חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

אמת ושקר 3

נתחיל היום באמת באיזה וורט, יש כאן בעצם שאלה גדולה בפרשת השבוע, כתוב בזכות מה יהודה זכה למלכות? יהודה הרי היה מלך! בזכות זה שהוא הודה במעשה תמר, אנחנו לכאורה לא מבינים מה מגיע לו ייש"כ על זה, הרי תמר אמרה לו "הכר נא בוראך ואל תאבד שלושה נפשות" (רש"י - בראשית לח, כה), תארו לעצמכם שיהודה היה מוציאה לשריפה, היא מוצאת לישרף, ויהודה היה הורג אותה, הוא היה רוצח ממש, הרי הוא קלט כאן שבעצם ממני, הוא ידע את האמת נודע לו עכ"פ כרגע האמת, ומעתה וכי מגיע ליהודה ייש"כ על זה שהוא לא רצח אדם חף מפשע, שלושה נפשות, והיא היתה מעוברת שם עם פרץ וזרח, שילך להרוג?! מגיע לו ע"ז כזה ייש"כ שמלכות מגיע לו ע"ז?

זה שאלה גדולה מאוד שאני שמעתי את השאלה הזאת מרבי חיים פרידלנדר בשיחה פעם, והוא אמר כך, הרי יהודה היה יכול גם לא להרוג אותה וגם לצאת מהמים יבש, הרי יש דיני הצלה בנפשות "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה" (במדבר לה, כה), יש כל מיני דיני הצלה שאם הדיין נראה לו, בכל מיני אמתלאות הוא היה יכול רק לדחות את פסק הדין כי התגלה איזה שיבוש בראיות וכדו', וכי יש בעיה לשופט קצת לערבב ולא להוציא את הפס"ד בפועל?! כתוב בגמ' סנהדרין (לב,א) דבדיני נפשות אפי' אם מוציאים אותו כבר למיתה, אם באים בזכות מחזירים, כתוב שלחובה לא מחזירים, אם כבר נפסק זכות לא מחזירים לחובה, אבל אם אפי' כבר נפסק חובה ואפי' כבר הולכים איתו לבית השריפה, מחזירים אותו לזכות אם יש איזה סיבות לזכות, הוא היה יכול להתחמק.

אתם יודעים איזה בזיונות היה לו שם, אתם יכולים לתאר איזה בזיונות זה, הרי הוא אמר שם קודם תיקח לה פן נהיה לבוז, כשהוא שלח שם את הגדי עיזים, אז היה שם את "אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִיא בָעֵינַיִם" (בראשית לח, כא) ואמרו "לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה" (שם), אז אמר "תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז" (שם לח, כג), תחשבו שהגאב"ד, הראב"ד, הראש בי"ד, יתברר שהוא נפל בכזה דבר, בעשייה של כזה מעשה מגונה, ולהגיד שזה הוא עצמו עשה את זה, ויהודה מודה על האמת ואומר "צָדְקָה מִמֶּנִּי" (שם לח, כו) ולא מתחמק, והוא אומר קבל עם ועדה. במדרש מובא (שמות רבה - משפטים פר' ל'): "ולמה נתן הקדוש ברוך הוא כתר ליהודה, והלוא לא לבדו הוא גבור מכל אחיו, והלוא שמעון ולוי גבורים והאחרים, אלא שדן דין אמת לתמר, לכן נעשה דיין העולם. משל לדיין שבא דין של יתומה לפניו וזיכה אותה, כך יהודה בא דין תמר לפניו שתשרף והוא זיכה אותה מפני שמצא לה זכות. כיצד, היו יצחק ויעקב יושבים שם וכל אחיו והיו מחפין אותו [ובפירוש מהרז"ו שם: "שאם היה מכחיש אותה היו מצדיקים אותו כי לא היה נחשד בעיניהם, ומ"ש יצחק ויעקב וכו' כי הם היו בית דינו של שם ועבר כמ"ש ב"ר פ' פ"ה סי' י"ב", ע"כ]. הכיר יהודה למקום ואמר אמיתת הדבר, ואמר צדקה ממני, ועשאו הקדוש ברוך הוא נשיא. וכן היה בן זומא אומר ודורש נתביישת בעולם הזה אין אתה מתבייש מן הקדוש ברוך הוא לעולם הבא שהוא אש אכלה, למה, שאין בושתו של העולם הזה כלום אלא בושת עמידתו של העולם הבא, שנאמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו'", עכ"ל המד"ר. בקיצור זה היה 'וכדי בזיון וקצף', וכתוב באמת (שם - קהלת פר' י') שיצאה בת קול ואמרה ממני היה, הוא אמר צדקה ממני ויצאה בת קול ואמרה שהקב"ה רצה את זה. [ואמנם הודאת יהודה באשר נעשה היתה נצרכת ומוטלת עליו מעבר ללפוטרה מעונש כשלא מגיע לה והיא חפה מפשע, שהרי האמת שהיא צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני, והיה כאן משפט כאילו היא נאשמת בזמן שהיא צדקה, ויהודה הוא בעל המעשה, והיה כאן בהאמת השפלה ועלילה בלא מתכוין נגדה ומוטל עליו לרצותה ולפייסה].

הרב דסלר מביא שכל מקום שצריך לצאת דבר של קדושה מיוחדת, והשטן מקטרג על הקדושה הזאת שהולכת לצאת, אז הקב"ה, כך הוא כותב: "בעת שדבר גדול עומד לצאת לעולם כגון משיח, השטן מקטרג על זה ומסכן את יציאתו לפועל, מה עושה הקב"ה? הוא מוציא את זה ע"י כל מיני דברים מפוקפקים שיש בזה שמץ של טומאה, והשטן רואה וחושב שמדבר כזה לא יכול לצאת דבר גדול וקדוש ומניח את קיטרוגו" הוא אומר שזה היה הסיפור של בנות לוט, ויהודה ותמר, ורות ובועז, ודוד ובת שבע, אז הוא מסביר שזה בעצם גם מונע, בקיצור הרב דסלר מסביר שם שיש איזשהו מהלך שהקב"ה עוטף דברים חשובים מאוד לפעמים באיזושהי עטיפה לא הכי מוצלחת כדי להשקיט את השטן מקיטרוגים ע"ז.

ולמה בשכר זה יהודה זכה למלכות, למה דווקא למלכות, מה הקשר בין זה שיהודה הודה על האמת שלכן הוא זכה למלכות? כי מלך הרי יש לו כוח גדול מאוד, למלך יש כוח וממשלה לעשות מה שהוא רוצה, הרי "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" (ע"ז ד,א) מה עם המלכות עצמה, למלכות עצמה הרי אין מוראה של מלכות? היום במקומות שיש ממשל דמוקרטי אז המלכות, הממשלה, מפחדים מהעם כי אם הם יתנהגו לא טוב העם לא יצביע להם עוד פעם, אבל גם היום בכל המקומות שיש מלוכה ממש אז זה הולך עם כ"כ הרבה עוולות ורשעויות ואכזריות ודיקטטורה כל מי שקצת מכיר, רק אם יש, בעצם כדי שמלך יתנהג ברחמים זה רק אם הוא עצמו באמת אדם נעלה ומרומם.

