ר"ה - יום כיפור - סוכות

אנחנו נמצאים כעת בעצם ערב סליחות, ידוע שבעצם מה שקורה בכל המהלך כאן, זה לא סתם כי עוד מעט מגיע ר"ה מגיע משפט, אז אנחנו עושים את כל מה שאנחנו עושים, אלא יש כאן בעצם איזשהו זמן שהזמן מצד עצמו הוא מתאים לכל המהלך שקורה כאן אז אולי קצת נדבר, על המהלך של כל המערכת כאן של אלול, ר"ה, יום כיפור, סוכות, מה שקורה כאן.

בעצם ההתחלה של הענין של אלול, איך שמובא בקדמונים אלול - "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שיר השירים ו, ג), (מובא במשנ"ב תקפא, א) דודי זה הקב"ה. הצורה שרוצים כאן לסמל כאן את השייכות של כלל ישראל להקב"ה זה "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי", לא אני לבוראי, לכאורה אני לבוראי אני למלכי, אני לאדוני, לאבי?! לא שום הדברים האלה אלא אני לדודי מה זה דודי, דודי זה אהבתי, דודי זה הביטוי כמו כל השיר השירים, דודי לי ואני לו, וקשר שיש בין בעל לאישה, קשר של אהבה, לא מדובר כאן לא על מלכות, ולא אפי' על אבא, אלא על קשר של אהבה, של אני לדודי ודודי לי, נראה מה הקשר בין אהבה לכל מה שקורה כאן?

יש בעצם בתוך שבועיים יש בעצם כאן  כמה חגים, יש ר"ה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה, הכל תוך שבועיים יש קשר ביניהם או שאין קשר זה נראה לכאורה דברים הפוכים אחד מהשני, איפה בדיוק החיבור בין כל המועדות האלה? האם יש קשר בכלל בין האלול, והאני לדודי ודודי לי? זה זמן שקיים בו יותר קירוב, יותר קשר, יותר אהבה, בין הקב"ה לעם ישראל, ומצד שני הרי זה זמן תשובה אלול זה זמן תשובה, אז יש קשר בין החלק של האהבה והקירוב של אלול, בין האני לדודי ודודי לי לענין של תשובה או שזה שתי ענינים, אלול זה האני לדודי ודודי לי, למעשה זה חודש לפני משפט אז צריך לעשות תשובה, לפני משפט, זה במקרה ביחד?

אבל ודאי זה לא ככה, המשנה ברורה מביא מהקדמונים, (שם) הוא מביא, באלו הימים התשובה מקובלת להיות קרוב לדודו בתשובה, ואף דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה, ז"א כתוב כאן שיש איזשהו ענין שמצב של אהבה זה גם גורם לעשות תשובה, וגם גורם שהתשובה יותר תתקבל, ז"א מצב של אהבה גורם לתשובה, ומצב של אהבה, מצב של אהבה של הקב"ה אלינו גורם שהוא יקבל את התשובה, ואני לדודי, אני לדודי זה החלק של האהבה בינו להקב"ה, זה גורם לי לעשות תשובה, ודודי לי שהוא אוהב אותי והוא מקבל את התשובה שלי, מה הקשר בין אהבה לתשובה, האם יש לנו שייכות לתשובה מאהבה? תשובה מאהבה זה זדונות נעשות כזכויות, אנחנו באמת שייכים לתשובה מאהבה? ואם לא, אז איפה האלול, איפה האני לדודי שייך, איפה האלול שייך למושגים שלנו?

