אבל כשאין אוכל על הגז יהי' פיצה. מי צודק כאן בויכוח בין הילד לאמא האם יש סיבה לדאגה או לא, איך באמת הילד יבנה על מיעוטא דמיעוטא ועל המקרה שפעם במאה יום יגיע פיצה?

התשובה היא פשוטה מאוד: אם הילד לא שם לב שיש כאן אמא שהיא אחראית ודואגת לארוחת צהרים באמת יש לו סיבה לדאגה, ואין לו שום צורה לבנות סטיסטיקה, כי למרות שבסוף בכל המקרי חירום האלה זה הסתדר אבל הרי כל פעם זה הסתדר במקרה אחר, אז פתאום קרה איזה מקרה, פתאום הדודה הזמינה, וכי נבנה סטיסטיקה שפעם בכזה זמן  הדודה מזמינה, פתאום הגיע פיצה, פתאום אמא הגיעה עם מנות פלאפל, הוא צודק בלוגיקה שלו כי אין לו סיבה כאן לבנות סטיסטיקה ממה שבסוף הדברים הסתדרו, שהרי כל פעם קרה איזה מקרה בסוף אבל כזה מקרה שאין לו קשר למקרים האחרים, ובאמת יש סיבה לדאגה כי רק במקרה קרה המקרה בסוף אבל זה לא ישכך את דאגתו, אבל ילד שיודע שאמא דואגת, יש איזה גבוה מעל גבוה שומר, ואותה אמא שמבשלת כל יום ארוחת צהרים היא דואגת שיהי' כל יום ארוחת צהרים גם בזמנים שהיא לא נמצאת, א"כ יש לו סטטיסטיקה שיש ארוחת צהרים, כי העובדה שיש כל יום על הגז ארוחת צהרים זה חלק מהסטיטסטיקה שלו, וגם הפיצה זה חלק מהסטטיסטיקה, וגם הפיתות פלאפל זה חלק, והדודה זה חלק, כי אצלו יש מכנה משותף לכל המקרים, יש אמא שדואגת לארוחת צהרים.

זאת אומרת כך, ככל שקולטים שיש מישהו שמנהל את העסק אז נבנה סטטיסטיקה מוחלטת שיש ארוחת צהרים, ולפיכך ילד שיודע שיש אמא נבנה אצלו סטטיסטיקה שיש ארוחת צהרים, אבל ילד שלא קולט את החלק הזה שאמא דואגת באמת הוא לא בטוח במקרים שארוחת צהרים לא נראית מול העינים והוא מודאג מאוד, ומה שקרה בסוף איזה נס זה לא ירגיע אותו למקרה הבא, כי כל פעם קורה הנס ממקום אחר שאין לו אפשרות לבנות סטטיסטיקה על המקרים האלו.

הבריסקר רב היה אומר תמיד, כך ראיתי שמביאים בשמו, שהישועה מגיעה ברגע שצריך, אין שום סיבה שהיא תגיע קודם כי לא צריך, אבל ברגע שצריך היא תגיע. כעת, המציאות הזאת שכשמגיע הרגע שצריך הישועה מגיעה אין מי שלא יכול לספר את זה. אני אספר דוגמא: אצלנו בנישואי אחד הילדים, שלושה חודשים חיפשו דירה להשכרה ולא מצאו, חיפשו איזה יחידונת, איזה לול של תרנגולים, אבל לא הלך, הפכו עולמות ולא מצאו, בסוף יומיים לפני החתונה נמצאה יחידה משהו מיוחד מאוד, יחידה שהיא אפי' יותר מסתם יחידות. עכשיו בוא נשאל: האם יש מבחינת סטטיסטיקה שאחרי שלושה חודשים שמחפשים ולא מוצאים בדיוק ביומיים האלה זה ימצא?! מאיפה זה יגיע שבדיוק ביומיים האלה זה ימצא?! אבל המציאות היא שכאלה שחיים בטחון אצלם זה פשוט.

