עניני שידוכים

אני רוצה להתחיל עם שאלה שמגיעה מחברון. שתי שאלות ששאלו אותי בחורים מחברון בעניני שידוכים, שאלה ראשונה בחור שואל כך, הוא אומר לי: אם יגידו לי תקבע לך חברותא לחמש שנים סדר אחד, אני לא יודע כמה זמן אני אצטרך לעשות כדי להחליט את מי אני לוקח לחברותא לחמש שנים, זהו, חמש שנים אני איתו! וודאי אם יגידו לי לעשר שנים או לעשרים שנה - כאן אני צריך לקחת חברותא לעשרים שנה, וזה לא חברותא, זה הרבה יותר מחברותא, איך עושים את זה בכלל? זה השאלה הראשונה.

שאלה שניה: כידוע ש"ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני" (סוטה ב,א). איך אני אחפש את המחט הזאת בערימת שחת, איך אני מוצא, יש הרי אדם אחד בעולם שהוא אמור להיות שלי, ואיך אני אגיע אליו?

על השאלה הראשונה התשובה היא; שיש הבדל עצום בין חברותא לחיי נישואין. חברותא; אחד שהולך לקחת חברותא, הוא לא הולך לעשות כעת משהו עם עצמו, אלא הוא מה שהוא, לפי הסיגנון איך שהוא, והוא מחפש משהו שהוא כמו הסיגנון שלו. זה לא שהוא מוכן משהו לשלם איזה מחיר כדי להסתדר עם החברותא, בסדר הוא גם בן אדם, הוא כבר בן אדם, אבל הוא צריך משהו שיהי' שהוא, בסדר. אז לכן באמת ברגילות שקובעים חברותא לזמן אחד, אם זה מסתדר אז קובעים הלאה, שגם אחרי הבירורים קובעים רק לזמן אחד, ורואים איך זה ילך.

מי שחושב שחיי נישואין; זה אני מה שאני, ואני צריך שיהי' לי משהו שיתאים לי, ושהוא לא צריך לעשות כלום חוץ מלהיות מה שהוא, אז באמת חבל לו להתחיל לנסות את זה בכלל, כי זה לא ילך. וזה לא אמור להיות כך, אלא זה מצב שדורש כל הזמן תיחזוק, כמו שמכונית הכי משוכללת צריכה תידלוק, יש כל הזמן פעולות שצריך לעשות כדי שהעסק יעבוד טוב, כעת, זה לא שזה איזשהו בעיה, זה בעיה למכונית שצריך לתדלק אותה או שצריך לתחזק אותה מידי פעם?! זה לא בעיה, זה כך הולך, זה אדעתיה דהכי נשתתפו - זה על השאלה הראשונה.

על השאלה השניה: איך אני אמצא את המחט, מה אני יכול לעשות כדי למצוא את האדם היחיד בעולם שבעצם אמור להיות שלי? אז האמת היא, אולי אני אביא קצת משל גס, אבל זה נכון, מה לעשות שזה נכון, שאחרי כל המהלכים; השגחה כללית השגחה פרטית, למעשה גם הזוג נעליים שאני אקנה, זה ג"כ נגזר, איזה זוג נעליים אני אקנה? איזה חליפה אני אלביש? וג"כ הרי בעצם יש אלפי חליפות שיכולות להתאים לי, ואעפ"כ נגזר משמים חליפה אחת שאותה אני אלבש.

