ביטחון ב'

פעם קודמת התחלנו קצת את הנושא של ביטחון, ובעצם נשארנו ממש באמצע, ונקווה שהיום נוכל לברך על המוגמר, הזכרנו, רק כדי שיהיה את ההמשך, הזכרנו את החזו"א שהוא אומר שביטחון זה לאו דוקא שבאמת יהיה טוב, כי הרי עד שלא היה נבואה שיהיה טוב, אז מי אמר שיהיה טוב?! אלא שהבוטח רואה את זה כדבר השקול, שהסיבות הטבעיות לא הם המכריחות, ובעצם תמיד יכול להיום טוב, ושאלנו אז כמה שאלות גם על החזו"א.

אבל יש כאן עוד איזשהו שאלה גדולה, שהרי המציאות היא, שאנחנו רואים שבעלי הביטחון יש להם בעצם יותר מקרים, הרבה יותר מקרים שבהם בסוף הבעיות נפתרות, מאשר האחוזים שהם היו עומדים בהם, ז"א, זה דבר שרואים את זה כל הזמן, אנחנו עוד מעט נראה, שבמצב שמבחינת אחוזים זה מצב מסוים, ורואים שבכזה דבר, אצל בעלי ביטחון, זה בסוף נופל טוב, העסק מסתדר, ואצל אנשים אחרים, אז זה עובד לפי הסטיסטיקה, אין איזשהו קו שהעסק מסתדר, וכי החזו"א לא ידע את זה, את המציאות, שרואים את זה בחוש, וגם החזו"א עצמו כל הזמן התנהג והורה בכזאת צורה, אז מה הוא התכווין בזה שהוא כותב שזה הדברים שקולים?

אז האמת היא, שהחלק הזה ודאי נכון, שהחזו"א רק בא לדבר, מבחינת הגדר ההתחלתי, של החיוב של ביטחון, שהחיוב של ביטחון הוא לאו דוקא שיהיה בסוף טוב, אלא לדעת שהסיבות הטבעיות הם לא הקובעות, ותמיד יכול להיות לכאן ולכאן, אבל החלק שבסוף אחד שבוטח אכן ברוב המקרים או בדר"כ אכן בסוף הוא מצליח, אה"נ, החזו"א גם יודה בזה, וזה מה שבאמת רואים במציאות, שאצל בעלי הביטחון, באמת בסוף הדברים מסתדרים.

עכשיו, יש באמת בענין הזה, ענין גדול מאוד, לכאורה מה בעצם באמת הביטחון אומר, שאני יצפה שיהיה לי איזשהו נס, ואם אני לא בדרגה כזאת גבוהה, ל'מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק', זה הרי דרגה מאוד גבוהה, ואני באמת אמור לצפות כשאני נמצא באיזשהו בעיה, שיקרה כאן איזשהו נס חוץ לדרך הטבע?

אז יש בחזו"א עצמו, (אמו"ב ב') הוא כותב איזשהו משפט שיש בזה ענין רחב מאוד, הוא כותב: 'אין מעצור לה' מלהושיעו, ולהכין מסובבים שיסובבו את כל המסובבים', ז"א כך, החזו"א כותב, ויש את הדבר הזה, רואים את זה בצורה מאוד נפלאה, רואים את זה בחיים, הצורה איך שבאמת הקב"ה מנהל את העולם, אז באמת דרגה כזאת שיהיה ניסים חוץ לדרך הטבע, זה מדריגה מאוד גבוהה, שלא תמיד היא שייכת לאנשים כערכינו, שיהיה ממש ניסים מעל לדרך הטבע, אבל בתוך המהלך הטבעי, הקב"ה מסדר דברים בצורה מופלאה עד מאוד.

היה למשל סיפור בשואה, שהיה איזשהו קבוצת נובערדוקא'ס שהם היו בעלי ביטחון, והם הפילו את עצמם להברחת גבול, באופן שזה היה קרוב מאוד שהם יתפסו, לפי הצורה של הזה, זה היה ממש צורה של התאבדות, הצורה הזאת שהם עשו את זה, מה היה בסוף? היה בדיוק באיזור שהם ברחו, היה איזה קרב בין הפרטיזנים שם לנאצים, והנאצים שם התמקדו על הפרטיזנים, ובסוף מה שיצא, שהפרטיזנים החזקים נהרגו, והישיבה בחורים החלושים האלה, בחסות הקרב הזה, הם הצליחו לעבור בשלום.

עכשיו, אז מה קרה כאן, קרה כאן איזשהו נס? לא קרה שום נס! זה משהו טבעי, אבל הקב"ה סידר את הענינים, בצורה שאפשר להגיד, מקרה, אה, כן באמת קרה, כי הקב"ה הוא בעל הבית על עניני הטבע, וכשבן אדם בוטח בו, אז הוא מסדר ענינים טבעיים שהם יכולים להסתדר עם חוקי הטבע, כדי שבאמת,  שבאמת הדברים מסתדרים.

הצורה המופלאה, מה שקורה בסוף עם בעל ביטחון, זה לאו דוקא שיהיו איזשהו ניסים, אלא באמת גם במצבים מאוד, שבדרך הטבע זה נראה סיכוי מאוד קלוש, אבל בתוך הטבע עצמו הקב"ה מנהל את הענינים.

