חינוך ילדים - שו"ת 3

דבר ראשון באמת ייש"כ לכל השואלים, זה שאלת חכם וזה מעורר את החשיבה, ובאמת בזכות ההתעוררות הזאת יש את הס"ד דשמיא לחפש מה להשיב על השאלות, וכמובן שייש"כ על הייש"כ שיש שם, גם ע"ז ייש"כ, נראה היו כמה שאלות; מהם דברים יותר כלליים, מהם דברים יותר פרטיים, ונראה קמא קמא דאתי לידי, אשכח רברבי שקיל, אשכח זוטרי שקיל, לפי ענין הזמן נראה מה שנספיק.

היה שאלה כזאת אבא אומר לילד לעשות משהו, והילד לא רוצה והוא לא שומע, הוא לא עושה את מה שהאבא אמר לו, האם אסור לאבא לוותר אלא הוא צריך לצעוק ולהעיר לילד, או שהוא יעזוב את זה, כי לכאורה אם האבא לא יגיב על אי מילוי הרצון, זה יערער את הסמכותיות של האבא, למשל אמרו לו לאסוף משחקים והוא לא אוסף, אולי כן להעלים עין, לא קרה שום דבר, או שצריך כן להעניש ולהתייחס, כדי שלא יתערער הסמכות של ההורים? זה היה נוסח השאלה.

האמת היא שאין תשובה אחידה, אין באמת נוסח אחיד, אתם יודעים מי ניסה לעשות פעם נוסח אחיד, יש כל מיני נוסחאות, אין נוסח אחיד על השאלה הזאת או להגיד שתמיד התשובה תהיה בצורה מסויימת, כי אמנם וודאי שבאופן כללי צריך להיות עיקבי, חלק עיקרי מאוד בחינוך זה להיות עיקבי ולא לוותר, לא שהילד בעצם יראה שלהורים אין שום חוט שדרה, ואין להם עקביות, והוא יכול בעצם לא לשמוע לדבריהם, והם בעצם יכנעו לו, זה וודאי לא המהלך, אבל צריך לבדוק כל סוג מקרה לגופו של ענין, זה תלוי גם בסוג הילד, וביכולות של ההורים, וגם בכל מקרה ומקרה לפי ענינו.

ז"א כך, לפעמים באמת לילד לפי המציאות יש נסיון קשה, לפעמים המציאות היא שלפי הנראה הילד ינצח למרות שהאבא כן צודק, או כי האבא אין לו זמן כעת להשקיע מידי הרבה בילדים, הוא צריך להזדרז לצאת, או כל מיני סיבות שיכולות לגרום שבעצם הילד ינצח את האבא.

ופה מאוד חשוב לדעת! הרבה הורים חושבים; אבל לכל הפחות אני אצעק ואמחה ואעשה איזה חובת מחאה, אולי איזשהו, אם אני לא יכול לעשות שיעור חינוך שלם אני אעשה לפחות חצי שיעור, שאני אצעק ואני אעיר, וזה שהוא לא שמע בקול אבא, נא לדעת שאם אנחנו לא השגנו את המטרה, אם אנחנו לא נצליח להשיג את המטרה, אז כל דיבור ודיבור הוא בעצם רק נזק, ז"א לא רק שזה לא תועלת, אלא זה נזק, אם למעשה לבסוף הילד לא יעשה מה שאני ביקשתי ממנו, אבל אני אגיד לעצמי; נקוט מיהא פלגא בידך, שאני אגיד לו ואני אצעק לו, וכמה זה לא בסדר, וכמה הוא כן צריך לעשות, וכביכול הוא שמע לפחות את מה שנכון, נא לדעת שיש בזה נזק גדול, כי ככל שבעצם ההורה מטיף לילד יותר, והילד בכ"ז לא שומע, הוא לומד עוד יותר איך לא להתייחס למה שההורה אומר, ואיך ההורה צווח צווח ולית דמשגח ביה, ובעצם ההורה כל מילה שהוא אומר, הוא רק מוכיח את החולשה שלו, שהוא ממשיך להגיד, הוא אומר והילד עושה את מה שהוא רוצה, גם אנחנו ההורים בעיקר צריכים להיות חכמים לא לצאת לקרב אבוד מראש, זה א' ב' של חכמה ותבונה, לא לחשוב שריבוי הסברים יעזור משהו לילד, יכול לתת משהו לילד, כי הילד יודע את כל ההסברים, יכול לתת את כל השמו"סים שאנחנו אומרים לו, הוא יודע אותם בע"פ, והוא יכול לחזור עליהם לבד, אין מה לחדש לו, הורה חכם לא הולך לדרוש דרישה שהוא לא משוכנע שהוא יצליח באמת, שהדרישה הזאת תגיע לידי ביטוי בשטח, הורה שלא חושב, הוא מבקש, כי הילד הרי צריך לשמוע, באמת זכותך לבקש ולדרוש, אבל מה תרוויח אם בעצם מה שיקרה כאן בסוף; שאתה חינכת את הילד שלך שהוא לא שומע בקולך, אם המציאות היא שעדיין כרגע אין לך את הסמכות לגרום לילד לעשות, אל תצא למאבק אבוד מראש, זה הדבר הכי לא לעניין.

לכן כך; מי שבאמת מרגיש שאין לאל ידו לכוף את הילד, כי די נראה מכל נוסחאות השאלות שמדובר כאן בעיקר בהורים שהם לא מספיק חזקים, לא שהם מידי חזקים שצריך להגיד להם שירפו קצת, לפי נוסח השאלות זה נשמע שברוב המקרים לפחות של השאלות שנשאלו, זה מדובר בהורים שהם באופיים לא כ"כ חזקים בעצם להטיל על הילד את המשמעת, ויש כאלה, אבל הם צריכים לדעת; 'בתחבולות תעשה לך מלחמה', ז"א כך; אני לא יכול לנסות להיות גיבור, אם אני לא גיבור, אם כל דבר יהי' וויכוח, אני מעורר בעצם לילד את תאוות הניצוח והוויכוח, ובעצם הוא לא ישמע לי, הרבה פעמים הצורה הנכונה היא לבדוק; האם באמת הילד כרגע בשל לעשות את מה שמבקשים ממנו.

נגיד דוגמא; אבא או אמא נמצאים במטבח או בחדר אחר והם צריכים משהו מהילד, הילד נמצא במקום אחר, קוראים לו; יענקי! שרי! בואי אני צריך משהו, אולי אם הייתי יודע מה הם כעת עושים, הייתי מבין שזה הפסד מידי גדול בשבילם בשביל שהם יעשו, ראיתי הורים שהיו חכמים, שבכזה מקרה הם שואלים; יענקל'ה מה אתה עושה? הוא רוצה קודם לבדוק האם יש סיכוי שהוא ישמע או לא, והרבה מהם סיפרו לי שהצורה הזאת גרמה שבהרבה מקרים יענקל'ה ענה; אבא אימא מה אתם רוצים? כאילו מה אתם צריכים, כך זה גרם הרבה פעמים, כי זה גם גרם לילד להרגיש שההורה מתחשב בו, הוא לא הולך להטיל עליו משהו שהוא לא יכול, וילד רוצה לשתף פעולה.