כמה מלך יכול לנצל את כוח המלכות שלו לעוולות ולשחיתויות? יש שם עם אחאב ונבות היזרעאלי, הוא רצה שם לקנות ממנו והוא לא מכר לו, אז מה שם איזבל אמרה לו, אני אסדר לך את הענינים, הלכה וסידרה איזה משפט מבוים, והרגו את נבות, והוא הלך ו..., אח"ז בא אליו אליהו, "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ" (מלכים א' כא, יט), הרצחת וגם ירשת זה נאמר שם בסיפור של אחאב עם נבות היזרעאלי, ז"א שמלך יש לו כוח חזק מאוד והוא יכול לעשות הרבה עוולות, אבל מי שהוא אמיתי והאמת היא נר לרגליו הוא לא יעשה דברים של שקר, הוא לא יעשה את הסיפור שם של אחאב ונבות היזרעאלי ללכת להעליל עלילת שווא כדי לרשת בנ"א, שהרוגי מלכות נכסיהם למלך וכדו', או לעשות עוולות, מי שהוא אמיתי אז הוא מרחם על מי שצריך לרחם, ולוקח ממי שצריך לקחת, ומתנהג ביושר ובהגינות, לכן בשכר האמת יהודה זכה למלכות.

אמנם לא סוף דבר אשר אחד שהאמת נר לרגליו הוא הראוי למלכות שהרי ינהג מלכותו באמת וברחמים, אלא יש בזה ענין יותר עמוק. והוא כהכתוב בכוזרי (מאמר ג' אות ב'-ג'-ד') שכששאלו להחבר מה טיבו של החסיד? השיב: היאך מושל מנהל מלכותו בחסד וברחמים ובהגינות. חזר הכוזרי ושאלו: על החסיד שאילתיך ולא על המושל? והשיב: שהחסיד הוא הוא המושל ברוחו בכל חושיו וכוחותיו הגופניים הרגשיים והנפשיים לאזן את כל הכוחות למטרה הנכונה וזהו 'מושל ברוחו מלוכד עיר', והוא האיש הראוי לשלוט, כי אילו עמד בראש מדינה היה נוהג בה בצדק כשם שנהג מנהג צדק בגופו ובנפשו, נמצא שהנהגת יהודה בהודאתו היתה ענין מלכות ממש, שמלך ושלט ביצרו והודה, והוא הוא המולך על עצמו, והראוי למלוך על אחרים.

בוא נראה עוד כמה דברים מאוד חשובים שקשורים לנושא של אמת ושקר, אני זוכר באחד ההספדים שהיה בשעתו על הסטיפל'ר לאחר שהוא נפטר, עמד והספיד שם איזשהו יהודי חשוב מאוד, אולי אפי' אחד מגדולי הדור, והוא אמר איזשהו וורט, הוא אמר וורט כזה, הוא אמר, אדם גדול יש לו דעת תורה, כך אנו כולנו יודעים, לאנשים גדולים יש דעת תורה, הוא אמר, מה זה דעת תורה? מה זה המושג הזה של דעת תורה של אנשים גדולי תורה, ות"ח מובהקים, וגדולי הדור שיש להם דעת תורה, הוא אמר כך; ממה מורכב הדעות של בנ"א, אדם יש לו דעה, ממה יוצאת הדעה הזאת? הרי הדעה הזאת היה יוצאת מתוך המהות, מתוך האישיות של האדם, מה כולל האישיות של האדם? הוא אמר כך; ככל שהאדם האישיות שלו היא יותר תורה וירא"ש, כך הדעה שלו זה דעה של תורה, וככל שיש לו בראש עוד כל מיני שטויות והבלים, ועוד כל מיני רצונות שהם לא בדיוק מתאימים ע"פ תורה, או כל מיני מידות או דמיונות מגונים שהם לא מתאימים ע"פ תורה, הרי הדעה שלו זה סלט, גם אם הוא לומד אבל הדעות שיוצאות זה טעם עצו ופריו שווה, הדעות של האדם הם קשורות למכלול האישיות שלו, ככל שיש יותר אחוזים תורה במציאות של האדם כך הדעות שלו הם דעת תורה, וככל שיש פחות כך הדעות שלו הם פחות, כך הוא אמר את הענין הזה.

עוד דוגמא להענין, שאלו פעם את הבית הלוי, מה הפשט שרוב תושבי העיר חרדים לדבר ה', וראש העיר הנבחר הוא משכיל? וענה הבה"ל שבאמת הרבה מהחרדים הם לא 100% חרדים, אלא יש בהם כל אחד לפי ענינו איזה אחוזים של "משכיל", יש שיש להם 10% משכיל, יש 15% וכו', עד שנמצא שבבסך הכל הרוב זה השכלה, ולכך בתוצאת הבחירות נבחר ראש העיר משכיל...

ודבר מענין מאוד שר' חיים וולואזינ'ר בכתר ראש הוא אומר כך,/ כתוב כך; "אמר רבינו ליקח עצה מהתורה איזה צורה אדם יכול להגיע שתהיה לו דעת תורה, כל אחד יכול להגיע לזה, אם הוא לומד בחשק איזה זמן עד שהוא מרגיש כ"כ חשקת התורה והוא מרגיש שהוא לומד לשמה, ואז יפנה את דעתו לענין המבוקש לנושא שעליו הוא מבקש, אחד יש לו ספק איך צריך לנהוג באיזה דבר, ואין לו כעת איזה דעת תורה אחרת לשאול, והוא רוצה להגיע לבד לדעת תורה, ר' חיים וולוזינ'ר אומר שיש עצה, שהוא ילמד עד שהוא ירגיש כזה חשקת התורה, עד שהוא כבר יש לו הרגשה של תורה לשמה, וכאשר יסכים בדעתו כן יעשה וכן יצליח, וכפי אשר הוא יכריע באותה דעה את הספק שיש לו, הוא יכול לסמוך על עצמו שההכרעה שלו היא הכרעה של דעת תורה.

מה זה הענין הזה? ברגע שהוא קידש את עצמו בקדושת התורה שהוא למד איזה זמן בחשק שהוא מרגיש כעת שכבר לא מענין אותו שום שטויות, לא מענין אותו שום דבר, הוא מרגיש כ"כ שמחה ודביקות בתורה הנה כרגע כל הדמיונות וכל הדברים הלא טובים שלו הם גנוזים, הם לא נמצאים כעת בשטח, הם לא פעילים בשטח, השמרים שקעו בתחתית החבית, ומלמעלה יין מזוקק, מידות טובות ותורה, כולו מחמדים, מה כעת פעיל בשטח? רק תורה ואהבת תורה, והנה הוא כעת יש לו דעת תורה, אצל אדם רגיל, אצל יהודי רגיל זה לרגעים תבחננו, מתי אנחנו זוכים שנהיה רק תורה, אם קורה לנו שאנחנו ככה לומדים טוב ושוכחים את כל הבלי העולם עד ששום דבר לא חשוב לנו כעת ויש לנו רק הרגשה שרוצים ללמוד, בכאלה רגעים גם לנו יש דעת תורה, בכאלה רגעים אם באמת כבר לא מענין אותו שום הבלי העולם.