למשל, בוא נראה את הסיפור של משה עם בת פרעה שם, ששמו אותו בתיבה, שלכאורה זה לא זה, היה גזירה, "הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב), נו, אז האימא שמה אותו בתיבה, עכשיו, בת פרעה הלכה, והיא ראתה, כל הסיפור הזה, הוא בעצם לכאורה, בפשטות סיפור טבעי רגיל, במקרה בת פרעה הלכה, ראתה, וכו', אבל בעצם כל מה שהיה כאן, שהקב"ה סיבב שפרעה עצמו יגדל את מושיען של ישראל, שהוא יגדל עם גינוני מלכות, שידע איך להיות מלך, ושהוא יגדל בבית המלך, כדי להכיר מה זה מלוכה, והכל באיזשהו פשטות מקרית רגילה, שהיא לכאורה איזשהו צירוף מקרים מקרי, וזה צורה, כיון שהקב"ה בעל הבית על עניני הטבע, איך לסדר את הטבע, באופן שיסתדר למטרות שאמורות להיות.

יש פסוק, כתוב: "לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה, וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" (קהלת ט, יא), מה פירוש "לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ", אנחנו לא רואים תמיד שהקלים הם משיגים בריצה? "וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה", מה, וכי לא הגיבורים הם אלה שזה?

אז אנחנו, בוא נראה צורת הסתכלות, ג"כ איזשהו סיפור, סיפור מהתורה, לבן רודף אחרי יעקב, הקב"ה אומר ללבן, "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית לא, כד), אז אחרי זה לבן בא ליעקב, ואומר לו תשמע יעקב, אתה יודע מה שקורה כאן, "יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע" (שם לא, כט), אתה יודע, אני הגיבור, אני בעה"ב כאן, יש לי איזשהו בעיה טכנית, אלוקי אביכם אמר אלי, שלא, השמר מדבר עם יעקב מטוב עד רע, ואיך הוא יוצא, ואיך/, בטח, לבן הוא החזק, רק יש שם איזשהו משהו זה, זה ה"לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ", כן, הוא רץ, והוא גיבור, אבל בסוף הקב"ה סיבב שם איזשהו משהו, שבעצם יעקב הסתדר בסוף, הוא עוד מספר ליעקב, אני הגיבור, אני החזק, רק יש לי איזה בעיה טכנית כאן, ויעקב יודע איפה הגבורה באמת נמצאת.

בוא נגיד איזשהו סיפור שהיה בשנים האחרונות, ידוע בעולם, אמריקה הלכה והורידה את השילטון בעיראק, שם עם סדאם חוסיין, נו, אמריקה נגד עיראק, מה פירוש?! גיבורים במלחמה, עכשיו, מה קרה בסוף שם, בוש, הוא היה אז הנשיא, הוא חשב שהוא ישיג כאן תהילת עולם, הוא ימגר את הטרור, ובסוף התברר, לא דובים ולא יער, הבעיה עוד גדלה הרבה יותר, העם בעיראק סובל הרבה יותר היום, מאשר סבלו כשהיה את המושל הקודם, לא שאני בא לסנגר עליו, אבל למעשה "לֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה", כל התחזיות על העוצמה של מעצמה כמו אמריקה, שהיא הולכת זה, שעיראק לעומת אמריקה זה כמו פרעוש קטן, אבל למעשה הוא לא השיג שם שום מטרות, והטרור עבר שם לאפגניסטאן, אי'ך וויע'ס ווא'ס, הסדר העולמי החדש שלו, לא הועיל כלום, למרות שהוא הגיבור, והוא הזה, ובהתקפת מחץ, הוא הוכיח את העליונות של הנשק האמריקאי, ו, בלמעשה לא יצא כלום, לא הרוויח כלום, זה הכוונה "לֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה", בתוך הטבע עצמו, הקב"ה מסדר שלא לקלים יהיה המרוץ, ולא לגיבורים המלחמה.

דוד וגליית, איך גליית אומר לדוד; "הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת" (שמואל א' יז, מג)? הוא בא אליו  שם, עם אבנים של ציפורים, עם אבנים של מקלע שיורים על ציפורים, עם זה הוא בא לגליית, ומה דוד אומר לו? דוד אומר לו; "אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית"; "וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה" (שמואל א' יז, מה)', ואז הוא שם גליית, עם כל השיריון, ועם כל הזה, עם מגן וצינה, אז לכאורה אין כאן בכלל זה, אבל בסוף אפס, בדיוק הוא לא זה, והאבן נכנסה לו במצח, והוא נפל, וההמשך שם שדוד, לא היה לו אפי' חרב, הוא הוציא לו את חרבו מתערה, וכרת את ראשו. עכשיו, הסיכוי שזה יקרה, זה היה סיכוי מבחינת אחוזים, סיכוי אפסי, אבל למעשה מה שקרה בסוף, זה מסתדר עם הטבע, בעיתונות יכלו לכתוב; היה מקרה חריג, ושבדיוק הוא לא הספיק להרים את ה, הרי לא היה חסר הרבה, שהוא רק ירים את המגן, וגמרנו, מה האבן חצץ הזאת, מה היא תעשה שם? גארניש'ט! או שהיא תקלע בדיוק באיזה מקום שם, שלא היה מכוסה, אבל הקב"ה מסדר את הענינים, ובסוף דוד שהוא בא אפי' בלי חרב, והוא הרג בסוף את הגיבור הגדול הזה.

