טבע האגירה
בס"ד
הנה בעצם
היו צריכים לשלוח לפסיכולוג אדם שאוסף כסף לאושר לא יצטרך לא לו ולא לזרעו, כאשר
שולחים לפסיכולוג אדם שאוסף סבונים או נורות חשמל המספיקים לכמה דורות, ואיך זה
שלא זו בלבד שלא שולחים אותו לפסיכולוג אלא זה עוד נותן לו מעמד בעיני אחרים. הרי"ז זה ממש לבוז דמה יעשה
עם ריבוי כספו וזהבו וכי יאכלם?
ומעשה
בעשיר אחד שנתפאר בפני הגראי"ל שליט"א על כך וכך מיליונים שנתן השנה
לצדקה ושאלו הגראי"ל ומה אתה עושה עם השאר וכי אתה אוכל שור שלם בארוחה?,
ובקיצור למה תאוות הממון מקובלת ונערצת ומעוררת קנאה, יותר מאשר תאוות אספנות אחרת
שהיינו מגדירים אותה ככפיתיות ושולחים אותו לפסיכולוג או פסיכיאטר, והרי אנו רואים
עשירים גדולים שמחפשים באיזה שלב של חשבון נפש בחיים מה לעשות עם הכסף. והרי זה
מלמדנו שהוא אסף את ריבוי ממונו ללא מטרה מסוימת, עד שעצה הוא מחפש רעיונות מה
לעשות עם כספו, ואם כן למה הוא כ"כ חיפש וטרח מתחילה על זה ולמה זה נותן לו
מעמד?
ומעשה
באדם שנטה למות והיה בעל יכולת כספית, ואמר לבנו בא ואראך מה זו תאוות הממון ועד
היכן היא מגעת דהנה לו יבא אלי אחד עתה ויביאו לי מאה דולר, אטלם ממנו ואניחו תחת הכרית ולא אגיד לו אין
לי צורך בזה!