וכך כתוב שם (כתר ראש - אות ס"ט) בשם ר' חיים וולוזינ'ר: "גילה רבינו דרך סוד ליקח עצה מן התורה, והיינו שילמד בחשק רב עד שידמה לו כלומד לשמה ואז לחשוב על המבוקש אם לעשות או לאו וכפי שיעלה על הדעת אז כן יעשה וזו היא עצת התורה", ובזה הוא יגיע לאמת של תורה וההכרעה שלו היא הכרעה של דעת תורה.

דבר מענין מאוד האורחות צדיקים (שער האמת) הוא כותב כך, "ולפי שאין כל המחשבות אמת על כן אין כל החלומות אמת, ומי שמרגיל עצמו שיהיו כל מחשבותיו אמת גם יראה בלילה מראות אמת וידע העתידות כמו המלאכים". האורחות צדיקים כותב שאדם שהוא כולו אמת, ז"א אדם שלא רק ההתנהגות שלו היא התנהגות נכונה, יש כאלה שהם כבר הגיעו לדרגה, זה גם דרגה גבוהה, שההתנהגות שלהם היא התנהגות של אמת, ז"א הם מתנהגים נכון, הם מתנהגים כפי ההכרה שלהם, אין סתירה בין מה שהם מאמינים שהם צריכים לעשות, לבין מה שהם מתנהגים בשטח, הם באמת חיים אמת, מבחינת העשיה וההתנהגות בשטח הם חיים אמת, אבל זה עדיין לא מחייב מה קורה עם המחשבות וההרגשות, יש כאלה שבלמעשה הם כבר הגיעו לכך שהם חיים לפי האמת הנכונה, אבל במחשבות ובהרגשות זה לא בדיוק כך, אחד כזה כשהוא חולם בלילה, והרי מה שהוא חולם בלילה זה מהרהורי היום, כיון שביום המחשבות וההרגשות שלו זה גם לשטויות, ולכך לפי שאין כל המחשבות אמת על כן אין כל החלומות אמת, אבל מי שמרגיל עצמו שיהיו כל מחשבותיו אמת, גם יראה בלילה מראות אמת וידע העתידות כמו המלאכים.

תשמעו דבר מענין מאוד, מאוד מפורסם, הבריסקר רב היה עושה הרבה הטבת חלום, היה מאוד מאוד בתדירות היה עושה הטבת חלום, חלם משהו לא טוב היה עושה הטבת חלום, שאלו אותו פעם מה הרב עושה כ"כ הרבה עסק מהחלומות, שעושה כ"כ הרבה הטבת חלום? הוא ענה ואמר; מה אני יכול לעשות, אני רואה שאני חולם חלומות ורואה שמה שאני חולם, בין אם זה חלומות טובים בין אם זה חלומות רעים זה מתגשם, זה מתממש כך, ראיתי כמה וכמה פעמים שמה שאני חולם זה באמת קורה כך, לכך אני עושה הטבת חלום, וכשאני עושה הטבת חלום שוב החלומות הרעים לא מתממשים, וכשאני לא עושה אני רואה שמתממש בין חלומות טובים בין חלומות רעים, כך אמר הבריסקר רב. כמה מתאים באמת האורחות צדיקים הזה על הבריסקר רב הזה, הרי ידוע האמת של הבריסק'רב הוא היה סמל האמת, לא חת מפני איש, אמרו על הבריסקר רב שאין מעליו אלא ה' אלוקיו, שום דבר לא הזיז לו, לא הזיז לו כלום חוץ מתורה וירא"ש, בנ"א לא הזיזו לו כלום, ולא רק זה, בכל דבר הוא הלך רק עם האמת.

יש שם איזה סיפור, אחרי זה שאלו אותו מה הוא חשב שיהיה, תשמעו סיפור, הבריסק'רב אל תחשבו שהיה לו כ"כ נחת בבריסק בשנים שלפני השואה, בשנים שלפני השואה היה שם בקהילה גם משכילים, והם היו חלק מהשליטה בבית הכנסת, המצב לא היה פשוט, היה שם איזשהו תקופה שהחליטו שם, החליט שם אחד שהיה איזה גבאי בביהכ"נ והוא היה משכיל, הוא החליט שיהיה מקהלה של ילדים בתפילה, משהו שקצת מתאים לרפורמים, בביהכנ"ס של הבריסקר רב בבריסק, טוב, מגיע איזשהו שלב בתפילה, פתאום קבוצת ילדים עולה על הבימה כדי להתחיל, הבריסקר רב לא ידע מזה והוא פתאום רואה מה שקורה, טוב, הוא הלך ואמר להם לרדת, למנצח שלהם ולילדים, לרדת מהבימה, והם ירדו! הגיע הגבאי החצוף הזה, ואומר להם תעלו חזרה, והם עלו! והרב עוד פעם אומר לרדת והם יורדים, והגבאי עוד פעם אומר לעלות, כך הלוך חזור, הלוך חזור, עד שבסוף מי שבא לעזרת הרב שם, נשים בעזר"נ התחילו לצעוק; חוצפנים! הרב צריך לטרוח ואתם לא שומעים בקולו?! נשים בעזר"נ צעקו ואז זה התבטל, שאלו אח"ז את הבריסקר רב; מה חשבת לעשות? לא יודע, אחד מהמקורבים שאל; מה הרב חשב לעשות? הוא אמר; שהוא כבר הרגיש שהוא הולך להתמוטט מרוב צער, אבל הוא החליט שעד שהוא לא מתמוטט הוא עושה את שלו, אולי הקב"ה עוד יעזור ויגיע איזה שלב שזה יפסיק, עד שהוא לא קורס הוא עושה את שלו, ומנסה לעצור מהדבר הזה, בסוף ברגע האחרון הקב"ה הזמין לו איזה נשים ירא"ש שהם מהעזר"נ סידרו את הענינים, סתם מענין איזה מצב היה אז, אבל עכ"פ כך הבריסקר רב אמר שהחלומות שלו מה הוא יכול לעשות החלומות שלו מתממשים, וודאי איש אמת כזה הנה החלומות שלו מתממשים.