וזה לא דעה שלי, זה דעה של כל הגדולים, של כל מי שמכיר את הנושאים האלה, שזה ודאי שבדרך הטבע "רוב הזכרים מתאימים לרוב הנקבות" - באופן שיוכלו לבנות חיים מאושרים במאה אחוז. זה נכון שמשמים נגזר לכל אחד, יש את הזיווג ראשון, שמה שניגזר לכל אחד את הזיווג שלו, אבל כיון שהצורה להשיג את זה זה רק בדרכי ההשתדלות הרגילים, כי באמת אין לנו לא נביא ולא חוזה, וגם אני לא מאמין שיש כאן חברֶה שהולכים לבדוק בשמות, או בכל הרופאי אליל האלה, אלא הולכים לפי המהלך הרגיל, אז בעצם כיון שמבחינת ההתעסקות שלנו אין יותר מאשר ההתעסקות הרגילה, אז זה כבר הקב"ה כבר יסדר את זה, מסבב הסיבות יסבב שמה שצריך להיות זה מה שיגיע, אבל ההסתכלות שלנו צריכה לצאת מתוך נקודת הנחה שזה לא שבעצם אני צריך לחפש, כי יש רק משהו אחד בעולם שמתאים לי ורק אותו אני צריך לחפש, אלא באמת שרוב העולם מתאים לי.

מה יהי' בסוף? אז יש ארבעים יום קודם יצירת הוולד נגזר מה יהי', אבל למעשה רוב העולם מתאים לי, אם אני אתנהג ואעשה את מה שצריך אז רוב העולם מתאים לי, וזה באמת כך, ורואים את זה בחיים.

עכשיו למעשה יש עוד דבר מאוד חשוב שיש בנושא הזה, שבעצם רוב הצעירים חושבים, ודאי מחמת החשיבות של הנושא הזה, שמי יודע איזה הכנות, ואיזה בדיקות, ולא יודע איזה מאמצים כבירים צריך כדי להגיע למה שצריך להגיע?!

והאמת היא שזה בכלל לא כך; האמת היא שאולי זה תלוי קצת גם בהבדלי אופי, כי יש אנשים שהחיים שלהם מתנהלים בבחינת 'וינהלהו בכבדות', ויש אנשים שלוקחים את החיים בקלילות. אני לא מדבר על אנשים שטחיים שלא מחושבנים, עושים כעת, ואף שאח"ז נידפק, נראה אח"ז, שעובדים בשיטת האילתורים ובלי מהלך ובלי חשבון כלל, לא מדבר ע"ז, אבל מדבר על אנשים רגילים, יש אנשים שהכבידות שלהם בכל דבר, שבאמת גם כשהם ילכו לקנות חליפה הם צריכים להסתובב בכל החנויות ולעשות השוואות והבדלים וכך וכך.

אני זוכר שפעם נכנסתי לקנות כובע בברון בגילגול הראשון שלו, אצל אייזנשטין עוד שם בר' טרפון, לפני עשרים שנה, אז כשאני יוצא אני שומע את בעל החנות אומר למישהו: הוא כבר קנה כובע, אתה עוד כיפה לא בחרת! בסדר, שלא  תחשבו שבסוף כשההוא קונה את הכיפה או את הכובע זה משהו יותר. אבל זה ענין של אופי, שיש כאלה שהם עושים לעצמם כבד את החיים, אולי מי שהוא כזה, שזה לא רק בשידוכים, אולי הוא צריך בכלל לשמוע או לנסות לעשות משהו עם עצמו כדי לקחת את החיים יותר בקל.

אבל בן אדם שבאופן כללי החיים שלו זורמים בצורה רגילה, וכשהוא צריך להחליף חברותא אז הוא לא, לא בן אדם, והוא לא בטירדה נוראה עד ש, אז אולי זה נשמע מידי פשוט, אבל גם הנושא הזה זה כך, זה במאה אחוז! אולי זה נשמע קצת הזוי, אבל המציאות היא שזה כך, ואני אומר שאתם יכולים לשאול כולכם את ההורים שלכם וכאלה שכבר עשו את זה, אלא אם כן יש לפעמים בחור שבטיבעו הוא באמת זורם, וההורים שלו יותר כבדים, או אבא שלו יותר כבד, אבל טיפוס זורם שישאל טיפוס זורם שכבר עשה את זה, ישמע את מה שכעת נאמר כאן במאה אחוז - כך שבעצם הנושא הזה, אף שנכון שהנושא הזה הוא ודאי קריטי מאוד לכל החיים, אבל זה לא סיבה שזה מצריך איזשהו מי יודע מה, כדי לעשות את זה בצורה מוצלחת, ובעצם צריך ללכת בהשתדלות הרגילה והמקובלת בקהילות דידן ולא מעבר לזה.