כתוב בפסוק: "לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה" (תהלים קמז, י), מאי קס"ד, קס"ד שבגבורת הסוס יחפץ? בשוקי האיש ירצה? אז הפשט הוא כך, בנ"א נראה להם, שרוצים לראות כאילו, מה הולך לקרות כאן, יש איזה משהו זה, מה הולך לקרות, אז עושים חשבון, אם פה יש גבורת הסוס, יש שוקי האיש, אז מסתמא זה הצד המנצח, ככה נראה תמיד בזה, בכל מיני סוגי מאבקים, לאו דוקא באיזה מלחמות גדולות, אבל בא הפסוק ואומר: "לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה", לא זה מה שקובע, התחזית לפי גבורת הסוס, ולפי שוקי האיש, זה לא עובד, איפה שיש את היראים והמיחלים לחסדו, "רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (שם קמז, יא), והוא כבר יסדר את הענינים אפי' בלי נס.

יש, לפעמים שניים משחקים 'שח', ואחד הוא אלוף גדול, והמצב הוא שההוא כבר, הצד החלש, הוא כבר רגע לפני תבוסה, הוא אומר; אין לי מה להמשיך, כבר גמרת אותי, הוא אומר לו; אתה יודע מה, בוא נתחלף, נחליף את הזה, אתה תהיה בצד שלי, אני בצד השני, והוא גם שם מנצח אותו, בטח, כי הוא בעה"ב על הזה, הוא במשחק הזה, אז הוא מצא גם לנצח בלי נס, הקב"ה הוא מספיק בעה"ב על העולם לסדר את הדברים, לאו דוקא באיזשהו צורך של נס, כדי שהדברים בסוף יפלו טוב.

בשבועות האחרונים היה בעיתון, זה משהו של רופאים; שאחוזי התחלואה, ותוחלת החיים, ומומי ילודה, ומחלות וזה, בציבור החרדי, נמוך בממוצע מהממוצע הארצי בעשרות אחוזים, והם מתפלאים, שלמרות שהמצב הכלכלי של החרדים הוא מצב קשה, וגם כל מיני בדיקות שעושים לפני לידה, שהרבה נשים חרדיות נמנעות, אעפ"כ אחוזי מומים מלידה אצל הציבור החרדי, בערים החרדיות מודיעין עילית, בני ברק, וירושלים, פחות מאשר בממוצע הארצי, ובערים שמנות ועשירות, בעשרות אחוזים יותר, זהו, אז הם מציינים את זה, בסדר, ואנחנו יודעים את זה, לפחות בעיתון זה כתוב.

יש לדון בענין של ביטחון, האם הענין של ביטחון, זה רק איזשהו משהו, מהמצוות שהם חובות הלבבות, שזה איזשהו משהו של השקפה, איזשהו משהו של הרגשה בלב, ואז לפעמים, לא יודע, כל אחד לפי ענינו, באיזה דרגה אני, אם אני שייך לזה או לא שייך לזה, או האם יש גם במצות ביטחון, עוד איזשהו ענין של מצוה מעשית, שכמו המצוות שהם חובת האיברים שזה מוטל על כל אחד, ויש כאן איזשהו דברים מעשיים, שנגזרים מענין הביטחון?

אז יש בראשונים, בספרי הראשונים שמדברים על ביטחון, הם מדברים הרבה, תיכף נראה יותר הרחבה בענין, שענין ביטחון, הוא מגביל את ההשתדלויות, שהמצות ביטחון מגבילה את ההשתדלויות הנדרשות מהאדם, בשביל לסדר ענינים.

לכאורה זה לא מובן, מה זה שייך הענין הזה של ביטחון שלכן להגביל את ההשתדלויות, הרי יש קללה, של "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט), ושאדם צריך להשתדל, אפי' להזיע, וזה לא קשור, צריך להזיע, והוא יודע ש'הגזירה אמת והחריצות שקר', ולא זה מה שעושה, אבל הצורה שהקב"ה גזר אחרי חטא אדם הראשון, שבזיעת אפך תאכל לחם, מה הקשר שביטחון מגביל השתדלות?

אחד מהדברים שכתובים בחובות הלבבות, (שער הביטחון ה, ו) על הגבלה של השתדלות        לביטחון, הוא כותב; שענינים הטבעיים לא ברורים כשההווה, בהווה אין את הבעיה, ולמגן את העתיד הלא מוחלט זה מי שיש לו ביטחון לא דואג לעתיד, כך כתוב בחובה"ל.

לכאורה לא מובן, מה הוא מתכווין, הוא מתכווין בגלל שהעתיד לא בטוח, וזה גדר; מהיכ"ת לחשוש, ולכן אל תעשה את זה, אז זה לא חילוק בין עתיד להווה, אז תגיד שעל בעיה שהיא בגדר מהיכ"ת, שאין סיבה לחשוש לזה, אז לא הוטל השתדלות, אבל החובה"ל כותב; עתיד או הווה, משמע מפורש בדבריו שם, שגם אם יהיה אותם אחוזים, של איזשהו בעיה שלא קיימת כרגע אלא תצמח בעתיד, או אותם אחוזים בהווה, בעיה שהיא קיימת בהוה, אז אני צריך להשתדל עליה, ואותו רמת אחוזים לעתיד, לא צריך להשתדל עליה, מה הפשט בזה?