כתוב ב"ספר חסידים": "אסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של גוי אסור, ואותם אנשים שבשעה ששואל הגוי בשלומם הם מחרפים אותו בשפה שלא מבין הם חוטאים, כי אין לך גניבת דעת גדולה מזו". היו כאלה שכשגוי היה אומר להם שלום היו אומרים לו איזה קללה, באידיש, לא יודע, באיזה שפה שהוא לא היה מבין, הוא חושב שהם אומרים לו שלום, והם זורקים לו איזה קללה, הנה הספר חסידים כותב שזה גם גניבת דעת זה משחית את הנפש, מה הקשר מה שהוא גוי, אבל אתה בעצם כעת מתעסק בדבר של רמאות, כי אתה כעת עושה את עצמך כאילו אתה אומר לו שלום, ובעצם אתה מקלל אותו.

באורחות צדיקים (שם) הוא כותב עוד, זה לא יאומן, הוא כותב כך: כל הדובר אמת בלבבו, ואינו רוצה אפי' לחשוב שקר, דברים שיחשוב או ידבר אע"פ שלא יתכוון להם כל דבריו ומחשבותיו יתקיימו, שנאמר "וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (איוב כב, כח). זה גם בספר חסידים נמצא הוא כותב כך, בספר חסידים כתוב גם: "כל הדובר אמת ואינו דובר שקר אף להעלותו על ליבו כל דבריו מתקיימים, וגוזר גזירה מלמטה והקב"ה מקיימה מלמעלה, וע"ז נאמר "וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ" (שם). טוב זה דרגות גבוהות מאוד, זה לא דרגות ששייכים לאנשים פשוטים כמונו, אבל לפחות לדעת לאן אפשר להגיע.

מה באמת הסיבה שאחד כזה מה שהוא אומר זה אמת? כי אחד שחי אמת, ז"א שהוא חי בעצם כמו הנשמה שלו, הוא חי כמו החלק אלוק שלו, אחד שחי אמת עד הסוף, והיותו בעל גוף לא גורם לו לימשך כלום אחרי החומר אפי' לא במחשבות ובהרגשות, אלא הוא חי כ"כ אמת, הוא ממש נביא, הרי אדם הראשון ממה היה הנבואה שלו?! אדם הראשון כתוב שלפני החטא הוא היה רואה מסוף העולם ועד סופו, הוא היה נביא! הרי הנשמה היא כמו נביא, הנשמה היא שייכת לעליונים, היא יודעת הכל, והרצונות של הנשמה זה רצונות של הקב"ה, רק הנשמה נמצאת בתוך הגוף, והגוף הוא מסתיר את האור של הנשמה מלהאיר לאדם, ובאמת ככל שהאדם יותר מזכך את עצמו ומתנהג בצורה נכונה, יש בזה כל מיני שלבים, יש את השלב של ההתנהגות הנכונה, ויש את השלב שגם ההרגשות והמחשבות, שזה עיקר האישיות של האדם, הרי עיקר האישיות של האדם זה לא מה שהוא עושה אלא מה האישיות הפנימית שלו, ככל שהאישיות הפנימית שלו היא יותר בטהרה ויותר באמיתיות, בעצם אין כאן סתירה בין הגוף לנשמה שלו אז הוא כמו נביא, אז הרצונות שלו הם רצונות של תורה ושל הקב"ה, והוא גם יודע את העתידות, וגם הרצונות שלו מתקיימים כי הרצונות שלו זה רצונות של רוחניות, הרי העולם נברא כדי לשמש את האדם השלם, ותכלית הבריאה הוא להיותה משמשת את האדם השלם, כך כתוב באורחות צדיקים ובספר חסידים.

יצא לי לקרוא פעם איזשהו ספר, מישהו בזמנינו חיבר איזה ספר על החת"ס והוא מתאר שם בספר, מסתמא כולכם יודעים שהחת"ס היה חתנו של רעק"א, כי רעק"א היה חותנו של החת"ס, ז"א כל צאצאי החת"ס הם גם נכדים של רעק"א, לרעק"א אמנם יש גם נכדים לא מהחת"ס, יש כאלה, יש איגרים, האדמו"ר מלובלין הם נכדים בן אחר בן לרעק"א, הרבי הראשון מלובלין הוא רבי ליבל'ה איגר, בנו של רבי שלמה איגר, בנו של רעק"א, אבל כל נכדי החת"ס הם גם נכדי רעק"א כי החת"ס נשא את בתו של רעק"א, הוא מתאר שם הסופר את החתונה הגדולה של שני גדולי הדור, "והחותן הישיש והחתן הצעיר", הוא מתאר את זה תאור גדול ויפה מאוד. והנה כולם יודעים שכל המקורות לתולדות החת"ס ורעק"א זה מספר חוט המשולש, יש ספר חוט המשולש שהוציא אותו נכד של החת"ס, זה ספר על רעק"א, החת"ס, והכתב סופר, שם כתוב כך; שהחת"ס נולד בז' תשרי תקכג', ורעק"א נולד בא' חשוון תקכב', פחות משנה יש בין החת"ס לרעק"א, הרי זה היה זיווג שני של החת"ס, הוא מספר שם את כל הסיפור, ההפרש בגיל בין החת"ס לרעק"א היה, החת"ס ז' תשרי תקכ"ג, תחילת תקכ"ג, והרעק"א תחילת תקכ"ב א' חשוון תקכ"ב - פחות משנה, את הכל הוא לקח משם, מה הניע את אותו סופר לכתוב על "החותן הישיש והחתן הצעיר", מה זה מוסיף?! זה מייפה יותר את הספר מאשר אם הוא לא יכתוב את המשפט הזה?! מה זה היה חסר לו לכתוב את זה?! רק הפשט הוא וצריך לדעת את זה, שאדם שלא חי אמת אדם שהוא חי דמיונות והוא חי ברמאויות עצמיות, הוא בלי כוונה יוצא לו דברים לא נכונים, הוא לא צריך להתכוון, זה קורה לו ככה כי זה מה שהוא, כי הוא חי דמיונות וכל מיני הרגשות בלי קשר לאמת, וכך נוזל לו כשהוא מדבר, חלק ממה שנוזל לו מהפה, זה בלי כוונה יוצא לו השקרים, זה המציאות, ורואים את זה בחוש אצל כאלה שהם חיים דמיון שיוצא להם כל מיני דמיונות, שהם מספרים עובדה הם מוסיפים קצת נופך משלהם כך זה הולך כמעט אפי' בלי כוונה, הם אפי' לא מרגישים את הדמיון שלהם שבענין.

וכאן המקום קצת להרחיב הדברים! דהנה יש לדון מה גורם לאדם להיות אדוק בשקר? בשלמא אם מרויח ע"י השקר הרי הוא משתמש בו לריווח, אך לשקר סתם? התשובה היא: שהרצונות התאוות והמידות הרעות המתנגדות לשכל הישר יוצרות דמיון ושוא נתעה להצדיק התאוה או הכעס או הגאוה, וזה בצורה של הרגש דמיוני הסותר לשכל הישר, וכך כשאדם בשליטת יצרו המושל עליו, הרי הוא מלא דמיון ושקר, עד שכל דיבורו, והרי דיבורו של אדם הוא יוצא מפנימיות הנפש, הרי הוא שקר והבל, והיינו בריחה מהמציאות אל עולם השקר והדמיון. ולא להאמין, שכהיום פרח ופרה ורבה כל הזמן ספרות וסרטים בדיוניים על ענינים שאינם קיימים במציאות כלל.