בוא נגיד כך, נשאל שאלה: כשעושים סקר לפני בחירות, וכל אחד יודע שסקר שעושים חצי שנה לפני הבחירות אין לו שום משמעות, גם אם הסקר של המכונים הכי אמינים גילה סטטיסטיקה של חצי שנה לפני הבחירות זה בדיחה, רק ככל שזה ממש סמוך ונראה ברמה הכי גבוהה יש סיכוי שהסטטיסטיקות של המכונים האמינים יגלו משהו. כעת, הסטטסיטיקה לא נבנית לפי זמן רחוק, כי הרי באמת את הדירה צריך שתהי' לחתונה, א"כ מי ביקש ממך לדאוג, אל תדאג, יש אבא שדואג, וכי הוא ישאיר את הזוג בלי זה?! אני לא יכול להגיד שהייתי בכזה דרגת בטחון אבל אמרתי כל הזמן שאין מה לדאוג, או ימצאו ברגע האחרון, ואם לא אז מקסימום יש בתי מלון, לשכור חדר בבית מלון לשבועים עד שימצא יחידה, אבל כל הזמן הייתי רגוע, אני לא יכול להגיד שזה היה לגמרי בדרגת בטחון אולם הייתי רגוע, ובסוף באמת הגיעה הדירה, אבל זה לא אמור להגיע בזמן מוקדם כי בזמן מוקדם עוד לא צריך את זה.

כתוב בפסוק "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ" (תהלים קמה, טו). "בעתו" זה בא להגיד לא אחרי עתו אבל גם לא לפני עתו, כך הקב"ה מנהל את העולם, וכשמגיע בעתו ובזמנו זה מגיע.

יש כאן עוד איזשהו שאלה שיש מקום לשאול, אנחנו עדיין לא מגיעים לכל התירוצים על השאלות ששאלנו, אבל הייתי רוצה רגע לשאול שאלה שנענה עליה היום ועוד נחזור לשאלות הקודמות. החזו"א הרי כזכור אומר שבטחון זה לאו דוקא שיהיה טוב, וכל שלא נאמר בנבואה שיהי' טוב אכן לא בטוח שיהי' טוב, הבוטח רואה את זה כדבר השקול ושהסיבות הטבעיות לא מכריחות אלא תמיד יכול להיות טוב, כך הוא אומר.

לכאו' יש כאן מקום לשאול: הרי במציאות אנחנו רואים בשטח אנשים בוטחים והבעיות שלהם נפתרות ביותר מהאחוזים שהיה מראש להצלחת הענין, כל מי שמכיר קצת את העולם ואת החיים רואה שזה כך, אנשים בוטחים ומה שקורה בסוף שהפיתרון לבעיות זה יותר מאחוזים שהיו מראש להצלחת הענין, זאת אומרת שבמצב שמבחינת אחוזים והסתברויות היה יותר נוטה לצד הלא טוב בסוף נפל לצד הטוב והעסק מסתדר, ויש לשאול, האם החזו"א לא ידע את זה, ומדוע הוא שם את הבטחון במצב שקול?

וגם יש כמה וכמה מעשים שמודפסים על החזו"א שהוא עצמו התנהג בצורה הרבה יותר גבוהה ממה שהוא כתב בספר, וגם כך הוא הורה לאחרים. יש ב"מעשה איש", נביא רק שתים שלוש סיפורים קטנים, מעשה אחד: הגיע יהודי לחזו"א שהוא לחוץ איך הוא ישלם, היה לו בן מאורס ואין כסף ומה יהיה? החזו"א אומר לו; אתה יודע ששלושה שותפים יש באדם, אז אם לשני שותפים אין כסף ולשותף השלישי יש כסף השותף השלישי ישלם את הכל, מה אתה דואג, כך היתה תגובת החזו"א.