אז יש כאן ענין גדול מאוד, בכל המהלך בעצם של ביטחון, הקב"ה גזר על האדם מס, של "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", מצד ענין אמונה, באמת הרי דיברנו גם פעם קודמת, איפה זה מתחלק, אמונה וביטחון? אז זה כעת יחדד יותר את הענין הזה, מצד אמונה היה יכול להיות, שבאמת אדם יצטרך לעשות השתדלויות בלי סוף, בכל הענינים, כדי לסדר את עצמו, ולסדר את חייו, ולדאוג גם לעתיד, ולדאוג גם לדברים רחוקים, וכו' וכו', הכל יהיה בכלל ה"זֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", עם הידיעה של האמונה, שבעצם לא ההשתדלות היא זאת שמביאה, אלא 'הגזירה אמת והחריצות שקר', זה ה"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", וזה מסתדר בהחלט עם ענין אמונה, של לעשות השתדלויות בלי סוף, בכל הענינים בצורות הכי רחוקות, ואני מאמין שהכל מהקב"ה, אבל זה ה"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם".

בא ענין הביטחון ואומר לא כך, שבעצם הקללה הזאת של "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", שהוטל על האדם להשתדל, הוטל על האדם להשתדל לא ברמת אחריות גבוהה, יש מפעל, למפעל יש בוס, ומנכ"ל, ויש פקידים ועובדים רגילים, פקיד לא מוטל עליו לדאוג להצלחה של הטווח הארוך של המפעל, זה דבר שהבוס דואג, גם אם קיימת איזושהי דאגה, או איזושהי בעיה, מה יהיה עתיד המפעל, זה לא עסק של הפקיד, הפקיד עושה את היומית שלו, את הכרטיס נוכחות, וזהו, הוא לא מוטל עליו לדאוג, לאיסטרטגיה או לקשרי חוץ או לעתיד המפעל, זה אפי' ירגיז את הבוס אם הוא ינסה להתערב או לתת עיצות בזה, אדוני אתה תעשה את העבודה שלך, היא בסדר, אתה שווה את מה שאתה, וזהו זה, אל תדאג, זה בידיים טובות, אנחנו נסתדר, תעשה את שלך.

כתוב כאן שענין הביטחון הוא הגבלה בגזירה שהוטלה על האדם, "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", שכל היחס שלו, של ענין השתדלות, יש כאן איזשהו הגדרה, שתפקידך כפקיד, וכפועל פשוט בענין ההשתדלות, לדאוג לענין, ושגם זה, זה רק בעצם המשחק של השתדלות, של איך שכתוב במסילת ישרים/, שכאילו ההשתדלות עצמה היא לא עושה כלום, אבל אך ורק בדרגה של פקיד, ולא בדרגה של מנכ"ל ובוס, אז ממילא כך, אז זה מובן ההווה והעתיד, כשיש בהווה איזשהו בעיה, אז גם הפועל צריך לסדר את זה, אם יש איזה בעיה הוא צריך לטפל בזה, משהו עתידי, זה לא מוטל על פועל, זה מוטל על המנהל, פועל פשוט לא דואג לעתיד.

עוד דבר, הפועל או הפקיד עשה את העבודה שלו, והעסק לא בדיוק הסתדר, עשיתי את שלי, זה לא מטריד אותו, איך בעל הכרם ישמור את כרמו, הוא כבר ידאג, בעל המפעל ידאג לזה, אני עשיתי את שלי, מילאתי את חובתי, הוא לא דואג, גם אם העסק לא יסתדר, הוא לא דואג, יש כאן בעה"ב, הבעה"ב יסדר את הענינים, אחרי ביטחון, אז אדם עושה את ההשתדלות שלו, ואת השאר הוא משאיר לקב"ה.

עכשיו, בוא נראה עוד כמה דברים שמוזכרים בחובה"ל, כמה דברים שאין להם שום הסבר, אם לא נגיד את היסוד הזה, הוא מביא סיפור החובה"ל (שם, פתיחה); שהיה איזשהו יהודי עובד ה', שהוא הלך, קודם שהוא היה בדרגה גבוהה, הוא הלך לאיזשהו ארץ אחרת, להשיג פרנסה, הוא לא השיג פרנסה, והוא הלך לאיזשהו ארץ אחרת, והוא פגש שם, איזשהו עובד אלילים, והוא אמר לאותו עובד אלילים, הוא דיבר איתו על התימהון הגדול, שאתה עובד אלילים שלא יועילו כלום, ולא נותנים לך כלום, שאל אותו, אותו עובד אלילים, ואת מי אתה עובד? אז הוא אמר לו, אני עובד את אלוקי השמים והארץ, שהוא זן מביצי כינים ועד קרני ראמים, אז הוא אמר לו, והוא לא יכול לתת לך פרנסה במקומך, שהיית צריך לבוא לפה?! אז הלך אותו זה, וחזר למקומו.

כתוב פה בחובה"ל, שגם בדברים שהוטל עלינו ההשתדלות, אבל לא בדברים רחוקים, לעשות איזשהו מעשים, ממש רחוקים, זה לא הוטל על האדם, זה דבר שיכול להסתדר רק אם צורת ההשתדלות, היא בגדר פועל ופקיד, ולא בגדר בוס, כי אם זה בוס, אז אחראי, אז אני צריך לראות באיזה צורה, מה פי', דברים רחוקים אני לא צריך לעשות?! אחד שהוא בעה"ב על דבר, צריך להיות אחריות, מה פירוש?!