עוד זאת ראוי לידע, דרצון לדבר שאינו נכון עפ"י ערכי אמת, הנה מלבד שודאי אין לעשות כן, אך הנה אף אין לפתח מחשבות והרגשים בזה, כי הרהורי והרגשות האדם זה מה שהוא בעצמו, ואיש אמת לא ירצה לעצמו להאריך ולהעריך בדמיון וברגש דבר שאינו נכון, ומי שחי בדמיון הנה נעשה מציאות של שקר ותולדותיהן כיו"ב בצורת דיבורו והנהגתו - טעם עצו ופריו שוה.

בוא נראה עוד כמה נקודות ששייכות לאמת ושקר ועד כמה זה משפיע על בן אדם, הייתי רוצה לדבר על כמה סלנגים מצויים ולראות את הבעיה בזה, אחד יכול להגיד, טוב כעת אנחנו לא באמצע הקיץ, אחד אומר: גיהנום ממש! החום הזה ממש גיהנום! אני ממש מת! מה קורה כשמדברים כך? אדם שמדבר כך בצורה של גוזמא כזאת הוא באמת יותר סובל מהחום או מהקושי עליו הוא מדבר, כי הדיבור שאדם מדבר משפיע עליו, או אחד אומר: אני לא בשליטה! אני לא מסוגל! וזה שקר, זה לא נכון, הוא כן מסוגל והוא כן בשליטה, אך כשמדבר כן זה יכול ליצור מצב אמיתי כזה, בהיות שהמילים אשר האדם אומר משפיעים עליו ומשכנעים אותו... או יוצא לשמוע אחד אומר: אני יודע שאני לא אתפקד ואני לא אצליח! תמיד אני שואל את הבני אדם האלה, איך אתה אומר על עצמך כעל אדם אחר שאתה יודע שאתה לא תתפקד, הרי אתה בעל בחירה כן לתפקד ואיך אתה יודע מה תבחר? זה שקר! ואמנם פעמים אדם אחר שהוא חוץ ממך יכול לשער ולאבחן שלא תתפקד, אך גם בזה אתה עדיין יכול "לסדר" אותו שהרי הנך בעל בחירה, אך אתה על עצמך אינך יכול לדבר בלשון ידיעה כי זה תלוי בבחירתך!

רק עוד דוגמא אחת, היה פעם אחד, איזה בחור כאן לפני כמה שנים, הוא אומר לי אני לפעמים כאילו מנסה לצאת חוץ מעצמי ולהסתכל ולהשקיף על עצמי מבחוץ, ולהסתכל ולחשוב מה יצא ממני, כך הוא אומר לי, אמרתי לו ידידי, אתה יודע מה יצא ממך? מה שאתה תוציא! אני אולי יכול לנסות להשקיף עליך מבחוץ, אתה יכול להשקיף על עצמך מבחוץ?! איך אתה בדיוק תיפרד מבחוץ, תהיה מבחוץ?! אתה יודע מה יצא ממך כלפיך? מה שאתה תחליט! מה שאתה תבחר זה מה שיצא ממך, אפי' אדם הכי חכם שישקיף עליך מבחוץ וישער מה יצא ממך, עדיין אתה בעל בחירה שיצא ממך מה שאתה תחליט ולא מה שהחכם הכי גדול ינסה לשער מה יצא ממך, אבל אתה על עצמך אומר אני מנסה להסתכל מבחוץ מה יצא ממני?! מה שתוציא זה מה שיצא! איזה מין דבר זה?!

עוד דוגמה עד כמה השפעת הדיבור והשפה, כל האלה שאומרים "אני לא מסוגל", הם חושבים שה"לא מסוגל" שלהם זה מה שיוצר את המצב בשטח של השיתוק, והעדר תיפקוד, והם לא יודעים שאיזשהו עצלות או מצב שהוא אי חריצות זה יוצר את המצב, וה"לא מסוגל" זה תוצאה, זה לא הסיבה, אחרי שהוא כבר מתעצל, הנה כדי להשקיט את עצמו הוא אומר לא מסוגל, הוא חושב שהלא מסוגל זה הסיבה, והוא לא קולט שהסיבה זה העצלות שלו, אחרי שהוא מתעצל אז הוא צריך כבר לעשות מזה שיטה, את זה כבר הזכרנו פעם קודמת, שהאורחות צדיקים כותב (שער האמת): "העצל יעשה כל סברותיו אחר העצלות"  מה הכוונה יעשה כל סברותיו אחר העצלות? שכשקשה לו או לא הכי נוח לו הוא יגיד אני לא מסוגל! זהו הוא לא מסוגל אז המצפון יכול להיות בשקט כי הוא לא מסוגל, וצריך להיות אמיתי ולדעת שברוך ה' אנחנו בעלי בחירה, אנחנו לא אנשים משותקים שלא מסוגלים, אנחנו מסוגלים והכל תלוי בבחירה שלנו.

יצא לי פעם לדבר עם איזה אחד שהיה יכול להתפרץ ולעשות דברים נוראים כשהוא היה כועס ומתפרץ, והוא היה אומר: "אני לא בשליטה!" הוא היה מסוגל לבוא לבית ולהרים כיסא על אח שלו, ממש מעשים אשר לא יעשו, הוא אומר אני לא בשליטה, שאלתי אותו, דרך זה הצלחתי, איך אני אוכיח לבן אדם אם הוא בשליטה או לא בשליטה, הוא אומר אני לא בשליטה, מה אני יכול לעשות, שאלתי אותו; תגיד לי אם כשאתה הולך כעת לעשות כזה מעשה היה נכנס איזה רב חשוב הביתה, היית בפניו עושה את המעשה? לפחות את זה הוא עדיין הודה ואמר, אכן לא הייתי עושה! אמרתי לו, אז אל תגיד שאתה לא בשליטה, כי אם אדם לא בשליטה, זה דבר שנשאל לרופאים מומחים ולרופאי הנפשות, אדם שלא בשליטה והוא ירים כיסא והוא עושה כאלה מעשים, הוא ירים כיסא גם לפני רב גדול שהוא עצמו מעריך ומעריץ, כי הוא לא בשליטה, אם אתה אם היה נכנס רב גדול לא היית עושה את זה אז אתה בשליטה, אז תפסיק עם התירוצים, אתם מבינים, בזה הוא מרדים את עצמו אני לא בשליטה, אני לא מסוגל, אני יודע שאני לא אתפקד, כך הוא בונה לעצמו איזשהם כל מיני תאוריות, ואח"ז מה הוא יוכל לעשות זה כך זה, זה מה שהאורחות צדיקים כותב (שם): "העצל יעשה כל סברותיו אחר העצלות, הכעסן אחר כעסו, הגאה אחר גאוותו, וכן כל המידות שביארנו לפי המידה שיש בו הוא עושה סברות" כך הוא כותב במפורש.

