קינאה ב'

דיברנו פעם קודמת על הנושא של קינאה, אני רק רוצה לחזור על שורש הדברים כי נמשיך את זה הלאה, דיברנו שבעצם שורש הקינאה נובע מזה שאדם רואה איזשהו מעלה או איזה קנין שיש למישהו אחר, אם הדמיון שלו יכול לקרב אל הלב שלו את הענין אז הוא מרגיש שבעצם זה מגיע לו, ואם אין לו אז בעצם נעשק ממנו דבר שהוא בעצם שלו, ושבעצם שורש הקינאה זה מה שאני רוצה צריך להיות שלי - זה השטיקל תורה של קינאה. ודיברנו שבעצם הפיתרון לקינאה זה רעיון אחר; מה שלא שלי אני לא רוצה, אני רוצה רק את שלי לא את מה שלא שלי.

אז רגע לפני שנמשיך הלאה, יש כאן כמה נקודות שעוד קשורות למה שהזכרנו אז שכדאי להוסיף את זה, הזכרנו אז גם מה שר' חצק'ל אומר שבעצם שורש של מידות רעות זה קשור לריגשות אשמה, וכאן אני הבאתי את הדף הזה, אני רוצה לקרוא כמה שורות ממה שהוא כותב, הוא כותב כך: "עלינו להיות שמחים ומרוצים ממצבינו הרוחני, אמנם אדם חייב לתבוע ולדרוש מעצמו רבות ולא להסתפק במה שהשיג אבל אין זה סותר לכך שחייב להיות מרוצה ושבע רצון ממה שהשיג/, המרוצה ושמח בחלקו יכול להגיע לשלימות. ראשית העבודה המוטלת עלינו להיות שבע רצון ממצבינו ומעמדינו הרוחניים, השימחה והעונג מגבירים רצון להוסיף ולעמול, כאשר האדם שבע רצון אין לו מקום למידות רעות, כל בעלי המידות יסודם ומקורם בחוסר שביעות רצון, מפני שסבור שאין לו כלום מתגברות המידות, כאשר מגביר בקירבו חיסרון ואי שקט נפשי אין שביעות רצון אופפת אותו, וכדי להשקיט את ההתמרמרות הנמצאת בקירבו מנווט את מחשבותיו לשינאה וקינאה, כל המידות מקורם בריגשות אשמה ואי שביעות רצון ועדין דומה בעיניו שע"י השינאה והקינאה בזולתו ירגיע את נפשו המאוכזבת".

 ז"א הוא טוען בעצם ש/ גדול שבעצם מביא את הבן אדם לקינאה, ז"א שבעצם מביא את הבן אדם לפזול עינים החוצה ולחפש את מה שיש לאחרים זה נובע שהוא מרגיש את עצמו רע ואשם ונכשל, ואז הוא תולה את עצמו במה שיש לאחרים והוא לא משיג את זה, והוא מגיע לכל מיני עניני מידות.

אז קודם כל איזה נקודה שדיברנו כאן אחרי זה, המושג של מה הוא אומר שאדם יהיה תמיד שמח, איך הוא יהיה תמיד שמח, אם הוא נכשל איך הוא יהיה תמיד שמח, ומה עם האשמנו בגדנו של תשובה?

אז דיברנו שבעצם גם הרגשת אשמה שיש למישהו שניכשל יש שתי סוגי ריגשות אשמה, יש רגש אשמה שההרגשה היא כעין פסול גברא שבעצם הגברא שבי הוא בעצם לא בסדר, והוא כישלון והוא רע, ובעצם אם אדם מרגיש את עצמו שהגברא שבו בעצם לא בסדר אז הוא באמת 'אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים', שעד שהוא לא ישתנה ואיך הוא ישתנה הרי הוא לא בסדר, ואז זה באמת מביא את האדם ליאוש ודיכדוך וקינאה ושינאה וכל מה שהוא סוחב שם - יש אבל רגש של אשמה שאדם אומר, אדם מרגיש לא מתאים לי איך קרה לי כזה דבר, לא מתאים לי, והפוך, ככל שהוא בעצם מעריך את עצמו יותר אז; אוי וי זה לא מתאים לי, איך קרה לי הטעות הזאת, איך קרה לי הכישלון הזה? ואז אם זה הצורה של ההרגשה הזאת, אז אדרבה ככל שהוא מרגיש בזה יותר חזק זה מרים אותו יותר שהרי זה לא מתאים לאחד כמוני ליפול, להרשות לעצמו לא לשמור על עצמו, לא לעשות מה שנכון לעשות.

יש עוד חלק הנושא של "קינאת סופרים תרבה חכמה" (ב"ב כא,א) שבעצם הענין של קינאת סופרים תרבה חכמה זה בעצם רק בתור התעוררות ז"א לא תמיד כל אחד באופן פרטי מתעורר לכל המסוגליות שהוא באמת מסוגל, יש לפעמים מצב שלמרות שאני בעצם מסוגל לאיזשהו מעלה לאיזשהו ענין, אבל אני לא שת ליבי לענין הזה ואני לא עושה את זה מחוסר תשומת לב, אני יכול לראות לפעמים אחרים שעושים את זה, כגון שאני רואה חבר שהוא משקיע זמן בחזרה ועלי לא עלה על דעתי הרעיון הזה, או כל מיני ענינים שאני רואה איזה מעלה או צורה שאני רואה אצל מישהו אחר, אז בעצם התפקיד של קינאת סופרים זה רק בתור איזשהו התעוררות האם זה שייך גם לי, ואם זה שייך גם לי אז זה בחינה של דון מינה ומינה ואוקי באתרא, אם זה שייך גם לי אז אענוד את זה עטרה לראשי, ואם לא אז זה לא שייך אלי, אחי יהי לך אשר לך יהי לי אשר לי, נמצא שכל הענין של קינאת סופרים זה בתור לקזז את העצלות וחוסר החשיבה, שיכול להיות לפעמים שלכן לא שמתי לב או לא הזדרזתי למצות את עצמי למה שאני כן יכול, ולפעמים צריך גם מנועים, לא תמיד המנוע החיובי לבד זה מספיק מנוע להפעיל את האדם, שלפעמים צריך גם מנוע של קינאת סופרים שזה לפעמים מניע ומפעיל אותו, אבל זה רק בתור היכי תמצי ובעצם תוך כדי בדיקה האם זה באמת שייך אלי, אם זה לא שייך אלי אז זה לא שייך אלי.

עכשיו כך, יש אנחנו דיברנו פעם קודמת ובזה יש הרבה להרחיב, דיברנו שבעצם ההרגשות שאנחנו מרגישים זה לא כתוצאה ממצבי ואירועי החיים אלא כתוצאה מצורת החשיבה שלנו על מצבי ואירועי החיים, אז קצת ארצה להאריך בזה כי זה שורש גדול לכל הרגשות החיים ולכל המציאות של האדם:

היה פעם סיפור שהתקשר איזה ראש ישיבה מאיזה ישיבה קטנה חשובה כאן בעיר, והוא מספר שיש לו בחור, זה היה סוף קיץ, יש לו בחור בסוף שיעור ב', שהוא שנה וחצי למד נפלא מאוד ובחצי שנה האחרונה הוא הפסיק ללמוד, לא ידענו מה היה לו, מה גרם לזה? והוא ביקש לראות אם מה אפשר לעזור לו, הבחור ההוא הגיע והיה לו איזשהו מעלה שהוא היה מאוד דוגרי וחד ופסקני, וככה שם הכל על השולחן, אז הוא מגיע וכה היו דבריו; אני עשיתי שנה וחצי 'שטיגען רצח' ראיתי שלא הולך לי החלטתי לעזוב את זה, גמרתי עם זה, כך הוא אומר.

אז אמרתי לו שטרם שאני ידבר איתו על עצם הסיפור שלו אני רוצה לשאול אותך את השאלה מה שכאן דיברנו; מה גורם לאדם להרגיש את מה שהוא מרגיש? הוא אומר לי; מה השאלה, תלוי יש מצב אין מצב מה אתה רוצה, וטענתי לו שלא, אלא צורת החשיבה על המצב, והוא לא הסכים, הוא אומר לי מה פתאום, טוב, אמרתי יש בינינו ויכוח בוא נשאיר את הויכוח בינינו בצד.

בוא נחזור לסיפור שלך, אתה מספר שנה וחצי עשית 'שטיגען רצח', ראית שלא הולך לך החלטת לעזוב את זה, לאן רצית להגיע, מה רצית להיות שראית שלא הולך לך? אז הוא יש לו על הכל תשובות חדות ופסקניות; רציתי להיות מהרביעיה הפותחת! טוב, כמה בחורים יש אצלכם בשיעור? 48! איפה אתה מדרג את עצמך מבחינת כישרון? מס' 15! אז אולי תסביר לי מ-4 עד 15 יש 11 איך חשבת לסגור את הפער הזה? אומר לי מה פירוש? עם התמדה ושטיגן, אמרתי לו; אמת נכון הדבר שבינוני מתמיד ישיג יותר מאשר כישרוני בטלן אבל אולי לצערם של הבינונים יש גם בעלי כישרון מתמידים, היעלה על דעתך שרק כשלומדים חזק רק לבוקים נפתח הראש לגאונים לא נפתח הראש, גאון לא יכול להיות גאון הגאונים? כי בגלל שיש סיפורים על איזה כאלה שנפתח להם הראש, הראש נפתח רק לסתומים? גם כאלה שהראש שלהם פתוח אז הוא נפתח כפיתחו של אולם, טוב, ודיברנו ודיברנו, טוב הוא אומר אתה צודק.

עכשיו אמרתי לו אולי בוא נחזור לויכוח הקודם שהיה לנו, מה גורם לאדם להרגיש את מה שהוא מרגיש? אתה טענת שהמצב, המציאות, ואני טענתי לך שצורת החשיבה והפירוש,  אז בוא נראה אתה נמצא בישיבה שהיא מהמזרח של הישיבות קטנות, בעצם ברוב הישיבות בארץ אתה מהרביעיה הפותחת, בישיבה שהיא במזרח של עולם הישיבות אתה בשליש העליון, יש 48 ואתה 15 מקום לא כזה גרוע, יש סיכוי בעזר ה' אתה תשקיע יותר אתה תהיה אולי מהעשיריה הפותחת, לא נראה לי מהרביעיה הפותחת אבל מהעשיריה הפותחת אתה יכול להיות, אני גם לא חושב שהשתי שליש שמתחתיך כל מה שהם באו לעולם זה רק כדי שעיניהם יצאו מקינאה מאלה שהם יותר מהם, אז אם היית חושב כך, אז הכל בסדר, אז אתה עולה ומתעלה יש לך מקום חשוב בסדר גמור, אתה החלטת שאתה צריך להיות מהרביעיה הפותחת בישי"ק שלך וזה דבר בכלל לא מציאותי, ואז נהיה לך רע ונהיה מה שנהיה נוּ אז מה אתה אומר מה גורם לאדם להרגיש את מה שהוא מרגיש? הוא אומר לי טוב, צדקת, אני מקבל, דיברנו פעמיים סך הכל, וזהו סיימתי איתו, הראש ישיבה שלו אומר לי בחור חצי שנה לא לומד, פעמיים אתה חושב שיספיק? אמרתי לו במקרה הזה כן, זה לא איזה סיבוכים וזה, פשוט כאן הוא טיפוס חלק והוא תפס את העסק ובעזר ה' יהיה בסדר, ובאמת כך הוה, זה רק איזשהו דוגמא איך בעצם אפשר להסתבך על שטות ממש ולהפסיק ללמוד בשביל איזשהו טעות בחשיבה.

יום אחד הגיע איזשהו אברך, אברך מופלג מאוד, והוא מספר כך; הוא למד בכולל ולומדים עירובין הוא אומר לי, והוא מסר חבורה על איזשהו רשב"א קשה, ממש יצא לו דברים נפלאים, מסר חבורה, באמצע החבורה שאל אחד החברים איזשהו שאלה, זה לא היתה שאלה שפרכה את כל השטיקל תורה שלו, אבל למעשה זה היה שאלה שהוא לא שם לב לזה, הוא ראה שבעצם ההוא התעורר לאיזשהו שאלה שהוא לא שם לב לזה, הוא היה שבור ורצוץ מזה, אני משקיע כ"כ זה, ואני מכין חבורה ואני רואה שלא שמתי לב לאיזשהו נקודה, היה שבור ורצוץ ממש עד שממש לא יכל לשאת את מצבו והיה צריך לבוא לדבר על זה.

אמרתי לו אני לא מבין תראה כל אחד כל מתחיל יודע כשיושבים ולומדים טוב, מתעוררים בעצם לאיזה שאלה; בוא נראה ברש"ש פותח ברש"ש נמצא השאלה הזאת, לפעמים לומדים מתעוררים למשהו בוא נראה במהרש"א טוב המהרש"א מדבר ע"ז, מהרש"א מהר"ם, יש אשר צריך לראות בפני יהושע מה הוא אומר כאן, לפעמים צריך לראות בראשונים כן הראשונים מדברים ע"ז, לפעמים צריך לראות בישיביש'ע ספרים כל אחד יודע כל מתחיל יודע את זה, הרי המציאות הזאת מוכיחה שלא הרי המהרש"א כהרי הרש"ש ולא הרי הרש"ש כהרי המהרש"א, ולא זה וזה כהרי הפנ"י, ולא זה וזה, אם כולם היו אותו דבר אז איך אתה יודע מה אתה צריך לחפש ברש"ש מה במהרש"א מה בפנ"י, מה כאן ומה כאן, אז ז"א שכל אחד הוא היה משהו מסוים ולא כולל הכל, אבל אתה כנראה כזה גדול שאתה כליל הכישרונות וכליל החכמות והמדעים, ואם קורה משהו שמישהו חושב על משהו שאתה לא חשבת אז אתה שבור ורצוץ לא ידעתי איזה גדול אתה, כמה גדול אתה שאם משהו קרה שמישהו חשב ואתה לא חשבת יש לך מה להיות שבור, אולי אתה יודע עד כמה אותו אחד ששאל אותך את השאלה כמה תועלת היה לו מהחבורה שלך, אתה יודע? שאלת אותו כמה אתה חידשת לו? מה אתה רוצה זה הכל זה איננו שוה לי, שמוצא איזשהו נקודה שלא זה והוא כבר מרגיש את עצמו ממש כאילו הוא לא שוה כלום.

יש משהו שזה באמת תופעה שאפשר להבין אותה אבל בוא נראה עד כמה זה לא נכון, המציאות היא שבמציאות של ישיבה אז יש הרגשה מאוד, רצון מאוד להיות בחברה להיות מוברג טוב בחברה, שכאילו ההצלחה תלויה במוצלחות בחברה, מוצלחות בחברה זה תופס מקום גדול בראש של הרבה בני ישיבות, עכשיו קצת אני רוצה לדון בזה.

בזיכרוני כשאני למדתי בישיבה אני זוכר את המזרח של הישיבה, המזרח מבחינת הבחורים, שבאמת רובם ככולם היום ראשי ישיבות חשובים, היה פעם שאנחנו היינו יותר צעירים שדיברנו על הבחורים הטובים בישיבה ואמרתי שם לחברים תראו פלוני, תיכף נראה מי זה הפלוני הזה, פלוני שהוא ממש מהכי חשובים בישיבה, אולי ממש מהשלוש הכי חשובים בישיבה, אתם תראו שאפי' רב הוא לא יהיה, וכאלה שעשירית ממנו יהיו ראשי ישיבות, ולמה? כי הוא חלש מאוד בתיקשורת, הוא לא יודע לתקשר ולא יודע להרשים, כל מיני כישורים שצריך בשביל להיות ר"מ או ראש ישיבה אין לו למרות שהוא כ"כ מיוחד, אותו פלוני הוא היום המרביץ תורה הכי גדול בלי שהוא אפי' ר"מ, הוא נמצא באיזה ישיבה והוא אפי' לא ר"מ שם והוא המרביץ תורה הכי גדול בעולם, מי שיכול לנחש אברך בן חמישים פלוס והוא המרביץ תורה הכי גדול בעולם, אין ביהמ"ד בעולם שאין את הספרים שלו ושלא לומדים אותם, כל הישיבישע רייד עובר דרכו, המגיה של הקצות והאבני מילואים והנתיבות, אין מקום בעולם שלא לומדים את כל הרייד שלו, הרי מה הרמי"ם והראשי ישיבות אומרים? את הריי"ד! כל הריד שיש לומר נמצא בספרים שלו, נו אז צריך להיות ראש ישיבה או ר"מ כדי להצליח בחיים?! כל אחד יש לו את החלק שלו.

מה זה הרעיון הזה שחושבים שאם אני יהיה חלש בתיקשורת או אם אני יהיה ראש ישיבה, תראו גדולי הדור, יש הרבה מגדולי הדור שהם לא היו ראשי ישיבות והם לא ישיבישע'רס והם יצאו גדולי הדור, כל אחד מכיר, בעצם כל אחד אין מישהו שאין לו בעצם איזשהו חלק שלו, חלק אישי יחודי שלו עצמו שבעצם מתוך המציאות של עצמו הוא קיבל את הכלים והכישורים בעצם לעליה שלו ולחלק שלו בתורה ובעבודת ה' וכפי שדיברנו כבר פעם קודמת אין מושג בכלל של השוואה ושל איזשהו שומא בין אחד לשני.

יש פסוק בתהלים "בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה" (תהלים ד, ג), רש"י אומר: עד מה כבודי לכלימה; עד מתי אתם מבזים אותי, דוד המלך אומר עד מתי אתם מבזים אותי, מה מבזים אותו? הראיתם לבן ישי, הבוחר אתה לבן ישי, אין לי שם?! דוד המלך אומר אין לי שם אתם קוראים לי בן ישי, למה אתם לא קוראים לי דוד, אין לי שם? כך רש"י אומר, מה הפשט, איזה בזיון זה? נו בן ישי ישי היה יוצא באוכלוסא נכנס באוכלוסא ישי היה מגדולי הדור, הוא היה מאלה שמתו בעטיו של נחש, בן של ישי זה לא תואר מכובד, דוד ואנוכי תולעת ולא איש, אז מה הוא אומר מה כ"כ הוא נפגע, עד מה כבודי לכלימה, עד מתי אתם מבזים אותי, מה כתוב כאן?

האמת היא שיש באמת איזשהו משהו שלכאורה זה סתירה, מצד אחד "מאוד מאוד הוי שפל רוח", מצד שני כידוע שאם אדם לא מכיר את ערך עצמו אז הוא לא גודל, מפורסם הרבינו יונה בתחילת שער העבודה: "העיקר הראשון שידע מעלותיו ומעלת אבותיו". תמיד רגילות לומר אחד יהיה לו יש לו מזגן, מזגן משוכלל מאוד עם שלט משוכלל מאוד, אבל אם הוא חושב שמספר המעלות הכי קטן זה 20 והוא לוחץ עד 20 הוא לא יודע להוריד את זה יותר, או בחימום הוא לא יודע שיש עד 28 מעלות, הוא חושב שיש רק בין 20 ל- 25, כל עוד הוא לא ידע שיש עוד אפשרויות אז זה בעצם כאילו לא קיים, ז"א עד שאדם לא מכיר את המעלות ואת הכוחות שלו, אז זה בעצם כאילו לא קיימים, כוחות וכישורים שקיימים אם אדם לא מכיר בהם אז הם כאילו לא קיימים, אז איך בדיוק מסתדר המאוד מאוד הוי שפל רוח עם החלק הזה שלהכיר את מעלותיו, אז בעצם כך; וזה דבר מענין מאוד שאת אותו רעיון עצמו זה נמצא בספרים לשני הכיוונים, המסילת ישרים כותב על ענין של ענוה הוא אומר כל אחד קיבל כוחות וכישרונות לפי התפקיד שהוא אמור לעשות כאן, כל אחד יש לו תפקיד למה הוא בא לעולם והוא קיבל במתנת חינם, מאוצר מתנת חינם הוא קיבל כוחות וכישורים לתפקידו, עכשיו, מה שייך שהוא יתגאה על דבר שהוא לא עמל ולא יגע והוא קיבל את זה, וכשהוא עושה, הוא עושה את מה שמוטל עליו, וככל שהוא יעשה הוא עדין לא החזיר לקב"ה את מה שהוא באמת חייב, אז מה יש לו להתגאות, הוא כותב שם היתגאה השור ע"ז שהוא מושך את הקרון, התתגאה היונה ע"ז שיש לה כנפיים, מה, היא יצרה לעצמה את הכנפיים?! היא עפה כי יש לה כנפיים!