בעצם המושג שאהבה יוצרת תשובה, זה מושג מובן מאוד, ז"א ככה, שניים שהם מאוד מאוד אוהבים אחד את השני, ומרוב אהבתם הם מאוד מאוד מסורים כל אחד חי את השני חושב את השני, משתדל להתאים את עצמו לשני, מרוב אהבתו אליו, והנה היה איזשהו זמן שקצת היה איזשהו מצב של ריחוק בין שני האוהבים, היה מצב שלא כ"כ חיו וחשו את הקשר ואת האהבה, ואז התנהג בצורה לא כ"כ שמתאימה לאוהב, קצת, האיטרסים האישיים, לא מה שמתאים למצב של אהבה, וכשחזר עוד פעם המצב של אהבה, אז הבן אדם משתומם מעצמו ומתבייש מעצמו איך אני התנהגתי בכזו צורה למי שאני אוהב אותו, למי שאני בקשר כ"כ טוב, איך אני התנהגתי בצורה שלא מתאימה לקשר, בענין הזה יש כל מיני דרגות, הדרגה הכי גבוהה, זה שאיכפת לי על הצורה שהתנהגתי, אפי' בלי קשר אם האוהב שלי ידע בכלל, מההתנהגות הלא נכונה שלי, מהמצב שאני התנהגתי בצורה שלא מתאימה לקשר שביני לבינו, זה באמת התשובה מאהבה הכי גבוהה, כשאני מצד עצמי אני מרגיש מאוד לא טוב, בזה שאני התנהגתי בצורה לא מתאימה למצב של אהבה ביני לבין מי שאני אוהב אותו, אפי' אם ההוא לא היה יודע, לא ידע בכלל ממה שאני עשיתי, ממה שאני התנהגתי, מהצורה שאני לא חשבתי עליו, לא התחשבתי בו, אפי' אם הוא לא יידע זה גם אכפת לי, כי מרוב שאני, כשרק חוזר המצב של קשר ואהבה, אז בן אדם לא נעים לו, לא נעים לו מצד עצמו בלי קשר אם השני יידע או לא, זה תשובה מאהבה הכי גבוהה, זה באמת לא בשביל איזשהו אינטרס או איזשהו משהו, איזשהו חשש, לא רק איזשהו יראת העונש אפי' לא איזשהו חשש שההוא יפסיק לאהוב אותי או משהו, אלא מצד עצמי אני מרגיש לא נעים איך שהתנהגתי.

אבל גם אם אנחנו עוד לא בכזה דרגה, אבל יש גם דרגה שכשחוזר איזשהו מצב של קשר, איזשהו מצב יותר של אהבה, ואני מתחיל לחשוב אבל אם אוהבי יראה מה שקורה איך התנהגתי במצב שלא היינו כ"כ ביחד, איך אני התנהגתי איך אני לא זכרתי אותו מספיק, אז שמא אהבתו תסור ממני, אז זה עושה לי מאוד קשה אז אני מנסה לראות איך אני יכול לרצות אותו, איך אני יכול לעשות משהו שהוא לא יזניח אותי, שהוא לא יעזוב אותי, שלא יסור חיני ממנו, ופה אמנם מה שאיכפת לי שמא יסור חיני ממנו זה אפי' אם זה לא יראת העונש, אלא רק העדר של אהבה, אז זה אמנם לא, זה גם לא תשובה מאהבה, במובן המושלם אבל למעשה המצב של הקירוב והאהבה גרם את ההתעוררות או מה יקרה אם הוא יראה מה שקורה כאן, ושמא תסור אהבתי ממנו, אהבתו ממני, אז בעצם המצב של חידוש הקשר והקירבה, זה בעצם מעורר לעשות חשבון הנפש איך בעצם התנהגתי?!

אלול זה מציאות שאנחנו קרובים להקב"ה, נתאר לעצמינו אחד שבדיוק יצא שלא התרחץ בדיוק בימים החמים, יצא לו בדיוק שהוא לא התרחץ, לא החליף בגדים, פתאום בדיוק נחת עליו באופן פתאומי פגישה עם ידיד שהוא מאוד יש לו קשר ואהבה איתו והוא כעת לא במצב נעים ככה להיפגש עם ידיד שהוא אוהב, במצב שהוא לא כ"כ נקי, וקצת נודף ממנו אולי משהו לא נעים, וככה להתקרב, אם רק יהיה לו איזשהו זמן קצת להתארגן לנקות, לשפשף קצת את הכתמים, לרחוץ את עצמו או לנקות קצת את הכתמים, כמה יהיה חשוב לו לעשות את זה, כי 'איך אבוא אל המלך בלבוש שק', זה בעצם הענין של האלול שזה זמן שאנחנו קרובים להקב"ה, זה מעורר אותנו להרגיש בעצם את הכתמים, את הלכלוך את ה, לסדר את עצמינו במצב שמתאים לקירבה ולקשר להקב"ה.