בוא נראה עוד כמה נקודות שקשורות לענין של אמת, דבר מענין מאוד, הרמב"ם כותב בהקדמה לפי' המשנה (והחלק החמישי - בסופו) דבר כזה, הוא שואל שאלה; למה יש משנה שכתוב בית שמאי אומרים כך ובית הלל אומרים כך, וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש, יש כמה מקומות כאלה, משנה ראשונה משנה אחרונה, כתוב שם חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש, שואל הרמב"ם אז בשביל מה נכתב הדעה הראשונה שלהם, אם חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש אז שיהיה כתוב רק הדעה האחרונה, הם הרי חזרו בהם? אז הוא כותב כך: "אבל קביעתו של רבינו הקדוש במשנה סברת אדם מסוים וחזרתו מאותו הסברא, כגון אמרו ב"ש אומרים כך, וב"ה אומרים כך, וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש, כדי ללמדך אהבת האמת ורדיפת הצדק, לפי שאלו האישיים הגדולים, החסידים, המשכילים, המופלגים בחכמה, שלימי הדעת, כשראו דברי החולק עליהם נכונים יותר מדבריהם והגיוניים יותר, נכנעו וחזרו לדעתו, כ"ש וק"ו שאר בנ"א כשיראה שיריבו צודק שיכנע ואל יתעקש, וזהו דבר ה' "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" (דברים טז, כ), וע"ז אמרו חכמים הוי מודה על האמת (אבות ה-ז) אע"פ שאתה יכול לחלץ את עצמך בטענות וויכוחיות, אם תדע שדבר יריבך הוא האמת אלא שטענתך נראית יותר מחמת חולשתו או מחמת יכולתך להטעותו, חזור לדבריו וחדל להתווכח", כך הרמב"ם כותב.

ובאמת זה משנה מפורשת בעדויות (א-ג): "הלל אומר וכו' ושמאי אומר וכו' וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה וכו' אלא שבאו וכו' והעידו משום שמעיה ואבטליון וכו' וקיימו חכמים את דבריהם. ובמשנה ב' ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה, ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו [-שלא יהא סרבן לעמוד קיים בסברתו - רע"ב], שהרי אבות העולם [-הלל ושמאי - רע"ב] לא עמדו על דבריהם.

אתם מכירים את המציאות כשמתווכחים בלימוד, וזה יכול להיות גם בין חברים, וזה יכול להיות עם מלמדים ורמי"ם, זה גם יכול להיות כזה דבר, ופתאום החבר מראה לו שהוא טעה, והוא מנסה איכשהו להתחמק, לא כל אחד יגיד; אתה צודק טעיתי, לא, הוא מנסה להתחמק, וההוא מרגיש כבר שהוא קלט, אתה חושב שתצא יותר מכובד אם אתה כעת מנסה לטייח ולמרוח שם משהו העיקר לא להגיד שטעית, במקום לתת לו את ההרגשה, אתה צודק טעיתי?! מה יש, הוא חושב את עצמו שמשהו, יש מישהו שלא טועה?! "אין לך חכם שלא יטעה ויצטרך ללמוד מדברי חבריו, ופעמים אף מדברי תלמידיו" כך כותב המסילת ישרים וכמה זה מבזה את זה, את מי יותר מעריכים, חבר או מלמד או ר"מ שאומר טעיתי או אחד שמנסה כל הזמן להתחמק ולטייח ולמרוח?! הרי כולנו מכירים כאלה וכאלה, ואנחנו תמיד מעריכים את אלה שנקראים אנשי אמת, אותו סיבה שגורמת למתחמק להתחמק כי הוא רוצה להישאר מכובד, כשהוא ידע שהוא ישאר הרבה יותר מכובד אם הוא יודה על האמת, גם את השלא לשמה הוא ירוויח בזה, לא רק את הלשמה הוא ירוויח, במקרה כזה שהוא יהיה איש אמת ולא ינסה לעוות מהאמת, אלא גם את מה שהוא חושב להרוויח מההתחמקויות שלו, גם את זה הוא ירוויח אם הוא יהיה אמיתי.

היה פעם, סתם רק בשביל הוורט, יצא לי פעם שהגיע איזה בחור שהיתה לו איזה בעיה חמורה, הסיבה באמת שהוא הגיע כי היתה לו בעיה חמורה גם בענין של שקר, הוא היה דיברו לשונם דבר שקר, בתוך הדברים אני שואל אותו שאלה, תראו איך שקרן מגיב, שאלתי אותו: איזה בחירות נראות לך יותר אמיתיות, חשאיות או גלויות? מה אתם אומרים מסברא, איזה בחירות יותר אמיתיות, נגיד יש בכנסת הצבעה, יש דברים שעושים הצבעה בכנסת ויודעים מה שכל חבר כנסת הצביע, ויש דברים שזה חשאי לא יודעים מה הצביע, לכאורה מה יותר אמיתי? כל אחד אומר שחשאי יותר אמיתי! כי בגלוי אז יש לו בעיה אם הוא רוצה להצביע משהו שאח"ז הוא ישאל אותו למה הצבעת נגדי, אז יהיה לו לא נעים, כך הסברא הפשוטה אומרת שבחירות גלויות הם פחות אמיתיות, כי בבחירות גלויות אח"ז איך אני אעמוד מול מי שנגדו הצבעתי, היה נושא, אפי' נושא שיש מיימינים ויש משמאילים, אני אצביע בגלוי נגד מישהו אז אני מתחיל לעשות חשבונות, הוא אומר לי מיד: מה פתאום, בחירות גלויות יותר אמיתיות כי בבחירות חשאיות אפשר לסגור חשבון! כך היה התגובה שלו מיד, אתם קולטים איך אדם שקרן מסתכל, הוא אומר שבבחירות חשאיות אפשר לסגור חשבון, שהוא בבחירות חשאיות יעשה נגד מישהו, שהוא צריך הרי להיות שקרן, אז בבחירות חשאיות הוא יגיד לאחד שכן, ובבחירות חשאיות הוא יסגור איתו חשבון, בבחירות גלויות הוא לא יכול לסגור איתו חשבון, כך עובד ראש של אדם שקרן.

כתוב בפסוק כשהיה נושא של מינוי דיינים, כתוב "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" (שמות יח, כא), ושהם יהיו השרים הם יהיו בעצם הדיינים, היה שרי עשרות שרי מאות שרי אלפים, ז"א שרי עשרות זה אחד שממונה על עשר, שרי מאות זה אחד שממונה על מאה, שרי אלפים זה אחד שממונה על אלף, אז הקוצק'ר רבה שואל אז אם מצאו שם, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע, את מי עשו לשרי עשרות ואת מי לשרי מאות ואת מי לשרי אלפים, הרי אם כל הנבחרים הם אנשי חיל, יראי אלוקים אנשי אמת, אז מי זה? אז יכול להיות שהיה דרגות, אבל הוא אמר וורט טוב, שכיון שמדובר שם על אנשי אמת, אז אנשי אמת לא משנה לו אם הוא שרי עשרות או שרי מאות או שרי אלפים, כי הם אנשי אמת אז הוא לא חיפש, אז מה שיצא יצא, הוא לא חיפש איך להתחרות עם מישהו, כי איש אמת לא מחפש להתחרות, הוא טוב לו איפה שהוא נמצא, כך אמר הקוצק'ר, טוב, זה דרגות גבוהות מאוד, אבל לפחות טוב קצת להכיר דברים כדי שנדע למה אפשר להגיע.