הוא מדבר שם, החובה"ל מאריך הרבה, על לא להשקיע בקשרים עם בנ"א, שדרך זה הוא מקוה שיצמח לו תועליות, אני מכיר איזשהו בנ"א, שהמפתח בידו, ושיש לו איזשהו יכולות, לא להשקיע בקשרים, הוא מאריך הרבה מאוד, לא להשקיע בקשרים, אפי' אם יכול להיות ריווח מהם, מצד אמונה, לא היה לזה מקום, מה הקשר?! נכון שהבנ"א ההוא רק שליח, הוא רק צינור, ורק זה, אבל למעשה הרי הוא יש לו איזשהו כוח ויכולת, הוא בסך הכל קרוב לצלחת, והרבה דברים תלויים בו, אז אני משקיע בו, ואני יודע שהכל מהקב"ה, רק הקב"ה משלשל את זה בצורה הזאת, אבל כתוב בחובה"ל לא כך, שמי שבעל ביטחון, הוא לא משקיע בקשרים עם בנ"א, הוא לא ילך משהו זה, זה מסתדר רק, יש בעיה במפעל, אז פועל ילך לסדר ענינים?!

נגיד, זה אולי דוגמה יותר טובה, יש בעיה במשפחה, אז הבעל יגיד לאישתו שהיא תלך לבקש טובות מאחרים?! זה הוא ידאג לזה, זה לא דבר ש, מה פירוש? הוא מסדר את עניני הבית, יכול להיות פעם, כן, לקחת ביצים או משהו זה, אבל יש איזה בעיה רצינית, אז הוא הולך לסדר באיזשהו צורה, כדי שהדברים יסתדרו.

זה לא יכול להיות שהפועל שהוא תחת בעה"ב, הוא ילך לאיזשהו בוסים אחרים, כדי לסדר דברים ששייכים לבוס, כי דברים ששייכים לבוס, זה הבוס מסדר את זה, אתה הולך ואתה פונה למישהו אחר שכאילו הוא בוס כאן?! זה משהו שזה כאילו מפריע למצב של בוס וזה, כשבא העובד והולך ומשתמש בכוח של בוס אחר, כדי לסדר את המפעל לבוס שלו.

מסתמא שהסיבה שדרגת השתדלויות האלה, לא הוטלה על האדם, כי כמה יהיה מצב שאדם כ"כ ישתדל, והוא עדיין בעצם הפעולות שלו, לא יתנו לו איזשהו הרגשה שזה כאילו כן ההשתדלות היא זאת שקובעת, אז רצה הבורא יתברך, להודיע לנו, שלא, שכדי שאתם תזכרו שבאמת לא כל מה שקורה כאן, זה מה שמנהל את העולם, אז תגבילו את ההשתדלויות שלכם, לרמה של פקיד ופועל, ותזכרו שיש גבוה מעל גבוה, שהוא מנהל את הענינים.

החובה"ל כותב (שם ג') שאדם שיש לו איזשהו עבודה או מקצוע, שזה מה שמתאים לו, אז שהוא לא יחפש משהו בצורה שלא כ"כ מתאים לו בטבעיות שלו, גם אם הוא יכול עם מאמצים להצליח בזה, ולכאורה יהיה לו בזה יותר ריווח, שלא יעשה את זה, אלא שיקח את הסוג פרנסה בצורה שהכי נוחה לו, שהכי נוחה ומתאימה לפי טיבעו, ושלא יקח משהו זה, זה כבר דאגת יתר, זה כבר השתדלות מידי גדולה בשביל זה, הוא אומר אחד שהוא עסוק באיזשהו עבודה, ויש כעת איזשהו תקופת שפל, לא משהו שזה לגמרי נגמר הענין, אם זה לגמרי נכרת הענף הזה, אז הוא כן צריך לחפש פרנסה אחרת, אלא זה רק איזשהו תקופת שפל, אפי' אם יש לו איזה אפשרות ללכת למשהו אחר, לא, לא צריך, אתה יכול להישאר בעבודה שלך, והבעה"ב כבר יסדר, איכשהו שתסתדר גם כך, הדברים האלה יכולים להסתדר רק, אם בעצם התפקיד של בנ"א, זה רק פועל פשוט, בראש קטן, לא, אני לא צריך ללכת בראש גדול, אני בראש קטן, וזהו, וכבר הבעה"ב ידאג.

עכשיו, יש כאן בענין הזה, עוד דרגה הרבה יותר מהענין הזה, יש גאון בתהלים, יש שתי גאון, שצריך להבין אותם, הגאון כותב כך, כתוב בגאון כזה לשון: 'עיקר נתינת תורה לישראל, הוא כדי שישימו ביטחונם בה', כמו שנאמר: "וְיָשִׂימוּ בֵאלֹקִים כִּסְלָם" (תהלים עח, ז), וג"כ לספר אח"כ לבניהם, כמו שנאמר למען ידעו דור אחרון, והוא לפי שעיקר הכל הוא הביטחון השלם, והוא כלל כל המצוות, אני אראה כאן את הפסוקים שמהם הגאון מוציא את זה, ונראה אח"ז מה כתוב כאן, בפסוק כתוב שם כך: "וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב, וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם" (תהלים עח, ה), "לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ" (שם עח, ו), "וְיָשִׂימוּ בֵאלֹקִים כִּסְלָם, וְלֹא יִשְׁכְּחוּ מַעַלְלֵי אֵ-ל וּמִצְוֹתָיו יִנְצֹרוּ" (שם עח, ז), אז הגאון למד כאן, לכאורה זה לא מובן, מה הקשר בין נתינת התורה, דוקא לענין ביטחון?