בוא נגיד כך, אני גם מרשה לעצמי כעת עוד איזה פרה קדושה לשחוט, אני שאלתי כמה כאלה, לא אחד, כמה כאלה שמתעסקים בהדרכה ובעניני שלום בית, ותיקים במקצוע, (ומתעסקים עם כלל הציבור). שאלתי אותם: האם יש הבדל ברמת הקשר ובאיכות החיים בין הציבור הליטאי, עם כל הנושא של פגישות איך שזה מקובל, וגם בציבור הזה עצמו יש גם כן כמה מנהגים, ולכל ישיבה וכו', ובין הציבור החסידי שבעצם חצי שעה לפני שזה אומרים לבחור שיש זה, ושיהי' ילד טוב, אם לא, הוא לא יהיה בוורט, האם יש הבדל באמת בזה?

[אני מדבר על חסידים שבמהלך שלהם בחיים, ההשקפה שלהם ביחס לחיי נישואין היא כמו אצלינו, אני לא מדבר על כאלה שיש להם השקפה אחרת ביחס לחיי נישואין, או כאלה שחושבים שאישה זה בעצם בעיה שצריך לדעת איך להתמודד איתה, שבעצם זה איזה ניסיון לבן אדם שצריך לקחת איזה יצה"ר כדי לדעת איך להתמודד איתו, אני לא מדבר על כאלה שזה ההשקפה שלהם, אלא על כאלה שמבינים שיש כאן שלימות שצריכה להיות].

אז כולם אמרו לי פחות או יותר באותו סיגנון, אבל למעשה התשובה היתה: שהנפק"מ הוא לחצי שעה הראשונה בחדר ייחוד! זה כל הנפק"מ, זה מה שאמרו לי.

ואמרו לי עוד משהו, שהוא לא מהותי בכלל: שכשעוברים את תקופת האירוסין בצורה מאוד מוצלחת, אז נשארת איזשהו חוויה בראש, התקופה הזאת נחרטת בראש בתור איזשהו חוויה, חוויה של חתן כלה, של כל התקופה הזאת - זה כל ההבדל.

אז האמת היא שאם כך, אז זה באמת מעלה שאלות 'מה העבודה הזאת לכם'?! אבל אנחנו לא הולכים כעת לתקן, יש כל מיני סיבות או כל מיני תרבויות שגרמו לנורמות שניקבעו בכל מיני ציבורים לפי הזה, אז אנחנו רגילים בסיגנון איך שרגילים, אבל לפחות לדעת את האמת שלא זה בעצם מה שזה.

כעת, כמו שלהבדיל בציבור החילוני לא מבינים בכלל איך אפשר בלי להיות באיזה חברוּת ואיזה קשר כמה חודשים, וביחד כל היום כדי לבחור, או לפעמים כמה שנים, לא יודע איך זה הולך אצלם, אבל הם לא מבינים, וזה נראה להם שאנחנו לא יודע מה אנחנו, ואני לא חושב שמישהו חושב שחיי הנישואין של הציבור החרדי הם משהו לוקים ביחס לחיי הנישואין של ציבורים אחרים, פשוט שזה לא! אז כך גם ביחס לכל הנושא הזה.

אז בעצם מה שצריך כל אחד; 'איש על מחנהו ואיש על דיגלו' לפי סיגנון ההתעסקות הרגילה, וכשיעשו לפי סיגנון ההתעסקות הרגילה כל מקום ומקום לפי משפחותם לבית אבותם, או לפי מנהגי הקהילות והישיבות וכדו', אז די בזה כדי להגיע למצב הכי מושלם ששייך. וכמובן שיש גבוה מעל גבוה שמנהל את הכל, שזה בכל מקרה 'הגזירה אמת והחריצות שקר', (רמב"ן בראשית לז-טו) שמבחינת ההסתכלות שלנו על זה, זה צריך להיות כך, ובמידה מסוימת עוד יותר, שאומרים שבשידוכים רואים שבכלל האדם לא עושה כלום, האדם הולך בכיוון זה והקב"ה מביא לו מכיון אחר, זה נראה בכלל שאין יד אדם באמצע, כשרואים בס"ה איך שהמערכת הזאת עובדת - אבל גם מי שלא חושב כך, אבל לכל הפחות כדי להגיע לדבר המוצלח, אין צורך יותר מאשר ההתעסקות הרגילה והמקובלת כל מקום ומקום כמנהגו.

עכשיו, זה באופן כללי, רק יש עוד איזשהו נקודה אחרת שהייתי רוצה לומר, שעוררו אותי אתמול בלילה, כמה בחורים שדיברו איתי עוררו אותי על איזה נקודה, כאילו דיברו; נגיד, בחורים מה שנקרא 'צולים' איך יראו החיים שלהם, אז אני חושב, בלי להיכנס כעת מה ההגדרה של 'צולים', אבל לא משנה, זה גם נושא. אבל נגיד בחלק הנכון של הדבר; אני חושב שבאמת בן אדם שהחיים שלו הם לא חוויה, אז זה ודאי שכל החיים שלו הם לא חוויה, שהוא בעצם כל הזמן רק איזשהו מנגנון שפועל לפי כל מיני פונקציות שקיימים בו, או דברים שזה, וכך עובד החיים שלו בינו לבן עצמו, כך עובד החיים שלו עם החברותא, עם החברי חדר, וכך גם החיים שלו בחיי נישואין, אבל זה עוד פעם לא נושא שקשור דוקא לחיי הנישואין, זה קשור עוד פעם לנושא אם אדם מבין שהוא אמור לחוות חוויות בחיים.

אני מאמין שבן אדם כזה גם אין לו חוויה של אהבת ה', אין לו את החוויה של אהבת ה', הרגשות שלו עובדים, אני לא יודע באיזשהו צורה, אבל חוויה אמיתית של אהבת ה', לא יודע, כי המושג של אהבה לא קיימת בדרך כלל אצל כאלה סוגי בני אדם, אולי 'יראה' כן קיים, או כעס או מרירות, אבל אני לא יודע אם משהו חיובי או רגשות חיוביים קיימים בצורה בריאה אצל כאלה בני אדם.

עוד פעם; זה לא נושא שקשור לחיי נישואין, אז יש בני או בנות אדם שהם תוכנתו או תיכנתו את עצמם בכזה מהלך, אז צריך למצוא את הסוג 'ענבי הגפן בענבי הגפן' של הבני אדם האלה, אבל עוד פעם זה לא נושא שהוא קשור משהו לעניני שידוכים, וזה כל אחד לפי עניני ולפי סוג האישיות שלו, לפי איך שהוא חווה את החיים עצמם כך הוא גם יחוה את חיי הנישואין שלו, ומי שחי על פי תורה ויודע מה התורה אומרת, אז הוא יודע כל אחד לפום חורפיה דיליה איך זה צריך להיראות. ויש כמובן את החלק שהיום ברוך השם הדברים מאורגנים שיש את כל ההדרכות וכדו', שהדברים היום מאוד מסודרים בצורה מאוד מוצלחת.

עכשיו יש עוד נקודה, כאילו שעד עכשיו הדברים זה הסטנדרט הפשוט, יש אבל את המקרים שהם הרבה מאוד שמתחילים הקשיים, אז גם בזה יש כמה סוגי קשיים: יש כאלה שהם מצפים למה שלא מגיע להם. אני זוכר בבחרותי כשהייתי בישיבה, היו שואלים אותי על שידוכים (כמו את כולם, הרי כל הזמן וכל בחור הוא מוקד ומודיעין לעניני שידוכים) והייתי תמיד מנסה להתעניין מי השואל, כי מה אגיד על בחור, אם איזה ראש ישיבה גדול מבקש אותו, אז הוא באמת צריך מישהו לפי דרגתו, ואם מישהו אחר, הכל לפי הענין.