קראתי גם שהיה איזשהו סיפור שאיזה רב גדול, התארח אצל איזה יהודי שהיה שוחט, אותו יהודי היה שוחט, ובעצם הוא היה, בזמנם שהיו הולכים לשוחט ושוחטים תרנגולת וכדו', אותו רב היה רגיל שהוא לא אוכל בלי לראות קודם את הסכין של השחיטה שאיתו שחטו את העוף או את הבהמה, הרב ההוא הגיע כעת להתארח אצלו, אז הוא צריך כעת ללכת לשחוט ולהראות לרב את הסכין קודם, אז אישתו של המארח אומרת לו לך תשחיז את הסכין, כי הרב הולך לבדוק את הסכין שלך, אז הוא אמר לה קים לי בנפשאי שאם אני כעת הייתי צריך לעצמי עוף הייתי לוקח לעצמי את הסכין לשחוט כי אני יודע שהסכין טוב, אז אם העוף כשר לקב"ה הוא כשר גם לרב, אין לי מה לבדוק את הסכין! הוא היה אדם אמיתי, מה אני אבדוק כעת את הסכין?! אני יודע שאם כעת אני הייתי צריך לשחוט עוף לא הייתי בודק כי אני יודע שהוא טוב, אז בגלל שכעת הרב נמצא לעשות משהו יותר, למה לעשות יותר, והעוף שאני שוחט לעצמי הוא לא צריך להיות כשר, הוא גם צריך להיות כשר, אז כמו שהוא כשר לביני לבין הקב"ה הוא גם יהיה כשר לרב, זה אדם שחי אמת ולא חי באיזה צורה חיצונית, אלא חי לפי האמת, אז הסכין היה סכין כשר, אז אם הסכין כשר אז הוא כשר לכולם.

היה פעם שבאו איזה קבוצת משכילים לסבא מנובהרדוק והם רצו לגרור אותו לאיזשהו וויכוח בעניני אמונות ודעות, אז הוא הוריד את הכיפה שלו מהראש ואמר להם; תשמעו, אני מוכן להתווכח איתכם בתנאי אחד, שאם אתם משכנעים אותי אני נותן לכם את הכיפה שלי, ואם אני משכנע אתכם אתם מלבישים כיפה ובאים אחרי, אבל סתם להתווכח אני לא מוכן, אתם רוצים להתווכח אין בעיה, אבל וויכוח שיהיה לו תוצאות לא וויכוח בשביל וויכוח, טוב, הם לא רצו, הם חששו שמא הם ישתכנעו.

היה גם מעשה שהגיע פעם משכיל אחד לר' חיים בריסק'ר ואומר לו שיש לו כל מיני שאלות בעניני אמונה ואם הרב יענה לו ע"ז אז הוא יחזור בתשובה, כך אמר לו, אז ר' חיים שאל אותו לפני שהוא התחיל לדבר איתו; מתי התעוררו לך השאלות האלה, לפני שהתפקרת או אחרי שהתפקרת? אז הוא אמר לו; אחרי שהוא התפקר! אז הוא אמר לו; אז השאלות האלה הם לא שאלות, הם תירוצים! על שאלות יש תירוצים, על תירוצים אין תירוצים. ז"א כך הוא התפקר כי היה לו איזה יצה"ר, כעת הוא רוצה להצדיק כי מה הוא יעשה המצפון שלו מדקדק לו, אז הוא מחפש שאלות, ובגלל שאין לו תשובות על השאלות האלה בזה הוא מצדיק את ההתפקרות שלו, על תירוצים אין תירוצים, על שאלות יש תירוצים, מי ששואל שאלה והוא מוכן וחשוב לו האמת כפי שהזכרנו פעם קודמת, שהאמת באמת חשובה לו והוא מוכן באמת בשביל האמת לשלם מחיר, יש מה לענות לו תשובה, אבל מי שמחפש תירוצים לתירוצים אין תירוצים כך ר' חיים אמר לו.

היה סיפור, זה גם קראתי, אני אומר כאן קיבוץ של כמה מעשיות או רעיונות שקשורים לנושא של אמת ושקר, החזו"א היה רגיל להתפלל מנחה גדולה, היה פעם שהיה קשה עם מנין, היה ציבור קטן כאן, אבא שלי אמר לי שהוא זוכר שהיו צריכים לאסוף למנין, היה קצת אנשים, כמה אנשים היו, היה פעם שהתאסף מנין רק ברבע לאחת, אחד מהמתפללים שם במנין זה היה גיסו של החזו"א ר' שמואל גריינימן, אבא של הרבנים לבית גריינימן, הוא אומר לחזו"א שהוא קבע עם מישהו פגישה בבית בשעה אחת, ואם כעת מתחילים מנחה רק ברבע לאחת הוא יגיע הביתה רק באחת ורבע, אז מה לעשות? החזו"א אמר לו; מי שיש לו שייכות לאמת אין לו בכלל שאלה! מה פירוש?! קבעת עם בן אדם באחת, אז אתה לא יכול להתפלל כעת! ולא היה מנין, כך החזו"א אמר לו, מי שיש לו שייכות לאמת אין לו בכלל שאלה, כי אתה לא עומד במילה שלך, צריך לעמוד במילה שלך, אז זהו לך הביתה, ובאותו יום לא היתה מנחה גדולה שם.

יש גמ' (כתובות עז,ב) שכתוב שם שר' יהושע בן לוי, אני לא יודע מה הפשט בזה אבל כך כתוב בגמ', שר' יהושע בן לוי רצה לראות את הגן עדן, ליכנס לגן עדן עוד לפני שהוא נפטר, כתוב שם בגמ' שאמרו לו אם אף פעם לא נשאלת, לא עשית שאלה על נדר או על שבועה, אז נראה לך את הגן עדן, אבל אם נשאלת פעם על שבועה או על נדר אתה לא יכול לראות את הגן עדן, כך כתוב בגמ'. מה הקשר אם עשית פעם התרת נדרים או שבועות שאז אתה לא יכול לראות את הגן עדן כשאתה כאן בעולם הזה, ואם לא עשית אף פעם התרת נדרים או התרת שבועה אתה יכול לראות? הפשט הוא כך; התורה באמת נתנה דין התרה והפרה לנדר ולשבועה, יש הלכה של התרת נדרים, פתח, חרטה, ועושים התרת נדרים, אבל באמת שכל המושג של התרת נדרים במידה מסוימת זה לא אמת, הרי "טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר" (קהלת ה, ד), הרי למה בהתחלה נשבעת? למה בהתחלה נדרת? אתה נדרת נדר ואח"ז אתה מתחרט ואתה מוצא דרך לעשות התרת נדרים, אבל איש אמת הוא עומד במילה שלו, הוא לא מנסה איך לחזור בו מהמילה וגם למצוא פיתרונות הלכתיים איך לחזור מהמילה, אתה רוצה לראות את עולם האמת?! עולם האמת יכול לראות את זה, כשאדם נמצא כאן לפני שהוא זיכך את עצמו לגמרי, אם הוא כולו אמת מגיע לו לראות את עולם האמת, אם הוא לא כולו אמת אז אפי' לעשות התרת נדרים זה חסר באמת, עד כדי כך שאם אתה עשית התרת נדרים לא נראה לך, לא עשית כן נראה לך.