אנחנו ההורים ג"כ צריכים ללמוד לכבד את הילדים, לתת לילדים הרגשה טובה, כשאנחנו נותנים לילדים הרגשה טובה, לא כי מה פירוש אתה חייב?! מה הנושא, אתה חייב?! אבל יש כל מיני כוחות או סיבות שגורמות לילד גם לא למלא את החובות, או לא לנסות להבין שהוא חייב, אם אנחנו מנסים לתת לילד הרגשה טובה, או לפעמים כשלא בטוח שהילד יעשה, הורה חכם לא יפקוד על הילד, יגיד לילד אתה רוצה לעזור לי? אני צריך עזרה, אתה רוצה לעזור לי? 'כל הרוצה אינו מפסיד', 'כל המציל אינו מפסיד' הוא יגיד את הנוסח, איזה נוסח שלא מחייב, שלפחות אם הילד סירב, הוא לא גידל כאן ילד חצוף, או ילד שלא שומע בקולו, אלא הילד, הוא השאיר לילד את הבחירה, האם לשמוע או לא לשמוע.

אבל דבר אחד ברור; שכל הורה כפי מה שהוא, חייב לבנות לילד מערכת, שהילד יבין שיש הורים ויש ילדים, אנחנו ההורים כמה שוודאי קיים בנו בטבע, וזה גם מוטל עלינו לאהוב את ילדינו ולהעניק להם את כל מה שהורים צריכים להעניק לילדים, אבל דבר אחד ברור, שאנחנו הורים והם ילדים, ואנחנו לא חברים שלהם, אנחנו לא חברים במעמד שווה, רעק"א כותב שם: "לידידי בני". בתשובה לבנו ר' שלמה, אבל ידידות של אב ובן זה ידידות של אבא ובן, לא ידידות של שניים שווים, לכל הפחות את הענין הזה שאנחנו נדע, שכל צורת היחס שלנו לילדים היא חייבת להיות נגזרת ממעמד של הורים לילדים, ופה כבר הזכרנו כמה פעמים, שקודם כל אנחנו בעצמינו צריכים להאמין בזה שאנחנו הורים, ושהדבר הכי טוב גם לילדים זה שהם ירגישו שההורים הם מעליהם והם קובעים והם מנהלים אותם.

אם אנחנו לא הולכים על דברים שאין לנו סיכוי, אלא אנחנו הולכים על דברים שיש כן את הסיכוי, שיש הסתברות גבוהה שנצליח ליצור עובדות בשטח, פה אנחנו באמת צריכים להיות עקביים, כדי שהילד ילמד שאבא או אימא אומרים דברים זה לא לריק, אם אנחנו מראש נחשוב מה כן לבקש מה לא לבקש, והכל לפי העניין, הכל לפי הענין של הילד, והכל לפי הכוחות נפש של ההורה, ולבקש במקום שיש לאל ידינו לגרום שהילד יעשה, פה אנחנו באמת צריכים להיות עקביים, ולא להתרגש מזה שהילד לא רוצה, אלא לפנות מעסקינו ולדאוג שהוא יעשה את מה שהוא צריך לעשות, ולא ע"י דרשות, אלא פשוט לפעמים אפי' לתת לו יד, ואתה הולך כעת לאסוף משחקים, ונעמוד לידו, ואתה כעת אוסף משחקים, ללמד את הילד שמה שאבא ואימא אומרים זה גורם, אבל לא ללכת על דברים מידי גדולים שאין סיכוי שנעשה את זה, ללכת מעט מעט.

ראיתי בהרבה בתים שכשההורים היו חכמים, גם בנושא של עזרה בבית, שהרבה שאלו; איך גורמים לילדים לעזור בבית?

הורים שגורמים לילדים הרגשה של שותפות, הרגשה של אמון, הרגשה של כבוד, צריכים את העזרה שלך! אנחנו לא יכולים לבד! ואתה גדול, ואתה צדיק, ואתה אוהב לעזור, ותעזור או תעזרי, זה גורם בדרך כלל לילד לשתף פעולה.

כעת, כל הורה צריך להיות חכם איפה הוא יכול באמת כן לקבוע דברים, ולפעמים גם אפי' פרעה שהוא היה מלך גדול הוא ידע להבחין בפה רך, הוא ידע להתחיל בפה רך בשביל לדרוש את העבודה, הוא הבין שלא כל דבר עובד עם לדפוק על השולחן וליצור עובדות בשטח, צריך להיות חכם ללכת עם פה רך, שיהי' ברור מעמד הורים ומעמד ילדים, להיות עיקבי, ז"א כדי להיות עיקבי אני צריך להטיל משימות שיש לאל ידי לגרום שהם יעשו, ופה באמת להיות עיקבי.

יש דבר שמאוד יכול לתת לנו להיות עיקבי; לפחות כשהילד רוצה מאיתנו דברים שאנחנו לא מעוניינים לעשות את זה, פה כבר יותר קל לנו להיות עקביים, כי זה גדר שב ואל תעשה מבחינתינו, שאנחנו לא ניכנע לכל דרישה של הילד, זה וודאי הקל הקל תחילה, זה וודאי יותר קל להיות עיקבי, שהילד ידע שאם האבא או אימא אמרו לא, אז זה לא, ולא שהנושא הוא רק; כמה הוא יצעק או כמה הוא יבכה.

אחד השאלות שם היה; על ילד שאם לא עושים את מה שהוא רוצה, אז הוא מתחיל לשבור דברים ומתחיל לעשות בלגן, לעשות פוגרום?

מסתמא, לא דיברתי עם ההורים שם אבל מסתמא שהילד כבר למד שבשיטה הזאת הוא מצליח, אז הוא כבר הגיע לזה, הוא יודע שס"ה הנושא; מתי הוא יגרום להורים ליכנע, זה לא אמור להיות שהורים יגיעו למצב כזה, שילד עושה פוגרום כדי להשיג את מבוקשו דרך זה, קודם כל, אם למעשה הוא לא ישיג אז הוא יפסיק לעשות את זה. אבל גם בלי זה צריך לעצור את הילד, יש גבול! לעשות פוגרום?! עד כדי כך אנחנו חלשים, שהילד אוחז בלעשות פוגרום?! ולא נשמע שמדובר שם באיזה בן סורר ומורה, באיזה גברתן, איש מאפיה שלא שייך לעצור אותו, זה כנראה נובע מאיזשהו רחמים, או ההורים לא בטוחים בכלל אם מותר להם לסרב לילד, ואולי מידות טובות, צריך לוותר, אני ניסיתי לרדת לסוף דעתם של ההורים האלה, לא הצלחתי לגמרי לרדת, לא דיברתי, ואני לא יודע במה דברים אמורים, אבל זה לא אמור להגיע למצב כזה שהילד יעשה פוגרום כדי להשיג את מבוקשו, ועכ"פ גם אם ההורים לא מצליחים לעצור כלום, אבל אם הילד יראה שזה לא יעזור לו מה שהוא יעשה, זה יגרום לו להפסיק לעשות, בדרך כלל ילד שמצליח ע"י שַׁמוֹת להשיג את מה שהוא רוצה, אז הוא רק יודע שזה מה שהוא צריך לעשות, אז הוא מתחיל בטובות, הוא בעצם אומר להורים שלו; תשמעו בטובות, ילך בטובות בסדר, לא ילך בטובות ילך ברעות, ואני יודע לעשות לכם רע, זה בעצם המהלך.

אז למעשה אנחנו צריכים להיות חכמים, ולהבין איפה אנחנו יכולים לדרוש, איפה אנחנו לא יכולים לדרוש, זה תלוי גם בכוחות שלנו, גם בטבע של הילד, ובגיל של הילד, ולפי המציאות, לא להיכנס לקרב אבוד מראש, לא לחשוב שזה שאני הולך להטיף לו כעת איזה עשר דקות של איזה שמו"ס רציני, זה יצא משהו, הוא סתום כעת לגמרי, הכל אטום, ורק אולי זה מעורר אותו כעת איך לא להתייחס, וזה רק מביא להתנגדות פנימית אי פעם לשמוע לו.