יש עוד גאון, בדברי אליהו בתהלים, כתוב כך, שאלו לרבינו הגר"א, איך יהיה הביטחון בה'? אמר: 'כבר פי' לנו דוד המלך בתהלים: "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי" (תהלים קלא, ב), פי' כמו שהגמול היונק משדי אימו, כאשר ינק די שבעו, אינו דואג ושם על ליבו, אם יהיה לו מה לינק אחר שעה שתיים, כאשר ירעב, כגמול הזה עלי נפשי שאין דואג כלל על מחר, וזה שאמר דוד המלך: "מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי" (שם כב, י)'.

אז בוא נראה מה כתוב כאן, למעשה, אולי נקדים זה, קודם חטא אדם הראשון, אדם הראשון היה בגן עדן, מלאכים צולין לו בשר, ומסננין לו יין (סנהדרין נט,ב). מה היה בעצם חטא אדם הראשון, הוא לקח לעצמו החלטה, שהוא יעמיד את עצמו במצב של נסיונות, ויוכיח שגם במצב של ניסיונות יותר קשים, הוא יעמוד בזה, ז"א הוא לקח על עצמו מהלך שכאילו הצורה שבעצם הקב"ה שם אותו בעולם, היא צורה שעדיין לא מספיק מושלמת, והוא מן הראוי כדי להגדיל שכרו, שהוא יכניס את עצמו לנסיונות, שהוא לא נצטווה בהם, כדי לעמוד בנסיונות ולהגדיל שכרו, ז"א הוא התערב כאן במהלך שהקב"ה שם אותו.

עכשיו, מה היה ההשלכות של החטא הזה, מה היה התיקון של החטא הזה, התיקון של החטא הזה היה, שהוא יוצא מגן עדן, וניגזר עליו כעת, "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", תחת שהיה המציאות קודם, שמלאכים צולים לו בשר, ומסננים לו יין, עכשיו, בזיעת אפך תאכל לחם, תנהל אתה באמת את הענינים שלך, עכשיו, אתה רצית לנהל? קח, תנהל אתה! והתיקון שלך; שאתה בכל הניהול הזה, תדע שאתה לא עושה כלום, אתה לא עושה כלום והכל מהקב"ה, ואם כה יהיה שאתה כעת תנהל את עניניך, בזיעת אפך תאכל לחם, ותדע אבל, שהוא הנותן לך כח לעשות חייל, וכלום אתה לא עושה בעצם, והכל מאיתו יתברך, בזה אתה החזרת את עצמך בעצם למצב של קודם החטא, שאתה לא צריך לעזור להקב"ה איך לנהל את העולם.

אז נמצא שכל מהלך החיים של בן אדם, זה כדי לזכור כל הזמן שהוא לא עושה כלום, והוא צריך איך שכתוב במסילת ישרים, /שמור, להשתדל ולדעת שהוא לא עושה כלום, ואפי' כשהוא הולך כעת וצולה כבד או מסנן מיץ, הרי קודם חטא אדם הראשון, גם את זה הוא לא עשה, אז הוא יודע כעת שהוא לא צולה, אלא הקב"ה מחזיק לו את היד שם, והופך שם את הכבד, והופך את הזה, והוא כלום לא, בשום דבר הוא כלום לא, וכל המהלך של הבנ"א, זה להתעסק ולדעת שהוא כלום, וזה בעצם ענין ביטחון.

החלק של ביטחון בעת צרה, זה סעיף מאוד קטן בענין ביטחון, כי העיקר של ביטחון, זה איך ש'שאלו לרבינו הגר"א, איך יהיה הביטחון בה', ואמר כבר פי' דוד המלך: "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ" (תהלים קלא, ב), פי' כמו שהגמול עלי אימו כשינק די שבעו, אינו דואג ושם על ליבו אם יהיה לו מה לינוק אחר שעה שתים, כאשר ירעב אז כך הבנ"א', אדם שהוא לא בעל ביטחון, והוא רק בעל אמונה, אז הוא מנסה כל הזמן לתכנן את החיים שלו, ולבדוק איך, ומה, והוא מלא דאגות, אדם שהוא בעל ביטחון, הוא לא מנהל את החיים, הוא נותן לחיים להתנהל, הוא עושה מה שצריך וזה, אבל הוא לא כל הזמן דואג דאגת מחר, כמו שכתוב בחובה"ל, והוא חי את החיים כך, והוא נותן להקב"ה לנהל אותם.

עכשיו, אז בענין ביטחון, יש כאן עוד ענין גדול מאוד, שזה לא רק איזשהו כללים וכמה השתדלות הוא צריך לעשות, אלא יש כאן באמת איך שכתוב כאן בגאון, ש"כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ", הבן כשהוא עם אימא שלו, הקטן הצריך לאימו, הוא רגוע, יש לו כזה קשר טוב עם אימא, הוא יודע שאימא אוהבת אותו, ואימא דואגת לו, והוא רגוע, טוב לו, כשהוא עם אימא ועם אבא טוב לו, הוא יודע שהם דואגים לו, אז יש בענין ביטחון, את החלק הזה, שאנחנו יודעים שהקב"ה אוהב אותנו, ודואג לנו, והוא ברא, הוא שם אותנו בעולם, והוא אחראי לכל צרכינו, והוא דואג לנו.

אני ראיתי, יצא לאחרונה איזה עלון, שהיה שם מר' חצק'ל, משהו מ/ של ר' משה מרדכי ז"ל, משהו מר' חצק'ל, שהוא אומר, סתם זה דבר שגם רואים אותו, זה עוד לפני ביטחון, עוד בצורה הטבעית, ר' חצק'ל אומר שם, במציאות רואים שבסוף מסתדרים, ס"ה בצורת החיים הרגילה, אפי' בלי כלום, דברים מסתדרים בסוף.