הרי באמת כולם אהובים כולם ברורים, אבל יש איזה סיפור שהיה איזה רבה אחד שכל יהודי שהיה מגיע אליו, הוא היה אומר: מה הצדיק אומר? מה הצדיק אומר? כך לכל מי שהיה מגיע אליו. יום אחד הגיע אליו איזה יהודי ואמר לרבה: הרבה אומר שאני צדיק, יש לי בת ולרבה יש בן, בוא נעשה שידוך, אמר לו הרבה: אתה צדיק מהסוג שלך, ואני צדיק מהסוג שלי, אתה תעשה שידוך עם צדיק מהסוג שלך, ואני אעשה שידוך עם צדיק מהסוג שלי, וכולנו נישאר צדיקים, כל אחד עם הסוג שלו.

צריך לזכור שבגמ' כתוב "נחית דרגא נסיב איתתא" (יבמות סג,א). כשיש מראש איזשהם דרישות שקצת רחוקות מהמציאות הרגילה, זה ודאי מקשה על ההשגה של זה. זה נכון שזה לא מוכרח שזה לא יקרה, כי יש כאלה שיתעקשו, וקורה שלפעמים נופל בסוף, אמנם לפעמים בסוף מפסידים מזה, כי מאבדים בעצם את האפשרויות הרגילות, וכבר עובר הזמן, ומזקינים וכדו'.

אבל באופן כללי עוד פעם, מי שיהודי מאמין שיודע שמה שהוא צריך לעשות זה את ההשתדלות הרגילה, וכיון שלפי דרכי התורה, ההשתדלות הרגילה היא כך; שאם כתוב בגמ' 'נחית דרגא נסיב איתתא', אז זה דרך התורה, וההשתדלות צריכה להיות לפי זה. וגם מי שהלך על יותר מזה, ובסוף הוא השיג, הרי זה ודאי שהוא לא השיג בגלל שהוא היה עקשן, כפי שכל יהודי יודע שהוא לא השיג בגלל שהוא היה איזשהו עקשן ועם דרישות גבוהות, אלא כי זה מה שנגזר שיהי' לו. ונגזר עליו עוד משהו; שזה יסתובב אצלו בכזה צורה, כיון שכנראה לא היה לו הזכות, שמה שצריך לבוא לו יבוא לו בקל, וזה היה צריך לבוא לו דרך כל מיני עקשנויות והמתנות גדולות כדי להשיג את זה - זה גם דברים פשוטים.

עכשיו יש עוד סוג בעיה שמאוד מצויה, שיש כאלה שלמרות שיסכימו אולי, מיד או באיזשהו שלב, פחות או יותר עם הדברים שנאמרו כאן, אבל למעשה יש להם פחד כמעט לא בשליטה מלבצע את הצעד הזה, שזה בעצם נערווין וחרדה כזאת, שיש מושג שנקרא חרדת נישואין, יש כזה מושג וזה מצוי מאוד - אני לא בא לאיים, לא שאני בא לאיים שכל אחד יחשוב שזה קיים בו, אבל לדעת שזה קיים. ותשעים ותשע פסיק תשע של אלה שיש להם את זה, הם עושים את זה בצורה כל כך מוצלחת, שכביכול זה עניני, שהם מדברים עניני ולמעשה זה לא עניני, הם מדברים כאילו הקשיים שקיימים אצלם הם עניניים, אבל למעשה זה בכלל לא ענייני.

ואחד שרואה שהעסק נתקע, ו'עבר קציר כלה קיץ ועדיין לא נושענו', צריך לדעת שהוא חייב ללכת למישהו, כי לפעמים אחרת הוא יכול לחכות שנים, הוא חייב לדבר ע"ז עם מישהו שקצת מכיר את הדברים האלה, איך לקרב ואיך לדחוף, מה לקרב ומה לרחק, יש הרבה כאלה שזה המצב שלהם.