חתן שהולך לבית השווער ויקרה לו שם בדרך איזשהי תקלה והוא עלול לאחר, אפי' אם הוא בטוח שזה לא יגרום לשום פירוד ולשום דבר, ויבינו כמה זה אכפת לו וכמה, הוא מרגיש כזה מתח ולחץ שהוא לא יאחר, למה, כי הוא רוצה לחיות את הקשר בצורה נעימה, בצורה שירגישו טוב איתו, ואיכפת לו, לאו דוקא אפי' אם זה יגרום איזשהו משהו איזשהו כעס או משהו, שיבינו אותו והכל, אבל זה אכפת לו, זה בעצם, שמצב של קירוב יכול ליצור אפי' את כל התשובה של השערי תשובה, עם כל החרדה וכל המתח, והסמר מפחדך בשרי, שמצב של אהבה וכשיש איזשהי הרגשה שהענינים לא מתנהלים כמו איך שזה היה צריך להתנהל במצב של אהבה, של קירוב, זה גורם ממש פחד, פחד וחרדה, וזה דבר שאנחנו, כל אחד מאיתנו מרגיש את זה שבמצב שכשהוא נמצא בקשר עם מישהו שמאוד חשוב לו שזה יהיה בצורה טובה בצורה נעימה, בצורה מכובדת, אז אם משהו לא טוב, זה כל כך אכפת לו והוא כל כך יעשה כל טצדקי שזה יהיה בצורה שמתאימה לקשר, למצב של אהבה, ועם מצב של חרדת הדין, ושהכל נובע ממצב של קשר ואהבה, זה בעצם השייכות של אהבה ותשובה, אז בעצם אלול זה זמן שבו אנחנו מרגישים קרובים להקב"ה זה זמן שזה מציאות מבחינת סגולת הזמן, זה זמן שבו יש יותר קשר בין כלל ישראל להקב"ה, שהקב"ה זה, 'אני לדודי ודודי לי', שהקשר של אהבה איך שאמרנו, לא אני למלכי, לא אני לאבי, אלא אני לדודי, המצב שזה זמן שיש בו יותר קשר בין כלל ישראל להקב"ה, והמצב הזה הוא בממילא אם אנחנו לא במצב תקין, ממילא יוצר מצב שאנחנו מחפשים איך לרענן את עצמינו, איך להתאים את עצמינו למצב של קשר טוב עם הקב"ה, זה השייכות בין אהבה לתשובה.

תשובה, זה פשוט שתשובה זה הכנה למשפט, ר"ה זה משפט, אז תשובה זה הכנה למשפט, כן, אז זה פשוט הקשר בין תשובה למשפט, אבל יש הרבה מעבר לזה, הרבה מעבר למה שתשובה זה הכנה למשפט, יש קשר בין האני לדודי של אלול, לר"ה, יש הרי, ר"ה הרי ידוע שעיקר ר"ה זה מלכויות אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, ר' חיים פרידלנדר, היה מדבר הרבה, אני זוכר שהוא דיבר ע"ז, היום זה הכל בספר כבר נמצא, הוא דיבר את הקשר, מה הקשר בין מלכויות למשפט, אז הוא דיבר שזה בעצם זה לא שני דברים, אלא בעצם המציאות של הדין והמשפט זה בעצם תוצאה של המלכויות, ר"ה זה זמן של חידוש המלוכה, כאילו היה איזשהו מצב של התרופפות, המצב, העסק לא היה מאורגן, וכביכול בר"ה אז 'לכו ונחדש המלוכה', הקב"ה מחדש ומסדר את ענין הממלכה, את ענין המלוכה, במהלך שהקב"ה כביכול לוקח פיקוד, וחוזר למלוכה, אז יש בעצם משפט כללי על כל בני ועבדי המלכות איפה הם נמצאים במהלך שבינם למלך? ובעצם במהלך של חידוש המלוכה אז כל אחד יש לו את התפקיד שלו, את הייעוד שלו בענין המלוכה, ובעצם התפקיד של כל אחד בענין המלוכה זה נגזר כתוצאה מההתנהגות שלו בשנה האחרונה למלך, זה בעצם מה שקובע את איך יהיה, מה יהיה התפקיד שלו ומה יהיה המצב שלו בזמן העתיד, אז באמת שסיבת המשפט זה כתוצאה מהמלוכה.

אבל המלוכה עצמה היא שייכת לחלק של האני לדודי, של אהבה, ז"א ככה, יש שני מצבים של המלכת מלך, יש מצב שיש מלך שהוא מלך של המקום אפשר לעשות איזשהו משאל עם מה דעתם על המלך אז יש מצב שאם יעשו משאל עם נגיד המלך אפי' יקבל לא יודע 98% - 100% אפי' 100% שיבחרו בו, אבל המצב ש - 100% שיבחרו בו מצד שמכירים שזה המציאות שהוא המלך, ופשוט קולטים את המציאות שהוא המלך הוא השולט, ואין מצב, זה לא תלוי בי, זה מציאות שהוא המלך, אז אני מכיר במציאות הזאת שהוא המלך, טוב, זה גם משהו לפחות אני מכיר במציאות שהוא המלך, אבל זה באמת לא שייך לענין של אהבה כי זה בלי קשר לאהבה, זה מציאות הוא המלך, אז אני לא יעצום עינים מהמציאות שהוא המלך.

אבל יש מצב בוא נגיד, לו יצוייר והמלך היה רוצה לפרוש, היה רוצה לצאת לפנסייה, עד כמה העם יתלכד, לא, לא, אנחנו רוצים אותך למלך, זה כבר מהלך אחר, זה מהלך אחר לגמרי, לא מצד שאני מכיר את המציאות, ובעצם המלוכה זה לא אינטרס שלי, הוא מלך, אז אני לא יכול להתכחש למציאות שהוא מלך, זה מהלך אחד, יש מהלך שבלי קשר למציאות שבעצם הוא מלך בין אם ארצה ובין אם לא ארצה, אלא גם במצב שכאילו כביכול אם המלך היה רוצה להתפטר, אבל אני רוצה שהוא יהיה מלך, מרוב שאני מעריך אותו, ואני אוהב אותו, ואני מרגיש את הטוב שלו, אני רוצה את המלכות שלו, וזה השייכות בין האני לדודי למלכויות במובן העמוק של הענין, שבעצם מתוך זה שאנחנו מכירים את המציאות של מה זה הקב"ה, וכמה שיש לנו שכל המציאות שלנו זה מהקב"ה.

אני ראיתי איזשהו משל, משל זה, שאדם שיהיה במקום של מדבר שאין, במקום שהוא לא יכול כעת לצאת מהמדבר איזה תקופה, ואין לו אוכל, הוא פשוט הולך למות מרעב כמו כונסין לכיפה, ומישהו יבוא ויביא לו אוכל, הרי היישר כח, שהוא יגיד לו ההרגשה כמה הוא חייב לו, זה לעין ערוך ממה שמישהו יביא לו אוכל כשהוא בעיר, שבעצם אם לא הוא איכשהו הייתי יכול להסתדר גם בצורה אחרת, בעצם כל מה שיש, הרי ביחס להקב"ה הרי כל איזשהו טובה שיש לנו, כל איזשהו מציאות שיש לנו, זה בעצם הרי בלי הקב"ה אין לנו כלום, כלום כלום, לא, אין איזשהו עוד אופציה להשיג משהו, בעצם כל איזשהו טובה שאנחנו, שהקב"ה, שיש לנו, זה בעצם אנחנו במצב כאילו אנחנו במדבר, שאין שום אפשרות ובא מישהו ונותן משהו, שזה פשוט, זה הצלה ממוות לחיים ממש, כל בי'ס שאני אוכל מפרוסת לחם, זה הצלה ממוות לחיים, כי כל אופציה אחרת זה גם הקב"ה אין עוד אופציה חוץ מהקב"ה, אז מצב שחשים את המשמעות של מלכויות, אז זה לא רק אני מכיר אין ברירה, אז אני מסכים, אני רוצה אני לא מוכן אחרת.