עוד מעשה שמובא שם: אברך שאל את החזו"א לפני שהוא סגר שידוך, וכי תאמר מה נאכל? החזו"א אמר לו; אתה לא יודע הולכים לישון בלילה על שולחן ריק, קמים בבוקר יש ארוחת בוקר טובה על השולחן, כך גם יהי' לך. ועוד יש שם הרבה סיפורים שהצורה איך שהחזו"א הורה לאחרים וגם בחיים שלו עצמו היה בדרגות גבוהות מאוד של בטחון, וזה הרבה יותר ממה שהוא כותב בספר שכאילו בטחון זה שהדברים שקולים.

אבל הייתי רוצה לומר עוד איזשהו דבר שכמדו' שהוא דבר די אמיתי, החזו"א כותב שם את הגדר החיובי של מעשה מצות בטחון, מהו מצות בטחון מבחינה חיובית, וע"ז הוא כותב שזה לאו דוקא שבסוף יהיה טוב, אלא לדעת שהסיבות הטבעיות לא קובעות וזה תמיד מצב שקול והכל בידי שמים, וגם אם יקרה רע זה הכל לטובה, זה הגדר של מצות בטחון. אבל מה קורה לאדם שמקיים את המצות בטחון בנוסח של הדרגה הפשוטה הזאת שכתוב בחזו"א "אמונה ובטחון"? זה גם החזו"א עצמו מסכים שברוב המקרים ובדרך כלל הוא מצליח בסוף הרבה יותר ממה שהוא בטח, כמו שהמציאות שרואים מול עינינו שהדברים מסתדרים אצל בעלי בטחון באופן מופלא, רק לא שיש חיוב בדרגה הפשוטה של חיוב מצות בטחון, אין חיוב לסמוך על זה מראש מצד מצות הבטחון, אבל כשאתה חי לפי מצות בטחון וכפי הדרגה הראשונית והמחוייבת מה שהחזו"א אומר שהדברים שקולים ולא הסיבות הטבעיות גורמות ושגם אם יקרה רע זה לטובה, זה אשר יגרום שלבסוף בסופו של דבר התוצאות תהיינה הרבה יותר משביעות רצון, ואמנם יש בזה דרגות ואנחנו נגיע עוד לזה.

הייתי רוצה רגע לשאול איזשהו שאלה מאוד מתבקשת: לכאו' כשהמציאות היא לפי איך שנראה כאן העסק שרוב ההסתברויות הם לצד הרע והשלילי, ובא החזו"א ואומר תראה את זה כשקול, אל תסתכל על זה שהרוב נראה לצד הרע אלא תראה את זה כשקול, ושלא הסיבות הטבעיות גורמות, ושגם לצד שיקרה רע זה הכל לטובה. לכאו' הייתי שואל ואומר כך: אם רוב ההסתברויות הם לרעה, אז נראה כאן שמסתמא הקב"ה הולך לעשות כאן רע, ודאי שהכל מאיתו יתברך וידעתי גם ידעתי שלא הסיבות הטבעיות הם הקובעות, אבל אם רוב הצדדים הם לרעה זה יהי' לאות שהקב"ה מוביל כאן מהלך שיהי' רע ע"י השלוחים שלו שהם הענינים הטבעיים, ולמה שאני יביא את זה למצב שקול, א"כ מה הפשט בזה, מאיפה יגיע לי הרעיון הזה שאני יביא את זה למצב שקול?

