בטחון עצמי 2

נתחיל אולי בשתי נקודות שקשורות לפרשה הקודמת כדרכי, היה שם בפרשת וישלח מאבק בין יעקב אבינו לשרו של עשיו, "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כה), היה שם מאבק, כתוב שהעלו אבק עד השמים, לא יודע מה זה, כך כתוב שהיה שם מאבק בין יעקב אבינו לשרו של עשיו, והמאבק הזה הסתיים בניצחון של יעקב, "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית לב, כט), יעקב אבינו ניצח אותו, רש"י מביא שם: 'הודה לו על הברכות'.

עכ"פ יעקב אבינו שואל אותו: "וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ" (בראשית לב, ל), איך קוראים לך? "וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי" (בראשית לב, ל). בנוהג שבעולם כשיש שני צבאות לוחמים אחד בשני, יש מלחמה בין שני עמים בין שתי צבאות, הצבא שמנצח, אחרי שמדינה אחת ניצחה את השניה, כעת הולך איזשהו הסכם כניעה, הולכים לפרק את המדינה המנוצחת מהנשק שלהם, כדי שיהיה 'ותשקוט הארץ ארבעים שנה', שיהיה שקט מהם, ניצחנו אותם, עכשיו אנחנו רוצים שלא תבוא עוד פעם מלחמה, כך הנוהג שבעולם, ועושים הסכם כניעה באופן שבאמת יהיה טוב מאוד למדינה המנוצחת. יעקב אבינו ניצח את שרו של עשיו, מי זה שרו של עשיו? זה השטן זה היצר הרע, הוא שואל אותו; מה שמך, מה מונח בשאלה מה שמך? יעקב אבינו שואל אותו; תסביר לי, אני רוצה להבין מה אתה, שֵׁם הרי זה מבטא את המהות של הדבר, שֵׁם מבטא את הנושא, תגיד לי מה אתה, אני רוצה להכיר אותך, מה אתה בעצם? מה אתה רוצה? מי אתה מה אתה? אני רוצה להכיר אותך, דע את האוייב, אני רוצה להכיר אותך מה אתה?

עונה לו המלאך, זה בדרך צחות אבל זה ווארט טוב, למה זה תשאל לשמי?! אתה יודע מה השם שלי; אין לי שם! כל המהות שלי שאני בלי מהות, אני בלי כיון ובלי קו, אני דואג לאנשים שהם יחיו את הרגע בלי מחשבה ובלי כיון, בלי קביעות, מה שבא להם הרגע, זה אני. יעקב אבינו שואל את היצה"ר; תגיד לי מי אתה, אני רוצה לדעת איך נלחמים איתך, ניצחתי אותך, עכשיו אתה בידיים שלי, מי אתה, שנדע איך עובדים מולך, מה שמך, מה השם שלך שזה מבטא את המציאות האמיתית שלך, שנכיר אותך נדע איך מתמודדים איתך? הוא עונה לו; למה זה תשאל לשמי, אין לי שם אני בלי שם, אם היה לי שם לא הייתי מפתה את הבנ"א לעשות את מה שהם עושים, כי מה שהם עושים מה שאני גורם לבנ"א לעשות, זה עושה את זה רק מי שאין לו שם מי שאין לו מהות, מי שאין לו עקביות מי שאין לו פנימיות, מי שאין לו כלום והוא חי כמו בע"ח חי את הרגע, חי את מה שנוח לו ברגע בלי חשיבה בלי מהלך בלי כיון, מה שבא לו הרגע, זה מה שאני! זה מה שהיצה"ר בעצם עונה ליעקב אבינו, המהות של היצה"ר זה אין לו שם אין לו כיון אין לו מהלך, הוא לא בא עם איזשהו משהו שיש בו תוכן, הוא אומר לאדם סגור את העיניים סגור את החשיבה, תחיה את הרגע, לא משנה מה יהיו התוצאות, אחרי זה תיפול, מצוין, הוא גם מזה מרוצה, יש ראיות שהיצה"ר, חוץ מהחלק הזה שהיצה"ר עסוק להכשיל את האדם בעבירות, הוא גם רע בעצם, הוא רוצה שלאדם יהיה רע, יש גם ראיות לרעיון הזה, עכ"פ השם שלי הוא למה זה תשאל לשמי, אין לי שם זה המהות שלי.