הייתי רוצה רק לספר עוד סיפור אחד ובזה נסיים, היה יום אחד דיבר איתי איזשהו משגיח באיזשהו ישיבה מאוד חשובה, והוא מספר כך; שיש לו איזשהו בעיה, מה הבעיה? הוא אומר שיש איזשהו אברך מבוגרי הישיבה שלו, שהאברך הזה הוא מתנהג מאוד לא טוב בבית, ממש בצורה מאוד גרועה, ויש שם הרבה קושי וסבל בבית לאישתו ולילדים, והצורה היחידה שהוא מצליח קצת להרגיע אותו וממילא בני ביתו פחות יסבלו, זה ע"י שהוא מכבד אותו בכבוד עד שמי שמים, אותו משגיח מאוד מפרגן ומכבד אותו ומתוך זה הוא פחות מציק בבית לבני ביתו, והוא אומר אותו משגיח; שהוא באופיו, באמת אני מכיר אותו כזה, הוא טיפוס אמיתי מאוד בלי שום גינונים וכדו', והוא אומר לי שמאותו אחד הריח של הגאווה שלו נודף כבר יותר מד' אמות, ממרחק כבר יש ריח לא נעים מהגאווה שלו, ואני צריך עוד לכבד אותו ולתת לו עוד את יותרת הכבד, יותרת הכבוד בשביל שהוא בבית פחות, זה לא מסתדר לי עם האמת שלי, כך הוא שאל אותי, אולי יש לך איזה עיצה?

אז עזר לי הקב"ה ואמרתי לו כך, שתי דברים, בתוך כדי דיבור חשבתי רעיון אחד ואח"כ תוך כדי הדברים חשבתי עוד רעיון, דבר ראשון אמרתי לו; אני לא מבין אותך, אצל יהודי האמת זה לא המטרה הסופית, אצל יהודי המטרה הסופית זה לעשות נחת רוח לבורא יתברך, רק בכמעט בכל המקרים הנחת רוח לבורא יתברך שהולכים עם אמת, אבל אם כאן מפני דרכי שלום צריך קצת לשנות מהאמת מה הבעיה שלך?! אנחנו לא חסידי אמת, אנחנו חסידי הקב"ה! ואם כעת הקב"ה רוצה שמפני דרכי שלום, כדי שיהיה שם להשכין שלום בין איש לאישתו ובין אב לילדיו, אז צריך להתנהג כעת מפני דרכי שלום לא לפי האמת, מה הבעיה שלך, הרי האמת שלנו היא נגזרת מהתורה, ובתורה כתוב שבדרכי שלום אז כן משנים, אז מה הבעיה שלך.

אבל אח"ז תשמעו דבר שהוא מאוד חשוב, אח"ז תוך כדי הדברים עלה בדעתי עוד דבר, אמרתי לו יש לי שאלה; אם אותו אברך לא ידברו איתו מילה אחת על גאווה וענווה, לא יתנו לו מוסר, תשמעו זה דבר מאוד חשוב שכל אחד צריך לדעת את זה ולבדוק בעצמו איפה הוא נמצא, לא ידברו איתו מילה אחת על גאווה וענווה, כלום לא, רק יסדרו לו את התיסבוכים והסיבוכים הריגשיים מה שיש לו, כל מיני נחיתויות ומצוקות ריגשיות, וסיבוכים ריגשיים שיש לו, מילה אחת של מוסר לא, מילה אחת על גאווה וענווה לא ידברו איתו, האם אחרי שיסדרו אותו מבחינה ריגשית האם עדיין הוא ימשיך להתנהג לא טוב בבית? הוא אומר לי, לא! מאה אחוז הוא יתחיל להתנהג טוב! אז אמרתי לו; אז אני לא מבין את כבוד הרב, אז האמת שהוא מסכן ומסובך, והשקר שהוא בעל גאווה, ואתה שואל אותי מה עם אמת ושקר?! הבעיה שלו היא לא גאווה הבעיה שלו היא המצוקות הריגשיות שלו, וחלק מהמצוקות הריגשיות שלו זה להתנהג כאילו הוא בעל גאווה, כמה בעלי גאווה אמיתיים אתם מכירים? מישהו מכיר בעל גאווה אמיתי?! אני כמעט לא מכיר בעל גאווה אמיתי! תבדקו, כל הבעלי גאווה הם נחיתיים, הם בכלל לא מעריכים את עצמם, כי מי שבאמת מעריך את עצמו לא מנסה כל הזמן להרשים, הוא טוב לו עם עצמו, הוא לא צריך כל הזמן להוכיח את עליונותו וחשיבותו, אתם יודעים מיהו זה שצריך להוכיח את עליונותו וחשיבותו? מי שלא מרגיש את עצמו טוב! מרגיש את עצמו נחיתי, עם דימוי עצמי שלילי, והוא מנסה דרך זה שהוא ישתרר על ראשי עם קודש, דרך זה הוא מנסה להשיג איזה מעמד אולי, מי שמרגיש טוב עם עצמו לא מחפש בכלל להוכיח את זה כל הזמן לאחרים.

כעת רק יש כאלה שהם בעלי גאווה, פרעה, חירם, "לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט, ג), שהם הגיעו לאיזה שיגעון גדלות כזה, ולאיזה גאווה שכאילו הם בעלי כוח באמת, כמעט לא מצוי כאלה בעלי גאווה, היום רוב הבעלי גאווה המצויים בינינו הפיתרון שלהם זה בכלל לא מוסר על גאווה, צריך לסדר להם את המצוקות הריגשיות שלהם ואת הסיבוכים שלהם ויותר הם לא יהיו בעלי גאווה.

עכ"פ בעזר ה' אנחנו כל אחד ישתדל להיות אמיתי בפעולות, אמיתי במחשבות ובהרגשות, ואז זוכים ומתקדמים באמת סוג התקדמויות שאפשר להשיג רק בצורה הזאת, כל הצורות האחרות בסוף זה מזייף, זה לא עובד, ואם נעשה כן אז בעזר ה' נעלה ונצליח.      

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד