סיבת הצורך בהדרכות לחינוך!

אולי נשאל איזשהו שאלת יסוד, בעבר לא התעסקו בהדרכות בחינוך, לא היה עסק כזה בכלל של קורסים והדרכות וועדים בעניני חינוך, ולא מסתבר שהיו יותר טעויות מאשר היום, ודאי היו טעויות אבל מסתבר שסטטיסטית לא היה יותר טעויות מאשר היום. היום התחדשו הרבה התעסקויות בעניני חינוך, קורסים והרבה דיבורים בעניני חינוך, 'חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו', ואם מישהו היה אומר לפני 15 שנה שכאן בישיבה ידברו על חינוך היו מסתכלים עליו כאחד לא שפוי בכלל.

אולי יש מקום לדון בכלל על גוף הענין, האם זה נכון או לא נכון? האם צריך להתעסק ולדבר בעניני חינוך או לא? מה נשתנה הדור שלנו מדורות קודמים שלא התעסקו בזה, ולא היו אז יותר טעויות מאשר היום?

השאלה הזאת אולי קצת מזכירה את השאלה על "תנועת המוסר", שרבי ישראל דיבר וגילה ענינים, את כל הענין של מוסר, האם היה נדרש הקמת התנועה הזאת או לא, מה היה חסר שרבי ישראל בא ועורר את ענין המוסר, הרי אבות אבותינו היו יראים ושלמים בלי "תנועת המוסר", ומה שכתוב בפסוק ללמוד מוסר זה היה ידוע עוד לפני רבי ישראל, לפיכך יש לדון מה רבי ישראל בא להוסיף ומה היה נדרש בענין?

התשובה היא: עובד ה' אמיתי יודע ללמוד תורה נכון, והוא יודע לחיות נכון על פי תורה, ודרגה כזאת של לימוד התורה עצמו נותן לו כבר את כל המעלות העליונות עד שכמעט אינו צריך למוסר! רבי ירוחם אמר בשעתו במיר כשהלשינו על רבי חיים שמואלביץ שב"סדר מוסר" הוא לומד קצוה"ח, שגם כשהוא לומד "קצות" זה אצלו סדר מוסר, זאת אומרת שיש דרגה שבאמת מללמוד קצוה"ח או מללמוד סוגיא גם כן מגיעים למוסר.

מהו סוד הענין? הצורה הנכונה של תורה היא, שבעצם התורה חוקקת בנפש האדם את הרגשי החיים ע"פ תורה, דהיינו שכשלומדים תורה בצורה נכונה התורה עצמה חוקקת בנפש את הרגשי החיים ע"פ תורה, והתורה מיתרגמת בממילא לחיים עצמם.

נגיד איזשהו דוגמא שיצא לי לשמוע בימים האחרונים! באיזה מקום תורה של בחורים יראים ושלמים לומדים כעת את הסוגיות של "היזק ראיה", אבל הלכו בחורים ושמו נגן על שיחה פרטית שבין חברים, ואחרי זה שמעו את זה והפיצו את זה בין החברים, כי היה שם איזשהו מריבה. והנה הם עצמם יודעים את הרמב"ן בב"ב נ"ט שהענין של היזק ראיה זה משום צניעותא, או לשון הרע, או עין הרע, ושכולו איתניהו במה שהם עשו, זה נגד צניעותא- זה להסתכל בחיים הפרטיים של השני, להקליט את השני כשהוא מתעסק בשיחה פרטית זה ממש כעין היזק ראיה. ויש בזה ודאי לשוה"ר- בלראות ולשמוע דברים שעושים הרגשה לא טובה לאדם בצורת החיים הפרטית שלו ומגלים את זה בחוץ. ואף שהם בחורים יראי שמים בכללות לא שתו ליבם לתרגם את מה שהם כעת לומדים סוגיות היזק ראיה, ללמעשה הזה של איך אתם עושים הקלטה והאזנת סתר לחיים הפרטיים של אחד החברים, הרי יש כאן גריעותא מעבר לסוגי מריבות רגילות מה שיכול להיות בין חברים ובחורים שעדיין לא הגיעו לשלימות העליונה, כי זה ממש לפעול היפך כל מה שכעת לומדים.

מה המשמעות של זה? המשמעות שלומדים תורה והיא לא מקישה להם להרגשי החיים, התורה נשארת להם בהבנה ובשכל והיא לא מיתרגמת לשטח להרגשי החיים להקיש שכזה פעולה זה היפך תורה. כך רגילים להסביר, שכשרבי ישראל ראה שלא הקישו מן התורה לחיים, נהיה נתק בין התורה לבין ההשפעה שאמורה להגיע מהתורה על החיים והאדם, זה גרם לרבי ישראל לייסד את "תנועת המוסר", את הענין של התבוננות בדרכי החיים ע"פ תורה ובעניני מידות ומוסר, כלומר מה שהיה בדורות קודמים מגיע מהתורה עצמה, ועכשיו צריך התבוננות והתרגשות מיוחדת בענינים האלה, ולא מספיק מקבלים את זה מהלימוד עצמו, וכך הדורות הולכים ומתמעטים, ונוצר נתק בין מה שלומדים כשמתוך הלימוד היה שייך להבין את המבט הנכון לחיים עצמם, ונוצר נתק בין מה שצריך ללמוד מהלימוד לבין צורת ההתנהלות בשטח, זה הביא את רבי ישראל לייסד את "תנועת המוסר".