נגיד, אבא יגיד לבן שלו, כשיש קשר טוב בין אבא לבן, אבא יגיד לבן שלו אני מתפטר מלהיות אבא, תעשה מה שאתה רוצה, אבל אבא הוא גם לפעמים אומר לו, הוא לפעמים כועס, הוא מחנך, אבא יגיד לבן שלו טוב, אני עוזב, אני מתפטר מהתפקיד, הוא יגיד, לא מוכן, מה פתאום, אבא אל תלך, לא מוכן בלעדיך, לא מצד שאם הוא אבא אז אני צריך לכבד אותו, כי הוא מראה, לי את האבא שלו, אתה בן אז יש כיבוד אב, אני מצד עצמי גם אם הוא לא רוצה אני רוצה.

זה הקשר בין האני לדודי לבין מלכויות, שכשיש מצב של קשר ואהבה, אז אנחנו רוצים את המלכות של הקב"ה לא רק בתור שאנחנו מכירים את המציאות שהוא מלך ואין לנו ברירה אלא אנחנו רוצים את זה, זה הענין, ובאמת בתפילה של ר"ה, בכל הזה, 'ותמלוך אתה ה' לבדך'; 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו'; 'ובכן תן פחדך'. זה כל המשמעות של התפילות האלה, זה בעצם איזשהו רצון והשתוקקות שאנחנו מרגישים לא טוב אם זה לא ככה, לא מצד שזה מציאות שהקב"ה, איך אומרים, מנחית עלינו את המלוכה, אלא אנחנו מרגישים לא טוב אם זה לא יהיה כך, ואנחנו רוצים את זה, כמו שכל אחד, אם יש איזה אדם גדול שהוא מעריץ מאוד אז חשוב לו מאוד שיכבדו אותו, שיהיה מפורסם ושיהיה זה, לא מצד שההוא דורש את זה, אלא מצד ההערצה והערכה שיש לו הוא רוצה שהמלכות שלו שהגדלות שלו תהיה מפורסמת, ותהיה על הציבור, וכו' וכו'.

יש לפעמים, שיש כאלה שלפעמים נופלת להם איזושהי הרגשה, עזוב אותי אהבה, קירבה, אין לי כח, רק איך אומרים תן לחיות, תן משהו שרק יהיה טוב, לא מחפש משהו מידי רציני, רק לא לסבול, וזהו, ולעבור איכשהו את הזה, זה מספיק לי, וזה גורם איזהו אדישות כזאת איזשהו ניכור, שאין לי כוח לכל הזה, רק אם אני ידע ש, איך אומרים, שלא אהיה גרוע אז זה מספיק לי.