ופה אחרי שאנחנו באמת כבר מכירים את המציאות הזאת שהיצה"ר אין לו שם, אין לו בכלל כיון, הוא בעצם בר פלוגתא שהוא בכלל לא מעמיד איזשהו מהלך ורעיון, אין לו לא רעיון ולא מהלכים, הוא פשוט סותם את החשיבה ועוזר לבנ"א אדם בעצם להתנהג כמו בע"ח, בלי חשבון בלי כיון בלי ערכים בלי כלום, זה מהות היצה"ר, כשאנחנו יודעים שזה מהות היצה"ר, אנחנו מבינים כמה אנחנו צריכים להתרחק מזה ולא להתפתות לזה.

יש אבל עוד חלק, המלאך אמר ליעקב "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כז), מה כ"כ הבעיה שלו עלה השחר, אז רש"י מביא: "וצריך אני לומר שירה ביום" - הגיע זמנו לומר שירה, מה קרה שבדיוק כעת הגיע זמנו לומר שירה, האם היה כאן איזה מקרה, היה כאן איזשהו צירוף נסיבות מקרי שבדיוק בעת המאבק של יעקב עם שרו של עשיו הגיע זמנו לומר שירה? כתוב בספרים וזה גם דבר שאנחנו צריכים לדעת; הרי היצה"ר המלאך שביצה"ר, הרי יש חלק ביצה"ר שהוא לא קשור למלאך או לשטן, אלא הוא קשור לכל מיני כוחות שנמצאים באדם עצמו, זה מפורסם וידוע שר' ישראל סלנטר מאריך בזה; יש יצה"ר מה שהקב"ה ברא בנו עצמנו כל מיני כחות וטבעים ומידות שהם מושכים אותנו לכיון שלילי, ואנחנו צריכים לחנך את עצמנו ללכת לכחות הטובים, לשמוע לכחות הטובים, ואת הכחות הלא טובים להשתמש בהם רק בדרך הנכונה, זה יצה"ר טבעי. חוץ מזה; יש יצה"ר רוחני, זה המלאך הוא השטן הוא היצה"ר, שבע שמות נקראו לו ליצה"ר הרוחני, 'הגיע זמנו לומר שירה בדיוק באותו זמן', למה דוקא באותו זמן? כתוב בספרים שהפשט הוא כך; שבל נחשוב שבאמת היצה"ר רוצה שהאדם יחטא, שהיהודי יחטא, הוא הרי מלאך, מלאך הוא שייך לקב"ה, הוא רוצה שיהיה נגד הקב"ה?! בעצם מה שהוא מחכה זה שהיהודי ינצח אותו, שהיהודי לא ישמע לו, התיקון של היצה"ר זה בזה שלא נשמע לו, מתי הוא מרוצה? כשהוא מפתה אותנו לדבר לא טוב ואנחנו עושים את זה הוא מאוד לא מרוצה, כי הוא בא לאתגר אותנו, הרי בלי ניסיון לא מגיע לנו שכר, הוא בא לאתגר אותנו שהוא ימשוך אותנו לכיון אחד, ואנחנו בעצם לא נשמע לו, 'לא תאבה ולא תשמע לו', וכשאנחנו לא שומעים לו אז זה ההתעלות שלו וזה התיקון שלו, ואז מגיע זמנו לומר שירה! אז דוקא בזמן שיעקב אבינו ניצח את היצה"ר זה היה הזמן שהוא בעצם הגיע לתכליתו, הוא הגיע לתכלית שהוא בעצם יהיה מנוצח ולא יהיה מנצח, והוא גרם ליעקב אבינו את העילוי הזה ואת ההתעלות הזאת שהוא ניצח את היצה"ר, עכשיו הוא יצר כאן מציאות גבוהה של עבודת ה' שיעקב אבינו מנצח את היצה"ר, עכשיו מגיע זמנו לומר שירה, כך כתוב בספרים.

וזה גם דבר שאנחנו צריכים לדעת, שלא רק שהוא כולו דמיון, לא רק שכל היצה"ר הוא כולו דמיון ואין בזה שום מהלך ומשהו אמיתי, גם הוא עצמו בעצם מחכה שננצח אותו, זה החלק של המציאות של היצה"ר, זה רק בתור להגיד משהו על פרשת השבוע לפחות הקודם, שזה דברים חשובים מאוד לדעת אותם.

הייתי רוצה לעבור לכמה נושאים אחרים, עוד איזשהו תוספת למה שיצא כבר כמה פעמים לדבר על הנושא הזה שזה נושא שמעסיק הרבה את כולם; כולם רוצים בטחון עצמי, בטחון עצמי זה דבר שכולם רוצים להרגיש שיש להם את זה, כמדומני שמכל מה שיצא לי לראות או לשמוע או להתבונן בנושא הזה, כמדומני שמה שמה שנאמר כעת זה הנקודה שהכי ממצֵית והכי נכונה בענין, ונראה עד כמה הנושא הזה הוא בעצם פשוט. ראוי לנו לדעת כך! שבדיוק כמו שכל הדברים שקיימים בכל אדם באשר הוא; אדם מדבר, ואדם שומע, ויש באדם מערכת העיכול, וכל המערכות שקיימות באדם הם קיימות בו, כך הקב"ה ברא, הקב"ה ברא אותנו עם כל המציאות הכוללת של כל הפרטים ופרטי פרטים של המציאות של הגוף והנפש שלנו, זה מציאות קיימת, גם הנושא של בטחון עצמי, זה מציאות שקיימת באדם שלא צריך שום קורסים כדי לרכוש את זה, זה מציאות שקיימת באדם בעצם היותו חי נושם ומבין, יש בו בטחון עצמי באופן טבעי. כי מה זה בעצם בטחון עצמי? שאדם יכיר את עצמו ואת יכולותיו, וממילא יהיה לו שאיפות להוציא מעצמו מכח אל הפעל את הכישורים ואת הכחות שלו ושהוא יהיה מרוצה מעצמו, הרי אין שום סיבה באופן טבעי שאדם לא יהיה מרוצה מעצמו אם הוא באמת עושה את מה שהוא מאמין שנכון לעשות ואת מה שמוטל עליו לעשות, כי זה כל מה שהוא, אין עוד משהו שהוא יכול לעשות לפי מה שהוא בעצמו, והאדם זה מה שהוא בעצמו, האדם זה לא משהו אחר, אני זה לא משהו אחר, אני זה מה שאני.

רק מה? יש דבר אחד שהוא בעצם מחבל והורס לאדם את הדימוי העצמי שלו - הביקורת העצמית! מכל מיני סיבות יש כאלה שהם למדו בחיים להתייחס לעצמם כל הזמן בצורה ביקורתית, זאת אומרת; לא סוג ביקורת ביקורת מאתגרת ביקורת בונה וביקורת שבעצם גורמת להם לתקן ולשכלל ולהתקדם בחיים, אלא סוג ביקורת שהופכת אותם לתבוסתנים למיואשים לאיזשהו כעין דיכאון כזה, אני כישלון, אני חסר תקוה, אין לי, לא יכול להצליח. המציאות הזאת תבדקו ותראו תמיד שזה הולך ביחד, האלה שאין להם ביטחון עצמי, אם הם יבדקו בעצמם הם ימצאו שהם חיים כל הזמן באיזשהו סוג תחושת ביקורת וכישלון ואני דפוק ואני לא מצליח ואני לא בסדר, כל הזמן זה צורת ההסתכלות שלהם, וזה פשוט הורס להם את עצמם, זה איזה תולעת שמכרסמת מבפנים, מבחוץ יכול להיות שהכל נראה יפה, ומבפנים יכול להיות שיש תולעת שאוכלת אותם מבפנים, וממילא איך הוא ירגיש טוב עם עצמו?! או איך יהיה לו איזשהו עוז ותעצומות להשקיע בחיים אם הוא כבר יודע מראש שהוא הולך להיכשל?! אין סיכוי שאדם יצא למלחמה כשמבחינתו המלחמה אבודה מראש.

ידוע שכשצבא יוצא למלחמה הדבר הכי עיקרי בסיכוי לנצח, זה לא הנשק ולא הכח, אלא האם יש לצבא לחיילים רוח עוז ותעצומות רוח עצה וגבורה, האם יש להם בטחון בניצחון שלהם, האם הם יוצאים למלחמה והם מאמינים 'עלה נעלה וירשנו אותה', אם הם מרגישים כך והם חדורי רוח קרב ומלחמה יש להם סיכוי לנצח, השאלה גם נגד מי, אבל זה בעצם הנשמה של הניצחון של מלחמה בדרך הטבע, יש דברים שהם גם מחוץ לדרך הטבע, אבל בדרך הטבע אין ניצחון בלי רוח עוז ותעצומות רוח גבורה ורוח קרב. החיים זה כל הזמן מלחמה; "מלחמת החיים", מה הכונה מלחמה? זה לא מלחמה עם מישהו, אבל האדם כדי להצליח, כל הצלחה בחיים דורשת מלחמה. מהי משמע מלחמה? יש בנו ובכל מציאות החיים כל הזמן מכשולים שמפריעים לנו בדרך לניצחון ובדרך להצלחה, פה קצת עייף, פה מישהו העליב אותי, פה קצת קשה, המציאות של החיים זה לא איזשהו שטיח אדום שפרוס לנו לרגלינו, ואנחנו צועדים עליו בביטחה עם איזה משמר כבוד שמלוה אותנו, זה לא צורת החיים, צורת החיים זה "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית ג, יט) - צריך הרבה להזיע כדי להשיג את הלחם, גם כדי להשיג את הלחם כפשוטו, וגם את ה"לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי" (משלי ט, ה) - להשיג לחמה של תורה, אין הצלחה בלי להזיע בלי להשקיע בלי להתאמץ ובלי להתגבר על כל מיני מכשולים, הדבר הכי עיקרי שנותן לנו את הכח להתמודד, זה אם אנחנו מאמינים שיש לנו את היכולות, ואנחנו מאמינים שאנחנו שוים לעשות את זה, אבל מי שהוא במצב רוח תבוסתני, במצב רוח של כישלון, במצב רוח שהוא מרגיש את עצמו רע, הוא מרגיש את עצמו לא בסדר, מה יתן לו את הכח להצליח?!

כל מי שקצת מכיר את המציאות של בנ"א, יש כאלה שהם עילויים אדירים ובעלי כישרון אדירים, יצא להכיר הרבה כאלה, אבל משום מה היה להם איזשהו כל הזמן הרגשה; אין לי סיכויים! אפילו שזה לא מובן, הרי הם בעלי כישרון עצומים, אבל כל מיני סיבות גרמו להם לביקורת עצמית ולתחושת יאוש בעיקבות זה, והם נהיו לא חזי למידי, לצור על פי צלוחיתו לא יצא מהם, כלום לא יצא מהם, כי הם פשוט לא הפעילו את עצמם, מחמת יאוש הם לא הפעילו את עצמם, והיאוש נבע מחמת שהיה להם כל הזמן ביקורת על עצמם, ואז מה שוה כל הכלים וכל הכישרונות שלו, כשהוא לא מאמין שהוא בכלל מסוגל לעשות עם זה משהו.

עכ"פ ממוצא הדברים נמצא; שכל הנושא של בטחון עצמי הוא ס"ה רק דבר אחד, רק "לאו" אחד יש, שאם אנחנו לא נעבור על הלאו הזה זה קיים ממילא; שנפסיק לבקר את עצמנו בצורה קטלנית, בצורה כזאת ששוללת מאיתנו בכלל את היכולת להצליח, וכל מי שמרגיש שיש לו בעיה בבטחון עצמי, שרגע אחד יתבונן ויראה ששזה תמיד הולך ביחד, הוא מרגיש את עצמו שאין לו תקוה והוא לא יכול, וכל אלה שמכירים אותו אלו שמבינים בו ומכירים אותו אומרים; הוא בהחלט יש לו הרבה כחות וכישורים והוא יכול להצליח, והוא עצמו 'ובדבר הזה אינו מאמין', הוא לא מאמין בעצמו והוא לא מאמין במה שקיים, לא שהוא לא מאמין במה שלא קיים, הוא פשוט חי באיזשהו צורה שהוא כאילו רע והוא לא בסדר, וזה גורם לו באמת להתייאש, והרי כל הצלחה דורשת מאמץ, ואדם לא מתאמץ אם הוא מרגיש שאין לו סיכוי, אדם לא יוצא להשקיע באיזה דבר שנראה לו שהוא לא יצליח, אדם משקיע כשהוא מאמין שהוא יצליח, לא כשנראה לו שהוא לא יצליח.

וזה כבר דיברנו הרבה; שהנושא של בטחון עצמי הוא לא קשור בכלל לאיזשהו הופעה מרשימה כלפי אחרים או כושר מנהיגותי וכדו', כי כל הנושא של הופעה מרשימה או כושר מנהיגות שזה בהחלט דבר נחמד וטוב, למה לא, דבר טוב מאוד, אבל זה עוד לא מראה איך האדם מרגיש בפנים, זה סוג כישרון שיש באדם, יש בנ"א שניחונו בכישרון הזה, כמו שיש בנ"א שניחונו בכישרון מוזיקלי, ויש בנ"א שיש להם ידיים טובות לתקן דברים, או כל מיני סוגי כישרונות, יש כאלה שיש להם כושר מנהיגותי, או כושר שהם תיקשורתניים, יפה מאוד, זה בהחלט כישרון ברוך וכל כישרון יש מה להשתמש בו, אבל זה עוד לא קשור בעצם לבטחון עצמי, כי בטחון עצמי זה איך האדם מרגיש עם עצמו! מה ההרגשה בלב שלו עם עצמו!

ופה אנחנו צריכים לדעת כך; שאמנם אמת נכון הדבר שאין אדם שאין לו חולשות, יש לנו חולשות, המציאות היא שבעצם יסודינו אנחנו נוסדנו עם חולשות, זה המציאות, הקב"ה ברא אותנו עם חולשות, כמו שכתוב בפסוק "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא) - 'משננער לצאת ממעי אמו' (רש"י שם). מעצם יסודינו יש בנו כל מיני חולשות, והחולשות האלו רגילני לומר; 'לא הלכנו לשום בית מדרש לרכוש את זה, אלא אנחנו כך נולדנו'. ופה התפקיד שלנו זה לעשות עם עצמנו משהו, כשאנחנו קולטים איזשהו חולשה שיש לנו, בוא נגיד איזשהו משל פשוט להבין את הענין; אחד שהולך כעת לשפץ איזשהו חורבה, יש איזשהו חורבה שהוא הולך כעת לשפץ אותה, כעת כל אחד מבין שלפני שהוא יתעסק בסיוד וכיור בחלק של לייפות את הקירות, לצפות אותם בשיש או בקרמיקה וכדו', לפני כן הוא בודק את האיברים הפנימיים של הדירה, הוא בודק את הצנרת, הוא בודק את מערכת החשמל, מה יעזור אם הוא ילך ויעשה את הכל יפה, אבל יש שם איזשהו פיצוץ בצינור ויתחיל שם רטיבות, כשיתחיל להשתמש יהיה רטיבות, או כשילך להשתמש בחשמל יהיה לו קצרים, הוא הולך ועושה בדיקה אחרי בדיקה וניפוי אחרי ניפוי לחפש את הליקויים, ונגיד אם הוא חיפש ומצא כאן איזה ליקוי בצינור, כשהוא מוצא את החיסרון הזה הוא מרגיש רע או מרגיש טוב? הוא מרגיש מצויין! ברוך ה' גילתי שכאן יש איזה בעיה, כאן יהיה נזילה אם אני לא יתקן, והוא הולך מתקן ומסדר את הענין. פה הוא רואה שיש איזה בעיה בחשמל, מצויין! אני הולך לתקן להחליף כאן תקע או שקע, לסדר את זה. פה יש דליפה בגז, נסדר גם שמה. כל חיסרון שהוא מוצא זה אתגר בשבילו אני הולך כעת לתקן את זה, כי אני רוצה להפוך את החורבה הזאת לבית נאה ויפה שנחמד וטוב לגור בו ושיהיה בית איכותי. זה בעצם המציאות, כל אדם שחושב ישר הוא כך מרגיש בעצמו כך שזה הולך הפוך; זה שאנחנו לומדים מוסר או מתעוררים התעוררויות, ואנחנו מוצאים בעצמנו איזשהם דברים שהם עדיין לא במצב טוב זה אמור לשמח אותנו, כי מה היה אם לא היינו שמים לב, לא היינו שתים לב ע"ז, היינו באיזשהו תרדמת בלי להבין שאנחנו יש לנו בעיה, אז הבעיה הזאת עוצרת אותנו מלהתקדם בחיים, ואילו כשאנחנו מודעים לבעיה הקיימת, אנחנו הולכים ומסדרים את זה.

ויש לנו את הכחות, הקב"ה נתן לנו, כנגד החולשות הוא נתן לנו גם כח לצאת מזה, וכח לקדם את עצמנו ולהכניס את עצמנו למהלך נכון, ואדרבה טוב מאוד שנכיר את עצמנו ונכיר את המעלות שלנו ונכיר את החולשות שלנו, ונשתמש במעלות ונקדם את הדברים שצריכים קידום, זה כל האדם! זה הצורה שהאדם כך מתקדם בחיים. זה באמת הסיבה מה שהבעלי מוסר הגדולים אומרים שמוסר זה דבר שמאוד משמח, מה מוסר משמח, למה זה משמח? כי המוסר עוזר לאדם להכיר את עצמו, וממילא לעשות עם עצמו את מה שצריך כדי להתקדם.

לכן כל אחד כפי מה שהוא 'לב יודע מרת נפשו', אחד יודע שהוא צריך להתחזק בזריזות שלא למרוח את הזמן, נגיד בחור שהמצב שלו שהוא מורח את הזמן, הוא מגיע בלילה הביתה והוא מורח את הזמן לא יודע עד מתי, עד שעת האפס, עד אפס אפס, אח"ז בבוקר קשה לו לקום, אח"ז הוא עייף, אדם עייף הוא גם חצי מדוכא, עייפות חוץ ממה שזה משהו פיזי, עצם המציאות של עייפות יוצרת איזשהו כעין דיכאון, כך בטבע האדם, עייפות זה לא רק משהו פיזי אלא היא גם יוצרת מצב רוח רע ויוצרת פסימיות והסתכלות שחורה, לא הסתכלות מאירה, כך המציאות, תבדקו ותראו שאדם שהוא עייף נראה לו שהעסק לא עובד ושהעסק לא מצליח, צריך להיות מאוד חזק עם הנפש כדי שגם כשיש עייפות להיות עם מצב רוח מרומם, אם הוא מורח את הזמן בלילה איך הוא ירגיש טוב עם עצמו?! הוא מרגיש שהוא לא עשה כלום, וזה גם לא היה איזשהו מנוחה או הרפיה שנותנת לו משהו, סתם מרח את הזמן על כלום, הוא התעסק באיזשהו הבל, באיזשהו שטות שלא קידמה אותו כלום, לא היה בזה איזשהו שיחרור או צורך אמיתי, רק מרח מריחה כזאת. או נכנס לאיזה נושא וכאילו לא גומר את זה, אחרי שהוא נכנס הוא לא מפסיק, לא עושה לעצמו סטופ רגע, נגיד אני רוצה לקרוא משהו או רוצה לשחק משהו אז אני מגביל את עצמי, בשביל מה שאני צריך כביכול למנוחה ולהרפיה זה לא אמור להיות מים שאין להם סוף, אז בוא נעשה את זה עם גבול, שיהיה חציו לה' חציו לכם, שיהיה מזה ומזה אל תנח ידיך, אבל לא בצורה שאני כעת נכנס לענין ולא יוצא מזה עד שלא יודע מה, עד עלות השחר או כל אחד לפי ענינו.

זה צורה שאחרי זה הוא מרגיש לא טוב, ויש לו באמת אחרי זה סיבה טובה להרגיש רע עם עצמו, הוא לא מרגיש שהוא מנהל את עצמו, איך יש סיכוי שבחור ירגיש טוב עם עצמו אם הוא לא מרגיש שאת עצמו הוא מנהל?! לא מדבר שהוא לא מנהל את העולם, או לא מנהל את החֶברה, את עצמו הוא לא מצליח לנהל, הוא ס"ה אומר אחרי זה מה עשיתי? על מה כילתי את זמני? על מה מרחתי את הזמן? ועכשיו מחר כבר מתי אני אקום, מתי אני אגיע לתפילה, ואיך אני אתפקד מחר, והוא מרגיש; ומה קיבלתי בתמורה לכל הקושי של המחר? מה עשיתי? כלום לא עשיתי, לא יצאתי עם כלום! כשהמצב הוא כך אין פלא שבחור כזה לא ירגיש טוב עם עצמו בלב והוא לא ירגיש בטחון עצמי, כי אם את עצמו הוא לא מנהל איך הוא ירגיש טוב עם עצמו. וכן על זה הדרך; אם אנחנו לא נדע לתת לעצמנו שֶׁם, שיהיה לנו מהלך שיהיה לנו כיון, שאנחנו נהיה קצת עם שימת לב למה קורה איתנו, לא יתכן שיהיה מצב שלילה לילה בחור מורח את הזמן והוא לא רגע נעצר להתבונן; מה קורה איתי מה אני עושה עם עצמי, אני רואה הרי את התוצאות, איך טחו עיניו מראות ומלהתבונן במציאות הקיימת.

כעת, זה לא רק בדבר הזה; מי שיש לו בעיה, לא מסתדר לו משהו עם חברותא, שהוא יחשוב למה לא מסתדר לי עם חברותא, במה נשתנתי משאר חברי שלא הולך לי עם חברותא? אולי יש משהו שאני צריך לשנות, אולי בי האשמה, אולי יש משהו בצורת היחס שאני נותן לחברותא שגורם לאחרים שלא ירצו ללמוד איתי, תחשוב רגע! תחשוב איזשהו כיוּן איך אתה פותר את הבעיה, אל תחשוב רק שזה לא בסדר וזה לא בסדר, אף אחד לא רוצה, הם מתנהגים לא טוב.

הרי כל אחד שיש לו איזשהו קושי בחיים, [וזה עוד דבר שצריך לדעת, גם אחד שבאמת יש כאלה שמתנהגים אליו לא בסדר, אבל מה לעשות שאלה שמתנהגים לא בסדר בדרך כלל הם לא באים לשאול עיצה איך אנחנו נתחיל להתנהג כן בסדר, כך בדרך כלל], ואותו אחד שקשה לו בנושא; הוא אמור כעת לשאול את עצמו, או אם הוא לא מוצא בעצמו את התשובה הוא אמור לשאול מה אני עושה במציאות הנוכחית, בזה שיהיה לו כתבי אישום, גם אם יהיה לו כתבי אישום הכי מוצדקים כמה אחרים לא בסדר, או כמה המצב לא בסדר ולא בי האשמה, וגם אם הוא יצא בסוף עם איזשהו פטור אונס, נגיד שהוא יצא עם פטור אונס, תעודה חתומה שהוא אנוס, אתם יודעים כתוב בגמ' (ירושלמי גיטין פ"ז, ה"ו) אונסא כמאן דעבד לא אמרינן, "אונס רחמנא פטריה" (ב"ק כח,ב) - אונס פוטר את הבנ"א על מה שהוא עשה, אבל אונס לא נותן לבנ"א את מה שהוא לא עשה, ע"י אונס אני לא יהיה מה שאני לא עשיתי, אז היית אנוס אבל מאנוס לא תצא ת"ח, מזה שיש לך פטור אנוס לא תצא ת"ח ולא תצליח בשום נושא בחיים מזה שאתה לא אשם בזה שלא הצלחת, אז הבנו כבר; אתה לא אשם, לא באים להאשים אותך.

גם בכלל אולי ניקח בחיים שלא כל הזמן תהיה ההסתכלות שלנו; אני אשם או אני לא אשם, אני רע או אני טוב, לא זה אמור להיות בכלל הנושא, אלא הנושא הוא; מה אני יכול לעשות כעת כדי להצליח כדי להתקדם, לוקחים כאילו כל הנושא האם אני לא בסדר, זה הנושא האם אתה לא בסדר או לא?! אז אתה לא 'לא בסדר', אבל מזה שאתה לא לא בסדר אז אתה הצלחת בחיים?! אתה תצליח בחיים כשאתה תעשה משהו, לא כשלא תהיה לא בסדר, אתה בסדר גמור אין בעיה, אבל מזה שאתה בסדר גמור ואתה לא אשם אתה עדיין לא תצליח בחיים, וגם אם אתה לא בסדר ואתה כן לא בסדר, לא זה מה שיקבע את אי הצלחתך בחיים, קח את עצמך לידיים ותסדר עניינים ותזיז את עצמך.