זה גם מה שגורם שבדורנו אנו צריך לדבר על דברים שפעם הם היו במושכל ראשון בהבנה ומבט פשוט בלי צורך בהתבוננות בכלל, היום לצערנו המציאות היא שההבנה והמבט הפשוט שמגיע בממילא בלי התבוננות הוא מנותק מהחיים, ולמרות שברוך ה' יש ריבוי תורה ויראת שמים עדיין יש נתק בין זה לבין איך לתרגם את זה לשטח.

הסבתות הזקנות שהם לא היו בעלות השכלה גבוהה ולא ידעו ידיעות רבות, ולא ידעו מורכבויות של דברים, ואפי' יש שלא ידעו קרוא וכתוב, וראו הרבה פעמים איך שהם מציעות עצות נכונות לחיים בלי לקלוט את כל העומק והמורכבות, כי המושכל ראשון של ההיא סבתא זה היה שילוב של שכל ורגש וחכמת חיים פשוטה שיצא מתוך השילוב של השכל והרגש הפשוט וחכמת החיים הפשוטה, שהיא הגיעה מתוך זה לעצות נכונות לחיים מה שחכמים הרבה יותר גדולים ממנה לא הגיעו עם כל החכמה שלהם כי היה נתק בין החכמה להרגשת החיים, ואילו אצל אותם סבתות החכמה היתה משולבת בהרגשת החיים, וכשיש חיבור בין ההבנות לבין ההרגשות לא צריך דיבורים מיוחדים, אלא מתוך ההבנות מה שיוצא מהתורה ומההלכה זה מתרגם ממילא את צורת ההרגשה וההתנהלות בחיים.

הדבר הזה הוא לא רק בדברים שהם הוראות מעשיות שעליהם מדובר, כי כשלומדים דברים שזה הנושא שאותו למדו יותר קל להגיע מזה למעשה, אבל כשמגיעים לדבר שצריך ללמוד מתוך הרעיון של הדבר ומתוך נשמת הדבר צריך את יותר החיבור בין ההבנה לרגש כדי שזה ישפיע על החיים עצמם, וזה מבאר איך זה שלומדים היזק ראיה ולא מרגישים שלעשות האזנת סתר זה סתירה לכל המהלך של מה שלומדים בהיזק ראיה שלא לראות, בלעם ראה שאין פתחי אהליהם מכווונים, ובכלל אין פתחי אהליהם מכוונים זה לא להקשיב לשיחות אישיות שבני אדם משוחחים ולדברים שזה שייך לחיים הפרטיים שלהם.

וכך המציאות, שככל שהדורות מתקדמים ונהיה יותר שכלולים כך נוצר נתק יותר גדול בין ההבנה לבין הרגשי החיים, עד שהגענו למצב שחייבים היום להתעסק בלחשוב מה אנחנו אמורים להרגיש, ההרגשות לא מגיעות בממילא מתוך ההבנות אלא אנחנו צריכים להתעסק בהתבוננויות והדרכות והוראות איך אמורים להרגיש, כי בסך הכל בעניני החינוך כל סוד החינוך הוא הרי להרגיש את נפש הילד ומתוך זה לדעת איך אמורים להתנהל איתו, ושורש ויסוד החינוך הוא בהרגשה, להרגיש את המצב והמציאות של הילד ומתוך זה להבין איך ראוי להתנהג איתו.

זאת אומרת כך, כשלמדו וצורת מציאות החיים עצמה היתה בצורה שנתנה הרגשה בחיים הבינו את הדברים בהבנה פשוטה, ואילו מה שקורה היום, נראה בעצם איך זה הולך, בדורות קודמים חיו הרבה יותר טבעי, כל החיים היו טבעיים, ומתוך הטבעיות של החיים היה חיבור רגשי לחיים עצמם, אולם היום כל המודרניזציה שיש היום יצרה נתק בין השכל ללב, בין ההבנה להרגשה, היום כל הדברים נעשים בצורה מהירה מאוד שלא צריכה עמל רב וידיעה כדי להגיע אליה, אלא הכל נעשה ע"י מכונות וכדו', וזה שולל מאיתנו את תחושות החיים הטבעיות והפשוטות, למשל, בגד מלוכלך, ענין כביסה, נברכת הכובסים, ההתעסקות בכביסה בדורות קודמים לפני שהיה מכונות כביסה היתה עסק שלם, והעסק השלם הזה יצר חיבור רגשי לבגדים ולמציאות החיים, בבחינת "אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבין של חבירו", שרש"י מפרש "מתוך שעמל עליו!" (ב"מ לח,א), העמל והיגיעה בדברים הפשוטים של החיים יצרו חיבור רגשי בהרגשת החיים עצמם, לעומת זאת כיום הכל מתעסק במכונות, וזה יצר נתק מהרגשת החיים, כי ככל שאדם היה מתעסק בעניני החיים בצורה שמצריכה הרבה התעסקות זה יצר חיבור לטבעיות ולתובנת החיים.