יש פיוט שזה מודפס פיוט לערב ר"ה, שיש עדות שבהם הפיוט הזה הוא משהו, עושים מזה עסק גדול כמו כל נדרי כמעט, פיוט שמתחיל באחות קטנה, פיוט לערב ר"ה, אז יש שמה איזשהו פיסקה כתוב ככה, 'זמירות הבת וחשקת הגביר, לחפוץ קירבת דודה, ותעביר מלב דאוות נפשה, ותשיב לבקש אהבת כלולותיה', כתוב כאן איזה רעיון כזה, האי חיפוש הזה, זה נובע מאיזשהו מצב דיכאוני זה בעצם איזשהו סיפטום של איזשהו דיכאון נפשי, אדם מדוכא הוא כאילו לא מחפש שמחה, עזוב אותי משמחה, לא מחפש בכלל שמחה, איזה מצב דיכאוני כזה שאולי העיקר לא לסבול, אבל שמחה לא מדברת אליו בכלל, שמחה, אהבה, במצב שאדם הוא בכעין דיכאון, זה לא מדבר אליו, רק לא צרות וזהו, ופה הפייטן אומר ותעביר מלב דאוות נפשה ברגע שיסור הדאוון נפש הזה אז היא כבר תבקש ממילא אהבת כלולותיה, כשחשקת הגביר אז היא תחפוץ את קירבת דודה, ז"א המצב הזה של ההרגשת ניכור הזאת, זה נובע מאיזשהו כעין דיכאון כזה, מאיזשהו משהו שאין כוח, אין כוח למשהו טוב, רק לא לסבול, אבל צריך לדעת שזה משהו דיכאוני, וצריך לראות איך לצאת מהמצב של העצבות הזאת שזה גורם כאילו הסתפקות במועט כזה, שאין רצון למשהו טוב למשהו יותר גבוה.

לדוד ה' אורי וישעי, ממי אירא, כתוב: 'אורי זה ר"ה, ישעי זה יום כיפור',  אני לא מבין, אורי זה ר"ה, מפחידי זה ר"ה?! אז איזה אור, ר"ה זה אור, זה פחד, זה חרדה. ממי אירא, מה פירוש ממי אירא, מה ממי אירא, הרי חיים ומוות, מה זה ממי אירא? האמת היא ככה, בעצם המציאות שלנו, המשפט, בעצם המשפט של ר"ה, הוא בעצם לא הבעיה, הבעיה בעצם זה הזמן שאנחנו היינו לא בסדר, מה שהיינו לא בסדר, המשפט הוא ס"ה כעת הזמן שבו כעת דנים את מה שכבר עשיתי, מה שעשיתי זה כבר עשוי, זה כבר נמצא שמה, הבעיה התחילה ונגמרה בעצם בזמן שהייתי לא בסדר, המשפט הוא ס"ה כעת התוצאות, של מה שכבר עשיתי.

בעצם יש כאן עוד שאלה, יש, כל הזמן רואים בפוסקים ובפסוקים, יש, בר"ה יש כאילו שני חלקים, מצד אחד חרדת הדין ומצד אחד זה יום טוב, "חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה ח, י); ו"אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים" (שם). ומצד שני חרדת הדין, איך זה בדיוק משתלב, היום טוב עם החרדת הדין, אז בעצם הר"ה הוא בעצם מצד עצמו, לא הוא המפחיד, המפחיד זה בעצם החטאים שכבר עשינו, ושהם כבר נמצאים, זהו, זה נתון, החטאים נמצאים.

עכשיו, בעצם כשיש תמיד, כשיש משפט, כל משפט שיש משפט בשר ודם, אז כשיש איך שכאילו הצורה איך שהשופטים שופטים, אז בעצם יש את עצם המעשה, עצם המעשה, המעשה הוא לא טוב, יש לו, עצם המעשה יש עליו איזשהו עונש מסויים, יש עונש, אדם עשה כזה מעשה, גנב, רצח, יש עונש על עצם המעשה.

יש עוד מרכיב במרכיבי המשפט, הצורה איך הבן אדם עשה את זה, באיזה מצב הוא עשה את זה, בכמה מצב זילזול, יש הרי בחינה "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב" (משלי ו, ל). גנב, באיזה נסיבות היה הבן אדם, בזמן העבירה שהוא עשה, באיזה מצב הוא היה, יש הבדל בין אדם שרצח בדם קר, לאחד שרצח במצב של סערה נוראה, שיש אולי מה להתחשב בסערת רגשות שהוא היה, זה גם מרכיב בעונש, יש עוד מרכיב מהו הבן אדם, איזה בן אדם זה, זה בן אדם שהוא מועד, זה בן אדם שהוא פושע מועד, או בן אדם בן טובים, וזה היה איזשהו מעידה חד פעמית, כל הדברים האלה הם בעצם מרכיבים את המצב של העונש, של המשפט והעונש.

יש לפעמים מצב שיש איזה אחד נאשם, שהוא עבר באמת, עשה פשעים גדולים מאוד, והוא כעת עומד למשפט, אבל הוא עשה פשעים גדולים, שמפורסמים ואיך אומרים כל המדינה עוקבת אחרי תהליך המשפט הזה, אבל הוא, זה אף אחד לא יודע, יש לו קשרים מאוד מאוד טובים עם השופט, עם הצוות השופטים יש לו קשרים ככה סמויים מאוד עם השופטים, והוא יש לו גם העורכי דינים מאוד גדולים, שהם ידידים שלו והם בעצם מנהלים את המשפט שמה, פטור בלא כלום אי אפשר, הוא עשה פשעים אבל המצב הזה, של הקשר הטוב שיש לו עם השופטים, זה גרם שבעצם היה כאן כל מיני טצדקי לצמצם בעצם את חומרת הפשע, ואת חומרת העונש, ובעצם דבר שהקטגוריה צפתה, אני יודע, 15 שנות מאסר, הוא קיבל ס"ה 3 שנים, התביעה היתה על 15 והוא קיבל 3, והוא בעצם אחרי המשפט הזה שותה לחיים, הוא פשוט רוקד מאושר, הוא הצליח מ - 15 לצאת ב - 3.

זה בעצם המהלך של ר"ה, שבעצם מצד אחד ודאי שיש חרדת דין, אבל מצד שני אנחנו יש לנו כאן קשר עם השופט, אנחנו הרי יש הבדל עצום בין מישהו שהוא אויב המלך, או אוהב המלך שסרח, אויב המלך שסרח והמלך שופט אותו, אז החומר הדין שהוא הולך איתו זה במהלך אחר לגמרי מאשר אוהב המלך, נמצא שהר"ה שבעצם התמליכוני עליכם זה האור שלנו, כי הפשעים קיימים, הפשעים קיימים עוד הרבה לפני ר"ה, לא הר"ה הוא הבעיה, הפוך הר"ה הוא הפיתרון, כי יש לנו את כל המהלך של האלול, והר"ה שאנחנו קרובים להקב"ה, אנחנו רוצים את מלכותו, ואז אנחנו משלו, ברגע שאנחנו מאנשי המלך, אנחנו ממשפחת המלך, אז ודאי פטור בלא כלום אי אפשר, ויש משפט, אבל באמת המצב הזה של התמליכוני עליכם הוא באמת מצב, שהוא סיבה נכונה להקטנת העונש, כי בכזה מצב אז הוא באמת הוא לא ישוב לפשעו, והמצב שהוא קרוב למלך אז הוא יותר יתנהג מכאן ולהבא טוב, הוא לא גברא שהוא פושע, הוא מישך שייך להיות קרוב למלך. אז פה יש כאן את הערבוביה הזאת שמצד אחד יש חרדת הדין ומצד זה אור, כי הר"ה עצמו הוא האור שלנו, שככל שאנחנו בתמליכוני עליכם, אז המשפט שהוא כתוצאה מהתמליכוני עליכם, הוא יהיה במצב טוב, יש לנו סנגוריה מצוינת, השופט עצמו הוא הסנגור שלנו.

יש פסוק: "ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ" (תהלים צז, א). במזמורים של קבלת שבת, ויש פסוק: "ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים" (שם צט, א). אז מה קורה ה' מלך זה תגל הארץ או ה' מלך זה ירגזו עמים, איך זה הולך בחידר אם יש איזה השתוללויות בכיתה והרב'ה קם עם המקל, 'קומה ה' ויפוצו אויביך', אז השובבים נכנסים ללחץ, הרב'ה קם, החרוצים הם מרגישים מצוין אין להם בעיה, הרב'ה קם, בסדר, הפוך הוא יעשה קצת סדר כאן שנוכל ללמוד יותר טוב, ה' מלך, מי ששייך למלכות של הקב"ה תגל הארץ, אז כשה' מלך אז תגל הארץ, מי שהוא לא שייך למלכות, אז ה' מלך ירגזו עמים.