אני רוצה רגע לספר עד איזשהו סיפור, שבזה עוד פעם נחזור לסטנדרט, זה לא לגמרי סטנדרט, אבל מעשה שהיה, זה גם היה עם איזשהו בחור בחברון, שהיה עסוק באיזשהו שידוך והיה לו התלבטויות, היה קשה לו להחליט, וזה היה גם פעם ראשונה שהוא התחיל.

ובעצם זה סתם נושא בפני עצמו שלצערינו יש הרבה; שמַה פירוש, הפעם הראשונה כבר ע"ז אני אלך?! זה נראה להם משהו לא טוב ולא לענין, וצריכים לצער כמה בנות ישראל שהיו בעצם הבשר תותחים שלו כדי שהוא זה, ובעצם לוּ יצוייר והיה; שהשניה או השלישית הם היו הראשונות, אז הם היו הסובלות כדי להשיג את הראשונה - והאמת שאין שום כלל בזה! אני לא אומר שיש כלל הפוך, זה נכון שלא חייב להיות שההצעה הראשונה שהגיעה למעשה היא זאת שתצא לפועל, אבל אין גם שום כלל שלא, ואין שום ענין בזה, לא צריך לעשות איזשהו שימוש, ולצבור איזשהו נסיון, כי כל שימוש ונסיון בנושא הזה בעצם זה יוצר את ההיפך בדרך כלל, שזה יוצר שמתחיל ענינים של השוואות וכו', ורק מסתבכים עם זה.

בעצם במצב הנורמלי, ללכת בדרך הרגילה בלי שום איזשהו מוסכמות מראש, אם פעם ראשונה אמור להיות או פעם שניה או פעם שלישית, והכל לפי הענין איך שזה זורם, מי שיזכה יזכה בפעם הראשונה, מי שלא, בפעם שניה, או בפעם שלישית, אבל אין שום ענין ללא, ובודאי שאין שום ענין להגיד שאחרי כמה פעמים ועם כמה הצעות נהיים יותר מיומנים, זה סתם שטויות והבלים - הדברים שאני אומר כאן, אמנם אני לא יכול להגיד על כל פרט מהדברים שאני מדבר כאן, אבל פחות או יותר רוח הדברים זה דברים שלפחות בהזדמנויות שונות הייתי מדבר עם ר' גרשון על הדברים האלה, וזה היה פשוט לו כל הדברים האלה כביעתא בכותחא, פחות או יותר, אני לא יכול להגיד על כל מילה שדיברתי איתו, אבל המהלך הכללי ודאי היה פשוט לו כביעתא בכותחא.

עכשיו נחזור למעשה שהיה שהבחור הגיע לדון ע"ז, למעשה הוא לא הצליח להגיע להסכמה, ובעצם הוא לא ידע גם להגדיר בדיוק מה מפריע לו, למעשה לא הגענו למצב שהוא הרגיש שהוא יכול לעשות את זה, ולמעשה הוא לא עשה את זה, ולמעשה את הד"ש ממנו אני קיבלתי איזה חצי שנה אח"ז, קיבלתי את הד"ש מחבר שלו שהגיע לאחר זמן, והוא סיפר שהוא כבר התארס וכבר קרוב לחתונה. והוא אומר, וזה מה שאני רוצה לספר, הוא אמר לחבר שלו; תגיד לו לאברך שאתה הולך אליו, שאז לא ידעתי להגיד מה הפריע לי, אבל היום אני יודע להגיד מה. ותשמעו מה שהוא אומר, הוא אומר; שהיום אני יודע שלמעשה בשידוך הראשון היה קצת פחות עדינות מהשידוך שקיבלתי בסוף, ותגיד לו; שאם הוא היה אז משכנע אותי, הייתי מפסיד לכל החיים את מה שאני מצפה לו, כך זה היה השליח להולכה ולהבאה את הדבר הזה.