מאידך גיסא בנפש החיים מאריך להגיד את מעלות האדם כמה אדם יש לו כוחות לפעול בעולמות, ואיזה כוחות יש לו וכמה הוא יותר גדול ממלאכים וכו' וכו' ובעצם זה לא סתירה, כי בעצם קיבלנו כוחות עצומים ונוראים להשפיע השפעות גדולות בעולם ולהגיע למעלות עליונות מאוד, אבל מצד שני זה לא דבר שאנחנו בעצם עשינו את זה, זה דבר שבעצם קיבלנו, אבל קיבלנו כוחות כדי לממש את התפקיד ויש לנו תפקיד חשוב מאוד.

עכשיו כשהם באים וקוראים לדוד בן ישי, ז"א אין לך תפקיד, אתה אין לך מהות, אתה אין לך שום ערך עצמי ושום מעלה מצד עצמך, אתה נמצא כאן בעולם רק כי לאבא שלך היה תפקיד להוליד ילדים, אתה בן ישי אבל אתה עצמך אין לך תפקיד, זה לא קשור למאוד מאוד הוי שפל רוח, כי גם השפל רוח הכי גדול יודע את תפקידו את כישוריו את כוחותיו את מהותו, ויודע שיש לו תפקיד רם ונישא כאן בעולם, והם באים ואומרים לו אין לך שם, אז זה בזיון שגם עניו כמו דוד שתולעת ולא איש, שלא מיחס לעצמו איזשהו ערך עצמי בענין, אבל זה אכפת לו; זה בזיון אתם אומרים לי שאין לי תפקיד כאילו אני מיותר כאן, אני לא מיותר מה פתאום יש לי תפקיד חשוב.

מסתמא זה הפשט, ידוע שכתוב בספרים שרשעים אחרי מותם שוכחים את השם שלהם, אני לא יודע אולי זה משהו על פי קבלה, אבל בפשטות זה הכונה הרי כל אדם בא לעולם לאיזשהו תפקיד, והשם של האדם זה הרי מבטא את מהותו ותפקידו, והרשע הרי לא עשה את מה שהוא צריך אז הוא בעצם כיזב את השם שלו, את המהות שלו, הוא לא השתמש בשם שלו במהות שלו למה שהוא צריך, אז הוא מגיע לשם הוא שוכח את שמו, הרי הוא לא שימש את תפקידו את מה שהוא צריך לתפקד אז הוא שוכח מזה.

רק זה במאמר המוסגר צריך לדעת; אז מה קורה בעצם אחד שלא ממלא את תפקידו אז מה יהיה בעצם? אז בעצם אין מצב שהתפקיד הפרטי של כל אחד לא מתמלא, או הוא ימלא את זה בדרך הנכונה בדרך החיובית, בדרך שהוא יפעל תורה ותפילה וכל אחד לפי תפקידו, והיה אם הוא לא יעשה את תפקידו, אז יצא הכבוד שמים על ידו ע"י שהוא בעצם יענש וידחה ובזה יצא הכבוד שמים.

אם נגיד איזה משל, מלך הגיע לעיר וכל בני העיר יצאו לקראתו, והיה מעמד קבלת פנים למלך וכולם מריעים ומצביעים למלך, והיה אחד שלא שת ליבו לכבוד המלכות ולקחו אותו והענישו אותו במקום, אז אחרי זה כשמדברים על האירוע על כבוד המלך, אומרים; המלך הגיע ואיזה מעמד היה, והיה מישהו שלא הגיע והוא קיבל מיד במקום את מה שמגיע לו, אז בעצם מה שהוא לא עשה וקיבל ע"ז זה הביא את אותו כבוד מלכות שהיה מביא אם הוא היה עושה, מתוך שהיה כזה כבוד מלכות שמי שלא עושה את הכבוד מלכות מקבל את עונשו במקום, ובעצם דרך מה שעשו לו ע"ז שהוא לא עשה אז גם התמלא התפקיד שלו בצורה הזאת, עכ"פ כל אחד יש לו בעצם תפקיד אישי יחודי שלא קשור לאחרים, ואין שום השוואה ביחס לאחרים.