נלך את ההיסטוריה, ראיתי איזה גוי אחד כותב, הוא אומר; אני מציע לבן אדם, קח יומן תכתוב את כל הדאגות שלך, תכתוב את הכל, כל פעם תכתוב את מה שמטריד אותך, אחרי שלושה חודשים תקרא את מה שכתבת, תחזיק טוב את הבטן, שלא תתפוצץ מצחוק על הדאגות שלך, זה מציאות, אומר ר' חצק'ל; מה ההבדל? הדברים מסתדרים הוא אומר, רק הבעל ביטחון הוא לא דואג, ואחר דואג ודואג, אבל הדברים בסוף מסתדרים.

עכשיו, הקב"ה לא שם אותנו במצב שהדברים מסודרים מראש, אל תדאג, כשיגיע זמן הארוחה, העסק יסתדר, יהיה לך מה לאכול, מי מינה אותך להיות כעת, שאתה צריך כרגע לדעת, איך הדברים יסתדרו בסוף, איך אמר מישהו? דבר מופלא, היה חתונה, היה זה, לא היה שום זכר ושייכות לחתונה, אבל בסוף מעשה נס שמה, שבשעות האחרונות לפני החתונה, באו וסידרו, והביאו הרבה אוכל, והיה חתונה, איך קרה הפלא הזה, שבדיוק ברגעים האחרונים שמה זה, והעסק הסתדר, טיפש! הכל מסודר, הכל מתוכנן, בסדר, כרגע הם מסדרים את האולם ויש מנות, ויש זה, הכל מסודר, אבל אתה צריך לדעת את זה מראש? את זה תשאיר לבוס, אבא דואג לזה, אמא דואגת, כשיגיע צהרים, יהיה לך ארוחת צהרים, אתה לא צריך לדאוג לזה מראש, זה ביטחון, אז יש בביטחון, שאדם שחי ביטחון, אז כל הזמן הוא "כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ", הוא כל הזמן בקשר עם הקב"ה, שהוא חי את המציאות, שהקב"ה זה כמו אבא שלו, ואמא שלו, שילד קטן כשאבא שלו נותן לו יד, הוא בטוח, הוא מרגיש טוב, אבא ידאג לו.

עכשיו, ואחרי שכל התכלית של התורה ומצוות, שכתוב ברמח"ל במסילת ישרים; השלימות האמיתי, הוא הדביקות בו יתברך, שכל התורה והמצוות, זה הכל כדי לחזק וליצור את הקשר שיש לנו עם הקב"ה, דרך הלאוין שמונעים אותנו מהגסות וההימשכות אחרי החומריות, ואז אנחנו מוכנים ליאור באור החיים, ודרך קיום לימוד התורה וכל המצוות, להיות עבד דומה לו, להיות דבוק בקב"ה, אז זה בעצם ביטחון, כי גם ביטחון פי', הוא המצב שהוא סמוך על שולחן אביו, הוא סמוך על שולחן אימו.

אז זה מה שהגאון אומר, שעיקר נתינת תורה לישראל, כדי שישימו ביטחונם בה', ושעיקר הכל הוא הביטחון השלם, והוא כלל כל המצוות, כי בעצם מה שכל התורה כולה, כל התורה ומצוות, זה כדי לקרב את היהודי לקב"ה, ועניין ביטחון הוא שכל צורת החיים, הוא כל הזמן מישך שייך לקב"ה.

עכשיו, אולי קצת נחזור לשאלות שדיברנו אז פעם קודמת, ונראה איפה אנחנו אוחזים, היה שם שאלה, האם ביטחון זה רק לגדולי ישראל, או לכל אדם? אם זה חובה או מצוה קיומית, או רק איזשהו סגולה להרוויח? מה טעם המצוה, מה, כדי להרוויח? או אם אין צרה לפנינו, אז מה רוצים מאיתנו, כשאין צרה איפה הענין של ביטחון? אדם שיש לו פרנסה בשפע, האם יש לו שייכות לביטחון? האם באמת לבעל ביטחון יותר טוב בחיים, או שזה רק איזשהו אשליה, משהו ש?

אז כמובן שלפי איך שדיברנו כעת, אז ודאי שביטחון הוא דבר ששייך לכל אדם, והוא לא שייך בכלל דוקא לעת צרה, הוא דבר ראשון יש בו את החלק של ההגבלה בחובת ההשתדלות, ויש בו בעיקר את הקומה היותר גבוהה, שיהודי הוא סמוך כל הזמן על שולחן הקב"ה, יש לו, הוא חי את הקב"ה, אז הוא בטוח, הוא תמיד רגוע.

עכשיו, זה דבר שרואים, וזה בלי סוף זה, יש את החלק האם כל פעם לצדיק טוב או לא, יש גם את הצדיק ורע לו, יש עוד בזה הרבה ענינים, אבל יש משהו, שרואים את זה בחוש, שמצב של צדיק ורשע, באותם קשיים, באותם סוגי קשיים, שמבחינת אחוזים, ואצל בעלי הביטחון הדברים מסתדרים, בדיוק כשהיה הרגע הבעייתי, אז משהו הסתדר, זה דבר שרואים אותו כל הזמן, והקב"ה מסדר את זה אפי' בצורות טבעיות, לאו דוקא ע"י ניסים, אבל בסוף זה מסתדר, וזה דבר שרואים את זה הרבה מאוד, יש הרבה הרבה, בלי סוף סיפורים, שרואים איך שהדברים מסתדרים.