אני טענתי לו לאותו בחור, וזה דבר שאני רוצה להתמקד על זה, דבר מאוד חשוב, אני טענתי לו; שגם אם נצא מנקודת הנחה שאה"נ, הוא היה מאוד רוצה רמת עדינות מסויימת, ויכול להיות שבטעות בעצם הוא יפגש עם איזה הצעה שזה בעצם פחות רמת עדינות ממה שהוא ציפה לזה, ונגיד באיזשהו סיבה נגיד אפי' של טעות, הוא יחשוב שזה כן מה שהוא רצה, והתברר שזה לא מה שהוא רצה, והוא נכנס לחיים והוא רואה שבעצם 'לא אל הנערה הזאת התפללתי', אז במאה אחוז, מה שאני אומר כעת זה במאה אחוז; מי שמבין שבעצם מה שקרה מאיזה סיבה שהיא אחרי שזה קרה זה מה שצריך לקרות וזה מה שצריך להיות, הוא בטוח יגיע למצב של חיים מושלמים במאה אחוז, רק בנוסח קצת שונה מאשר אם הוא באמת חשב שיהיה.

ז"א כך הרי יש השפעה סביבתית, אין אדם שאין עליו השפעה סביבתית, ובוא נגיד; כל אחד מהיושבים פה לוּ מאיזה סיבה שהיא הוא היה מגיע לישיבה אחרת, והרי כל ישיבה יש לה את הסיגנון שלה, אז הוא היה נהיה סיגנון אחר. כעת שייך להגיד באופן מהותי, שמשהו היה רע לו או טוב לו?!

עוד פעם; מי שאצלו מראש רק הישיבה הזאת קיימת בעולם, אין שום מקום ששייך, הוא כך החליט וכך הוא מחליט, אז זה נכון שבן אדם כזה לא יהי' לו טוב, אבל מה שלא יהי' לו טוב זה לא בגלל שלא קיימת אפשרות אחרת, אלא כי בן אדם גם יכול להחליט לקחת כלי ולשבור אותו, אדם שמראש מקבע את עצמו; אני הולך אך ורק על נוסח מסויים, אם לא חיי אינם חיים, אז הוא בטח שיכול וכל אחד יכול, אחד יכול גם להקדיח את תבשילו, בכוח, הכל אפשר לעשות, אבל בבן אדם נורמלי זה כך.

בוא באמת נגיד בנושא של ישיבות, זה גם דבר שרואים את זה מאוד, בחורים שניסו להיכנס לישיבה מסויימת, היה להם תמיד בראש וכל הישיבה קטנה הם ציפו לזה שהם יגיעו בסוף לאיזשהו ישיבה מסוימת, ובסוף לא הלך להם, והם היו צריכים ללכת לישיבה ולמקום אחר ממה שהם ציפו, לא השיגו להגשים את הציפיות שלהם. רואים את זה בפועל; מי שמיישר קו עם המציאות, גמרנו, רציתי, חשבתי, חלמתי, זהו! אז אני כבר התעוררתי מהחלום וגמרנו, עכשיו פה אשב כי אויתיה, זה מה שיש, וכעת אני הולך לבנות את עצמי כאן. הוא יצליח מאה אחוז! וכשידברו איתו אחרי שנה שנתיים, החלום הזה אפי' לא ישאיר לו איזשהו מועקה, טוב לי! אני מאושר!