הנושא השני אנחנו צריכים להיות הורים, ושיהי' ברור שיש מעמד הורים ויש מעמד ילדים, להיות עיקביים, שלא יהי' מצב שאנחנו אמרנו מילה, והילד איך שהוא החליט גורם לנו לשנות את דעתינו, לא שאסור שיהי' מקרה שטעינו, אם באמת טעינו, אם קרה שטעינו, ואחרי שהילד אמר, התברר שטעינו, טוב להודות על הטעות, כמה פעמים כבר הזכרנו את זה, הורה שבאמת טעה ובתוך הדברים הוא רואה שהילד צדק והוא טעה, שיגיד לו טעיתי, אחרת הוא מחנך אותו למצב מעוות, הרי הילד מרגיש שההורה מרגיש שהוא טעה, מה אתה כעת עושה משחקים?!

היה כאן שאלה שהיא קצת קשורה לנושא הקודם, היה כתוב כך; ילד שצריך לרדת מהעץ, האם לעזור לו לרדת מהעץ, או שיתמודד לבד איך להיכנע? זה היה נוסח השאלה.

האמת היא שהדבר הזה ג"כ מאוד תלוי, וצריך להיות חכם עיניו בראשו, והכל לפי העניין, דבר אחד ברור; מי שאף פעם לא נותן סולם לילד שלו לרדת מהעץ, או מי שתמיד נותן, זה וזה וודאי טועים כי לא כל אנפין שווין, אלא צריך לראות כל מקרה לגופו, וזה גם תלוי בגיל של הילד, כמה הילד יכול להבין או כמה הוא לא יכול להבין.

וחשוב מאוד, אבל זה לא בשעת מעשה, כי בשעת מעשה הילד לא קשוב, אבל חשוב מאוד למצוא שעת הכושר, אם זה ילד שהוא כבר בעל קצת הבנה שאפשר לדבר איתו, להסביר לו כמה מפסידים בחיים כשלא יורדים מהעץ, הרי זה נובע מאיזשהו אגו כזה שהוא לא מוכן לשנות את דעתו, נכנס לאיזה עיקשות ולא מוכן לשנות את דעתו, כמה אנשים מפסידים הפסדים גדולים מאוד בחיים בגלל שלא מתאים להם לרדת מהעץ, זה ממש נורא ואיום.

ולפעמים הבעיה שההורה לא מוכן לרדת מהעץ, לפעמים גם זה הבעיה, אנחנו צריכים להיות גמישים, ולקרוא את המפה ולראות לפי הענין, זה לא אומר שתמיד צריך לתת לילד את כל הריפוד, כי לפעמים הילד גם צריך ללמוד, והוא צריך ללמוד שהוא צריך להיכנע, ובפרט כשיש לאל ידינו לעשות את זה, זה גם חלק מהחינוך, מצד שני זה גם נסיון גדול, ואם אנחנו נעזור לו יהי' לו יותר קל לעמוד בנסיון, ובלי זה אולי הוא לא יעמוד בנסיון, אז זה שווה כן לעשות את זה.

אבל בעיקר להסביר לילד אח"ז כמה הפסדים יש לכאלה שנשארים באיזשהו דעה או באיזשהו רצון כי לא מתאים לגאווה שלהם לשנות, לא! חייב להישאר כך, וכמה אנשים, יש אנשים מבוגרים שהפסידו כ"כ הרבה כי לא התאים להם לשנות את הדעה, והם הבינו, אבל לא, אני לא יכול, אני חייב להישאר בדעה שלי, כאילו הדעה שלו זה איזה קודש קודשים, כאילו אחור לא ישוב מדברי ריקם, תקרא את השטח תבין שזה כרגע לא מתאים, לא חכם, תשנה את דעתך, לא, מתעקש, זה דבר שהוא חשוב מאוד בחיים, וחשוב מאוד להוכיח לילד לאחר מעשה, אתה זוכר את מה שהיה שם, כמה בכית וכמה עשית עסק? נוּ מה יצא בסוף מזה? הפסדת! היית מוותר, ובמקרה אחר הסכמת והכל הסתדר, מה כל דבר להתעקש?! ללמד את הילד מתוך מקרי העבר בזמן שהוא קשוב לשמוע, שהוא ידע להתבונן ויבין שזה טוב ללמוד, לא להתעקש עיקשות סתם, אלא לדעת מתי מתאים גם להתגמש ולשנות את הדעה ולדעת לרדת מהעץ.

יש כאן שאלה כזאת; האם יש צורה איך ללמד ילדים לא להיסחף אחרי החברה כשזה לא ככולם, כגון שלפעמים צורת הלבוש שונה, למשל; כובע עגול ומעיל ארוך, האם יש כוח להורים בזה, או כיון שבחברה זה לא מקובל, לא לעשות את זה? או היה עוד שאלה דומה על כל מיני שינויים; האם לתת לו או לא?

זה באמת נושא מאוד רחב, ומאוד חשוב לדעת, ובוא ננסה קצת להרחיב את הדברים ולראות את זה מכמה היבטים, ונראה לאן נגיע, חשוב מאוד לדעת; שבדברים שהם לא עקרוניים, לא תמיד שווה להילחם על זה, כל דבר שהוא שייך לגופי תורה או להלכה אז פשיטא ש'אין חכמה ואין תבונה ואין עיצה נגד ה'', זה פשוט.

אבל כשאנחנו הולכים, כן בוא נלך נגיד; על הנושא הזה של כובע עגול ומעיל ארוך, אנחנו שולחים את הילד לחיידר שכל הילדים שם הולכים עם קנייטשים, לישיבה שכולם הולכים שם אחרת, ומה אנחנו בעצם רוצים שאיך הוא ירגיש?! לא, אבל לנו מאוד חשוב; אתה לא תיסחף לפי דעת הקהל, מה זה גורם אבל לילד? מה המציאות מה שקורה?

כולנו מכירים כאלה שהצליחו שהילד שלהם ילבש כובע עגול ומעיל ארוך, אבל הוא היה צריך להוכיח בחברה שלמרות זאת הוא מודרני, והוא פתוח יותר מאלו שהולכים עם קנייעטש, כי הוא צריך הרי לחפות, הוא הרי עם כובע עגול ומעיל ארוך, וכמה קילקולים שמי שקצת מכיר את השטח יודע, שכמה קילקולים שהיו מכאלה מקרים.

במקרה שזה כן מצליח; הרבה פעמים אבל הילד מתוך שהיה צריך כל הזמן לתרץ בחברה את השינוי, הרבה פעמים זה גורם לילד להיות 'משונה' כזה, הוא צריך תמיד להוכיח ולהיות איפכא מסתברא כזה, כי הוא תמיד צריך להוכיח שזה בסדר, והוא נמצא עם חברים טובים, כי הרי לא מדובר כאן על חברים לא טובים, זה לא הנושא כאן טוב ורע, כי טובים לא פחות ממנו הולכים אחרת, אבל לאבא יש עיקרון שלילד שלו יהי' קרחת, יש לו כזה עיקרון, כי כך עשו לו כשהוא היה ילד.