התשובה על זה היא דבר מעניין מאוד! האדם לא קורא ורואה נכון את המציאות והסבירות הטבעית, ונביא איזשהו משל שיוכל להמחיש את זה: שני אלופי שחמט גדולים משחקים, והגיע איזה אדם רגיל שמכיר את המשחק אבל הוא לא אלוף והוא הולך לקבוע הסתברויות מי ינצח כאן בשחמט לפי ההסתכלות שלו על הלוח, הוא מגיע באיזשהו שלב של המשחק מסתכל על לוח השחמט ורואה מה המצב של הלוח והוא אומר כעת הסתברויות מי ינצח, כל אחד מבין שהוא לא בתורת בכלל לקבוע, כי אולי הוא היה בתורת לקבוע לפי לוח השחמט של שחקנים ברמה שלו, שכשהוא היה רואה כך את לוח השחמט הוא היה יכול לקבוע הסתברויות מי ינצח, אבל כשמדובר כאן באלופים שהם כמה קומות מעל הכישורים והיכולות שלו בשחמט הוא לא יכול לקבוע לפי הסתכלות על לוח השחמט של אותם אלופים באמצע המשחק מה ההסתברויות מי ינצח. כמו"כ אנחנו צריכים לדעת שהאדם אין לו מספיק מבט נכון ע"פ הסתברויות טבעיות במה שהוא רואה מול עיניו, כי גם בטבע עצמו בלי מהלך ניסי יש בלי סוף אפשרויות, ואנחנו לא כאלה אלופים כמו איך שהקב"ה יודע לסדר את הטבע שגם אנחנו נוכל לקבוע לפי אבחנה שלנו שההסתברות הטבעית זה רוב לטובה, כי הקב"ה יותר אלוף ואצלו גם בתוך הטבע הזה יש הרבה הסתברויות ואפשרויות שיהי' בסוף טוב.

בוא נגיד רק איזשהו דוגמא! דוד יוצא מלחמה מול גלית, בקריקטורות זה הננס מול הענק, גלית חגור עם השריון שלו, ודוד מגיע עם תרמיל רועים ועם אבני חצץ ומקלע, וגלית שואל אותו: 'הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות'?! ודוד יורה את האבן ובדיוק זה נכנס שם בחריץ שבין שתי חלקים של השריון 'ותטבע האבן במצחו' וגלית נפל, ואז דוד הזדרז שלף חרבו של גלית וכרת את ראשו. הסיפור שהיה כאן זה סיפור טבעי לחלוטין, לא היה כאן שום סיפור מחוץ לדרך הטבע, אם כי ההסתברות הטבעית הפשוטה שבדיוק זה מה שיקרה, שהאבן תצליח לצלוף בדיוק במקום זה נראה די רחוק, אבל הקב"ה כדי לסדר את הענינים הוא מספיק אלוף שגם בתוך הטבע עצמו הוא מסדר ענינים.

החזו"א כותב כך: "אין מעצור לה' מלהושיעו ולהכין מסובבים שיסובבו את כל המסובבים". זאת אומרת שראוי לדעת שגם במקום שע"פ הטבע זה נראה שהעתיד יהיה רע, ואפי' החלק במצות בטחון מה שיש בחזו"א לראות את זה כשקול, לכאו' הרי במקרה כזה בדרך הטבע זה לא כך, ואיך הוא יאמין שיקרה נס, מ"מ יש את החלק הזה שבהרבה מהמקרים אין לנו את המבט הנכון בכלל לקבוע את רוב ההסתברויות. ועוד דבר, שגם במקרה שיש כאן כאן כן ודאי הסתברות, ואנחנו תיכף נראה, נגיד במקרה של גלית שזה מקרה שאי אפשר להגיד שזה לא רוב הסתברויות מוחלט, גם אלופים יגידו שזה רוב הסתברויות מוחלט, אז למה בעצם דוד אמור לצפות אם הוא חי בטחון, האם לצפות שיקרה כאן איזה נס, אבל דוד יודע את מה שהחזו"א אומר ש"אין מעצור לה' מלהושיעו ולהכין מסובבים שיסובבו את כל המסובבים", זאת אומרת שהקב"ה כזה אלוף שהוא יודע לסדר גם בלי ניסים אלא בתוך הטבע הרגיל הוא יודע לסדר דברים.