הרבה פעמים אנו חיים לא ממוקדים בכלל על מה שבאמת יעזור לנו בחיים, רגע נעצור ונראה מה קורה! נעצור רגע לעשות בדק בית, אז מה קורה איתי עם השיעורים, אני מבין את השיעור או לא מבין את השיעור? אני מתנהג טוב בשיעור או אני לא מתנהג טוב בשיעור? המציאות שלי בשיעור תורמת לשאר בני החבורה או בעצם אני מהוה איזה מפגע תברואתי במציאות שלי בשיעור? מה המצב שלי, ומה אני אחרי זה מצפה איך החברים יתייחסו אלי או מה יחשבו עלי? אני הרי רוצה שיהיה לי שם טוב, מאיפה יהיה לי שם טוב אם אני מתנהג בפרהסיה בצורה או של תינוק או של חוסר אחריות, או איזשהו סוג שובבות שלא מתאימה למצב בשיעור?! אח"ז בחור רוצה; אז למה לא מעריכים אותי, מה הוא רוצה, 'מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך', איך שהוא מתנהג, את מה שעשית את מה שזרעת אתה תקצור, זרעת חיטים תקצור חיטים, זרעת רוח תקצור סופה, זרעת הבל וריק אז מה אתה חושב שתקצור בזה.

בחור שרואה שעם הזמנים לא מסתדר לו שיחשוב למה לא מסתדר לי עם הזמנים? מה קורה, איך אחרים כן מסתדרים? האם יש בי איזה בעיה? מה הבעיה שלי? והוא יראה שהוא לא חי בסדר ובמשטר, אין מצב בחיים להסתדר עם השעון בלי לקחת איזשהו זריזות איזשהו אחריות ואיזשהו התארגנות, שום דבר בחיים לא מצליח בלי התארגנות, וברוך ה' רוב הציבור כאן הוא באמת מהווה דוגמא נפלאה של בחורים רציניים ואחראים ומאורגנים, ובאמת כל הזמן עולים ומתעלים, כל אחד יש לו כאן מספיק דוגמאות לראות איך נראה בחור בן עליה, איך נראה בחור שבאמת עושה את מה שמוטל עליו, ואין כאן אחד שאין לו את הכחות ואת היכולות להצליח.

תמיד אנחנו כבר רגילים לומר, ואני מקוה שכבר מבינים שזה כך, שלהצליח זה לא הכוונה להיות כמו ראובן או כמו שמעון או כמו לוי, אלא להצליח הכוונה למצות את היכולות ואת הכחות של עצמי, זה נקרא הצלחה, ומי שממצה את הכחות והיכולות של עצמו הוא מלא סיפוק פנימי בלי קשר לאחרים, כבר כמה פעמים דיברנו ושנינו ושילשנו את הענין הזה, כל אחד שכפי מה שהוא כשהוא מנצל את הכחות של עצמו בצורה הטבעית של עצמו, זה נותן לו מילוי פנימי עד שממילא דעתו מוסחת מלחשוב מה קורה עם אחרים, רק מי שהוא לא מנצל את הכחות שלו, או משתמש בכחות שלו בצורה לא טבעית, בצורה של לחצים ומתח לא בצורה נכונה, הוא פוזל החוצה, אז מה קורה עם אחרים? איפה אני ואיפה אחרים? הוא מתחיל להסתבך. מי שחי  נכון, עצם המציאות שהוא חי נכון והכחות והכישורים שלו יוצאים מהכח אל הפעל, זה ממלא את כל חדרי ליבו ונפשו עד שהוא מלא טעם וסיפוק והכל בסדר איתו, זה מציאות שרואים את זה בשטח, לכן בעצם אנחנו צריכים לדעת שההצלחה היא בידינו, ואם אנחנו נעשה את שלנו ודאי שהקב"ה יפתח לנו פתחו של אולם, אם אנחנו רק פותחים כחודו של מחט הקב"ה פותח לנו כפתחו של אולם, אנחנו ראויים לסייעתא דשמיא כי הבא ליטהר מסייעין בידו, וכל אחד יכול להצליח, ובעזר ה' זה מה שיהיה.