אני זוכר כשאני גדלתי בלדרמן ברשב"ם, התחרות היתה למי יהי' יותר נוצץ ומבריק הקרחת, כך היתה התחרות שם, ומי שעשה רק מספר, רק חרישה אחת, רק קצירה אחת והכל היה פאות, זה היה הכי מכובד, כך גדלתי בכזאת אווירה, יפה מאוד, מצויין מאוד, אבל מה לעשות אם הילדים היום לא גודלים בכזאת אווירה, אז יש סיכוי להנחיל כזה סוג אווירה כשזה לא האווירה בחברה?! וכמה כאלה יצא שההורים כפו עליהם ללכת עם פאות בחוץ או ללכת עם צורת תיספורת מסויימת, וזה יצר להם שינאת דת, אני מכיר ממש, משפחות הכי חשובות, שדוקא הדברים האלה, הסממנים החיצוניים האלה שההורים עשו את זה, שכאילו שע"ז נאמר 'שלא שינו שמם ולשונם ומלבושם', על הדבר הזה, כאילו ע"ז נאמר, הרי כל יציאת מצריים, כל גאולת מצריים היתה בזכות זה, והם החליטו שבדור שלנו הלא שינו השם לשון מלבוש - זה כובע עגול ומעיל ארוך, או פאות בחוץ או לא ליגוע בזקן, כל מיני דברים בצורת תיספורת וכדו'.

יש בתים ששם זה כן מצליח, למשל; יש בתים שהם ממש מרקע חסידי, שזה דבר פשוט שזה כך, וזה ממילא גם נכנס לילד שזה כך, אנחנו שונים! כי אנחנו מרקע קצת שונה, אז אנחנו לומדים בליטווישע ישיבה, אבל אנחנו שונים, אז זה מסתדר לילד, הוא לא מתבלבל מזה, והוא גם מוכן לקבל את זה שהוא באמת משהו אחר, אבל אנחנו ששותים באותו כוס ממש, והכל אנחנו שייכים לאותו דבר, ואנחנו רוצים להתעקש על דברים כאלה, על דברים שהם לא עיקריים, אז אנחנו צריכים להיות חכמים לדעת הפסד מול ריווח.

יש פה עוד בעיה חמורה מאוד, אם ההורה מקרין לילד שאם אתה תשנה משהו בתיספורת, תשנה משהו בפאות, עד היום אני מכיר כאלה נכדי גדולי הדור, אבל שמים ספרי בפאות, עושים את זה דק כמו המחט הכי דקה, אבל הפאות עוד נשארו בחוץ, אני שואל אותכם; הם הרוויחו משהו באידישקייט?! זה שהילד שלו הולך עם פאות בחוץ ושם לו ספרי שמדקק את זה, דק עד דק עד אין נבדק, אבל עדיין ההורה הצליח - הילד שלי עם פאות בחוץ! באמת ההישג החינוכי הושג, הילד עם פאות בחוץ, ואנחנו רואים את זה.

צניעות - אתמול בלילה התקשרו הורים, שהילדה פותחת את הכפתור העליון, או חולצות שיש שם צווארון עגול, וזה נראה זה, ושמח שם בבית, היא לא מוכנה, ילדה בת ארבע עשרה, הם לא יודעים איך להתמודד עם זה.

מומלץ להורים שרוצים שיהי' להם ילדים צנועים וחסודים, להוציא מהבית את המילה לא צנועה, לא לדבר, אף פעם לא להגיד לה; זה לא צנוע! להוציא את המילה הזאת ממילון המושגים בבית, וכשילדה יושבת ועולה לה החצאית, להגיד; זה לא יפה כך לשבת! בוא נדבר אולי בשפה, שבמקום לקבוע לילדה שהיא מתלבשת לא צנועה, ואז היא מתחילה להתבצר בעמדה שלה, ומתחילה להעקש כי היא נפגעת, שהרי עשו כאן עסק אם זה צנוע או לא צנוע, ונהיה וויכוח.

אבל עובדה שהתקשרו הורים שהם כבר חודשים מתמודדים עם הענין הזה, ואין שום זה, והאמא כך הוא מספר לי, האמא עושה שם איזשהו תפר קצת בבית הצוואר קצת להצר את זה, והילדה קורעת את זה, ולא יודעים מה לעשות, אמרתי להם; דבר ראשון - כמה חודשים להפסיק לדבר ע"ז, שלהרגיע את השטח, כעת השטח הוא מלחמה, במלחמה אף אחד כעת בכלל לא חושב על צנוע ולא צנוע, כעת יש את תאוות הניצוח בין שני הצדדים כאן; מי ינצח כאן? להרגיע את העסק! תקרינו לילדה שהיא צנועה וחסודה, ולא שהיא לא צנועה וחסודה, רק נכנס לה איזה שטות שנדמה לה שבין החברות היא תראה כך יותר, היא באמת רוצה להתקלקל?! רוצה להיות לא צנועה?! ההורים מקבעים עי"ז שזה לא צנוע, וזה לא דרך, וע"י כל ההטפות האלה הם יצליחו בסוף שהילדה שלהם תשתכנע שהיא באמת לא צנועה, או שהילד ישתכנע שהוא באמת לא בסדר, ואז גמרנו, כבר יש אישור שהוא לא בסדר, את כל הדברים האלו, קודם כל לא להכניס את זה בתור עיקרי יהדות, שמי שלא עושה את זה אז הוא לא בסדר, כי אז כשנהיה כזה מצב אנחנו מקרינים לילד שהוא לא בסדר, ולא תמיד לאל ידינו כמו שאנחנו רואים כל הזמן, ליצור את התיקון, אבל דבר אחד וודאי, שיכנענו את הילד גם אם הוא לא התכוון להיות לא בסדר, אנחנו כבר הצלחנו לשכנע אותו כמה הוא מאוד לא בסדר, אנחנו השחתנו אותו, במקום להועיל לו, אנחנו קילקלנו אותו עוד יותר, לעומת זאת אם אנחנו נקרין לו שהוא ילד טוב, ושהילדה היא צנועה וצדיקה, ונבוא, נרד קצת לראש שלה, להבין שכרגע חשוב לה להרגיש שיש לה איזה שוויץ שם, אני יודע מה בדיוק היא תספר לחברות שנראה לה שזה יותר שוויץ?!

ולראות אחרי שירגע העסק אולי אפשר לעשות שם איזה תיק תק באמצע, בין הכפתור הזה לכפתור הזה, למצוא אולי איזה דרך, בהרבה מקרים שהעסק יהי' רגוע והיא לא תרגיש שנמצאים נגדה, אלא היא ילדה טובה ובאמת תשתפי פעולה, תגידי בכזה צורה זה מפריע לך? את לא מרגישה שמשהו חונק לך שם בצוואר? ולעשות את התיק תק אפי' טיפה יורד למטה שיהי' לך רוב, יהי' פרוץ מרובה על העומד ויהי' בסדר, לעשות בצורה נעימה, בדרך כלל יהי' שיתוף פעולה, אבל כרגע שהעסק חם, אין עם מי לדבר בכלל, כרגע זה מלחמה.

שאלה:

אז צריך לדעת דבר אחד - יש איזה וורט שאמר רבה חסידי, הוא אמר שהוא מעדיף שהחסידים שלו יעשו משהו לא טוב, ויהי' איכפת להם; למה הם לא עשו משהו טוב?! משהם יעשו משהו טוב, והם יחשבו; למה לא עשיתי משהו לא טוב?! הוורט הזה על כאלה דברים זה וודאי וורט טוב, וודאי זה לא יכול להיות קשור לדברים שהם באמת קשורים לתורה והלכה.