היה גם כן מעשה, שנים שיחקו "שחמט", ואחד היה כבר בשלב של "מט" ממש, והוא אומר; זהו אני מרים ידים. הגיע שם איזה אלוף ואומר לו; בוא תן לי את העסק, והוא הצליח להפוך את הקערה על פיה, הוא לא עשה כאן נס, אולם כשהאלוף מגיע והוא לוקח את העסק אז גם כשזה במצב של כמעט "מט" אבל הוא עומד מול בן אדם רגיל הוא מסדר את הענינים.

כעת יש עוד נקודה שראוי לדעת אותה ואנחנו גם רואים את זה, גם באמת במצב שרוב הסתברויות זה לרע, צריך לדעת שעדיין במיעוט מקרים שמאוד נחוץ כעת הישועה, אז המבט עוזב את רוב ההסתברויות הרגילות שהם לרעה ושבאמת קורה בסוף רע, כי כשזה נחוץ מאוד הישועה זה ברוב המקרים בסוף כן נופל לצד הטוב, והמבט של רוב ההסתברויות של רע זה כשזה לא היה למעשה על מקרה שממש נדרש.

נגיד, אחד היה צריך אישור לבניה, הוא במצב דחוק מאוד לבניה ויש שם איזה שכן עקשן שלא מוכן כעת לחתום, מה הוא צריך כעת לחשוב מבחינת בטחון כשהוא מכיר את העקשן הזה שהוא לא ישנה את דעתו ולא יחתום, ומה יהיה והוא דחוק מאוד והוא חייב את הבניה? ההצלה לא חייבת לבוא דוקא שהעקשן הזה פתאום יתרכך, יכול להיות שמאיזה סיבה שהיא העקשן הזה יחליט לעבור דירה ובא דייר חדש והוא כן יסכים, ויכול להיות מקרה שפתאום הזדמן לו לזה שהיה צריך להרחיב איזשהו שליחות והוא כעת צריך לעבור למקום אחר ושם מסדרים לו גם דירה, ונמצא שהוא לא צריך כעת להרחיב כי הוא במקום אחר ויש לו רחבות.

עכ"פ המציאות הזאת שגם כשיש רוב הסתברויות לרע זה גם כן יכול להיות מצב שקול הוא כולל כמה חלקים: א. זה כולל את החלק שהרבה פעמים המבט שלנו ברוב הסתברויות לרע הוא מבט לא נכון, כי אנחנו עוד לא אלופים ואנחנו לא רואים, ומה שאנחנו קוראים לזה רוב הסתברויות זה כי אנחנו לא אלופים והלוח שחמט מה שאנחנו רואים לנו נראה לנו ככה, אבל יש כאן איזה אלוף במשחק הזה ואצלו זה לא רוב הסתברויות לרע במצב הזה.

ב. גם במצב שזה בודאי רוב הסתברויות לרע גם אצל אלוף, המציאות היא ושבאמת כל אחד שיעשה סטטיסטיקה אצל ההורים שלו יראה את זה, המציאות היא שכשמגיע רגע קריטי, ביותר מחצי מהמקרים ואולי ברוב המקרים, מגיעה איזה ישועה באופן בלתי צפוי, וכפי הנראה שרוב ההסתברויות הם לא תקפים למיעוט מקרים ששם זה קריטי, אז הרוב נשאר רוב אבל במיעוט מקרים שזה קריטי באותו מיעוט הרוב עובד אחרת.

ג. גם יש את החלק הנוסף שאמרנו, שגם אם עדיין רוב ההסתברויות הם לרעה אבל יכול להיות כל מיני סיבובים טבעיים אחרים ממקום אחר לגמרי שהם לא קשורים בכלל לאותו רוב, כי הרוב הסתברויות לרעה מבחינת השכן העקשן אבל עדיין יש עוד כל מיני אופציות שהם בלי קשר לשכן העקשן שהבעיה תיפתר גם בלי זה.