עכשיו, בוא נראה עד היכן הדברים מגיעים, ניקח נגיד אלף בנ"א, בוא ניקח אלף בנ"א, וניבדוק אותם לא משנה כל סוגי, מידגם מיצג של כל המעמדות והסוגים של האוכלוסיה ונשער עליהם כל אחד מה רמת ההצלחה שלו בחיים מבחינת, לא יודע, מבחינת משרה פרנסה כל עניני ההצלחות בחיים מה רמת ההצלחה שלו, אפי' בתוך הציבור שלנו כמה הוא ת"ח ואיזה משרה וכדו' מה רמת ההצלחה שלו בחיים, נדרג את זה מ- 1 עד 10 את הדרגות של רמת ההצלחה.

עכשיו, לו יצויר והיה, היום אתם יודעים יש בחנויות יש כזה מכשיר שהוא סורק, עושים זה והוא יודע את המחיר הוא סורק שם את הקוד והוא יודע את המחיר, לו יצויר שיהיה מכשיר שעושים אותו מול הפנים של בנ"א וזה סורק את רמת האושר והשימחה שלו, ואנחנו ניסרוק את אותם אלף בנ"א ברמת השימחה והאושר שלהם וגם נדרג את זה מ- 1 עד 10 האם יהיה איזשהו הקבלה בין רמת ההצלחה שלו בחיים לרמת השימחה והאושר שלו בחיים?

אז לא ולא, שום קשר לא יהיה, וזה יהיה מפתיע מאוד, אבל כל מי שקצת מכיר את מציאות החיים יודע שזה כך, יכול להיות באותו מקום כמה וכמה אנשים מכהנים במישרות, ולפעמים זה שיש לו את המישרה הפחות חשובה מרגיש את עצמו שמח וטוב לב וזה שבראש לא מרגיש טוב וכדו', כל מיני דברים מענינים יש בזה, זה דברים שאנחנו בעינינו רואים ושומעים כל הזמן.

אז נשאל אז מהו בעצם סוד האושר, אז כבר ראינו שהצלחה היא לא סוד האושר כי הנה אנחנו רואים יותר מוצלח ובעצם פחות שמח ומאושר, אז מה הוא כן סוד האושר?

אני נזכר היה לפני הרבה שנים, כבר אולי 20 שנה ואז זה קצת התפרסם הדבר הזה, היה איזשהו אסיפה גדולה של ראשי ממשלות של מדינות הכי חשובות בעולם ביחד עם ראשי התעשיות הכלכליות בעולם, ראשי המפעלים הכי גדולים בעולם, לקדם את עניני הכלכלה העולמית, לחתום עיסקאות וכדו', אחרי שהתפזרה שם איזשהו אסיפה נוּ הרי יש עיתונאים, כמובן עיתונאים חוקרים את האירוע החשוב הזה, הם מצאו בשולחן של המזרח איזשהו חתיכת נייר שאחד מהחשובים כנראה השתעמם שם באמצע ההרצאות, הוא כתב וקישקש שם ושכח את הנייר הזה על השולחן, והם מסרו את זה לגריפלוג, לגרפלוג את הכתב הזה, והתברר שהכתב הזה הוא של ביל גייטס שהוא עשיר העולם, יש אחד שהוא עשיר העולם כבר איזה עשרות שנים שהוא עשיר העולם, זה היה כתב שלו, ואז זה התפרסם הרבה אני זוכר שאני ראיתי את המאמר הזה, אז הגרפלוג אמר "שאפתן שמעולם אינו מרוצה ממה שיש לו". אתם שומעים עשיר העולם ומעולם אינו מרוצה ממה שיש לו.

האמת היא זה פשוט; למה הוא לא מרוצה ממה שיש לו? כי אם מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, מי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות, אז למי יותר חסר? לבעל המנה חסר רק מנה, לבעל המאתיים חסר לו מאתיים, והוא הרי חי את מה שחסר לו לא את מה שיש לו, אז מי יותר מסכן? אז ככל שיש לו יותר הרי יותר חסר לו לפי המהלך הזה, אז בטח אז איך הוא יהיה מאושר?!

אבל מה הוא בכל זאת סוד האושר, אז האמת היא שהדבר פשוט מאוד, כל אחד בכל מצב או מציאות שהוא נמצא, מי שהוא איש נלבב וקצת מתבונן אז הוא רואה עד כמה הדברים פשוטים ונכונים, בכל מצב שאנחנו נמצאים אנחנו צריכים דבר ראשון לקרוא את המפה לקרוא את המציאות מה היא מציאות החיים שלי כרגע, מהי המציאות להבין את המציאות, למה זה המציאות? זה בהזדמנות אחרת, אבל קודם כל מה המציאות. אחרי שאני קולט את המציאות; מה האפשרויות בתוך המציאות הזאת, בתוך המציאות הקיימת מה הם האפשרויות העומדות לרשותי? כל אחת מהאפשרויות העומדות לרשותי, מה הם המעלות והחסרונות של אותה אפשרות, מה הפלוסים והמינוסים של אותה אפשרות? עכשיו מתוך כלל האפשרויות מה האפשרות בשיקלול הפלוסים והמינוסים של כל אחת מהאפשרויות, מה האפשרות הכי מוצלחת? ואז אני כמובן עושה את זה ואני עושה את העיסקה הכי מוצלחת.