אבל נשאל שאלה; ילד שאנחנו נצליח לכפות עליו לגדל זקן, אתם מכירים את הסוג חסידים האלו שנשארים עם השטריימל והזקן, והם מנסים להיות מודרנים, איך הם נראים?! זה ממש נזם זהב... הם לא קולטים, אפי' אין לזה לא טעם ולא ריח, אבל מהיכן זה מגיע? הוא חייב להישאר עם הביגוד והוא רוצה להיות מודרני, טוב, אז זה בעיה שם, שם זה באמת בעיה חמורה, אבל קודם כל לדעת שהליצור את העובדות בשטח, אם לא הצלחת לגרום לילד לרצות את זה, אתה הפסדת יותר ממה שהרווחת.

כעת הדבר הזה הוא גם בכיוון ההפוך; לפעמים ילד נכנס לאיזה פרומקייט מיוחדת, ילד החליט להוציא את הפאות החוצה, באמת יש לפעמים גם צדיקים כאלו, נפלא מאוד, אבל הורה חכם לא יתן לו, אם הוא לא בטוח מאה אחוז שהוא לא עוד חצי שנה יתחרט, אבל יהי' לו כבר בעיה להחזיר את זה חזרה, כי עכשיו אני כבר נקרא מקולקל אם אני אחזיר את זה חזרה, אז מי שחכם עיניו בראשו לא יתן לילד שלו לעשות את זה, אם הוא לא בטוח מאה אחוז שעוד תקופה הוא לא יתחרט בו, אבל אנחנו צריכים לקרוא את השטח; אם הילד נמצא בישיבה, שאנחנו מאמינים בישיבה הזאת, ורובם ככולם הולכים אחרת, והם גם בני תלמידי חכמים, והילד כן נסחף אחרי החברה, מה אני יכול לעשות נגד זה?!

שאלה:

בדבר שהוא הוגדר שהוא באמת דבר עקרוני, והוא באמת דבר שהוא טוב או לא טוב, גם בזה הילד יותר מקבל, והילד לא מרגיש משונה, הוא מרגיש מעולה בזה, אבל לא כל דבר הילד מוכן לקבל את זה שבאמת זה מעלה יותר גדולה, כי הוא מכיר, הוא חי בשטח, והוא רואה יהודי ת"ח לא פחות ממנו, הרי באמת שהנושא הזה אם לגעת בזקן או לא, אתה לא תצליח לשקר את הילד שלך, שבאמת יותר ירא שמים או יותר בן תורה זה מי שעם זקן, ולא מי שבלי זקן, הוא נמצא בישיבה ורואה תמונות של כל גדולי הדור הקודם שהיו בלי זקן, הוא רואה תמונה של ר' אהרון קוטלר עם בלורית יותר גדולה מהמצח שלו, אבל הוא גם יודע שר' אהרון קוטלר הוא גדול הדור, והוא רואה תמונה גם של ר' מיכל פיינשטיין בתור בחור עם בלורית גדולה, ותמונה של כל הראשי ישיבות של הדור הקודם, שהיו גלוחי זקן ועם בלוריות, הוא חכם הילד, אז מה בעצם אתה תעשה כעת?! אתה לא יכול כעת לעבוד עליו?!

לא מדבר על כל ילד, אבל לפחות נכיר את השטח, אבל זה פוק חזי, כאלה שהצליחו שהילדים שלהם ישארו עם כובעים עגולים ועם מעילים ארוכים, והם נהיו, הם היו חייבים להוכיח כל הזמן, שהם נהיו הרבה יותר גרועים, מי שיצליח להכניס את זה בצורה של "ויגבה ליבו בדרכי ה'", מי שיצליח לעשות את זה, טוב מאוד, אבל שידע שלא הנושא כעת אם הילד ילבש כובע עגול או מעיל ארוך, לא זה הנושא, אלא; האם הוא יכול לגרום לילד לרצות את זה?! האם הוא יצליח לגרום רוממות לילד שהוא ירגיש מרומם בזה?!

אם הוא מצליח מה טוב ומה נעים, אבל אם לא, להבין שזה קו החזית, של איך שהחזו"א אמר שהיום הגנרל שלפני חמישים שנה הוא עדיין בקו החזית הזאת, החזו"א בנושא של אידיש ועברית אמר; לא זה קו החזית היום! היום קו החזית במקום אחר, כמה שנים תשב"ר נשארו עם הקסקט? אתם זוכרים את זה? אתם יכולים להסביר לי איזה אידישקייט היה בזה?! אז השאירו בסטריקוב את הקסקט, ואח"ז זה, מה זה הטיפשות הזאת, מישהו יגיד לי שזה חינוך הטהור שיהיו עם קסקט?! וסחבו את זה איזה עשר או חמש עשרה שנה, קסקט דֶמִי שהיו מחביאים את זה בסטריקוב, כל המלחמות האלה, באמת זה האידישקייט?! מי שמחנך לכזה אידישקייט לא יודע מה זה יהדות, זה לא אידישקייט!

שאלה: הרי אנשים גדולים חיזקו את זה?

שום גדולים לא היו בזה, תברר תראה, זה לא היה החלטה של שום אדם גדול, החלטה של כל מיני אנשי חינוך שחושבים שהם אנשי חינוך, איזה תועלת היה בזה, זה הרי היה מאבק אבוד מראש, ולא היה לזה שום משמעות לשום דבר, זה מה שאני אומר, הגנרל הזקן זה היה לפני שבעים שנה קו החזית, זה מצויין, אבל הוא לא גרם שישתנה החזית, ולכן החזו"א אמר ללמוד בעברית, גם היה תקופות של אידיש, החזו"א לא אחז שיש תקופות שלא צריך להילחם על האידיש נגד העברית, אבל צריך לקרוא את השטח, הדברים האלה זה לא גופי תורה, אין בזה איזה משהו אמיתי, הכל לפי הענין, אבל צריך להיות חכם עיניו בראשו, אדרבה; אם מישהו שמע ממישהו גדול אחרת, אני אשמח לשמוע.

מי שמצליח לגרום לילד שלו רוממות בזה, זה מצויין, אבל לדעת רק בצורה הזאת, זה לא הנושא אם הילד ילבש כובע עגול ומעיל ארוך, אלא אם תצליח לגרום לו לרצות את זה, אם תצליח לגרום לו לרצות את זה, מצויין, יש בזה איזה מעלה.

שאלה: זה הרי צורה שההורים צריכים לחנך את הילד, שהוא יודע שמה שהם עשו הוא צריך לעשות?

בסדר, אם הילד ירגיש טוב בזה, אבל אם לא הצלחת שהילד ירגיש טוב בזה - הפסדת! אם הצלחת לגרום לילד שמה שהאבא אומר עושים, והוא רק השלים, אז איך היינו נראים אח"ז?! זה רק אם הוא רצה את זה, אבל אם הוא רק השלים הוא יוכיח שהוא יותר מודרני.

וגם מי החליט שזה נקרא לא להיות כמו האבא, זה הכל החלטה, אתה מחליט שזה נקרא לא להיות כמו האבא, וזה נקרא סטיה, אולי בכלל לא נעשה מזה עסק?!

אני הייתי מציע למי שמאוד חשוב לו שהילדים שלו לא יסחפו אחרי הרוח, אחרי רוח הציבור, מאוד הייתי מציע לו שהוא יעבוד עם הילדים שלו, לא על סממנים חיצוניים, אלא על אמת פנימית, לא לחיות לפי מה יאמרו הבריות, להיות אמיתי, כשיש טעות להודות בטעות, להיות כנה, לא להיות בייצוגיות, שהוא לא ייסחף אחרי הרוח, לא לחיות לפי רושם, אתם יודעים כמה עבודה יש לעשות בלא להיסחף אחרי כולם?! בלי להלביש לילד משהו משונה בחברה טובה שהוא נמצא בה, העיקר בשם איזשהו עיקרון שצריך להלביש כך, או שצריך לעשות תספורת כמו שעשו פעם.