גם בתורה היום אין את סוג היגיעה שהיתה תמיד, היום קל מאוד להגיע לכל המידע הנדרש בסוגיא, הוא זמין ונמצא לנו כהרף עין, בין שאלה לתשובה לא אורך הרבה זמן מאז שנשאלת השאלה עד שיודעים את התשובה, אולם פעם כשהיה מצב שהיה שאלות השאלות עוררו התבוננות, ולפעמים זה היה אורך זמן, היו נשארים בשאלה ועדיין השאלה היתה מנקרת במוח, ובמשך זמן ע"י התבוננויות וזכירה שוב פעם של השאלה הגיעו לתשובה, זה יצר יותר חיבור רגשי לתורה, ואילו היום הכל זמין ונמצא בשטח, כל הרייד וכל מה שיש לומר הוא פרוס כשמלה, אולי רק נשאר איזה החלטה במה לא להתעסק מרוב ריבוי דברים.

אמנם ריבוי מה שהיום הכל מלוקט ונמצא מול העינים, זה נותן כביכול עשיה יותר גדולה בסוגיא מתוך ריבוי הידע הקיים מה שלא היה בדורות קודמים, אבל יש פחות חיבור, כי אין התעסקות אישית, וגם יש פחות חוויות בלימוד, כי מגיעים מהר לתוצאות ואין מספיק זמן שהשאלה כואבת עד שמגיעים לתשובה, בדורות קודמים הכל הלך לאט לאט, לא הגיעו מהר למסקנות ולתוצאות, זה גרם יותר חיבור לחיים ויותר חיבור לתורה, היום הכל באוטומט בלי יגיעה, זה גורם שאין מספיק הרגשה ויש ניתוק בין החיים לבין ההרגשה. זאת אומרת כך, החיים וההרגשות הם מנותקים מהידיעות של השכל, הידיעות לא נהיות מתורגמות להרגשות.

לכן היום נדרש הדרכות בחינוך! בדורות קודמים כשאבא נתן סתירה לילד שלו הוא לא היה צריך להיות חכם גדול, הסטירה היתה באינטואיציה הפשוטה בשילוב של שכל ורגש ותחושות בטן, היה לו תחושת בטן שכעת צריך לתת לילד סטירה, והתחושת בטן אמרה לו באופט טבעי את הרגע ואת המידה של כמה לתת ובזה היה נגמר הענין, ובמקום שלא היה נכון לתת סטירה הוא הרגיש שלא נכון לתת סטירה, והוא לא היה צריך לחשבן את זה כדי לדעת איך להתנהל, היום מאחר שהשכל והרגש מנותקים ולפעמים לאבא נראה שצריך לתת סטירה אולם ברגש זה לא מסתדר לו, ממילא הוא לא יודע מה לעשות, וזה יוצר מצב שאיבדו את תחושת הבטן איך צריך להתנהל בחיים ובחינוך, לכן היום נדרש הוראות והדרכות והתבוננויות ומהלכים חינוכיים כדי שדרך זה אולי נגיע שכן החינוך יחזור להיות משהו טבעי.

אמנם ודאי שלא שייך בכל מצב לחשבן כל הזמן מה מתאים לעשות מבחינה חינוכית, זה ודאי לא הדרך גם כיום, כי זה יצור מצב של כפייתיות ונערווין וזה עוד פעם יהי' מנותק לגמרי מהמציאות הטבעית של נפש הילד, אבל צריך איזשהו טבעיות מה לדון ולהתבונן בעניני החינוך וללמוד תובנות בחינוך, ולעצור מידי פעם את החיים ולהתבונן, בתקוה שזה יתן לנו יכולת זרימה, שבזרימה של החיים עצמם אנחנו יותר נרגיש מה נכון לעשות ומה לא נכון לעשות, זה בעצם הסיבה שנדרש היום הדרכות והוראות בחינוך מה שלא היה נדרש בדורות קודמים, החלק הזה שהיום יש נתק בין ההבנה לבין ההרגשה הפשוטה, והסיבה שגורמת את הנתק הזה היא כפי שאמרנו, כי היום הפעולות הם מהירות, העשיה עובדת באוטומט, ו'הנוגשים אצים בעם לאמר כלו מעשיכם', אין מנוחת נפש, ואין התעסקות שיוצרת חיבור רגשי מספיק להתעסקות.

המצב הזה קיים לצערנו גם בתורה ומצוות, אין היום את החיפוש, אני זוכר שכשהיו מחפשים ד' מינים היו נוסעים לשוק בתל אביב, זה היה עסק שלם למצוא לולב ואתרוג, זה יצר חיבור רגשי למצוה, היום הכל זמין וקיים וזה יוצר פחות הרגשה, אמנם יש ריבוי חכמה לאין שיעור אבל הרבה פחות הרגשה, וזה בעצם מה שגורם את הצורך היום להדרכות בחינוך.