נגיד איזה משל; יום אחד הגיע איזה בחור, הוא לומד באיזה ישיבה קטנה והוא לומד באיזה ישי"ק פרומרי'ת והוא קצת יותר מודרני מהסיגנון של הישי"ק כך הוא מספר, והמשגיח שם כל יום הוראות על התנוחה של הקניט'ש וכיפה ונעליים, כל הזמן לא נותן לו מנוחה והוא היה מאוד במרירות.

שאלתי אותו; אז למה הגעת לישיבה הזאת אם זה לא מתאים לך? הוא אומר לי אבא שלי מגיד שיעור כאן אז הגעתי, טוב, ודיברנו כך ודיברנו כך, אבל רציתי להתמקד איתו, אני שואל אותו; אז מה בעצם אתה רוצה? הוא אומר לי אם רק המשגיח היה טיפ טיפה יותר גמיש הכל היה בסדר, טוב, אמרתי לו, אז התחלתי לדבר איתו תגיד לי רגע בעצם אתה רוצה לעבור ישיבה? טוב אז הוא מתחיל להגיד לי את הצדדי הפסד אם הוא יעבור ישיבה, ואת הצדדי ריווח להישאר כאן אז הוא גם אומר את הצדדי ריוח ואת הצדדי הפסד, לקחתי דף עשיתי שם כעין תשבץ רשמתי שם כך; מעלות - חסרונות. לעבור - להישאר. אמרתי לו קח תמלא את כל המשבצות כאן, כל הצדדים החיובים בלעבור וכל הצדדים השליליים בלעבור, ובלהישאר ונראה מה הכי כדאי, הוא חוזר לומר אבל אם המשגיח היה טיפה יותר גמיש? אמרתי לו; אז בוא נוסיף עוד סוג; "חלומות לילה"! מה אתה רוצה, אתה חושב שבגילגול הזה יש סיכוי שהוא יתגמש, הוא לא יתגמש אולי בגילוגול הבא.

אז הבנ"א לא קולט את המפה, הוא נמצא בתוך מציאות מסויימת והוא כל הזמן משלה את עצמו שהמציאות צריכה להיראות אחרת, ואז רע לו, אבל מי שיתבונן שיצא מהדמיון הזה, ובכל מצב ומציאות בחיים הוא יקלוט יקרא את המציאות, וידע שכל יוצא חוץ למחיצתו זה טריפה כל לחשוב מחוץ למציאות, הוא צריך להקיף את המציאות בשבע חומות יריחו והוא צריך לדעת שכל יציאה מחוץ למציאות הוא דמיון ושווא ניתעה, הוא הזוי, פשוט הזוי והוא עוד מחשבן אם המציאות היתה נראית אחרת, אם כמובן שזה שייך בדברים שלא ניתנים לשינוי.

דברים שניתן לתיקון כל אשר בכוחך עשה, אבל עכ"פ כל מי שידע לקרוא את המציאות ובתוך המציאות הקיימת לבחור את האופציה הכי מוצלחת הוא תמיד יהיה מרוצה, הוא תמיד יהיה מאושר כי הוא תמיד עושה עיסקאות טובות, הוא עושה תמיד את עיסקת חייו, אבל אם המציאות היתה אחרת? אם, אבל המציאות היא לא כזאת ואתה בתוך מציאות מסוימת, אז מה אתה רוצה לחיות איזה דמיון ואז להרגיש רע?! תחיה את המציאות תתבונן את המציאות, ומתוך המציאות של עצמך תמצא את הצורה הנכונה ואז יהיה לך טוב!

חשבתי פעם איזשהו התבוננות באיזשהו מעשה שלא יודע אם הוא היה, אבל רקע המעשה הזה הוא על רקע היסטורי, לא שקראתי על המעשה הזה, אבל זה מעשה שאני חושב שיש מה ללמוד מזה, הסיפור היה או לא היה אבל הסיפור היה לכל הפחות, שהיה מושקה והפריץ, יש הרבה סיפורים על מושקה והפריץ, אז יום אחד מושקה היה רוכל המחזר בעיירות ומוכר קישוטי נשים, והוא חוזר ערב אחד עם כל האלטע זעכן שלו והיה חורף ושלג וקור באירופה, ומולו מגיעה מרכבת הפריץ כירכרה סגורה רתומה לסוסים אבירים והיה בתוכו אפי' תנור, והפריץ שם בכורסה וחלונות סגורים אטומים והוא מסתכל שם בחלון והוא רואה את היהודי מדדה לו שם, והוא היה אכזר ורע לב, והוא מורה שם לעגלון לעצור את העגלה, הוא פותח את החלון כדי סדק ושולף את האקדח שלו החוצה, הוא אומר לו; מושקה, היהודים הם כלבים לך על ארבע ותינבח, טוב, מה הוא יכול לעשות, אז הוא הולך על ארבע ונובח, הוא אומר לו תעשה כך וכך, ותקפוץ ותסתובב, וכך וכך, באיזשהו שלב הוא אומר לו; אני שכחתי בכלל שגם לשיר הכלבים האלה יודעים אז תמשיך ללכת על ארבע ותשיר, טוב אז הוא שר, בשלב שהאכזריות שלו הגיעה לשובעה אז הוא מרמז לעגלון וחיש גז ונעופה הוא משאיר כך את היהודי.