מישהו אמר לי, זה לא שזה איזשהו נפק"מ, אבל מישהו אמר לי; שבכל הציורים העתיקים שבתקופת הראשונים של יהודים, אז יהודים הם עם שערות ארוכות, גלוחי ראש זה ב'נדרים', זה לא יהודים, יהודים לא היו גלוחי ראש, זה הגיע מהגלחים, מהנוצרים זה הגיע, לא בא להגיד כעת שהיום, גם בזה, זה לא שכעת חייבים לחזור לשם, גם זה נכון, אבל לא לעשות מדברים לא עקרוניים - דברים עקרוניים!

והרעיון הזה שהילד לא יסחף אחרי הזרם אלא יהי' לו עולם פנימי, אפשר לעשות את זה בבלי סוף דברים, ולא בצורה שהילד יסתבך עם חברה, אלא בדברים שבאמת ירוממו את הילד, לא להתעסק ברושם, לא להתעסק במה יאמרו הבריות, להיות אמיתי, להודות בטעות, חסר דברים שהם יבנו באמת את המעלות העליונות שלו, ובזה להשקיע שהוא לא יסחף אחרי אחרים?!

שאלה:

נכון יש מצבים שאם ההורה מרגיש; שאם הוא יגיד יהי' בסדר ולא יהי' שום בעיה, אז וודאי, לא בא להטיף כעת שחייבים להחליף, דבר שהוא באמת מעלה אמיתית קל יותר לילד להבין את זה, ושהוא לא משונה שהוא כך, הוא יותר גבוה, הילד מאמין ברעיון, דבר שהוא באמת מעלה, הילד מרגיש שזה מעלה, אז הוא לא מרגיש משונה בזה שהוא יותר בעל מעלה, כי הוא מרגיש שהוא נסיך, שהוא יותר גבוה, שהוא יותר מרומם.

שאלה: אולי במשך הזמן הוא ישלים עם זה?

לא ראיתי את זה, אני מחפש בשטח את השיטה הזאת שבמשך הזמן זה יחדור לו, את השיטה הזאת שבמשך הזמן זה יחדור והוא ישלים, אני מחפש את התוצאות של השיטה הזאת בשטח, ועדיין לא מצאתי.

אם בגיל ארבע או בגיל שתים עשרה הוא כבר עושה כך, כן תתחיל את זה בגיל אפס ושבגיל 10-12 הוא כבר רוצה כך.

היתה כאן עוד שאלה; איך אמורים להתייחס לגבי כסף לילדים, ילד שואל מאיפה יש לכם כסף, מה אמורים לענות לו?

ילד שואל; למה אתה לא קונה לי, האם להגיד אין לי כסף, כשאין כסף כרגע, או להגיד סיבה אחרת?

 בחנות; האם להגיד לילד ששילמנו, כדי שהילד ידע שיש תמורה על הדבר, או שאולי לא להגיד לו, כדי שהוא לא יעשה עסק מכסף?

כשסבתא שולחת דמי חנוכה, האם להגיד לילד שיגיד תודה על הכסף או שיגיד תודה על המתנה?

האם יש לדון נידונים כספיים שיש להורים מול הילדים, או שלא טוב שהילד יחשף לכסף? זה נוסח השאלה, אני אומר את נוסח השאלה.

הייתי רוצה להגיד איזשהו ענין כללי מאוד שהוא נפק"מ גם לכסף וגם להרבה נושאים, גם לכסף, וגם לכל מיני צרות, ולכל מיני אסונות וצרות שקורות בעולם, ולהרבה נושאים זה נפק"מ.

אולי נתחיל עם איזשהו משל; בדואי אחד הגיע פעם ראשונה לאיזה בית בעיר, והוא ראה שם שפותחים ומבריזים ברז ויוצא מים, הוא היה ממש בהתפעלות עצומה, לוחצים על משהו ויוצא מים?! אמרו לו; כן, כך זה הולך! טוב, לא עבר איזה יום או יומיים, והוא כבר היה דוקטור להבין איך עובד בדיוק המים; שיש בארות מים, ויש צינורות, ויש משאבות, ולמרות שהבדואי הזה, הוא לא כזה אדם חכם, הוא ידע לספר איך עובד מים, יותר מהרבה יותר חכמים ממנו, מה הפשט, למה הוא ידע כ"כ את מה שאחרים לא יודעים, שחכמים ממנו לא יודעים?

כל דבר שאנחנו הורגלנו אליו מילדות כדבר פשוט, אנחנו צריכים להיות מאוד חכמים כדי להתעורר ולהבין מה בעצם קורה כאן, והמציאות היא שכל דבר שהורגלנו לזה מילדות באופן טיבעי, פחות מגרה אותנו הסקרנות לברר; מה זה בדיוק כאן? איך זה הולך ואיך זה קורה? כי כך זה, הבדואי הזה הוא אדם מבוגר, פתאום הוא רואה מים, 'המוציא לכם מים מצור החלמיש', מה קורה כאן?! אז הוא מסתקרן מאוד, והוא הולך ומברר, והוא בסוף מאוד יכול להיות, שהוא יגיע למידע שרוב הציבור הכללי אפי' לא יודע.

אנחנו צריכים; כל דבר שבעצם במשך הזמן אנחנו אמורים לדעת אותו, טוב  מאוד אם נדע אותו כמה שיותר צעיר, בכללות, כמה שילד יותר צעיר קולט את המציאות של החיים ברמה ילדותית, אז הוא פחות מסתקרן, ופחות מתחיל לחשבן ולהגיע להסתבכויות בדברים האלה, ילד, שכך סיפרו לו; שבביה"ח נתנו לאימא ילד, כמה זמן נצליח לעבוד עליו עם כאלה רעיונות שבביה"ח נתנו לאימא ילד, ברגע שפתאום הוא יקלוט שעבדו עליו, הוא יסתקרן לברר מה זה בדיוק, וכשהוא מתחיל לברר ולהתעסק בזה, כשזה בגיל שיכול להיות לו כבר שייכות לדברים האלה, לדברים לא צנועים, אנחנו רק נפסיד, ואם אומרים לו את זה טיבעי, בזיכרוני; כשנולד הילד השני, וצריך להניק אותו, ויש ילד גדול, ההוראה היתה רגיל, האימא נותנת לילד לאכול, להתחיל ללכת לעשות מזה עסק?! לא! שכך בכלל הילד לא עושה מזה נושא.

הילד מגיל אפס טוב שידע שכסף לא גדל על העצים, ואין לנו את שני המשרתים הטובים שמביאים שם אבנים טובות ומפרנסים אותן, איך שכתוב שם, אנחנו לאחר החטא, אין לנו את זה היום, וכן, יש מצבים שאפשר לקנות, יש מצבים שאי אפשר לקנות, לעשות את זה טיבעי, זה דבר נורמלי, הוא הרי אמור לדעת את זה בחיים, מה הוא אמור לחשוב; שהכל יש או שהכל אין?! למה שלא יחיה את המציאות הפשוטה של החיים?!