אבל מי שמקבע את עצמו על הרעיון הזה ולא נותן לעצמו להשתחרר, זה בעיה, הוא יסבול, אבל זה בעצם "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ" (משלי יט, ג) לא שהנתונים מחייבים שהוא יסבול, והראיה שאם לא שהוא היה מצפה היה מצליח, מזה שבחורים אחרים מצליחים בישיבה שהוא שם, אלא רק בגלל שהוא חוסם את עצמו, הוא לא נותן לעצמו להצליח, אז אדם שלא נותן לעצמו להצליח בטוח שהוא לא יצליח, אבל איפה ההצלחה, ובמה תלויה ההצלחה שלו? במה שהוא היה מתקבל לישיבה ההיא?! זה מה שהוא חושב, אבל זה לא נכון שבזה תלויה ההצלחה שלו, ההצלחה שלו תלויה בזה שהוא יחליט שהוא צריך לקחת אחריות על עצמו, ואת הנתונים הקיימים לבנות אותם, ותמיד הנתונים הקיימים דיים לבנות את הבן אדם לכל מה שהוא היה צריך להיות, כי אם היה צריך להיות אחרת, היה נהיה אחרת, זה גם א-ב של יהודי מאמין.

וזהו שטענתי לו; שזה נכון שכשאנחנו מדברים מה שכולם אומרים ושכבר דורות אמרו את זה; ש"רוב הזכרים מתאימים לרוב הנקבות", אין הכונה שבאמת החיים יהיו אותו דבר, שהרי כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, אלא הכונה שבאמת אדם יכול לחיות עם כל מיני סוגי סיגנונות והבדלים [לא אמרתי עם משהו שלא נדבק בכלל, אבל יש באמת כל מיני סיגנונות]. ובאמת יכול להיות אם נתאר לעצמינו איך יראה שידוך של ראובן עם לאה, אם לאה היתה אישתו זה היה נראה בצורה כזאת, אם רחל בכזה צורה, אם דינה בכזה צורה, לא משנה, עכשיו, מה טוב ממה? זה טוב, וזה טוב, וזה טוב.

אני אגיד עוד איזשהו משל גס, אני מנסה להוריד את הדברים; כמו שמלצר בחתונה יכול להגיע עם מגש ובו כמה סוגי בשר, ויש כאלה שאין להם שום ענין באחד יותר מהשני, כי 'החיך אוכל יטעם למו' שווה בכל הסוגים, אבל הם גם צריכים לקחת אחד, אז מה הם יקחו בסוף? הם יקחו בסוף שניצל או עוף, רולדה או בקר, הם יקחו בסוף משהו, מה שהכי קרוב, אבל נכון שאם הם היו אוכלים את המנה והסוג השני, היה להם משהו קצת שונה, אבל זה לא משנה, כי זה טוב, וזה טוב, וזה טוב - מי שמחליט שרק זה ודבר אחר לא, אם יהי' דבר אחר אז חשך עליו עולמו, אז יחשך עליו עולמו.

עכשיו, ודאי אני לא אומר; שבמצב הלכתחילה בן אדם צריך ללכת על דבר שלא נראה לו בגלל שכל מצב זה טוב. אבל זה ברור שהאיש הנילבב שיודע לזרום עם החיים, אז אחרי הבירורים הרגילים הנהוגים, אם יש לו את האנשים שהוא סומך עליהם, ושבדרך כלל זה ודאי קיים, שלכל אחד ודאי קיימים לו ההורים וכדו', שהם בעצם חשוב להם ההצלחה שלו, והם בודקים את מה שצריך לבדוק, ובהשתדלות הרגילה, למי שיודע לא להיות מקובע ולא ללכת אם איזשהם החלטות שתמיד יעצרו אותו, שהבן אדם הזה גם בכל החיים תקוע, לא רק בזה, שזה עוד פעם, שהבנ"א המקובעים הם תקועים בכל החיים, בעוד המון נושאים הם תקועים.

מי שיודע לזרום עם החיים, אז מה שיהי' לפי ההשתדלות הרגילה זה יוכל להגיע למצב של שלימות מוחלטת בסיגנון של מה שיש כאן, זה נכון שאם היה משהו אחר זה היה בסיגנון אחר, אבל לא משהו שכאילו יפגום אפי' במשהו באיכות החיים, רק יכול להיות בנוסח כזה ויכול להיות בנוסח אחר.