טוב איך שהוא סוחב את עצמו נדחף אל ביתו, הוא מגיע הביתה הוא מספר את כל אשר קרהו, אחרי שהוא רחץ וסך ויחלף שימלותיו הוא קצת נרגע, שואלים אותו בבית איזה שיר שרת? אז הוא אומר כך, תשמעו; למעשה אני היום עשיתי את עיסקת חיי, היום עשיתי את עיסקת חיי, בחיים לא עשיתי עיסקה כזאת טובה, סחורה כל כך יקרה במחיר כזה זול, אני היום פדיתי את עצמי ממות לחיים בלי רובל אחד בכמה סיבובים בבוץ, אף פעם לא עשיתי עיסקה כזאת מוצלחת; להוציא את עצמי ממוות לחיים בלי רובל אחד עם כמה סיבובים בבוץ, זה קודם כל.

עכשיו כששאלתם; איזה שיר שרתי? אני שרתי אתה בחרתנו! למה שרת אתה בחרתנו? תראו כשהרשע הזה אמר לי לשיר חשבתי במה כוחו גדול עלי, יש לו רובה ביד, מה היה אם אני יהודי היה לי כזה מונית כמו שיש לו כזה רכב, ורובה ביד והייתי נוסע והייתי רואה בן אדם באמצע הדרך, אני גם הייתי עוצר את העגלה והייתי אומר לו; קומ'ט אריין ניקח אותך טרמפ, כזה גשם ניקח אותך הביתה, ומה הייתי עושה עם הרובה, הייתי משתמש עם זה נגד חיות רעות וליסטים. מה עושה גוי שיש לו רובה, ראיתם מה הוא עושה, אז הוא המחיש לי את האתה בחרתנו, אז שרתי אתה בחרתנו, כך הוא מספר להם.

אז בוא נראה כמה הלכתא גבירתא איכא למישמע מהאי מעשה; דבר ראשון הרי באמת אילו היה מקדים רגע כמימרא או מאחר רגע לא היה בכלל המיפגש הטרגי הזה בין היהודי לפריץ, אבל לחשוב ע"ז אוי, אוי, אבל אני כן נפגשתי, אבל המציאות שכן נפגשתי אז מה היה אילו, או למה? זה בהזדמנות אחרת, באיזה קמ'פ בבין הזמנים נדבר על דרכי ההשגחה וזה, מה זה קשור כעת למציאות החיים, מציאות החיים אני כעת מול הפריץ נקודה, מול אקדח שלוף עכשיו יש לי שתי אפשרויות או אני אשמור על הכבוד וכדור בראש, ועל איזה כבוד? מול חיית טרף כזאת זה כבוד?! יש איזה ענין זה, אני צריך שבתי בשלום לבית אבי, אני רוצה לחזור הביתה יש לי מה לעשות בחיים, אז יש כאן חיית טרף שהצורה שהיא לא תטרוף זה לעשות כמה סיבובים בבוץ אז אני יעשה את זה, אז זה עיסקה טובה במציאות הקיימת מכל האפשרויות שהיתה, האפשרות שעשיתי זה עיסקת חיי ממש, אז ברוך ה' אני יצאתי מורווח.

עכשיו, בוא נשאל שאלה אדם משפיל את השני כזה השפלה צריך ללכת על ארבע ולנבוח וצוחק עליו, האם באמת הוא משפיל אותו? אם עומד מולי בן אדם עם אקדח, אז חירות הגוף אין לי כי אני כן, אני קורא את המציאות יש לו אקדח, אין לי כעת, הגוף שלי כעת יש לו איזה שיעבוד לבעל האקדח, אבל על הנפש שלי האם יהיה גם שיעבוד נפש או שאני אשאר בחירות נפש? זה לא תלוי בו זה תלוי בי, אז הנה הסיפור הזה מוכיח שאפשר לגרום לבנ"א שיעבוד הגוף ללכת על ארבע ולנבוח והוא צוחק עליו ומתעלל בו והוא נשאר עם חירות נפש, שעוד הרגש שמתעורר לו אם הוא חושב נכון זה האתה בחרתנו שהוא ממחיש לו את האתה בחרתנו, אז זה עוד איזה דוגמא להמחיש מה גורם לבן אדם להרגיש את מה שהוא מרגיש, אתם שומעים אז היהודי הזה הגיע לאתה בחרתנו מתוך המציאות הקיימת, לא לאיזשהו הרגשה של מושפלות ודיכדוך אלא לאתה בחרתנו.

אז בעצם כל הדיבורים האלה זה פשוט ודאי כולכם יודעים, זה חצי שורה במסכת אבות "איזהו עשיר השמח בחלקו" (אבות ד-א). בעצם רק כל הדיבורים האלה היה לבאר את הארבע מילים האלה של איזהו עשיר השמח בחלקו.