כעת, דבר אחד כן נכון, שהורה שהוא מאוד לחוץ מבעיות כספיות, זה לא טוב להנחיל את זה לילד, כי זה גם לא טוב לו שהוא עצמו לחוץ, זה לא הנהגה נכונה, כי אדם באמת גם במצבי דוחק של פרנסה, האיש הנלבב, הוא לא נכנס כ"כ ללחץ, והוא מקוה לימים יותר טובים, והוא משתדל מה שאפשר להשתדל, והוא לא כולו לחץ ומתח, אם אנחנו מנחילים לילד מתח ולחץ ממצב של קושי בפרנסה, שזה דבר לא טוב גם מה שאנחנו בכזה מצב, אנחנו באמת הנחלנו כאן לילד דבר לא נכון, אבל כשאנחנו מנחילים את זה בצורה ישרה, לא בצורה שעל הכסף יחיה האדם, כי זה גם דבר לא נכון שאנחנו נחשוב כך, שעל הכסף יחיה האדם, בקיצור, כל מה שטוב ונכון לנו, אפשר שהילד יכיר את זה, הפוך; ככל שהילד יכיר את זה ברמה ילדותית ופשוטה מגיל קטן, הוא לא יסתבך, לא יהי' לו שאלות, והוא יכיר את החיים, זה הדבר הזה.

כעת, גם הנושא של צרות ואסונות; מה שאנחנו נחביא לילד, שאין צרות, אין אסונות, ואין טרגדיות?! נלמד אותו; שכך הוא דרכו של עולם! כן יש חולים, ויש אסונות, ולא מידי להזדעזע מזה, ולדעת שהקב"ה מנהל את העולם, אף אחד לא מקבל את מה שלא מגיע לו, להסביר לו את זה ברמה הילדותית הפשוטה, כדי שלא יקבל הלם אם נחליט לו שלא, הכל טוב ולא קורה תקלות, וכשיקרה הוא יתבלבל, הוא לא ידע מה זה.

למעשה הצורה הנכונה; איך שאנחנו ההורים צריכים להתייחס לנושא של כסף, טוב מאוד שגם הילד ירגיש את זה, אם אנחנו עצמינו בבעיה באיזה צורה להתייחס לנושא הזה, או איך לכלכל את צעדינו בזה, אז יש כאן באמת בעיה אם אנחנו מנחילים לילד צורה לא נכונה, אבל לחשוב שילד קטן לא אמור להכיר את החיים, זה בכלל לא נכון, והפוך כשהוא מכיר את החיים בצורה נכונה בגיל ילד, אז הוא לא כל דבר חוקר, ולאט לאט עם ההתפתחות כשהוא יהי' חכם באמת, אז הוא ידע את זה, וראיתי את זה גם בהרבה בתים.

גם צניעות, כשלא עשו מידי שהילד לא יכיר שום דבר, הילד קלט את המהלך הרגיל, הילד אין לו בכלל יצה"ר הוא לא מחשבן בכלל, הוא הכיר את המהלך הטיבעי בצורה טיבעית, אז לא עלה לו בכלל מחשבה, אז לא היה לו מצב שפיתאום נחשף למשהו שהוא רואה אותו, ואומר אוי וי מה קורה כאן, ואז זה כבר בגיל יותר גדול, בגיל שהוא יכול להסתבך עם זה, בכללות לכאורה זה ההנהגה הישרה.

המשמעות של מה שדיברנו עכשיו זה לא שצריך להגיד לו בדיוק; כמה הרווחנו? והאם האובדראפט הוא בגמ"ח או בבנק? זה הנושא?! זה המשמעות?! זה מעצם זה שהוא ילד, וההורים מבוגרים, אז לא אמורים לתת לו איזה דו"ח, הוא לא מס הכנסה, זה לא שצריך להסתיר, זה לא לענין, אני לא מבין, מה, צריך לספר לילד כל פרטי החיים?! מספיק לומר לו; תראה, בסוף החודש מקבלים מהכולל, ואימא מקבלת מהעבודה, ומזה אנחנו שומרים איך להסתדר עם זה כל החודש, ואיך לחודש הבא. מה יש, כל הפרטים אתה צריך לדעת?! זה מספיק! הוא יבין את זה הוא ישתתק, אז עוד פעם זה כבר נחיתות של ההורה, שהוא חייב לספק לילד כל פרט.

אבל בכללות שהוא יבין שלכל דבר יש תמורה, ועושים חשבון, ועת להוציא ועת לכווץ, ועת לפזר, והכל לפי הענין, ואנחנו חיים לפי המציאות, ולהכיר כן, יש כאלה שיש להם יותר, יש כאלה שיש להם פחות, ואנחנו חיים עם מה שיש, מה יש, חיים בריאים מאוד, לכן הכוונה שאני אפרט לו בדיוק את כל הפרטים, מה הסכומים, מה הקשר בין שני הדברים, אבל את הכללים, שהילד יכיר את החיים, מה יש?!

שאלה:

שהקב"ה עשה שיהי' לאימא תינוק, והתינוק אח"ז נולד, ומה מסבירים לו ב"ויתרוצצו הבנים בקירבה" מה מסבירים לו?! איפה הם התרוצצו, בביה"ח?! איך שהסברת לו שם את הפסוק. והשאלות זה לא בעיה, התקשר איזה מלמד בחיידר, ושאל; איך אני אסביר לילדים בכיתה, מה זה האישה נקנית בביאה? אמרתי לו; תסביר להם; אתם יודעים שאבא ואימא יש להם חדר מיוחד, חדר של אבא ואימא?! זה נקנית בביאה! אמרת הכל, מה, אתה צריך להגיד לו גם מיכחול בשפופרת?! הרי גם "הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה", אז הסברת לו, ואתה אומר את זה פשוט, מה אתה מתחיל להתבלבל, פשוט, והוא מבין, כן הבנתי, הוא לא צריך לקבל הדרכה מעשית, כשהוא יהי' חתן הוא יקבל הדרכה מעשית, אבל להסביר טיבעי ופשוט, מה, הוא לא יודע שאבא ואימא יש להם חדר?! מה הוא ימשיך לשאול, רגע יש חדר בנים ויש חדר בנות, אז למה אבא ואימא שהם בן ובת הם באותו חדר? הוא ישאל כזאת שאלה?! הוא לא ישאל כזאת שאלה! הוא מבין, ילד בן שלוש נוסע באוטו הוא לא יודע מה זה, זה גשר, הא, הוא הבין, זה גשר, הוא יודע שזה גשר.

שאלה:

חומש הוא לומד?! אז אסור להגיד את החומש בעל פה?! הוא בכלל לא מחשבן משהו זה, אנחנו חושבים שהוא מחשבן משהו, הוא לא מחשבן כלום, זה בכלל לא מתקשר אצלו, לא לתאוות, זה בכלל לא שייך אצלו לא לתאוות ולא לכלום, מה יש להסתיר כאן?! לא נכנס לפרטים, בכללות זה כך, להיכנס לפרטים, זה כבר כל אחד לפי דרכו ותכונתו.

שאלה:

זה תלוי אם ההורים באמת דואגים, הילד דואג כי ההורים דואגים, ילד שמרגיש שההורים רגועים, אין כעת, נחכה, אז נראה ונקנה את זה עוד חודש, וזה לא יעשה לו.

שאלה: אבל הוא רואה אחרים?

אבל על כורחו הוא רואה אחרים, אז לכן מה תעשה, תתנהג גביריש?! אתה צריך להתנהג גביריש כש, לא לפרטים אבל להגיד, החודש הזה אין לנו ונחכה לחודש הבא, או תקופה, אבל כרגע אנחנו צריכים להשתמש עם מה שיש לדברים אחרים, אם ההורים שמחים בחלקם לא ראינו נושא של נחיתות, רמות כלכלה לא גורמים לנחיתות או להיעדר נחיתות לילדים, ראיתי בני עשירים נחיתיים, וראיתי בני עניים לא נחיתיים בכלל, רק אם הם נחיתיים, אם ההורים עצמם עיניהם יוצאים מחוריהם, אז הם מחנכים את הילד לקנאות, אבל אם ההורים עצמם שמחים וטובי לבב.