ככה זה גם בכל הענינים, כשיש איזה מדינה ששומעים שמלכותה התחזקה, זה שמה, אם איראן מתחזקת אז יש את האלה ששמחים מזה, ויש את האלה שזה אכפת להם, מי שקרוב, ככה זה הולך, ככל, מי שהוא קרוב וחפץ ביקרת המלוכה הזאת, אז כשהמלוכה הזאת מתחזקת הוא שמח, מי שלא טוב לו המלוכה הזאת, אז כשהמלוכה הזאת מתחזקת אז הוא רגז, אם אנחנו במצב של ה' מלך תגל הארץ, אז זה בעצם הדבר שנותן לנו את התקוה הגדולה, שהמשפט שלנו שאנחנו נצא בדימוס, שאנחנו נהיה בטוחים כי אנחנו מאנשי המלוכה, אז בסדר, צריך לעשות איזשהו סדר, אבל אנחנו מאנשי המלוכה, זה האורי זה ר"ה.

אחרי זה, אז ככה זה הולך, אלול זה אהבה, זה הזמן שבו יש מצב של קירבה ואהבה, מצב של קירבה ואהבה זה מעורר לנקות את הכתמים, להיות מתאים למצב של הקשר של הידידות, ואז בעצם מצב של קשר ואהבה, אנחנו רוצים את המלכות, לא רק עושים תשובה בתור כי יש משפט, אנחנו רוצים את המלכות.

כתוצאה מהמלכות יש משפט, כי מלכות זה בעצם דורש סדר, המלך מסדר את הנתינים שלו, והמצב של הסדר זה לפי איך שהם מתנהגים, לפי איך שהם התנהגו בעבר, זה מה שנותן להם את התפקיד ואת המעמד ואת המצב לעתיד, ככל שאנחנו יותר שייכים למלכויות, ממילא המשפט של מישהו שהוא משלנו, לא משפט של אויב אז זה בעצם גורם לנו, זה ה"חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם",

ואז מגיע היום כיפור שזה היום סליחה ומחילה, אבל עדיין המציאות הזאת של הקשר של האלול, ר"ה, יו"כ, זה עדיין מבחוץ אנחנו כבר במצב של חידוש הקשר וחידוש המלוכה, אבל עדיין אנחנו מבחוץ.

ואז אחרי זה מגיע סוכות, "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה" (תהלים כז, ה). שהמלך קורא לנו הביתה, הוא מארח אותנו אצלו, זה לא סתם שאנחנו רוצים אותו, ואנחנו מכירים בו, ואנחנו אוהבים אותו, אלא הוא מזמין אותנו אליו, זה הענין של סוכות, אבל סוכות עדיין הקשר שלנו עם המלך הוא מבוטה במעשים, לשבת בסוכה, ד' מינים, זה ענינים של איזשהו דברים של פעולות של פעולות של הענין של סוכות.

ואז אח"ז מגיע שמחת תורה, ואז זה כבר אהבה כזאת עם המלך, זה אפי' בלי מעשים, אין איזשהו מצוות מעשיות מיוחדות בשמחת תורה, זה יו"ט שבו האהבה והקשר אפי' בלי איזשהו מעשים, זה פשוט ה'להתענג על ה'' ההתענגות עצמה, השמחה וההתענגות עצמה בקשר והקירבה להקב"ה, בלי אפי' שזה צריך להיות מבוטה באיזשהו מעשה, באיזשהו עבדות, אלא בעצם המציאות שאנחנו ביחד איתו, 'קירבת אלוקים לי טוב', זה בעצם המצב המערכת הזאת של אלול, ר"ה, יו"כ, סוכות, שמחת תורה, והקב"ה יעזור שאנחנו נעשה את מה שצריך, ונזכה לכל הטוב.