בוא נראה רגע, מה למעשה לבחור ישיבה, ואיזה נפק"מ מעשית יש משהו, לענין ביטחון?

אז אולי רגע נחשוב בעניני שידוכים, כמה חשבונות יש, שבחורים עושים כל מיני חשבונות, שכדאי לי כך וכך וכך, כדי שבעניני שידוכים יהיה טוב, כל מיני חשבונות?! זה מהשתדלויות שלא נגזר על בן אדם, לא נגזר על בן אדם כזה השתדלות, וזה הרי דבר ידוע שכל השתדלות שלא נגזרה, זה גם לא יועיל כלום, זה פשוט, זה פשוט ברכה לבטלה, זה לא יועיל כלום.

עכשיו בוא נראה, המציאות היא, שלכל הפחות שליש מהשידוכים בכללות, זה או בחור פשוט שהשיג איזשהו שידוך מיוחד, או בחור מיוחד, שבסוף יצא איזשהו משהו פשוט, זה בכל מיני ענינים גם בעניני הכספים, וגם בעניני הערך של החתן מול הכלה, לכל הפחות שליש מהשידוכים זה משהו לא צפוי, קרה משהו לא צפוי, כי באמת עדיין הקב"ה משאיר לנו, רבותי אני מנהל את הענינים, וזה לא יעזור לכם, עכשיו, אז מי שבאמת יפטור את עצמו, וישים את עצמו למהלך של ביטחון, אז הקב"ה כבר בתוך הסטיסטיקה שם, הוא יהיה שייך לשליש של הדברים המענינים, מעניין; וקרה השידוך.

עכשיו, בענינים רגילים, יש לפעמים מצב שיש שתי אפשרויות של חברותות, יש, אחד זה משהו, זה יותר אם אני אלמד איתו, יהיה יותר שם, אני יותר אכנס בוועד, וכו', אבל למעשה יש עוד מישהו הצעה אחרת, שבלמעשה כרגע בשטייגען באמת, יהיה לי יותר טוב עם ההוא, ואני מנסה לחשוב מבחינת רוחניות אפי', אבל שווה לי אולי ללמוד עם היותר מפורסם, כי אז גם בעתיד יהיה לי חברותות יותר טובים, או כל מיני מעלות, קנינים רוחניים, שאני אשיג מזה, אבל גם בהשתדלות על רוחניות יש כללים, אדם לא צריך לדאוג למה שיהיה בסוף, וממילא זה גם לא יעזור כלום, אם למעשה כרגע, אם תלמד עם פלוני, אתה מרגיש שיהיה לך יותר טוב, אתה פטור מלהשקיע לעתיד.

לפעמים יש מקרים שבחור מרגיש שיש איזשהו סוג לימוד, איזה משהו שהוא היה רוצה, שהוא מרגיש שיהיה לו בזה תועלת באיזה סוג לימוד, אבל הוא לא במהלך הרגיל, אבל ברור שלו יהיה כעת טוב זה, והוא מתחיל לחשבן, איך זה יראה, ואיך זה, אולי בסוף זה, זה לא בכלל חובת השתדלות, לחשבן כזה דבר, אם הוא מרגיש שזה יעשה לו טוב, שיעשה את זה.

יש לפעמים מצב שיש בעיה של מקום, איפה זה, האפשרות היחידה להשיג מקום בביהמ"ד, זה אם אני יעשה איזשהו מאבק רציני שלא מתאים לדרגה של בן תורה, אבל אז אני יהיה בחור שלומד בביהמ"ד, יש סיכוי שהלימוד יהיה יותר טוב, יותר יראו אותי, יש בעצם עוד ביהמ"ד שאני יכול ללמוד, אבל כך יותר זה, אז מוטל עלי כזה השתדלות?! אנחנו פטורים מההשתדלות הזאת, וגם אם לא, אז אל תדאג, ימצאו אותך גם שם, אם יצטרכו למצוא אותך, ימצאו אותך גם שם.

לפעמים בחור מרגיש שלפי המצב שלו, אם הוא ילך חיזוק לאיזה מקום, לאיזה תקופה, מקום שקצת פחות חשוב מהישיבה, וזה, אבל הוא מרגיש שכרגע זה יהיה לו טוב, והוא מחשבן, מה יהיה, אם אני אלך, אולי זה יוכל להזיק, יגידו וזה, זה לא דברים מוחלטים, אבל למעשה כרגע הוא מרגיש שטוב לו כך, אז הוא פטור מההשתדלות הזאת, לדאוג לעתיד הזה והוא יכול לעשות את מה שהוא זה.

רק נסיים בעוד איזה גאון, הגאון על הפסוק: "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" (משלי יג, כה), הגאון אומר; הצדיק אוכל, הוא אוכל את הכל, הוא גומר את הכל, עד שהוא נהיה שבע, הוא לא דואג להשאיר קצת לארוחה של מחר, יש לו כעת מה לאכול, הוא אוכל עד הסוף, מה יהיה מחר, מחר הקב"ה יזמין, אבל הרשע, הוא הרי דואג, הוא לא בעל ביטחון, אז הוא דואג, מה יהיה מחר, הוא משאיר קצת מהאוכל, כדי שישאר למחר, אז הוא, אז זה "בֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר", כך הגאון אומר.