צריך לכבד ילד, ילד קטן, צריך להרגיל ילד, ז"א ילד קטן כשיש לו כסף, מן הראוי שיהי' פיקוח של ההורים שהוא לא יכול להוציא את זה לבד, הוא צריך מההורים להוצאות, צריך להגיד לו, כדאי לך כן, להסביר לו כדאי לך, תראה אתה כעת תוציא, סתם ביזבזת, כך אתה יכול לאסוף אח"ז לקנות משהו יותר גדול, לקנות ספר גדול, או לקנות איזה מצלמה אם אתה רוצה, כך אתה תבזבז את זה כל הזמן, מה הרווחת?! מה יצא לך מזה?! וזה לא מפריע לעצמאות, הפוך; אנחנו מחנכים אותו איך להיות עצמאי, ואיך להיות עם סבלנות, ואיך לוותר על הנאה קטנה הרגע, כדי להרוויח משהו יותר גדול, תסביר לו את זה שהוא ירוויח מזה.

היה עוד כמה שאלות קטנות פשוטות; ילד בן ארבע שהוא אוהב לידבק לילדים אחרים, שילטפו אותו ויחבקו אותו, וגם כשאבא בא הוא רוצה לשכב איתו ביחד וחיבוקים, מה פשר התופעה הזאת, שזה נראה בצורה חריגה? ומה לעשות עם זה?

התשובה; לתת לו הרבה חיבוקים ונשיקות, ככל שיתנו לו יותר, יהיה בסדר, יש ילדים שהם יותר תחושתיים, והם צריכים יותר, ולא להתחיל לחשוב שיש בזה בכלל איזה בעיה, אלא הפוך, לתת לו עד שיבלו שיפתותיו מלומר די, והכל בסדר גמור.

ילד בן שמונה - כיתה ג', יש לו הרבה מרץ, עד שהמלמדים מתקשים בהפרעות שלו בכיתה הוא מרעיש כל הזמן, הוא מתיישב על השולחן, לא מסוגל להיותר רגוע בשיעורים, הוא מאוד כישרוני, הוא תופס מהר מה שלומדים, הוא אוהב מאוד ללמוד, אבל יש לו עודף מרץ, יש אנשים שזה מאוד מפריע להם, יש אנשים שמסתדרים עם זה, אבל יש כאלה אנשים שכועסים עליו, גם בבית הוא מרגיז ומתעסק עם אחים ואחיות הקטנים, כי הוא צריך לעשות משהו עם המרץ שלו, האחים הקטנים שואלים; למה הוא נותן לנו מכות?! אנחנו ההורים שואלים; מה אנחנו יכולים לעשות, למה לנתב את המרץ?

מדובר כאן; לפי הנוסח זה נראה שזה ילד מצויין, הוא אוהב ללמוד, ויש לו הרבה מרץ, וליזהר מאוד שלא יהי' לו איזה מלמד שיצליח לשבור אותו ולהרוס לו את החיים, זה באמת יש כאן איזשהו קושי בזה שהוא עם הרבה מרץ, וחשוב מאוד למצוא כל מיני צורות ודרכים בזמני הפנאי שיוציא את המרץ, ולתת לו איזה סוגי משחקים ודברים שמוציאים מרץ, צריך באמת לטכס כל מיני עיצות ואיזה דברים טכניים שיכול בזה להוציא מרץ, לתת לו כל מיני שליחויות, או פעילויות פיזיות של ריצה או משחקים, או איזה פעילויות של הוצאת מרץ, אבל ח"ו לא לעשות אותו "רע", הקב"ה ברא אותו עם מרץ, והוא אוהב ללמוד, והוא כישרוני, יש לנו במערכת איזה בעיה שאנחנו צריכים לסדר, בהחלט יש איזשהו בעיה בכיתה אם הילד יושב על השולחן, לנסות להסביר לו את זה עד כמה ששייך, מותר לאט לאט לחנך אותו לזה, אבל לא לשבור אותו, ולא לחשוב עליו שזה נובע מאיזה רוע או מאיזה משהו לא בסדר, הוא פשוט יש לו מרץ, כך הקב"ה ברא אותו, ולא לדכא אותו, ולהחשיב אותו ולתת לו הרגשה טובה, ולראות מה שייך, לחשוב על כל מיני טצדקי, דברים שהוא יוציא את המרץ בצורה בריאה, כדי שיהיו זמנים שהוא יוכל להיות יותר מתון.

זה באמת יש בזה איזה קושי, עד שלפעמים המציאות היא, שילדים כאלה למרות שהם ילדים מצויינים ממש, והאמת שהם לא צריכים שום טיפול, אבל המצב שזה יוצר הפרעה בכיתה, והמלמדים חסר סבלנות שלא יכולים לסבול את זה, יש מלמדים שיודעים קצת איך להעלים עין, ויודעים איך לעשות עיסקאות עם כאלה ילדים בצורה שזה יסתדר, אבל יש מלמדים קפדניים מאוד, צריך מאוד ליזהר מזה, כי הם יכולים ממש להרוס את הילד לכל החיים, לפעמים אין ברירה, במצבים מסויימים, אפי' שהילד הוא מצויין, לפעמים אין ברירה אלא לתת לו ריטלין, לא בגלל שהוא צריך את זה, אלא כי בלי זה יהפכו אותו לנכה אמיתי במאבקים שם בחיידר, אבל צריך לבדוק כל מקרה לגופו של עניין, אבל לדעת שבאמת אין לילד שום בעיה, רק יש איזשהו, זה חלק מהחיים.

החזו"א פעם אמר לסבא שלי, הרב שניידמן, שהוא בא פעם להתייעץ על איזה בחור שמשתולל ומפריע, החזו"א אמר לו; אתה חושב שלראש ישיבה מגיע רק נחת?! תסבול גם קצת, זה חלק ממה שמוטל עליך, רק נחת אתה רוצה?! יהי' גם קשה קצת, ובסוף יהי' גם נחת, לא כולם הם כבשים תמימים, וגדיים, יש ילדים סוערים, צריך לראות איך לתת להם את הסערה טובה, כדי שיהי' את הזמנים שהם כן יהיו מתונים, צריך לטכס עיצות בשטח, אני לא יודע את כל הפרטים, יש כאלה שיותר מכירים את זה, אבל בכללות לדעת שזה לא בעיה, לא שלילד יש איזה בעיה, יש לנו בעיה, כי המערכת היום בנויה אחרת.

כמדומה שסיפרתי; שהיה פעם אבא שהיה לו ילד שלא למד, והוא בא לחזו"א ושאל אותו, ואמר לו החזו"א תביא אותו, ואמר לילד תקפוץ על המיטה, תעלה על המיטה, תתחיל לקפוץ, והתחיל ללמוד איתו כך, ואמר לאביו; תראה איך הילד שלך אוהב ללמוד! זה החינוך שהחזו"א נתן לאבא, תראה איך שהילד שלך אוהב ללמוד, רק תתן לו לקפוץ על המיטה ואז הוא ילמד, צריך, אכן לא תמיד אפשר לעשות לו איזה מקפצה בכיתה, יש איזה בעיה, אבל זה בעיה טכנית, לא איזושהי בעיה מהותית, ולא לחשוב שהוא צריך איזה טיפול, רק לראות איך להתמודד עם זה.